קן נבון מדרגות בע"מ נ. יצחקי אוזל בע"מ

החלטה בתיק רע"א 4876/16 בבית המשפט העליון רע"א 4876/16 לפני: כבוד השופט צ' זילברטל המבקשות: 1. קן נבון מדרגות בע"מ 2. אליהו חברה לביטוח בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. יצחקי אוזל בע"מ 2. כלל חברה לביטוח בע"מ 3. פלונית 4. פלוני 5. פלוני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 17.5.2016 בת"א 41099-05-13 שניתנה על-ידי כב' השופט ר' יעקובי בשם המבקשות: עו"ד יובל ראובינוף בשם המשיבות 2-1: עו"ד אריה כרמלי בשם המשיבים 5-3: עו"ד מיכאל קלדררו פסק-דין בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.5.2016 בת"א 41099-05-13 (כב' השופט ר' יעקובי) בגדרה נדחתה בקשת המבקשות למתן צו למענה לשאלות ולגילוי מסמכים נגד המשיבות 2-1. 1. בבית המשפט המחוזי מתנהלת תביעה בגדרה נתבע פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו למשיבה 3 (להלן: התובעת) בתאונה שארעה כשעלתה בגרם מדרגות עץ בעת שבוצעו שיפוצים בדירתה, נפלה מגובה רב ונחבלה; וכן שיפוי שני שותפיה העסקיים של התובעת, המשיבים 4 ו-5, לפי חוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), התשכ"ד-1964. התביעה הופנתה כלפי החברה שהקימה את המדרגות, קו נבון מדרגות בע"מ (המבקשת 1, להלן: קו נבון); חברת הביטוח שלה, אליהו חברה לביטוח בע"מ (המבקשת 2, להלן: אליהו) (להלן יחד: המבקשות); החברה שביצעה עבודות קבלנות שונות בדירה, יצחקי אוזל בע"מ (המשיבה 1, להלן: יצחקי אוזל); וחברת הביטוח שלה, כלל חברה לביטוח בע"מ (המשיבה 2, להלן: כלל) (להלן יחד: המשיבות). 2. על-פי הנטען בבקשה, בעת הרלוונטית לתביעה קו נבון הייתה מבוטחת על-ידי אליהו בפוליסה שגבול הכיסוי שלה לחבות כלפי צד ג' עמד על כ-2.7 מיליון ש"ח; ואילו יצחקי אוזל הייתה מבוטחת באמצעות כלל בשני סוגים של פוליסות – פוליסת "עבודות קבלניות" (בגדרה מבוטחים גם קבלני משנה ומזמין העבודה), שגבול הכיסוי שלה לחבות כלפי צד ג' עמד על סך של 9.4 מיליון ש"ח (להלן: פוליסת העבודות הקבלניות); ופוליסת "מטריה לבתי עסק", שגבול הכיסוי שלה לחבות כלפי צד ג' עמד על סך של מיליון ש"ח. 3. במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי הגישו המבקשות הודעת צד ג' נגד המשיבות, בגדרה טענו כי פוליסת העבודות הקבלניות מכסה את חבותה של קו נבון, ככל שזו תיקבע על-ידי בית המשפט, שכן היא כוללת כיסוי לקבלן משנה ולמזמין העבודה, והטענה היא שקו נבון היא בגדר "קבלן משנה" של יצחקי אוזל. על-כן, כך נטען, מתקיים כפל ביטוח לעניין ביטוח קו נבון. המבקשות הפנו למשיבות דרישה לגילוי מסמכים ומתן מענה לשאלונים, ובגדרה שאלות בדבר הכיסוי הביטוחי של יצחקי אוזל אצל כלל, ובדבר קיומם של התכתבויות והסדרים ביניהן בעניין זה ותוכנם של אלו. המשיבות, המיוצגות על-ידי אותו עורך דין, טענו כי פוליסת העבודות הקבלניות לא עמדה בתוקפה במועדים הרלוונטיים לתביעה. באשר לשאלות בדבר ההסדרים וההתכתבויות בין המשיבות בנוגע לאירועים שבבסיס התביעה, נטען כי התשובות חוסות תחת חיסיון עורך דין-לקוח. בעקבות כך, המבקשות הגישו בקשה למתן צו שיחייב את המשיבות להשיב לשאלות, וכן לגלות מסמכים ספציפיים ולאפשר עיון בהם. המשיבות התנגדו לבקשה, בטענה כי קו נבון אינה קבלן משנה של יצחקי אוזל, ועל כן אין לה כיסוי ביטוחי לפי פוליסת העבודות הקבלניות, אף אם זו עמדה בתוקפה. כן נטען כי מערכת היחסים בין המשיבות, לרבות אופי הכיסוי הביטוחי, אינה רלוונטית, וכי ההסדר ביניהן הושג כחלק מהייצוג המשפטי של יצחקי אוזל, ועל-כן הוא חוסה תחת חיסיון עורך דין-לקוח. 4. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשות בעיקרה, וקבע כי מה שרלוונטי לעניין אפשרות של "כפל ביטוח" ייגזר מהפוליסות הרלוונטיות, וכי להסדרים הפנימיים בין המשיבות "לא אמורה להיות השלכה" על זכויותיה של קו נבון. כן נקבע כי "הסדרים כאלה שהושגו במסגרת יחסי עו"ד-לקוח אף עשויים להיות חסויים" (סעיף 1 להחלטה הנ"ל). בהמשך החלטה זו הורה בית המשפט המחוזי על גילויו של מסמך ספציפי, וכן הוראות שונות בנוגע להליכי גישור המתנהלים בתיק (סעיפים 4-2 להחלטה הנ"ל). 5. כלפי החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור דנא. בבקשתן טוענות המבקשות כי יש להורות למשיבות להשיב באופן מלא לשאלונים, ולתת צו גילוי ועיון במסמכים ספציפיים לגביהם נטען כי קיים חיסיון. המבקשות טוענות כי לכל הסדר ביחס לכיסוי הביטוחי בין המבטח לבין המבוטח הראשי יש השלכה על מבוטחי המשנה על-פי הפוליסה, וכאמור, קו נבון טוענת להיותה מבוטחת משנה. כן נטען כי לא חל במקרה זה חיסיון עורך דין-לקוח, שכן מדובר במסמכים והתכתבויות בין המבטח למבוטח, היינו שני צדדים שאינם עורכי דין. המבקשות טוענות כי ניתן ללמוד מסעיף 5 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: חוק חוזה הביטוח), על חובת מבטח למסור למבוטח את כל המסמכים הרלוונטיים לביטוח, וכי בגדר זה באים גם הסדרים מאוחרים. עוד נטען בבקשה כי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט) אינו חל במקרה זה, שכן הבקשה מתייחסת לנושאים המוחרגים מן הצו בסעיף 1(10) לו – טענת חיסיון, וטענה לגילוי מסמכים ספציפיים ועיון בהם. 6. בתשובתן טענו המשיבות כי החלטת בית המשפט המחוזי חוסה תחת סעיף 1(10) לצו בתי המשפט, ועל כן אין מקום ליתן לגביה רשות ערעור, שכן, לשיטתן, בית המשפט המחוזי נימק את דחיית הבקשה בהיעדר רלוונטיות, ולא בקיומו של חיסיון. לגופו של עניין, טענו המשיבות כי שאלת הכיסוי הביטוחי של יצחקי אוזל בחברת כלל אינה רלוונטית לזכויותיה של קו נבון, שכן הסדרים פנימיים כאלה אינם משפיעים על זכויותיהם של צדדים שלישיים מכוח הפוליסה, ככל שישנן זכויות כאלו, ומכל מקום, נטען כי קו נבון לא הייתה קבלן משנה של יצחקי אוזל. באשר לחוק חוזה הביטוח טענו המשיבות כי לקו נבון הועברה הפוליסה ונספחיה, וכי החוק חל על "מבוטח", ולא על "מבוטח פוטנציאלי". באשר לחיסיון עורך דין-לקוח, חזרו המשיבות על הטענה כי ההסדר בין המשיבות הושג כחלק מייצוגה המשפטי של יצחקי אוזל, ומשכך המסמכים הקשורים בכך חסויים מכוח חיסיון עורך דין-לקוח; אלא שהפעם הוסיפו המשיבות כי המסמכים חסויים גם, או לחלופין, בשל העובדה שנערכו כהכנה להליך משפטי עתידי. 7. יצוין, כי המשיבים 5-3 (התובעים בתביעה העיקרית) השיבו כי הם משיבים פורמליים בלבד בבקשה דנא, וכי הם משאירים את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט. 8. לאחר העיון בבקשה ובתשובה לה, ובהתאם להסכמת הצדדים, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על-פיה. דין הערעור להתקבל באופן חלקי, כפי שיובהר להלן. 9. אכן, סעיף 1(10) לצו בתי המשפט אינו מאפשר מתן רשות ערעור על החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), למעט החלטות בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון. לפיכך, טענותיהן של המבקשות בדבר החובה להשיב לשאלונים אמנם אינן יכולות לזכות למזור בפני בית משפט זה; אולם, טענותיהן הנוגעות לחיסיון באות בגדר החריגים המנויים בסעיף 1(10) לצו בתי המשפט, ומשכך, יש מקום להידרש אליהן. המשיבות טוענות לעניין זה כי בית המשפט המחוזי ביסס את החלטתו, בעיקרו של דבר, על סוגיית הרלוונטיות, ולא על סוגיית החיסיון. לא מצאתי מקום לקבל טענה זו, מקום בו עמדת המשיבות שעוררה את המחלוקת התבססה באופן בלעדי על טענת חיסיון עורך דין-לקוח. 10. על-פניו, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, קיימת אי בהירות בדבר טענת חיסיון עורך דין-לקוח שהעלו המשיבות בקשר עם ההסדרים וההתכתבויות הקיימים ביניהן, שכן מדובר בהתכתבויות והסדרים שנערכו בין שני בעלי דין, ולא בין בעל דין לעורך דינו. חיסיון עורך דין-לקוח נועד לאפשר תקשורת חופשית בין הלקוח לבין עורך דינו, על-מנת לאפשר את יעילות הייצוג (ראו למשל: בג"ץ 744/97 גוזלן נ' השופט אמינוף, פ"ד נא(1) 355, 363 (1997)). העובדה כי שתי המשיבות מיוצגות על-ידי אותו עורך דין, אין בה, כשלעצמה, כדי לבסס טענת חיסיון. יש להוסיף, כי את הטענה לפיה מדובר בחיסיון מסמכים שהוכנו לקראת משפט, העלו המשיבות בפעם הראשונה בפני, ומבלי לבסס את הדברים. בית המשפט המחוזי לא דן בטענת החיסיון לגופם של דברים – אלא אך ציין כי המסמכים עשויים להיות חסויים. בית המשפט המחוזי לא עיין במסמכים האמורים (מכוח סמכותו לפי תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי), ואף לא צוין בפניו אילו מסמכים קיימים. מלבד היתרונות הגלומים בעיון כאמור בכל הנוגע להכרעה בשאלת החיסיון (ראו רע"א 7867/06 פקיד שומה חיפה נ' לוסקי, פסקאות ז'-י' (6.1.2008)), דומה כי אף קיים קושי להכריע אם יש במסמכים דבר מה העשוי להימצא רלוונטי לגדר המחלוקת מבלי לעיין בהם, או למצער לדעת על אילו מסמכים מדובר (ראו רע"א 290/13 עיריית קלנסווה נ' חברת ביצורית בע"מ, פסקה 14 (26.5.2013)). להשקפתי, בנסיבות אלה לא היה מקום לקבוע, ללא הנמקה, כי להסדרים שבין המשיבות לא אמורה להיות השלכה על טענות המבקשות כלפיהן. לפיכך מצאתי כי יש צורך לדון בטענת החיסיון לגופם של דברים, ושהיעדר הדיון בה מצדיק קבלת הערעור כך שהעניין יוחזר לבית המשפט המחוזי, שידון בטענות לגופן. יוזכר, כי טענתן המקורית של המשיבות התייחסה לחיסיון עורך דין-לקוח ולא לסוג אחר של חיסיון. משהעניין מוחזר לבית המשפט המחוזי לאחר שבפני העלו המשיבות טענת חיסיון של חומר שהוכן לקראת משפט, יחליט בית המשפט המחוזי האם להתיר למשיבות לתקן את תשובתן ולכלול בה גם את הטענה האמורה. 11. בשולי הדברים אציין, כי כיוון שלא ידוע בשלב זה מהם המסמכים השנויים במחלוקת, כיוון שההליך בבית המשפט המחוזי מתייחס במידה רבה לשאלה אם קו נבון היא בגדר "מבוטחת" של כלל לפי פוליסת העבודות הקבלניות, ובשים לב לנסיבות העניין – ברי כי בעת הזאת אין מקום להידרש לטענותיהם של הצדדים ביחס לפרשנות חוק חוזה הביטוח. אשר על כן, מבוטל סעיף 1 בהחלטת בית המשפט המחוזי, ואני מורה על החזרת הדיון אליו על מנת שידון בטענות לגופן, לאחר שיעיין בחומר שלגביו נטושה המחלוקת. המשיבות 2-1 יישאו בהוצאות המבקשות, בסך 7,500 ש"ח. ניתן היום, ‏ט"ז באלול התשע"ו (‏19.9.2016). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16048760_L02.doc אה + סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il