פרדיפ פאלאדקה נ. משרד הפנים

2 בבית המשפט העליון בר"ם 48746-03-25 בר"ם 63476-07-25 בר"ם 31009-09-25 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופט יחיאל כשר המבקש בר"ם 48746-03-25: פרדיפ פאלאדקה המבקשים בבר"ם 63476-07-25: 1. סווטאבן דיפאק מקוואן 2. יוכבד גוטליב המבקשים בבר"ם 31009-09-25: 1. בינאבין סוריש 2. מנחם בנצלביץ ז"ל נגד המשיבה בבר"ם 48746-03-25: המשיב בבר"ם 63476-07-25 ובבר"ם 31009-09-25: מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה משרד הפנים בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 25.2.2025 בעמ"ן 9138-01-25 שניתן על-ידי כבוד השופט ד' זילר; בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 9.6.2025 בעמ"ן 23191-01-25 שניתן על-ידי כבוד סגן הנשיא ר' וינוגרד; בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 13.8.2025 בעמ"ן 11478-12-24 שניתן על-ידי כבוד השופטת ע' אבמן-מולר בשם המבקשים: עו"ד יוסי כרמלי בשם המשיבה ב בר"ם 48746-03-25: עו"ד מטר בן ישי בשם המשיב בבר"ם 63476-07-25: עו"ד מעיין עופר מנדל בשם המשיב בבר"ם 31009-09-25: עו"ד יעל קולודני ערבה פסק-דין השופטת דפנה ברק-ארז: 1. בפנינו שלוש בקשות רשות ערעור שנסבות על הליכים נפרדים. עם זאת, הן מעוררות שאלות דומות, ועל כן הדיון בהן נעשה במאוחד. בכלל המקרים בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים דחה ערעורים שהוגשו על החלטות של בית הדין לעררים הפועל מכוח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן בהתאמה: בית הדין לעררים ו-חוק הכניסה לישראל או החוק). שלושת התיקים עוסקים בפרשנותו ויישומו של נוהל רשות האוכלוסין והגירה הנושא את הכותרת "הודעה חשובה – הקלות בענף הסיעוד על רקע מלחמת חרבות ברזל" (23.10.2023) ונסב בעיקרו על שיבוץ והעסקת עובדים זרים בישראל בזמן החירום. בפרט, עולה בהם שאלת פרשנות התנאי של "בהעדר מניעה אחרת" המופיע בנוהל ביחס לבקשות הארכת רישיון של עובדים זרים לאחר שלא הועסקו במשך יותר מ-90 ימים – האם מדובר במניעה קונקרטית ביטחונית או פלילית, או שמא הוא מכוון גם להתנהלות לא מספקת בחיפוש אחר מעסיק חדש. למען הסדר הטוב, יצוין כי בחלק מן ההליכים דנן צוינו כמשיבים שר הפנים ומשרדו ובחלקם רשות האוכלוסין וההגירה. מטעמי נוחות, ובהתחשב בכך שמדובר בפעילותה של האחרונה, אלה יכונו כאן ביחד המשיבה. המסגרת הנורמטיבית 2. נקודת המוצא לדיון מצויה בסעיף 11(א1) לחוק הכניסה לישראל שנסב על ביטול המעמד שניתן לעובד השוהה בישראל אם לא הועסק במשך יותר מתשעים ימים. וכך נקבע בו: "מצא שר הפנים כי עובד זר, כהגדרתו בפרק ד'1 לחוק עובדים זרים, שניתנו לו אשרה ורישיון לישיבת ביקור לפי חוק זה, לא הועסק בתחום העיסוק שנקבע ברישיונו לפי סעיף 2(ג), למשך תקופה העולה על 90 ימים, בלא שנמצאו לכך טעמים מיוחדים אשר לא אפשרו לאותו עובד זר או לסוג עובדים זרים למצוא עבודה בתחום העיסוק בתקופה האמורה, יבטל שר הפנים את האשרה ואת רישיון הישיבה שניתנו לעובד הזר, ובלבד שנתן לו הזדמנות להשמיע את טענותיו; שר הפנים רשאי לאשר לעובד זר או לסוג עובדים זרים לחרוג מהתקופה שנקבעה כאמור אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין" (ההדגשה הוספה). 3. ביום 23.10.2023 ובעקבות פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", פורסמה הודעה מטעם רשות האוכלוסין וההגירה שנשאה את הכותרת "הודעה חשובה – הקלות בענף הסיעוד על רקע מלחמת חרבות ברזל" (להלן: מסמך ההקלות). בהודעה נקבעו הקלות שונות הנוגעות לענף הסיעוד שנועדו ליתן מענה למטופלים הסיעודיים ולעובדים הזרים על רקע תקופת החירום. ההקלה הרלוונטית לעניינו קובעת כי "עובדים זרים (השוהים בישראל עד 51 חודשים) – גם אם לא הועסקו מעל 90 יום ותוגש בקשה לקליטתם כמטפלים סיעודיים - יאושרו בהליך מהיר", וזאת "בהעדר מניעה אחרת". 4. ביום 14.10.2024 פורסם עדכון להקלות האמורות (להלן: הודעת העדכון) לפיו רשות האוכלוסין וההגירה "תאשר רישומו מחדש של עובד סיעוד זר שעברו מעל 90 ימים כאמור מאז העסקתו האחרונה, אך ורק במקרים חריגים ומיוחדים בהם הוכחה סיבה מוצדקת לאי ההעסקה הארוכה. במקרים אחרים העובד הזר יהא צפוי לביטול רישיונו לעבודה בישראל, לאחר שימוע" (ההדגשה הוספה). עוד נקבע בהודעת העדכון כי היא מחליפה ומבטלת כל חוזר או הודעה קודמת מטעם הרשות בעניינים שפורטו בה. 5. כעת אציג את עיקרי העובדות וההליכים הקודמים ביחס לכל אחת משלוש הבקשות שבפנינו. הבקשה הראשונה (בר"ם 48746-03-25) 6. בקשת רשות הערעור הראשונה (בר"ם 48746-03-25) נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 25.2.2025 (עמ"ן 9138-01-25, השופט ד' זילר). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על החלטתו של בית הדין לעררים מיום 22.12.2024 (ערר (י-ם) 3757-24, הדיינת ר' סיני). 7. המבקש בהליך זה הוא אזרח הודו שנכנס לישראל לראשונה ביום 16.7.2023 באמצעות רישיון עבודה מסוג ב/1 בענף הסיעוד שתוקפו פג ביום 14.6.2024. יממה לאחר שנכנס לישראל, התפטר המבקש ממקום העבודה שיועד לו. בהמשך, המבקש הועסק אצל מטופל סיעודי נוסף במשך שלושה שבועות לערך עד שזה נפטר ביום 2.11.2023. 8. ביום 27.5.2024, בחלוף 207 ימים מאז הסתיימה העסקתו האחרונה, המבקש הגיש בקשה להסדרת העסקתו אצל מטופל סיעודי נוסף. ביום 23.6.2024 נערך למבקש שימוע במשרדי אגף הסיעוד במשיבה שבמהלכו הוא מסר כי בתקופה האמורה הוא אכן ניסה למצוא עבודה, בין היתר באמצעות לשכות פרטיות, אך המטופלים שאליהם נשלח לא רצו להעסיקו. במהלך השימוע נמסר למבקש כי בדיקה עם אותן לשכות פרטיות העלתה כי הוא אכן פנה אליהן אך נדחה על-ידי מטופלים על רקע בעיות שפה. המבקש הוסיף כי הוא ניסה לחפש עבודה גם תוך שימוש ברשתות החברתיות וכן באמצעות שלוש לשכות נוספות שלא חזרו אליו (מבלי שידע לנקוב בשמן). ביום 12.11.2024 הבקשה נדחתה, בין היתר, בהתחשב בפרק הזמן המשמעותי שבו המבקש לא הועסק ובמה שהוגדר כהיעדרו של "ניסיון כן ואמיתי" להסדרת העסקתו במשך התקופה. בהחלטה צוין כי היא ניתנה אף בראי מסמך ההקלות, וכי קיימת "מניעה אחרת" להחלתו של המסמך בעניינו, בשים לב למחדליו האמורים. עוד יוער כי בהחלטה לא נכללה כל התייחסות להודעת העדכון. 9. כבר עתה יודגש, כי הודעת העדכון, אשר החליפה את מסמך ההקלות, פורסמה מספר שבועות לפני קבלת ההחלטה בעניינו של המבקש בהליך זה. אולם, הבקשה שהגיש המבקש להסדרת רישיון העבודה שלו וכן הליכי בחינתה בוצעו כאשר מסמך ההקלות הוא שהיה בתוקף. 10. המבקש הגיש על כך ערר לבית הדין לעררים. במיקוד הנדרש לענייננו, המבקש טען כי חלות בעניינו הוראותיו של מסמך ההקלות. באופן קונקרטי, נטען כי חרף העובדה שהמבקש לא הועסק תקופה העולה על 90 ימים, לא חלה בעניינו "מניעה אחרת" החוסמת את קבלתה של בקשתו. בהקשר זה הוטעם כי התיבה "בהעדר מניעה אחרת" במסמך ההקלות מכוונת למניעה פלילית או ביטחונית שממילא אינה מתקיימת בעניינו של המבקש. מנגד, המשיבה טענה בתשובתה, בין השאר, כי אכן מתקיימת בעניינו של המבקש "מניעה אחרת" שנובעת מהיעדרו של מאמץ כן מצד המבקש למצוא עבודה לאורך תקופה. 11. בהחלטה הנזכרת לעיל דחה בית הדין לעררים את הערר בקבעו כי לא נפל כל פגם בהחלטתה של המשיבה. בית הדין לעררים קבע בין השאר כי בהתאם להודעת העדכון שפורסמה, אין הכרח בהגבלת החריג דווקא למניעה ביטחונית או פלילית. 12. למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 25.12.2024, מספר ימים לאחר החלטתו של בית הדין לעררים, המטופל שביחס אליו הוגשה בקשת העסקה מושא ההליך דנן נפטר. 13. המבקש הגיש על כך ערעור שבו חזר על עיקרי טענותיו. כאמור בפתח הדברים, בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקבעו כי התיבה "בהעדר מניעה אחרת" אינה מוגבלת אך לסייגים ביטחוניים או פליליים. בית המשפט המחוזי הדגיש כי ניתן לקבל את פרשנות המשיבה לפיה מקום בו עובד סיעודי לא פעל באופן כן על מנת לחפש עבודה למעלה מ-90 ימים, יכול לעלות לכדי "מניעה אחרת" במובנו של מסמך ההקלות. 14. בקשת רשות ערעור זו נסבה בעיקרו של דבר על כך. המבקש עותר בה להחזרת רישיון ההעסקה שלו כך שיוכל לחפש אחר עבודה אצל מעסיק חדש. כמו כן, המבקש שב על טענותיו בדבר הפרשנות הראויה שיש ליתן לתיבה "בהעדר מניעה אחרת" המופיעה במסמך ההקלות, ומטעים כי סוגיה זו מעלה שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור. ביום 27.3.2025 הוריתי למשיבה להגיש תשובה מטעמה לבקשת רשות הערעור. בהמשך לכך, ביום 18.6.2025 המבקש הוסיף והגיש הודעת עדכון שבה הפנה לפסקי דין שניתנו בבית המשפט המחוזי בירושלים ושבהם התקבלו ערעורים שהוגשו על-ידי עובדים סיעודיים (עמ"ן 57958-12-24 ועמ"ן 9206-01-25). הבקשה השנייה (בר"ם 63476-07-25) 15. בקשת רשות הערעור השנייה (בר"ם 63476-07-25) נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 9.6.2025 (עמ"ן 23191-01-25, סגן הנשיא ר' וינוגרד). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על החלטתו של בית הדין לעררים מיום 10.12.2024 (ערר (י-ם) 3421-24, הדיין ש' ויזן). בצדה של בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה למתן סעד זמני. 16. המבקשת 1 בהליך זה (להלן: המבקשת) היא אזרחית הודו שנכנסה לראשונה לישראל ביום 25.6.2022 באמצעות רישיון עבודה מסוג ב/1 בענף הסיעוד שתוקפו הוארך עד ליום 1.6.2024. בפירוט הנדרש לענייננו, העסקתה החוקית הראשונה של המבקשת הסתיימה ביום 11.10.2022 לאחר שהיא התפטרה מעבודתה. ביום 29.1.2023, בחלוף 110 ימים, המבקשת הגישה בקשה להסדרת העסקתה אצל מטופל סיעודי נוסף. לאחר שהתבקשה לעשות כן במסגרת הליכי שימוע, המבקשת הגישה תגובה בכתב שבה הסבירה כי לאחר סיום העסקתה הראשונה היא החלה לעבוד אצל מטופל אחר, מבלי לדווח על כך למשיבה, שאותו היא עזבה בשל סיבות טכניות הקשורות בין השאר לשיוך הגאוגרפי של הרישיון שניתן לה. ביום 7.3.2023 מנהל אגף הסיעוד ברשות האוכלוסין וההגירה קיבל את הבקשה. בהחלטה נקבע כי במכלול הנסיבות וחרף העובדה שלא הסדירה את העסקתה מעל ל-90 ימים, תאושר העסקתה השנייה של המבקשת, בכפוף להזהרתה ולהפעלת פיקוח הדוק על-ידי הלשכה הפרטית שדרכה הגישה את בקשתה. כן נקבע כי ככל שהמבקשת תפר פעם נוספת את הנהלים החלים עליה, גם ההפרה הנוכחית תובא בחשבון ביחס להחלטות עתידיות בעניין. 17. מבלי לפרט, לאחר שהועסקה אצל מטופלים סיעודיים נוספים, ביום 30.11.2023 הופסקה העסקתה החוקית האחרונה של המבקשת לאחר שזו התפטרה. ביום 28.2.2024, בחלוף 90 ימים המבקשת הגישה בקשת העסקה נוספת שאושרה, אך על-פי הדיווח שהתקבל מהלשכה הפרטית שבאמצעותה הוגשה הבקשה, בסופו של דבר המבקשת לא הועסקה בפועל. ביום 21.5.2024, בחלוף 173 מסיום העסקתה החוקית האחרונה, המבקשת הגישה בקשה נוספת להסדרת העסקתה, היא הבקשה שביסוד ההליך דנן. 18. נוכח אי-הסדרת העסקתה של המבקשת במשך למעלה מ-90 ימים, נערך לה שימוע נוסף שבו היא מסרה כי העיכוב בהעסקה נבע מכך שהייתה מוטרדת מהליך הגירושים של הוריה בהודו. ביום 6.10.2024 נדחתה הבקשה, לאחר שנקבע כי המבקשת לא הציגה הסברים מניחים את הדעת לאי-הסדרתה של העסקתה וכי דומה שלא נעשה מצדה ניסיון "כן ואמיתי" לעשות כך. בנוסף נקבע כי תיאורה של המבקשת את מצבה הנפשי מעיד על חוסר יציבותה וכשירותה לעבוד כמטפלת סיעודית. כן צוין לחובתה של המבקשת כי זוהי הפעם השנייה שבה היא מפרה את נהלי הרשות. למעלה מן הצורך הובהר כי עניינה של המבקשת נבחן אף בראי מסמך ההקלות, אך נקבע כי מתקיימת בעניינה "מניעה אחרת" בשל התנהלותה המתוארת לעיל. 19. המבקשת הגישה ערר על ההחלטה לבית הדין לעררים, וזה נדחה ביום 10.12.2024 לאחר שנקבע כי לא נפל כל פגם בהחלטת המשיבה. יחד עם זאת, בית הדין לעררים לא דן בהוראות מסמך ההקלות ותחולתן על מקרה זה. 20. המבקשת הגישה ערעור על כך לבית המשפט המחוזי, ובו טענה, בין השאר, כי אפשרות ההעסקה שבעקבותיה היא הגישה בקשה ביום 28.2.2024 לא יצאה לפועל בסופו של דבר, מאחר שהיא נדרשה לעבוד בחודשים הראשונים ללא תשלום. מכל מקום, כך נטען, יש לקבל את בקשתה להעסקה בהתחשב בכך שלא קמה במקרה זה "מניעה אחרת", וזאת חרף העובדה שבית הדין לעררים לא דן בהוראות מסמך ההקלות. מנגד, המשיבה טענה כי לא נפל כל פגם בהחלטתה, וביחס להוראותיו של מסמך ההקלות, המשיבה טענה כי עניינה של המבקשת נבחן אף בפרספקטיבה זו אלא שקמה בעניינה "מניעה אחרת" הנובעת מהתנהלותה המתוארת. 21. כאמור בפתח הדברים, בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, וזאת על יסוד החומר הכתוב שבפניו. בית המשפט המחוזי קבע כי אכן – כפי שנקבע בפסקי דין נוספים –"אותה 'מניעה אחרת' אינה יכולה להיות עצם העובדה שהעובד לא הועסק במשך תקופה העולה על 90 ימים, שהרי זו אינה אלא אותה ההפרה עצמה בה עוסקת הוראה זו של מסמך ההקלות" (פסקה 7 לפסק הדין). כן נקבע כי יש ליצוק תוכן מתאים לתיבה "מניעה אחרת" העולה בקנה אחד עם מטרת ההקלות. בהמשך לכך בית המשפט המחוזי קבע כי שובה של המבקשת לסורה לאחר שהוזהרה, יכול להקים "מניעה אחרת" כמובנו של מסמך ההקלות. כן הוטעם שהחשש להיעדר כשירותה של המבקשת יכול גם הוא להקים "מניעה אחרת". על כן נקבע, בסיכומו של דבר, כי מסקנות אלה לא מצדיקות התערבות בהחלטתו של בית הדין לעררים הגם שזה לא נדרש לתחולתו של מסמך ההקלות בעניינה של המבקשת. 22. בקשת רשות ערעור זו מכוונת כנגד פסק הדין האמור. בעיקרו של דבר, המבקשת שבה על טענותיה ומטעימה כי עניינה מעלה שאלה עקרונית הנוגעת לפרשנות שיש ליתן לתיבה "בהעדר מניעה אחרת". כן נטען כי יש לאחד את הדיון בבקשה זו עם בקשת רשות הערעור שנזכרה לעיל. 23. ביום 24.7.2025 ניתן צו המורה כי לא יינקטו הליכי אכיפה כנגד המבקשת עד למתן הכרעה אחרת והתבקשה תשובה מטעמה של המשיבה. הבקשה השלישית (בר"ם 31009-09-25) 24. בקשת רשות הערעור השלישית (בר"ם 31009-09-25) נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 13.8.2025 (עמ"ן 11478-12-24, השופטת ע' אבמן-מולר). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על החלטתו של בית הדין לעררים מיום 19.11.2024 (ערר (י-ם) 3228-24, הדיין ויזן). בצדה של בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה למתן סעד זמני. 25. המבקשת 1 בהליך זה (להלן: המבקשת) היא אזרחית הודו שנכנסה לישראל לראשונה ביום 19.4.2021 באמצעות רישיון עבודה מסוג ב/1 בענף הסיעוד שתוקפו הוארך עד ליום 19.6.2023. במהלך שהייתה בישראל המבקשת הועסקה כדין אצל שלושה מטופלים. מבלי לפרט, סיום ההעסקה במקרים אלה נבע מהתפטרות או מפיטורין, והעסקתה האחרונה הסתיימה ביום 16.6.2022. ביום 20.2.2023 ובחלוף כשמונה חודשים מיום העסקתה האחרונה, המבקשת הגישה בקשה להסדרת העסקתה אצל מטופל נוסף. לאחר שהתבקשה לעשות כן, המבקשת הגישה תגובה מטעמה ביחס לפרק הזמן שחלף מאז העסקתה החוקית האחרונה, שבה טענה כי חיפשה עבודה באמצעות מספר לשכות פרטיות וכן עבדה אצל מטופלת סיעודית לתקופה של שלושה חודשים מבלי להסדיר את העסקתה. בהמשך לכך, נערך למבקשת שימוע במשרדי אגף הסיעוד וביום 25.6.2023 הוחלט על ביטול רישיונה. 26. המבקשת הגישה על כך ערר לבית הדין לעררים. בדיון שהתקיים בפני בית הדין לעררים ביום 29.5.2024 טענה המבקשת כי כבר באוגוסט 2022 החלה לעבוד אצל מטופל סיעודי אחר ועשתה כן למשך תשעה חודשים, אך בשל טעות של הלשכה הפרטית שבאמצעותה הועסקה, הדבר לא נרשם. לנוכח דברים אלה הסכימה המשיבה כי המבקשת תגיש בקשה חדשה להשמתה, ובסופו של הדיון הערר נמחק. 27. ביום 16.6.2024 המבקשת הגישה בקשה חדשה להסדרת העסקתה, הפעם אצל המבקש 2, ובהמשך נערך לה שימוע נוסף. בסופו של דבר, ביום 1.9.2024 הבקשה נדחתה תוך שנקבע כי לא נמצאו טעמים מיוחדים לכך שהמבקשת לא הסדירה את העסקתה משך זמן כה רב. הוטעם כי מהימנותה ואמינותה מוטלים בספק, בהתחשב בדברים שמסרה בשימוע הנוסף ובהודאתה כי למעשה שיקרה בנוגע לחלק מהפרטים שמסרה בשימוע הראשון שנערך לה. כן הוטעם כי התנהלותה של המבקשת מעידה כי היא אינה מתאימה לעבוד כמטפלת סיעודית. למעלה מן הצורך הובהר כי עניינה של המבקשת אף נבחן בראי מסמך ההקלות, אך נמצא כי התנהלותה במקרה זה עולה כדי "מניעה אחרת", ולכן אין להיעתר לבקשתה. 28. המבקשים הגישו על כך ערר לבית הדין לעררים וזה נדחה בהחלטתו שהוזכרה לעיל. ההחלטה לא נדרשה במפורש למסמך ההקלות. 29. המבקשים הוסיפו והגישו ערעור על החלטתו של בית הדין לעררים לבית המשפט המחוזי, תוך התייחסות, בין השאר, לתחולתו של מסמך ההקלות. מנגד, המשיבה הטעימה כי התנהלותה של המבקשת בתקופת החירום שבה הייתה מצויה המשיבה לא סייעה להרחבת מעגל העובדים הסיעודיים, ואף להפך. משכך, נטען כי עניינה מעלה "מניעה אחרת" מובהקת שבגינה לא ניתן להחיל את הוראותיו של מסמך ההקלות. 30. כאמור בפתח הדברים, בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, אף מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים. בית המשפט המחוזי הסתמך על פסקי דין קודמים וציין כי לא ניתן לקבוע שאי-העסקה במשך תקופה העולה על 90 ימים יכולה כשלעצמה לעלות לכדי "מניעה אחרת" כנדרש במסמך ההקלות, ונדרש דבר מה נוסף. יחד עם זאת, נקבע כי בעניינה של המבקשת קיימת "מניעה אחרת" על רקע התנהלותה, המקשה לתת בה אמון, ובפרט כשעסקינן בתחום הסיעוד. על כן, נקבע כי אין להתערב בהחלטתו של בית הדין לעררים. 31. על כך נסבה בקשת רשות ערעור זו. כאמור, בבקשה נטען כי עניינה של המבקשת מעלה שאלה עקרונית הנוגעת לפרשנות שיש ליתן למסמך ההקלות ואף הודגש כי זה חל בעניינה כך שיש לקבל את הבקשה. עוד התבקש במסגרת זאת כי הבקשה תידון במאוחד עם יתר בקשות רשות הערעור שפורטו לעיל בשל השאלה המתעוררת בה בעניין מסמך ההקלות. הסעד שהתבקש הוא שרישיונה של המבקשת יושב לה על מנת שתוכל להסדיר את העסקתה אצל המבקש 2. יוער כבר עתה כי לבקשה צורף תצהיר שבו נזכרו שמותיהם של המבקשת ושל המבקש 2, הוא המטופל שביחס אליו הוגשה בקשת ההעסקה. לצד שמו של המבקש 2 נכתב "ז"ל" מבלי שהדבר הוזכר בהליכים הקודמים או בבקשת רשות הערעור עצמה. 32. ביום 18.9.2025 ניתן צו המורה כי לא יינקטו הליכי אכיפה כנגד המבקשת עד למתן החלטה אחרת וכי על המשיבה להגיש תשובה מטעמה לבקשת רשות הערעור. 33. לאחר שניתנו מספר ארכות, ביום 7.12.2025 המשיבה הגישה הודעה מטעמה ובה צוין כי מבדיקה שערכה עולה כי המבקש 2 נפטר כבר ביום 4.5.2025, עוד בטרם הוגשה הבקשה דנן. המשיבה ציינה כי עובדה זו לא צוינה בגוף הבקשה, שבה הוזכרו גילו ומצבו הרפואי של המבקש 2 ואף הסעד שהתבקש כוון להעסקה אצלו. המשיבה הדגישה כי מאז פטירתו של המבקש 2 המבקשת לא הגישה בקשה להסדרת העסקתה אצל מטופל אחר. לעמדת המשיבה, בנסיבות אלה התשתית העובדתית שעמדה בפני הערכאות הקודמות השתנתה והסעד שהתבקש איננו אקטואלי עוד. על כן, הוטעם כי דין הבקשה להידחות. 34. לאחר שהוריתי על כן, בא-כוח המבקשת הגיש תגובה מטעמו וטען בה, בעיקרו של דבר, כי הבקשה ממוקדת בשאלה העקרונית העוסקת במסמך ההקלות. עוד התבקש, בניגוד למה שנכתב בבקשת רשות הערעור, כי הסעד שיינתן במקרה זה הוא שרישיונה של המבקשת יוחזר לה וזו תירשם אצל מעסיק חדש. עמדת המשיבה 35. כאמור, בשלושת ההליכים שבפנינו התבקשה המשיבה להגיש תשובה מטעמה. כאמור בפתח הדברים, ההליכים מתמקדים בשאלת הפרשנות שיש ליתן לתיבה "בהעדר מניעה אחרת" המופיעה במסמך ההקלות – סוגייה שבה המשיבה הביעה עמדה דומה בערכאות הקודמות וכן בשתיים מן הבקשות דנן (בר"ם 48746-03-25 ובר"ם 63476-07-25). כאמור, ביחס לבקשה השלישית (בר"ם 31009-09-25) המשיבה הטעימה כי דינה להימחק (נוכח פטירתו של המבקש 2 בהליך זה), מבלי שהעלתה טענות לגופו של עניין. 36. ככלל, עמדת המשיבה, היא כי אף אחת מן הבקשות אינה מצדיקה מתן רשות ערעור, מאחר שהן עוסקות לשיטתה בעניינם הפרטני של המבקשים ובנסיבותיהם הקונקרטיות. המשיבה אף מדגישה כי לשיטתה אין מקום לאיחוד הדיון בבקשות. המשיבה מוסיפה ומטעימה כי אף אם ניתן לומר שעולה מההליכים אלה קביעות עקרוניות ביחס למסמך ההקלות, הרי שאלו תחומות לפרק זמן מסוים ולקבוצה מצומצמת שנמנים עליה אלה שבקשתם הוגשה לפני שנכנסה לתוקפה הודעת העדכון ביום 14.10.2024. נוסף לכך, לשיטת המשיבה, הודעת העדכון משנה במידה רבה את התנאים שנקבעו במסמך ההקלות המקורי. המשיבה מסבירה כי נוכח הודעת העדכון, המתווה הרלוונטי לענייננו יחול עתה אך במקרים חריגים ולא כל אימת שמתקיימת "מניעה אחרת". כמו כן, לעמדת המשיבה ניתן לקבוע כי חלה בעניינו של עובד סיעודי "מניעה אחרת" כאשר זה חרג ממגבלת 90 הימים שקבועה בחוק וזאת בהעדר הסבר מניח את הדעת לכך. ביחס למבקש בבר"ם 48746-03-25 נטען כי ההחלטה של המשיבה בעניינו ניתנה לאחר שפורסם העדכון, כך שממילא יש להחיל עליו את ההוראות העדכניות. עוד הודגש ביחס למבקש בהליך זה כי המעסיק שלו נפטר כאמור לעיל, ועל כן בקשת רשות הערעור מתייתרת במידה רבה. דיון והכרעה 37. לאחר ששקלנו את עמדות הצדדים בשלוש הבקשות שבפני על נספחיהן, עמדתי היא כי יש הצדקה לכך שנעשה שימוש בסמכותנו לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלה בעניין זה מכוח תקנה 34(א) לתקנות בתי המשפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשפ"א-2000, ונדון בבקשות כאילו ניתנה רשות לערער והוגשו ערעורים על-פי הרשות שניתנה, וכך אציע לחבריי. זאת, מאחר שביסוד הבקשות כולן עומדת שאלה פרשנית שחורגת מעניינם של הצדדים הקונקרטיים ושמצריכה הנחיה של בתי המשפט בכל הנוגע ליישומה – שאלת פרשנותה של התיבה "מניעה אחרת" במסמך ההקלות (ראו והשוו: בר"ם 1126/18 זרגוזי נ' רשות האוכלוסין וההגירה – משרד הפנים, פסקה 48 (30.9.2021); בר"ם 3455/23 פלונית נ' משרד הפנים, פסקה 24 (19.11.2023)). לא נעלמה מעיני עמדתה של המשיבה לפיה גם אם הבקשות שבפנינו מעלות סוגיות עקרוניות, הרי שממילא הן תחומות לקבוצה מוגדרת. אכן, הקבוצה האמורה היא תחומה, אך לא ניתן לומר כי היא מצומצמת, שהרי עיון בהליכים שהובאו בפני הערכאות הקודמות מלמד כי שאלת יישומו של מסמך ההקלות עולה באופן חוזר ונשנה, ולעתים יישום זה מוביל לתוצאות שונות (ראו למשל: עמ"ן 19919-12-24 שרעבי נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה (6.3.2025); עמ"ן 9206-01-25 דה סוזה נ' מדינת ישראל - משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה ‏(‏6.4.2025‏)). בהתאם, המבקשים יכונו להלן: המערערים. 38. להשלמת התמונה יצוין כי מלכתחילה כללו הבקשות, בין היתר, גם טענות שונות בדבר תקינותם של ההליכים שהתקיימו בעניינם של המערערים, ובכלל זה, בדבר השימוע שנערך להם באגף הסיעוד ברשות האוכלוסין וההגירה. אולם, טענות אלה לא עוררו היבטים עקרוניים, ואף לא מצאתי כי הן מעלות חשש לגרימתו של עיוות דין. על כן, רשות הערעור אינה ניתנת ביחס לאותן טענות. פרשנות מסמך ההקלות 39. נקודת המוצא בבואנו לבחון את פרשנותו של מסמך משפטי היא לשונו. יחד עם זאת, יש לתת את הדעת לתכלית שלשמה פורסם מסמך ההקלות. כאמור, מטרתן של ההקלות, כפי שהסבירה המשיבה, הייתה לתת מענה למטופלים הסיעודיים ולעובדים הזרים בנסיבות שנוצרו לאחר פרוץ המלחמה באמצעות הרחבת מאגר העובדים הזמינים בתחום הסיעוד. פרשנותו של המונח "מניעה אחרת" צריכה להיעשות על רקע תכלית זו. 40. במקרה זה מוסכם על הכול כי המונח "מניעה אחרת" כולל בתוכו, מניה וביה, מניעה פלילית או ביטחונית. השאלה שנותרה במחלוקת היא האם זו נקודת המוצא או הסיום של המונח. לשיטת המערערים כולם, המונח "מניעה אחרת" מוגבל אך למצבים בהם קיימת מניעה פלילית או ביטחונית, וכי ממילא חלוף הזמן כשלעצמו לא יכול לשמש "מניעה אחרת". מנגד, עמדת המשיבה, הלכה למעשה, היא שיש ביכולתה לשקול מגוון מצבים כ"מניעה אחרת", ובכלל זה משך החריגה מעבר ל-90 ימים והיעדרם של הסברים מספקים לאי-הסדרת העסקתו בתקופה זו. 41. מבין שתי גישות אלה אני סבורה כי יש ללכת בדרך ביניים. מחד גיסא, אין להלום כי המונח "מניעה אחרת" מכוון רק ל"מניעה פלילית או ביטחונית". אילו אלה היו פני הדברים מסמך ההקלות היה נוקט בלשון זו במפורש, וממילא, ברגיל, המונח "מניעה אחרת" נועד להרחיב מעבר לכך. כמו כן, עיון בנהלים שפורסמו על-ידי המשיבה לאורך השנים, ובתחום ההגירה בפרט, מלמד כי כאשר זו רצתה להציב תנאי מסוים שעניינו במניעה פלילית או ביטחונית, היא נקטה בלשון מפורשת לשם כך (ראו למשל: סעיף ז.12 לנוהל 9.5.0001 "טיפול בבקשות למתן היתר ורישיון שהייה ועבודה לעובדים זרים בענף התעשייה" (4.8.2025); סעיפים ה.2, ו.5 ו-ו.6 לנוהל 5.2.0008 "הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (10.1.2024) (להלן: נוהל נשואים)). במקרים אחרים היא אף עשתה שימוש בשלושת המונחים גם יחד באופן שמבהיר כי המונח "מניעה אחרת" בא להוסיף על "מניעה פלילית או ביטחונית" קטגוריה נוספת של מקרים (ראו למשל בסעיף ה.3 לנוהל נשואים שקובע כי אחד מהתנאים לשדרוג מעמדו של מבקש הוא "היעדר מניעה בטחונית או פלילית או כל מניעה אחרת לאישור הבקשה"). 42. מאידך גיסא, יש קושי בפרשנות שמציעה המשיבה, לפיה די בשיקול של משך התקופה שבה השתהה העובד הסיעודי בהסדרת מעמדו (מעבר ל-90 ימים) לביסוס קיומה של "מניעה אחרת". אמנם מסמך ההקלות אינו נותן די סימנים בתיבה "מניעה אחרת", אך דבר אחד אכן ניתן להבין מלשונו – על המניעה להיות אחרת מן התנאי שאותו בא המסמך לרכך, שהוא ארכה של התקופה בה העובד הסיעודי לא הסדיר את מעמדו. הווה אומר – המניעה האחרת אינה כזו הנובעת ביסודה מממד הזמן, שכן אז לא מדובר במניעה אחרת. 43. בהתאמה, ובהלימה לתכליתו של מסמך ההקלות שהיא להקל על מציאת עובדים זרים בתקופת המלחמה, "מניעה אחרת" יכולה להיחשב חריגה מן התקופה של 90 ימים שלה נלוותה הימנעות משקידה סבירה למציאת עבודה. זאת מאחר ששונה עניינו של מי שנמנע מלחפש עבודה לאורך תקופה ממושכת בזמן שרישיון העבודה שלו בתוקף – ובכך פגע ביכולת להרחיב את המאגר הזמין של העובדים הסיעודיים בישראל, תוך ניצול ההקלה שניתנה במצב החירום – לבין מי שבמשך תקופה ממושכת (ומבלי להגדיר גבול עליון לעניין זה) ניסה לחפש עבודה באמצעות הלשכות הפרטיות, ואילו נסיבות שלא בהכרח היו קשורות בו מנעו ממנו לאתרה. על כך יש להוסיף כי קטגוריה מרכזית של היעדר שקידה סבירה אינה ממצה. עשויים להיות מצבים נוספים שבהם יכולה המשיבה לקבוע כי קיימת מניעה שיסודה בהתנהגות לא נאותה של העובד הסיעודי המלמדת על אי-התאמה לעבודה במשרת סיעוד, כדוגמת מסירת פרטים כוזבים לרשויות או התנהלות אחרת המלמדת על אי-כשירותו לעסוק בתחום הסיעוד. שיקולים אלו, אשר מצויים בגדר מומחיותה של הרשות ונשקלים על-ידה כעניין שבשגרה, אינם נוגעים באופן ישיר למסמך ההקלות אלא להתאמה הבסיסית של העובד לענף זה, ואין בכך כדי להשליך על ענייננו. מן הכלל אל הפרט 44. בשלב זה אפנה לבחון את עניינם של המערערים בשלושת הערעורים דנן בראי הפרשנות שהוצגה. אקדים ואומר כי לגופו של עניין ובהתאם לקווים שהונחו, אני סבורה כי יש לקבל את הערעור הראשון ולדחות את הערעור השני והשלישי. הערעור הראשון – בר"ם 48746-03-25 45. המערער במקרה זה לא הסדיר את העסקתו במשך 207 ימים שבסופם הוא הגיש בקשה להשמה אצל מטופל סיעודי נוסף. זוהי תקופה ממושכת לכאורה. יוזכר כי בזמן שהתנהלו ההליכים בעניינו של המערער, המטופל מושא הבקשה כבר נפטר. אולם, במהלך שימוע שנערך למערער בגין עיכוב זה, הוא מסר כי ניסה לחפש במשך התקופה האמורה מעסיק אך הדבר לא עלה בידו, לסברתו מאחר שהמעסיקים אליו הופנה חיפשו עובדת, להבדיל מעובד. כפי שעולה מפרוטוקול השימוע, כשדברים אלה אומתו עם חלק מהלשכות הפרטיות, נמסר על-ידן כי המערער אכן פנה אליהן אך הוא נדחה על-ידי מטופלים פוטנציאלים בשל בעיות שפה. כמו כן, המערער מסר כי חיפש עבודה באמצעות הרשתות החברתיות ובאמצעות לשכות פרטיות נוספות שלא ידע לנקוב בשמן. עוד יוזכר כי בהחלטת המשיבה מיום 12.11.2024 נכתב בין היתר כי קמה בעניינו של המערער "מניעה אחרת" מאחר שהוא שהה "סתם" בביתו. יודגש כי המשיבה עצמה לא העלתה במקרה זה טעמים נוספים, מלבד חלוף הזמן וההסברים שניתנו לכך, שבגינם יש לדחות את הערעור. 46. כאמור לעיל, בהתאם לקווים שהונחו, אני סבורה כי יש לקבל את הערעור דנן מאחר שלא הונח בסיס מספיק לקיומה של "מניעה אחרת" בעניינו של המערער בהתאם לתשתית העובדתית שהוצגה. עיון במסמכים שהוגשו בעניינו של המערער מלמד כי זה פעל במהלך התקופה בה לא הועסק על מנת למצוא עבודה בתחום הסיעוד. הדבר אף אושר על-ידי חלק מהלשכות הפרטיות שמסרו כי המערער פנה אליהן כאמור. כמו כן, העובד מסר כי הוא נסה לאתר עבודה באפיקים אחרים ובאמצעות לשכות שלא זכר את שמן. הנה כי כן, במקרה דנן עולה לטעמי כי המערער פעל בשקידה סבירה על מנת למצוא עבודה במהלך התקופה שבה לא הועסק. טענת המשיבה כאילו זה ישב "סתם" בדירתו במהלך התקופה האמורה היא מוקשית בהתחשב בכך שבמהלך תקופה זו נאסר עליו לעבוד ככל שהעסקתו לא הוסדרה. על כן, לא ניתן לצפות כי יפעל אחרת. בהתחשב בטעמים שפורטו בהחלטה שניתנה על-ידי מנהלת אגף הסיעוד ובתשובות שהוגשה על-ידי המשיבה בהליך זה, אני סבורה כי זו יחסה חשיבות, שלא בצדק, לעצם העובדה שחלפו למעלה מ-90 ימים מאז העסקתו האחרונה של המערער, מבלי ליתן מספיק משקל למאמצים שנעשו על-ידו בתקופה האמורה. 47. כמו כן, בתשובה שהוגשה לבקשת רשות הערעור דנן טענה המשיבה כי החלטת מנהלת אגף הסיעוד ניתנה ממילא לאחר שפורסם עדכון למסמך ההקלות ביום 14.10.2024, ואילו עניינו של המערער לא עומד בהוראות המעודכנות. עם זאת, אין בידי לקבל את הטענה האמורה שהועלתה במתכונתה זו רק עתה. 48. כאמור לעיל, במהלך ההליכים בעניינו של המערער, המטופל מושא הבקשה שהוגשה כבר נפטר. על כן, ובהמשך לקביעתי, ככל שמהערער חפץ בהסדרת העסקתו עליו להגיש בקשת השמה מתאימה ביחס למטופל חדש בתוך 45 ימים ממועד מתן פסק דין זה. הערעור השני – בר"ם 63476-07-25 49. כאמור לעיל, בהתאם לפרשנות שהוצגה, אנו סבורים שיש לדחות את הערעור השני בעניינה של המערערת בבר"ם 63476-07-25. תחילה, יש להידרש לפועלה של המערערת בתקופה שבה היא לא הועסקה. כמפורט לעיל, חרף העובדה שהחזיקה ברישיון עבודה מתאים, המערערת לא פעלה במשך תקופה של 173 ימים כדי להסדיר את העסקתה. יובהר כי העובדה שהמערערת הגישה בקשה ביום 28.2.2024 להסדרה העסקתה, בתוך תקופת 90 הימים, אין משמעה כי היא עמדה בחובה המוטלת עליה – שכן בסופו של דבר לא הייתה העסקה בפועל. במסגרת השימוע שנערך למערערת, זו נשאלה מדוע לא הסדירה את העסקתה במשך 173 ימים, והיא השיבה כי הייתה מוטרדת מעניינים אישיים המתרחשים בארץ מולדתה. 50. בנסיבות אלה, די לי בכך שהמערערת לא פעלה כלל על מנת להסדיר את העסקתה החוקית במשך תקופה העולה על תשעים ימים על מנת לקבוע שקמה בעניינה "מניעה אחרת" – כך שלא ניתן להחיל במקרה דנן את הוראות מסמך ההקלות. לשיטתי, לא רק שההסברים שמסרה המערערת לאי-העסקתה אינם מניחים את הדעת, אלא שהם אף העלו אצל מנהלת אגף הסיעוד חששות בדבר התאמתה לתפקיד בתחום הסיעוד. נוסף לכך, המערערת הוסיפה והפרה את ההוראות שחלות עליה לאחר שהוזהרה על-ידי מנהל אגף הסיעוד ביום 7.3.2023 בגין הפרה קודמת, ולמרות שניתנה לה הזדמנות נוספת. הערעור השלישי – בר"ם 31009-09-25 51. גם בעניינה של המערערת בבר"ם 31009-09-25 אני סבורה כי יש לדחות את הערעור. כמוזכר לעיל, בהליך זה המשיבה הטעימה כי הסעד בו כוון להמשך העסקה אצל מטופל שכבר נפטר, ולכן אינו אקטואלי עוד. על כך ניתן להוסיף כי יש טעם לפגם של ממש בעובדה שהמערערת לא ציינה בגוף בקשת רשות הערעור כי – המטופל שביחס אליו הוגשה הבקשה – נפטר לפני מספר חודשים. אולם, משהגעתי למסקנה שדין הערעור להידחות לגופו, כפי שיתואר להלן, אינני מוסיפה להידרש לכך. 52. המערערת, שהעסקתה לא הוסדרה משך כשמונה חודשים, נדרשה להסביר את עיכובה עוד בטרם פורסם מסמך ההקלות. בשימוע שנערך לה במשרדי אגף הסיעוד, זו מסרה גרסה לפיה החלה לעבוד אצל מטופלת מסוימת אך העסקתה לא נרשמה. גרסה זו אף נתמכה בשיחה שנערכה עם בנה של אותה מטופלת לכאורה, אלא שבהמשך התגלה, נוכח הודאתה של המערערת בפני בית הדין לעררים, כי מדובר בגרסה שהיא בדתה על מנת להמשיך ולהחזיק ברישיון העבודה. בנוגע למטופל אחר שביחס אליו הוגשה בקשת השמה, נמצא בשימוע נוסף שנערך לה כי פרטים שמסרה סותרים מידע שנמסר על-ידי אשת המטופל, ומכל מקום, נסיבות ההעסקה שלה במקרה זה נותרו לא ברורות. על רקע דברים אלו, הערכאות הקודמות דחו את טענותיה של המערערת. 53. במקרה זה, אף אם ניתן לקבל את טענותיה של המערערת לפיהן היא הועסקה בפועל במשך מרבית הזמן שבו העסקתה לא הוסדרה, אזי עולה קושי ברור לקבל את בקשתה מושא הערעור לנוכח ההתנהלות המתוארת לעיל. בהקשר זה, מקובלת עלי עמדתו של בית המשפט המחוזי לפיה מהימנותה של המערערת מוטלת בספק בהתחשב בכך שהיא מסרה פרטים כוזבים, תוך שימוש בגורמים אחרים שסייעו לה בכך, ושינתה את גרסאותיה לא אחת. התנהלות זו וודאי לא הולמת כשעסקינן בעבודה בתחום כה רגיש כמו תחום הסיעוד הביתי. בנסיבות אלה ניתן לקבוע כי התקיימה "מניעה אחרת" בעניינה של המערערת, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, ואין מקום להחיל במקרה דנן את ההקלות. 54. בטרם סיום אדגיש כי טוב היה אילו הלשון שננקטה במסמך ההקלות הייתה מפורשת ובהירה יותר, ויוטב אם כך ייעשה בעתיד. 55. סוף דבר: אציע לחבריי לקבל את הערעור הראשון, כאמור בפסקה 44 לעיל, במובן זה שנקבע כי לא קמה בעניינו של המערער בבר"ם 48746-03-25 "מניעה אחרת". על כן, ככל שהמערער ירצה להסדיר את העסקתו בהתאם לעובדה שמסמך ההקלות אכן חל עליו, עליו לפעול כאמור בפסקה 48 לעיל. לצד זאת, אציע לדחות את הערעור השני והערעור השלישי. בהתאמה, אציע להורות כי המערערות בבר"ם 63476-07-25 ובבר"ם 31009-09-25 יצאו את ישראל בתוך תקופת התארגנות של 45 ימים מיום מתן פסק דין זה, קרי עד ליום 26.2.2026. בהתחשב בהיבט העקרוני של הדיון, אין מקום להורות על פסיקת הוצאות בערכאתנו. ניתן היום, כ"ד טבת תשפ"ו (13 ינואר 2026). תוקן היום, כ"ג טבת תשפ"ו (12 ינואר 2026). תוקן היום, כ"ד טבת תשפ"ו (13 ינואר 2026). דפנה ברק-ארז שופטת אלכס שטיין שופט יחיאל כשר שופט