מחמד נאיף מחמד ברכאת נ. בית המשפט הצבאי לערעורים

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4871/21 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ע' פוגלמן כבוד השופט ש' שוחט כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ העותר: מחמד נאיף מחמד ברכאת נ ג ד המשיבים: 1. בית המשפט הצבאי לערעורים 2. הוועדה לבחינת הפרת תנאי הקלה בעונש על תנאי 3. המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון 4. שירות הביטחון הכללי 5. התביעה הצבאית 6. מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י"ז באייר התשפ"ב (18.5.2022) בשם העותר: עו"ד אביגדור פלדמן; עו"ד עמרי ברבש בשם המשיבים: עו"ד יונתן ציון מוזס פסק-דין המשנה לנשיאה ע' פוגלמן: העותר הורשע בעבירות ביטחון חמורות, ובהן הנחת פצצות (שתי עבירות); ייצור פצצות ללא היתר (שתי עבירות); חברות בהתאחדות בלתי מותרת; וחבירה לאדם הנושא פצצה, ונגזרו עליו 25 שנות מאסר (לאחר שערעור המדינה על עונשו התקבל). לאחר שריצה כ-12 שנות מאסר, שוחרר העותר במסגרת העסקה להשבת החייל החטוף גלעד שליט (להלן: עסקת שליט). במסגרת החלטתו, התנה מפקד כוחות צה"ל באזור (להלן: המפקד הצבאי) את שחרורו של העותר בתנאי שקבוע בסעיף 184(ב) לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה ושומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009 (להלן: הצו), לפיו העותר לא יבצע כל עבירה שעונשה 3 חודשי מאסר ומעלה בתוך תקופת התנאי, וכן בתנאים שקבועים בנספחים להחלטתו. בנספח 1 להחלטה צוין כי "המשוחרר לא יעשה כל מעשה הפוגע בביטחון מדינת ישראל או בביטחון האזור, ובכלל זה יימנע מכל פעילות טרור או אלימות, תמיכה בפעילות כזו וסיוע לה, בכל דרך שהיא, בתוך תקופת התנאי". העותר נעצר ביום 18.6.2014 ולמחרת נחקר תחת אזהרה בחשד לחברות ופעילות בארגון עוין חמאס, בהפרת הוראה חוקית ובכך שהפר את תנאי שחרורו מהכלא במסגרת עסקת שליט. בהמשך לכך, ביום 20.6.2014 הוגשה בקשה להביא את עניינו לפני המשיבה 2, הוועדה לבחינת תנאי הקלה בעונש על תנאי (שפועלת מכוח סעיף 186 לצו; להלן: ועדת הבחינה) וזאת, משמצא המפקד הצבאי כי העותר ממשיך בפעילות בארגון חמאס. במסגרת הבקשה הועברה לבאת כוחו של העותר פרפראזה שלשונה: "הנך פעיל חמאס, הנך מעורב בהעברות כספי חמאס, הנך מצוי בקשרים למול גורמי חמאס בתוך ומחוץ לגזרת מגוריך". ועדת הבחינה קיימה מספר דיונים בנוגע להפרת תנאי שחרורו המוקדם של העותר, שבמסגרתם שמעה את טענות הצדדים ועיינה בחומר החסוי. ביום 8.3.2015 קבעה הוועדה כי קיימות "ראיות קונקרטיות איכותיות, עדכניות ומהימנות, הקושרות את [העותר – ע' פ'] לפעילות ביטחונית אסורה, שנמשכה לאורך תקופה ארוכה" (סעיף 55 להחלטה). עוד במסגרת החלטתה, דחתה ועדת הבחינה את טענותיו העקרוניות של העותר ובהן הפגיעה בזכותו להליך הוגן, והטענה בדבר שיקולים זרים שעומדים בבסיס בקשת המפקד הצבאי בעניינו. בנוגע לטענת המבקש כי תנאי ההחלטה בדבר שחרורו המוקדם אינם סבירים קבעה הוועדה כי "בבואנו לשקול שיקולים של סבירות ושל הגינות עלינו לזכור כי בפנינו לא עומד אדם, שיש לו זכות להלך חופשי [...] זכותו של [העותר – ע' פ'] לחירות מוגבלת מלכתחילה לתנאים הקבועים בצו, ולאלו שקבע המפקד הצבאי כתנאי לשחרורו" (ההדגשה במקור – ע' פ'; סעיף 36 להחלטה). משכך, קבעה ועדת הבחינה כי על העותר לרצות את יתרת גזר דינו. העותר הגיש ערר על החלטה זו, וביום 14.12.2017 החליטה ועדת העררים לפי סעיף 186(טז) לצו (להלן: ועדת העררים או הוועדה), לדחות את הערר. ועדת העררים קבעה, בין היתר, כי טענות העותר בנוגע לפגמים שנפלו בהליכי הגשת הבקשה לביטול ההקלה; לשיקולים זרים שעומדים בבסיס הבקשה; להפרת תנאי ההסכם בין מדינת ישראל לבין חמאס במסגרת עסקת שליט; ולפגיעה בזכות הטיעון של העותר, נידונו ונדחו במסגרת החלטה קודמת של הוועדה. עוד קבעה ועדת העררים, לאחר שעיינה בחומר החסוי בעניינו של העותר, "שהתגבשה תשתית ראייתית מנהלית, המבססת ברמת הוכחה גבוהה את הקביעה כי [העותר – ע' פ'] ביצע עבירה המפרה את תנאי השחרור הסטטוטורי הקבוע בסעיף 184 לצו. תשתית זו כוללת ידיעות מודיעיניות בדרגת מהימנות גבוהה, המצליבות אלה את אלה ויוצרות מארג ראייתי המוכיח [שהעותר – ע' פ'] ביצע מספר עבירות המהוות הפרה ברורה של תנאי שחרורו" (בעמ' 4 להחלטה). מכאן העתירה שלפנינו. יוער כבר עתה כי על אף השיהוי הניכר בהגשת העתירה, כשנה ממתן פסק הדין בבג"ץ 1573/19 מסרי נ' בית המשפט הצבאי לערעורים (9.8.2020) (להלן: עניין מסרי), אשר העותר נמנה על העותרים בו, לא מצאנו לנכון לחסום את גישתו של העותר להשמיע את טענותיו לפנינו. נזכיר כי העתירה בעניין מסרי הוגשה על ידי 31 עותרים אשר שוחררו שחרור מוקדם ומותנה במסגרת עסקת שליט, אולם בהסכמת הצדדים פסק הדין ניתן בעניינו של העותר 1 בלבד, תוך שנקבע כי זכויות יתר העותרים שמורות להם. טענות הצדדים העותר טען, בין היתר, כי בהחלטות ועדת הבחינה וועדת העררים בעניינו נפלו פגמים, הן במישור הדיוני, הן לגופן של ההחלטות. כך, טען העותר כי הצגת החומר החסוי במעמד צד אחד פוגעת בזכות הטיעון שלו. לגופה של ההחלטה, טען העותר כי לא הפר את תנאי השחרור המוקדם, וכי ההחלטה להשיבו לריצוי גזר הדין בשל קבלת כספים מעמותות שתומכות באסירים משוחררים אינה פוגעת בביטחון המדינה ואינה מידתית. עוד טען בא כוחו של העותר כי ההחלטה על ביטול ההקלה והשבתו לריצוי יתרת גזר הדין התקבלה בשל שיקולים זרים. בנוסף נטען כי בשל ההסכם שנחתם בין מדינת ישראל לבין ארגון חמאס במסגרת עסקת שליט, קם השתק כלפי המדינה בנוגע לטענת הפרת תנאי השחרור המוקדם, וכי נוצרה הסתמכות מצד העותר על מצב דברים זה. לבסוף טען בא כוח העותר כי ועדת העררים קיבלה את החלטתה, בין היתר, על בסיס ראיות מנהליות חדשות, אשר לא הוצגו לפני ועדת הבחינה. בתגובתה טענה המדינה כי כפי שנקבע בהחלטות ועדת הבחינה וועדת העררים, העותר הפר את תנאי השחרור המוקדם ומשכך ביטול החלטת ההקלה בעניינו מוצדק. עוד הדגישה המדינה כי ההחלטה בדבר ביטול ההקלה בעניינו של העותר אינה בגדר ענישה בגין העבירות שביצע לאחר שחרורו המוקדם, ועניינה אך בהפרת התנאים שנקבעו בצו ובהחלטת המפקד הצבאי בעניינו. בנוסף, המדינה עמדה על חשיבות ההקפדה על תנאי השחרור המוקדם בראי שיקולים שנוגעים לביטחון המדינה, ובהם התנאי שעניינו איסור על ביצוע עבירה שעונשה מעל שלושה חודשי מאסר. בנוגע לטענותיו העקרוניות של העותר אשר נוגעות, בין היתר, לפרשנות תנאי השחרור המוקדם, לפגיעה בזכות הטיעון של העותר במסגרת ההליך, ולקיומם של שיקולים זרים בהחלטות ועדת הבדיקה וועדת הערר, טענה המדינה כי הן נבחנו ונדחו בעבר בפסיקה במסגרת עתירות קודמות בעניינם של משוחררי עסקת שליט. ביחס לטענת העותר כי בשל ההסכם במסגרת עסקת שליט קם השתק כלפי המדינה ונוצרה הסתמכות מצד העותר, טענה המדינה כי בעת שחרורו המוקדם הובהרו לעותר התנאים בהם נדרש לעמוד, וחרף זאת בחר להפרם. במסגרת הדיון שנערך לפנינו, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, עיינו בהסכמה במעמד צד אחד בחומר החסוי שהוצג לערכאות הקודמות, אשר קבעו כי החומר האמור מלמד ברמת הוכחה גבוהה שהעותר הפר את תנאי שחרורו וביצע עבירות נוספות, ומשכך יש להשיבו לריצוי גזר הדין. דיון והכרעה לאחר ששמענו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. תחילה, בכל הנוגע לטענותיו העקרוניות של העותר, אלו הוכרעו זה מכבר בעתירות קודמות שעסקו בעניינם של משוחררי עסקת שליט. כך, טענותיו שנוגעות לחוקתיות ההסדר הסטטוטורי שמאפשר הצגת חומר חסוי במעמד צד אחד ולפגיעה בזכות הטיעון נדחו בפסק הדין בעניין סכאפי (בג"ץ 2184/19 סכאפי נ' בית המשפט הצבאי לערעורים (18.6.2019) (להלן: עניין סכאפי); כן ראו והשוו: רע"ב 328/15 זלום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה כב (3.12.2015) (להלן: עניין זלום)). בדומה, גם הטענות בנוגע לפרשנות תנאי השחרור ולסמכויות ועדת הבדיקה, נדחו בעבר (עניין מסרי, פסקה 5; עניין זלום, פסקאות 10-4). בנוסף, טענות העותר שלפיהן "הסתמך" על ההסכם בין מדינת ישראל לבין ארגון חמאס נטענו בעלמא, וממילא, הובהר לעותר במפורש (בכתב ההקלה ובכתב ההתחייבות במסגרת שחרורו המוקדם) כי עליו לעמוד במגבלות שנקבעו וכי ככל שלא יעשה כן, יוחזר לרצות את עונשו. כאמור, בא כוח העותר אף טען כי בבסיס ההחלטה לבטל את שחרורו המוקדם של העותר עומדים שיקולים זרים; ואולם, בעניין סכאפי קבענו בהקשר זה כי: "גם הטענה בדבר שיקולים זרים אינה מגלה עילה להתערבות. טענות העותר בהקשר זה, מבוססות על דברים שפרסמה לימים חה"כ איילת שקד, בדבר הזיקה בין אירוע חטיפת שלושת הנערים לבין מעצר מחבלים משוחררי עסקת שליט. כפי שהבהירו המשיבים, ברקע לעיתוי הגשת הבקשות לביטול השחרור על תנאי שתי נסיבות מרכזיות: הראשונה, ריבוי הפרות תנאי השחרור; השנייה, שינוי בנסיבות הביטחוניות אשר הצדיק עמידה על תנאי השחרור, שהינו טעם ענייני בבסיס הפרת הסמכות" (שם). אשר לעניינו הפרטני של העותר, לאחר שעיינו בחומר החסוי וקיבלנו הבהרות לשאלותינו מגורמי הביטחון, אנו סבורים כי הפרפראזה שניתנה לו תואמת את המידע החסוי, וכי אין עילה להתערבות בקביעת הערכאות הקודמות. שוכנענו כי המעשים שמיוחסים לעותר מתבססים על ראיות מנהליות מוצקות, פוגעים בביטחון האזור ומהווים עבירה נוספת כמשמעותה בתנאים שנקבעו, ומשכך הפר העותר את התנאים שקבועים בצו ובהחלטה לשחררו. משאלה הם פני הדברים, החלטות ועדת הבחינה וועדת העררים – אינן מגלות עילה להתערבות. בהקשר זה מצאנו לשוב ולהדגיש כי השבת העותר למאסר אינה בגדר ענישה בגין העבירות הנוספות שביצע לאחר שחרורו, אלא בשל הפרת תנאי השחרור שנקבעו בעניינו. לבסוף, ובכל הנוגע לטענת העותר כי החלטת ועדת העררים התבססה, בין היתר, על ראיות מנהליות שלא עמדו לפני ועדת הבחינה, הרי שוועדת העררים ציינה בהחלטתה במפורש כי "בשים לב למסקנתנו הברורה על רקע המידע המקורי ולנוכח מהות המידע החדש, לא מצאנו להזדקק למידע חדש זה לצורך ההחלטה הנוכחית" (בעמ' 4 להחלטה). משכך, אף דינה של טענה זו להידחות. זאת מבלי שיש באמור משום נקיטת עמדה בשאלת יכולתה של ועדת הערר להידרש למידע שלא עמד לפני ועדת הבחינה. העתירה נדחית אפוא. בנסיבות העניין לא יעשה צו להוצאות. המשנה לנשיאה השופט ש' שוחט: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ג' כנפי-שטייניץ: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיאה ע' פוגלמן. ניתן היום, ‏כ"ח באייר התשפ"ב (‏29.5.2022). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 21048710_M07.docx מב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1