פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי חיפה

פסק-דין בתיק בג"ץ 4874/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4874/15 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי חיפה 2. פלונית עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותר: עו"ד דן אשכנזי; עו"ד נדב סלומון בשם המשיבה 2: בעצמה פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. בעתירה שלפני, במתכונתה המקורית, התבקש מתן צו על-תנאי המורה למשיב 1 (להלן: בית הדין) לבוא וליתן טעם מדוע לא יתן לאלתר פסק דין אשר יכריע רק בשאלת זכאותה של המשיבה 2 (להלן: המשיבה) לכתובתה, ובד בבד ידחה את תביעתה לפיצוי ויבטל את צווי הביניים והעיקולים שהוטלו על נכסי העותר ואמו. עוד התבקש בגדרה של העתירה, כי יבוצע לאלתר פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה בעניין פירוק שיתוף בדירה של העותר והמשיבה (להלן: הדירה). בד בבד התבקש מתן צו ביניים האוסר על בית הדין לדון ולהחליט בהליך שלפניו עד למתן פסק הדין בעתירה. 2. העותר והמשיבה נישאו בשנת 1977, נולדו להם שלושה ילדים. מאז שנת 1998 התנהלו ביניהם התדיינויות ממושכות, הן בבתי המשפט, הן בבתי הדין הרבניים. אלה לא תמו גם לאחר שהצדדים התגרשו בשנת 2005. עיקרי טענות העותר 3. העותר הפנה, בפרט, לפסק דין מיום 1.11.2011 בתמ"ש 36863-98 (בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, השופטת ש' ברגר) בגדרו ניתן, בין היתר, צו לפירוק השיתוף בדירה על דרך מכירתה וחלוקת תמורתה בשווה בין הצדדים (נספח א' לעתירה). בנוסף, החל בשנת 2004, התנהלה בבית הדין תביעה לפיצוי וכתובה, אותה הגישה המשיבה (נספח ג' לעתירה). למרות זאת, העלתה המשיבה טענותיה בעניין פיצוי שלו היא זכאית בגין התנהלות העותר, גם במסגרת ההתדיינות בבית המשפט. בפסק דין מיום 29.4.2012 בעמ"ש 42206-12-11 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה את הטענות על-פיהן האשמה בפירוק הנישואין משליכה על חלוקת הרכוש, וגם את הדרישה לתשלום פיצוי כספי (שם, סעיפים 21 ו- 28. להלן: פסק הדין המחוזי). לטענת העותר, הוא הביא מידע זה לידיעת בית הדין. 4. בדיון בבית הדין ביום 8.2.2012, כחודשיים טרם מתן פסק הדין המחוזי, הציע בית הדין ביוזמתו ליתן החלטה בהסכמה על-פיה ינתן למשיבה מדור ספציפי. העותר התנגד וטען כי עניין הדירה נדון בבית המשפט, וכי לבית הדין אין סמכות שיפוט בעניין. לטענת העותר, בית הדין שכנע אותו להסכים שלא לעשות כל פעולה בעניין הדירה עד למתן פסק הדין בעניין הכתובה והפיצוי. להסכמה ניתן תוקף של פסק דין (נספחים ו'- ח' לעתירה). העותר הסכים לכך מהטעם שבית הדין העריך כי פסק הדין ינתן בתוך ימים ספורים, והעותר מצידו היה מעוניין בסיום ההליך אשר התנהל כבר 8 שנים. 5. לטענת העותר, מאז אותו מועד ובמשך 3 שנים, נמנע בית הדין מלעשות דבר. לדידו, בית הדין ניצל את הסכמתו של העותר להשהות את פירוק השיתוף כאמור, אשר ניתנה לאחר שהוטעה לחשוב כי סיום ההליך קרֵב לבוא, כדי להתיש את העותר ולהפעיל עליו לחץ. זאת, במטרה להביאו להסכים לשנות מפסיקתו של בית המשפט בעניין פירוק השיתוף בדירה, עמה לא השלים בית הדין, באופן שזכויות העותר בדירה יועברו על-שם המשיבה או על-שם ילדיהם של הצדדים. לחלופין, נועד הלחץ להביא את העותר להסכים לשלם למשיבה פיצוי, למרות שבית המשפט כבר דן בבקשת המשיבה ופסק כי אינה זכאית לקבלו. בתמיכה בטענתו זו הפנה העותר, בין היתר, לפרוטוקול דיון בבית הדין הרבני מיום 15.1.2015 (נספח ט'11 לעתירה) בו דוחק בית הדין בעותר להסכים לכך שהכתובה תגולם בכך שחלקו של העותר בדירה ירשם ע"ש הילדים ובינתיים תמשיך המשיבה לגור בה, בעוד העותר מסרב, בין היתר בנימוק כי עניין הדירה הוכרע כבר בבית המשפט. העותר פנה פעמים רבות אל בית הדין בבקשה כי יפעל כמבוקש בעתירה, לאחרונה ביום 18.3.2015 (נספח 1 לעתירה), אך ללא הועיל. לדידו, התנהלות זו של בית הדין פוגעת בכללי הצדק הטבעי, חורגת מסמכותו ומהווה פירוש שגוי של הוראות החוק. משכך, קמו עילות להתערבותו של בית משפט זה. 6. העותר נימק את בקשתו למתן צו ביניים בהערכתו על-פיה לכשייוודע לבית הדין דבר הגשת העתירה, ימהר ויפסוק נגדו "סכום פיצוי אסטרונומי, כעונש על הגשת העתירה". 7. ביום 16.8.2015 הגיש העותר בקשה לתיקון עתירתו (להלן: הבקשה), כך שהעתירה תהא לביטול פסק הדין אשר ניתן על-ידי בית הדין זמן קצר לאחר הגשת העתירה (נספח ב' לבקשה), בגדרו נפסק לטובת המשיבה סך של 180,000 ₪ כפיצוי וכתובה. עוד התבקש, כי בגדרה של העתירה המתוקנת, יועמד פסק הדין של בית הדין רק על פסיקת הכתובה (ערכה המשוערך, לטענת העותר, הוא כ- 43,000 ₪). לטענת העותר, לא יתכן כי בית הדין יפסוק בעניין הפיצוי, אשר הוכרע על-ידי בית המשפט בהסכמת הצדדים. לדידו "הדבר מהווה הפרה בוטה של סדרי הדין והמשפט המהותי במדינת ישראל". עוד ציין, כי בית הדין הרחיק לכת בכך שהתערב גם בעניין הרכוש – מכירת הדירה. תמצית תגובת המשיבה 8. לאחר שהוגשה הבקשה, הגישה המשיבה, באיחור קל, את תגובתה לעתירה. לטענתה, מדובר בעתירת-סרק, אשר הוגשה בחוסר תום לב ובהעדר ניקיון כפיים, תוך סילוף והשמטת פרטים. ככזו יש לדחותה, תוך חיוב העותר בהוצאות. 9. המשיבה ציינה, כי זמן קצר לאחר נישואיהם, עברו הצדדים לגור בדירה. זו נקנתה ברובה בכספי הוריה-שלה. עוד עמדה המשיבה בהרחבה על הרקע החמור לטענתה לפירוק התא המשפחתי, ולהברחת נכסים על-ידי העותר. המשיבה נותרה לגור בדירה, ולגדל את ילדיהם המשותפים. אלה הגיעו להישגים יפים, בלא תמיכה מצד העותר. בשנת 2005 העתיק העותר את מגוריו לחוץ לארץ. מתוך רצון לסיים ההתדיינויות בין הצדדים, הסכימה המשיבה לתת לעותר גט ולדון בנושא הפיצוי לאחר מכן. לשם הבטחת המשך הדיון העמיד העותר, באמצעות אמו, ערבות בסך של 300,000 ₪. 10. המשיבה ביקרה את דפוסי התנהלותו של העותר במהלך ההתדיינות – ריבוי ערעורים, החלפת יצוג תכוף, התנהלות מכבידה בעודו בלתי מיוצג. לפיכך, אין לעותר להלין אלא על עצמו בעניין התמשכות ההליכים. הוסיפה המשיבה וטענה, כי בגדרו של אחד הערעורים (את מספר ההליך לא ציינה) קבע בית משפט זה, כי בית הדין הרבני מוסמך לדון בכתובה ובפיצויים. משכך, לטענת המשיבה, לא ברור כיצד טוען העותר עתה כי אין בית הדין מוסמך להידרש לעניין. 11. לעמדת המשיבה, העותר מנסה בעתירתו לבצע "מחטף", להוציא את הדיון מבית הדין הרבני אל בית משפט זה. אילו רצה לקבל צו על-תנאי למתן פסק דין, לא היה צורך בפירוט הרב על אודות ההתדיינויות בין הצדדים, אשר כלול בעתירה. עוד ציינה המשיבה, כי מהלך זה של העותר "נראה שהצליח ומשהוגשה העתירה הזדרז בית הדין הרבני להוציא בחופזה פסק דין מבולבל אשר סותר החלטות קודמות המצויינות בפסק הדין עצמו, ועל כן הגישה המשיבה ערעור דחוף לבית הדין הרבני הגדול שכן אם לא, תיפגע משמעותית זכותה לצדק". 12. המשיבה הוסיפה וביקשה כי יוטל חיסיון על העתירה, למצער בדרך של הטלת חיסיון על שמות הצדדים, על-מנת למנוע פגיעה בה ובילדיה בשל חשיפת המידע על-אודות היחסים בין הצדדים. דיון והכרעה 13. משניתן פסק הדין של בית הדין הרבני האזורי חיפה, מיצתה העתירה במתכונתה המקורית את עצמה, ודינה להימחק. בד בבד, יש לדחות את הבקשה לתקן את העתירה. טענותיו של העותר על אודות תוכנו של פסק הדין אשר ניתן על-ידי בית הדין הרבני האזורי בחיפה, מקומן להתברר, ככל שימצא העותר לנכון, בגדרו של ערעור לבית הדין הרבני הגדול. ערעור מצדה של המשיבה, הוגש זה מכבר. בשלב זה טרם מוצו ההליכים. משכך, עתירה במתכונת המתוקנת, כמבוקש על-ידי העותר, תהא עתירה מוקדמת אשר דינה להידחות על הסף (בג"ץ 4490/15 וינברג נ' ראב"ד (בדימוס), בית הדין הרבני האזורי תל אביב פסקאות 5 ו-8 לדברי השופט מ' מזוז (4.8.2015); בג"ץ 3407/15 פלוני נ' בית הדין הרבני אזורי בחיפה פסקה 5 לדברי השופטת ע' ברון (20.5.2015). העתירה נמחקת אפוא בזאת. כל צד ישא בהוצאותיו. ניתן היום, ‏ה' באלול התשע"ה (‏20.8.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15048740_O02.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il