פיסל מסאלחה נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 4871/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4871/07 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר העותר: פיסל מסאלחה נ ג ד המשיב: שר הפנים עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ז' בשבט התשס"ח (14.1.2008) בשם העותר: בעצמו בשם המשיב: עו"ד עינב גולומב פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: העותר, ראש המועצה המקומית דבוריה (להלן: המועצה המקומית או המועצה), מבקש כי נורה לשר הפנים (להלן: המשיב) לבוא וליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתו של המשיב מיום 25.4.2007 בדבר סיום כהונתו ומינוי ועדה למילוי תפקידו, החלטה שנתקבלה מתוקף סעיף 38א לפקודת המועצות המקומיות, תשכ"ו-1966 (להלן: פקודת המועצות המקומיות) ותקנות 2 ו-3 לתקנות העיריות (כללים למינוי ועדה למילוי תפקידי ראש הרשות המקומית והמועצה), התשס"ד-2004 (להלן: תקנות העיריות). העובדות המוסכמות 1. ביום 11.11.2003 נבחר העותר על ידי תושבי הכפר דבוריה לכהן כראש המועצה המקומית למשך חמש שנים. בעקבות ערעור על תוצאות הבחירות, נערכו בחירות חוזרות בתאריך 27.1.2004 בשתי קלפיות מתוך שש, והעותר נבחר בשנית כראש המועצה המקומית. 2. בשנה הראשונה לכהונתו של העותר החלה להתגבש במועצה המקומית תוכנית הבראה בהתאם לדרישות משרד הפנים ודרישות סעיף 35ג לפקודת המועצות המקומיות, תשכ"ו-1966 (להלן: פקודת המועצות המקומיות). ואכן, ביום 26.10.2004 אושרה תוכנית ההבראה על ידי משרד הפנים, לאחר שחתם עליה העותר בעצמו, והיתה בתוקף עד לתאריך 31.12.2006 (להלן: תוכנית ההבראה או התוכנית). בהתאם לתוכנית, הייתה המועצה המקומית אמורה לסיים את שנת 2005 באיזון שוטף, ואת שנת 2006 בעודף שוטף. 3. משחלפו תאריכי היעד ומשנקבע על ידי משרד הפנים כי המועצה המקומית לא הצליחה לעמוד ביעדי תוכנית ההבראה, וכי סיימה את כל אחת מהשנים 2004 ו-2005 בגירעון כספי של מיליוני שקלים, הוחלט תחילה למנות ועדת חקירה לבדיקת תפקוד המועצה המקומית וראש המועצה המקומית, בהתאם לסעיף 38 לפקודת המועצות המקומיות. 4. אולם, משהחריף משבר השכר ברשויות המקומיות, לרבות דבוריה, ולאחר בחינת נתוניה של המועצה המקומית, אשר המשיב הציג לגביהם נתונים המעידים על מצב כספי קשה מאוד, נתונים שהעותר מצידו חלק עליהם, החליט משרד הפנים לבחון את אפשרות הפעלת תקנות העיריות ביחס למועצה המקומית, ובפרט את תקנות 2 ו-3 העוסקות במינוי חובה של ועדה למילוי תפקדי המועצה. על כן, ביום 28.3.2007 נערך בפני מנכ"ל משרד הפנים שימוע בנוכחות העותר והחברים במועצת הרשות וביום 16.4.2007 המליץ מנכ"ל משרד הפנים למנות ועדה כאמור. המשיב אימץ את ההמלצה והורה על מינוי הוועדה ועל מינויו של החשב המלווה של המועצה, מר שלום פרץ, לעמוד בראשה. 5. מכאן העתירה שבפנינו, בה מלין העותר על ההחלטה ומבקש לבטלה. בד בבד עם הגשת העתירה, הוגשה בקשה למתן צו ביניים אשר יורה על הקפאת ההחלטה בדבר מינוי יו"ר לוועדה למילוי תפקידי המועצה (להבדיל מהמועצה עצמה), עד למתן החלטה בעתירה לגופה, אך זו נדחתה (החלטה מיום 5.6.2007) ועל כן עומדת על כנה לעת הזו החלטת המשיב על כל המשתמע ממנה. טענות הצדדים 6. במסגרת עתירתו תוקף העותר את ההחלטה האמורה וטוען כי היא לוקה בחוסר סבירות, חוסר תום לב ואף בלתי חוקית בחלקה, וכי היא התקבלה ללא תשתית עובדתית בדוקה ומבוססת ותוך שקילת שיקולים זרים עקב לחץ של ההסתדרות ובית הדין הארצי לעבודה. העותר מבקש להדגיש את הפגיעה הגורפת בהליך הדמוקרטי ושלטון החוק ובזכות לבחור ולהיבחר, הנובעים מההחלטה. 7. טענתו הראשונה של העותר מתמקדת בתקנה 2 לתקנות העיריות. העותר טוען כי שגה המשיב בהחלטתו בדבר מינויה של ועדה למילוי תפקידה של המועצה המקומית, לאור העובדה כי המועצה אינה עומדת בתנאים שנקבעו בתקנה. העותר טוען כי נפלה טעות בדרך חישוב אחוזי הגירעונות השוטפים ואחוזי הגבייה של המועצה על ידי המשיב ומי מטעמו וכי היה שימוש בנתונים לא מדויקים ואף בנתונים מיותרים שלא היה מקום להוסיפם למשוואת חישוב אחוזי הגירעון לפי תקנה 2, כגון הוצאות משנים שעברו בכל הנוגע לחישוב אחוזי הגירעונות השוטפים. העותר מציג חישובים אשר הוא עצמו ערך ואשר לפיהם הוא מצביע על שיעורי גירעון נמוכים בהרבה ממה שהוצג על ידי המשיב ומי מטעמו. עוד הוא מצביע על שיפור במערך הגבייה של הארנונה והמים, לאור דרך החישוב שהוא רואה כנכונה, לפיה בחישוב שיעור הגביה יש להביא בחשבון את ההנחות שנותנת המועצה המקומית, באופן ששיעור הגבייה בפועל יימדד ביחס לשיעור החיוב לאחר ההנחות. זאת ועוד, העותר מצביע על חסכון בהוצאות ובמקביל על עליה בהכנסות, שיפור המשתרע על פני השנים 2004 ו-2006. על כן, לאור העובדה שהמועצה המקומית דבוריה אינה עומדת, לטענת העותר, בתנאים שנקבעו בתקנה 2 לתקנות העיריות, לא הייתה עילה לפטר את העותר לפי תקנה זו. 8. באשר לתקנה 3 לתקנות העיריות, העוסקת באי עמידה ביעדים שנקבעו בתוכנית ההבראה, העותר אינו חולק על העובדה כי המועצה המקומית לא עמדה ביעדים שנקבעו בתוכנית ההבראה. לעומת זאת, העותר מעלה ספקות באשר לתוקפה של תוכנית ההבראה ואת עצם היותה בלתי ריאלית נוכח הנתונים העובדתיים הקיימים ברשות המקומית ולאור העובדה כי היה קיצוץ במענקי האיזון. העותר מדגיש כי על אף העובדה שהוא זה שחתם על תוכנית ההבראה הזו ואישר אותה, חתימתו ואישורו באו עקב אילוצים שאינם תלויים בו ופיתויים שהוצעו לו כגון תשלום משכורות שבפיגור לעובדי המועצה המקומית. יוער כי העותר אף טוען לאי תחולה במקביל של התקנות 2 ו-3. 9. טענה נוספת שמעלה העותר בנושא תוכנית ההבראה היא העובדה כי לא ברור אם לא היה צורך באישור מחדש של תוכנית ההבראה, לאור העובדה כי לא נחתם הסכם קיצוץ שכר העובדים עם ההסתדרות לפי ההסדר שהוסכם עליו בתוכנית ההבראה. על כן מעלה העותר את השאלה האם תוכנית ההבראה הייתה בתוקף או שמה היה ראוי לאשר אותה מחדש על ידי משרד הפנים. 10. מלבד תקיפת החלטתו של המשיב מבחינת נכונותה ועמידתה בתנאים האמורים בתקנות 2 ו-3 לתקנות העיריות, העותר מלין על דרכי פעולתו של מנכ"ל משרד הפנים עובר להמלצתו ולהחלטתו של המשיב על מינויה של ועדה למילוי תפקיד המועצה המקומית אשר באה בעקבותיה. העותר מלין על כך שלא הושלמה עבודתה של ועדת החקירה אשר מונתה בתאריך 6.3.2007 ועל כך שלא הייתה החלטה או הודעה על ביטול הסמכתה של הועדה וכי המשיב לא שקל נקיטת אמצעים חלופיים וקיצוניים פחות, כגון השימוש בסמכות המוענקת לו לפי סעיף 38 לפקודת המועצות המקומיות במקום סעיף 38א לאור העובדה שסעיף 38 מאפשר לו דרכי פעולה מגוונות ואופציונאליות להבדיל מחובת הפעולה המצויה בסעיף 38א. בנוסף לכך, אף שבפועל נערך שימוע עובר למתן ההחלטה, העותר טוען כי ההחלטה נתקבלה מראש וכי זימונו וזימון חברי המועצה המקומית היה זימון פורמאלי, השימוע נמשך כשעה ורבע, זמן מועט ביותר נוכח סביכות הסוגיה. עוד טוען העותר כי על אף ששלח למנכ"ל משרד הפנים מכתב שפירט את הנתונים עובר לעריכת השימוע, כל זה לא הספיק לשם הצגת העובדות באופן מקיף ומלא, ועל כן ההמלצה שיצאה מפי מנכ"ל משרד הפנים, והחלטתו של המשיב בהתאם לה, היו מבוססות על מסכת נתונים ועובדות חלקית, וראיה לכך, לדידו של העותר, אנו מוצאים בהחלטתו הלא מנומקת של המשיב בדבר מינויה של ועדה למילוי תפקידי המועצה המקומית. 11. מנגד, טוען המשיב כי לא נפל פגם בהחלטה למנות ועדה למילוי תפקידו של העותר ותפקידה של המועצה המקומית דבוריה וכי ההחלטה ניתנה בסמכות, בהתאם להוראות הדין והינה החלטה ראויה וסבירה. על כן, ונוכח העובדה כי העותר לא ביסס כל עילה להתערבות בהחלטה זו, דין עתירתו להידחות. 12. עמדת המשיב ומשרדו (משרד הפנים) באופן כללי, כפי שהוצגה בתגובתו המקדמית היא, כי נוכח מצבה הקשה ביותר של המועצה המקומית, על רקע המשבר הכספי בו היא נתונה הבא לידי ביטוי אף במשבר תפקודי חמור, יש הכרח במינוי ועדה מקצועית לניהולה לצורך הבראתה וכי אי נקיטת צעד כזה צפויה להביא להמשך הפגיעה הקשה בתושבי המועצה אשר אינם מקבלים שירותים בסיסיים שהם זכאים להם, כמו גם עובדי המועצה ששכרם מולן משך תקופות ממושכות, וכן פגיעה באינטרס הציבורי הכולל תפקוד סביר, לכל הפחות, של השלטון המקומי ובהקצאה יעילה של כספי הציבור. 13. עוד מדגיש המשיב כי גישת העותר כפי שהוצגה בפני משרד הפנים, המבקשת לתלות את האשם במצבה של המועצה בשורה ארוכה של גורמים, אינה מהווה נימוק להצדקת אי-הפעלת החובה הקבועה בתקנות, לאור העובדה שהוראות הדין בענייננו אינן מבוססות על תפיסה של אשם סובייקטיבי, אלא קובעות נתונים אובייקטיביים המשקפים מצב ירוד ביותר וקיצוני בו נתונה רשות מקומית כלשהי, באופן שמעיד על הכשל המהותי בתפקודה, ומכאן הצורך במינוי ועדה ממונה בהתאם לתקנות. 14. באשר לטענת העותר לאי התקיימות התנאים בתקנה 3 לתקנות העיריות, המשיב מדגיש כי אין חולק כי אושרה תוכנית הבראה למועצה בשנת 2004 והוחל עליה תיקון 31 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, וכי אין חולק כי המועצה לא יישמה את התוכנית הזו וכי יעדיה המרכזיים לא מומשו. כפועל יוצא סיימה המועצה את השנים 2005 ו-2006 בגירעונות של מיליוני שקלים, בעוד שלפי התוכנית הייתה אמורה לסיים את שנת 2005 באיזון שוטף ואת שנת 2006 בעודף כספי שוטף. לפיכך מתקיימים ביחס למועצה תנאי תקנה 3. 15. באשר לתקנה 2 לתקנות העיריות, המשיב מבהיר כי כל רשות מקומית מחויבת בהגשת דו"חות כספיים הנחתמים על ידי ראש הרשות והגזבר, ומבוקרים על ידי רואה חשבון בלתי תלוי. חישוב הגירעון השוטף של רשות מקומית מתבסס, הן לפי קביעת המחוקק הראשי בסעיף 140ג לפקודת העיריות והן לפי תקנה 2 הנ"ל, על הדו"ח המבוקר של הרשות המקומית. על כן, ולאור העובדה כי העותר בחר לחתום על הנתונים המצויים בדו"ח המבוקר נשוא העתירה, אין מקום לטענתו לפיה הנתונים בדו"ח המבוקר אינם משקפים נכונה את מצבה הכספי של המועצה המקומית דבוריה. באשר לשיעור גביית הארנונה במועצה המקומית, המשיב סבור כי פרשנות ראויה להוראות הדין באשר לדרך חישוב אחוזי הגביה היא השוואה בין הגביה השוטפת לבין חובות הארנונה באותה שנה ולא כפי שסובר העותר. 16. לאור האמור לעיל, ולאור נתוני הדו"ח המבוקר לשנת 2005 שהיה בידי המשיב בעת מתן ההחלטה ובחינת המגמה לשנת 2006 לפי נתוני רבעון ג' לאותה שנה (שכן עד להגשת התגובה המקדמית לא עמד לרשותו של המשיב הדו"ח המבוקר לשנת 2006), המועצה המקומית עמדה בקריטריונים הקבועים בתקנה 2 לתקנות העיריות (אחוז הגירעון השוטף עמד על 38%, אחוז הגירעון המצטבר עמד על 135% ואחוז גביית הארנונה עמד על 23%). 17. יוער כי המשיב מציין כי בענייננו מדובר בתחולה מקבילה של תקנה 2 ותקנה 3, כאשר די בהתקיימות תנאי אחת התקנות לגיבוש החובה הקבועה בדין למינוי הוועדה. 18. באשר לטענת העותר כי היה מקום למצות את הליך המינוי של ועדת החקירה או לנקיטת אמצעים חלופיים וקיצוניים פחות, המשיב סבור כי נוכח המצב החמור אליו נקלעה המועצה המקומית דבוריה, הצורך הדחוף בנקיטת פעולות התמודדות עם המצב החמור הזה והוראות הדין המחייבות מינוי ועדה בנתונים כנתוני המועצה ולאור העובדה כי ההחלטה ניתנה בשלב מוקדם ביותר לאחר מילוי הועדה, לא הייתה כל מניעה לקבלת החלטה כזו, והיא התקבלה כדין. 19. בהמשך, הגיש המשיב הודעה מעדכנת בה נמסר כי בינתיים, לאחר קבלת ההחלטה והגשת התגובה המקדמית, התקבל במשרד הפנים הדו"ח הכספי המבוקר לשנת 2006 ועולה ממנו תמונה קשה יותר ממה שהוערך מלכתחילה על ידי המשרד. המשיב שב וטען כי משמעות טענת העותר הינה שהוא מלין נגד מהימנות הנתונים הכספיים של הרשות המקומית בראשה עמד, וכי אין מקום לטענה כזו לאור העובדה שהעותר הוא זה שחתם על הנתונים האלה. בנוסף, סבור המשיב כי אין מקום לאפשר פתיחה בדיעבד של הנתונים הכספיים המוצגים בדו"ח שנערך בזמן אמת על רשות מקומית כזו או אחרת. עוד טוען המשיב כי קו הטיעון של העותר יביא למעשה לכך שדווקא ברשויות מקומיות הבעייתיות ביותר, בהן קיימים ליקויים ברישומים הכספיים, לא יוכל משרד הפנים להפעיל את סמכויותיו, שכן המועצה תוכל לטעון בדיעבד שרישומיה אינם מהימנים. בכך תסוכל תכלית התקנות, דבר אשר יש להימנע ממנו. 20. לבסוף מסר המשיב כי על פי דווח יו"ר הוועדה המכהן, כיום המועצה המקומית מתפקדת ופועלת על מנת להתמודד עם הבעיות בישוב ועם המצב ששרר בו ערב קבלת ההחלטה. כעולה מהדיווח, שולמו כל המשכורות לעובדים ולמורים, חודשה אספקת החשמל למועצה, בוצעו מכרזים חדשים לאספקת שירותים, הוחל בביצוע סקר נכסים בישוב שאמור להביא להגדלת חיובי הארנונה, תקלות הביוב הזורם לביוב תוקנו ועוד צעדים נוספים. 21. בתגובה להודעה המעדכנת של המשיב שב ומעלה העותר את טענותיו אשר הועלו בעתירה עצמה. דיון 22. חלק ניכר מהרשויות המקומיות בישראל נתונות מזה זמן רב במשבר כספי חמור, שהביאן למשברים תפקודיים קשים. רשויות רבות לא עמדו בתשלום חובות לספקים ובתשלום שכר לעובדיהן ועל כן לא יכלו להמשיך ולמלא את התפקיד העיקרי המוטל עליהן, הלא הוא אספקת שירותים לתושביהן. 23. הממשלה נהגה לנקוט בצעדים שונים לצורך הקטנת היקפה של הבעיה, דוגמת תוכניות הבראה שנערכו לרשויות המקומיות, הסדרי פריסת חובות ועוד אמצעים שונים אחרים. אולם, נוכח ההחמרה הניכרת במצבן הכספי של רשויות מקומיות רבות החל משנת 2004, נקטה המדינה בשורה של צעדים, חקיקתיים בחלקם ומנהליים בחלקם האחר, על מנת להביא להבראת הרשויות המקומיות ולתפקודן התקין (ראו: בג"ץ 6057/07 חאג' יחיא נ' שר הפנים (טרם פורסם, 23.12.2007) בפסקה 7 (להלן "פרשת עיריית טייבה")). מחד נקבעו הסדרים מיוחדים עבור רשויות מקומיות הנתונות במשבר כספי חמור, באופן שאפשר להן להיכנס למסלול הבראה, בו הם נדרשו לעמוד ביעדים מסוימים וכגמול לקבל מהמדינה מענקים והיתרים לקבלת אשראי לכיסוי גירעונותיהן. מאידך, וכצעד משלים, ננקטו מספר מהלכים להגברת הבקרה והפיקוח על התנהלות הרשויות המקומיות ונושאי המשרות בהן בכדי להבטיח הימנעות הישנות המשבר החמור בו שרויות הרשויות המקומיות ערב תכנית ההבראה. אחת הדרכים לפיקוח נקבעה בהסדר הסטטוטורי אשר נחקק בשנת 2004, הוא ההסדר העומד במוקד העתירה שבפנינו והקבוע בסעיף 143א לפקודת העיריות, המסמיך את המשיב ואת שר האוצר לקבוע שיעורי גירעון שוטף ומצטבר ושיעורי גביית ארנונה ותשלומי אספקת מים אשר בהתקיימם יהיה המשיב חייב להורות על מינוי ועדה למילוי תפקידי ראש העירייה, ועל שיעורים כאלה שבהתקיימם יהיה המשיב רשאי או מנוע מלמנות ועדה כאמור. הסדר מקביל נקבע לעניין מועצות מקומיות בסעיף 38א לפקודת המועצות המקומיות. 24. יפים לענייננו דבריו של בית משפט זה בפרשת עיריית טייבה, אשר עמד על ייעודן של תקנות העיריות והאיזון בינן לבין הזכות הדמוקרטית לבחור ולהיבחר: "הנה כי כן, הסמכות הנוספת שהוקנתה למשיב בסעיף 143א לפקודת העיריות על פי התיקון משנת 2004 למנות ועדה למילוי תפקיד ראש העיריה וחברי המועצה, לא נועדה "להעניש" את ראש העיריה וחברי המועצה על תפקוד לקוי. היא נועדה ליתן בידי המשיב אמצעי יעיל נוסף להתמודד עם מצב שבו נקלעת רשות מקומית למצב כספי קשה ויש צורך לנקוט פעולות מתאימות על מנת לנסות ולחלצה ממצבה זה. אכן, אין להקל ראש בכך שאמצעי זה פוגע בזכות היסוד הנתונה לתושבי הרשות לבחור את נציגיהם לניהול ענייני הרשות וכן הוא פוגע בזכותם של הנציגים הנבחרים למלא את תפקידם. יחד עם זאת כבר נפסק כי הזכות לבחור ולהיבחר אינה זכות מוחלטת אלא זכות שמשקלה יחסי, ובקביעת היקפה ומשקלה ככלל, ובכל הנוגע לשלטון המקומי בפרט, נדרשת התחשבות בערכים ואינטרסים ציבוריים אחרים שהגשמתם חיונית אף היא למהלכם התקין של חיי החברה ..". לשם שלמות התמונה יוער כי, לשם מינויה של ועדה למילוי תפקידי המועצה וראש המועצה מספיק כי יתקיימו ביחס למועצה מקומית כלשהי התנאים של אחת התקנות. תקנה 3 לתקנות העיריות 25. על פי ההסכם להסדר הבראה במועצה המקומית דבוריה מיום 26.10.2004, המועצה הייתה אמורה להציג איזון שוטף בסוף שנת 2005 ולהציג עודף שוטף בסוף שנת 2006. מועד סיום היעדים הקבועים בתוכנית הבראה זו נקבע לסוף שנת 2006. עוד נקבע בתוכנית ההבראה כי על המועצה לצמצם בהוצאות השכר וכוח האדם ולעמוד ביעדי גבייה של מים וארנונה, באחוזים מוסכמים מראש. אולם, בהחלטה מיום 16.4.2007 על פיזור המועצה ומינוי הועדה הממונה ציין המשיב כי השנים 2005 ו-2006 הסתיימו בגירעונות שוטפים, ולא באיזון או עודף כנדרש בתוכנית ההבראה; כי לא היה צמצום בהוצאות השכר או כוח האדם; וכי המועצה לא עמדה אף ביעדי הגבייה שנקבעו בתוכנית ההבראה. קביעותיו אלו של המשיב נסמכו על דו"חות הרבעונים א', ב' ו-ג' לשנת 2006 שנחתמו בידי מר מוטי מרדכי, יועץ למשרד הפנים ואשר נקבע בהן כי המועצה סיימה כל אחד מהרבעונים בגירעונות גדולים וכי לאורך כל תקופת תוכנית ההבראה לא פעלה המועצה לשם ביצוע אבני הדרך להם התחייבה בהסכם. 26. כעולה מעתירתו של העותר אין הוא מתנגד לקביעותיו אלו של המשיב, אולם טענתו היא שאי ההגעה ליעדים נגרמה שלא באשמתו וכי ספק אם תוכנית ההבראה נכנסה לתוקף. איני יכול לקבל טענה זו. 27. העותר היווה חלק מרכזי בגיבוש תוכנית ההבראה נשוא עתירה זו, וללא חתימתו לא הייתה אפשרות להוציאה לפועל. אין מקום לטענות העותר השונות בקשר לתוקפה של התוכנית, עצם יעילותה, סיכויי ההצלחה שלה וריאליות היעדים אשר הוצבו בה. לא נעלם מעיניי המכתב אשר שיגר העותר ביום 22.9.2004 למשרד הפנים בו הוא ציין חלק מהבעיות, לדידו, שהיו בתוכנית ההבראה. אולם, כאמור, העותר היה חלק מגיבוש התוכנית לאורך כל הדרך והיה בידו שלא לחתום עליה בסופו של יום, אם חשב שלא יהיה באפשרותו להשיג את היעדים שנקבעו בה. 28. לאור מסקנתי זו בדבר התקיים התנאים של תקנה 3 לתקנות העיריות ביחס למועצה המקומית דבוריה, מתייתר הדיון בקיומם או אי קיומם של התנאים הקבועים בתקנה 2 לתקנות העיריות ביחס למועצה. השימוע בפני מנכ"ל משרד הפנים 29. ביום 28.3.2007 נערך השימוע, כאמור, בפני מנכ"ל משרד הפנים לעותר ולחברי המועצה. העותר טוען כי נפל פגם באופן עריכת השימוע. טענה זו אין בה ממש. פרוטוקול הישיבה משתרע על גבי עשרות עמודים, בהם נשאלו הנוכחים שאלות בדבר המצב העובדתי הקיים במועצה המקומית וניתנה להם האפשרות להסביר את עמדותיהם. תוסיף לכך את העובדה כי העותר שלח מכתב הבהרה כמה ימים לפני הישיבה, בו הוא פירט את עיקר טענותיו (השוו: פרשת עיריית טייבה, פיסקה 13; בג"צ 7767/07 אסרף נ' שר הפנים, (טרם פורסם, 37.3.2008) בפסקה 11) . יש לזכור, כי מתכונת עריכת השימוע נתונה לשיקול דעתה של הרשות, וכי יש בידה לשנות מתכונת זו לפי הנסיבות (בג"ץ 161/84 ווינדמיל הוטל נ' שר הפנים, פ"ד מב(1) 793, 796 (1984)). מסקנתי היא, אפוא, כי לא נפל פגם בשימוע שנערך בפני מנכ"ל משרד הפנים. דרכי פעולה חלופיות 30. העותר טוען כי היו בסמכות המשיב אמצעים חלופיים וקיצוניים פחות שנקיטתם הייתה מביאה לתוצאות פחות דרמטיות, זאת על ידי השימוש בסעיף 38 לפקודת המועצות המקומיות. דין טענה זו להידחות אף היא. 31. ההסדר אשר נקבע בתקנות העיריות נגזר מסעיף 38א לפקודת המועצות המקומיות, אשר מורה על קביעת שיעורים בשלושה מדרגים, שבמסגרת כל אחד מהם יהיה על השר לפעול באופן מסוים. המדרג הקל ביותר מונע מהשר למנות ועדה למילוי תפקידי ראש המועצה והמועצה. המדרג השני נותן לשר רשות למנות ועדה כזו. אולם במדרג השלישי, והרלוונטי לעתירה שבפניי, נקבעה סמכות חובה על המשיב למנות ועדה כזו. אין חולק כי התנאים שבתקנה 3 לתקנות העיריות התקיימו, ועל כן היה זה מחובתו של המשיב להפעיל את סמכותו הקבועה בתקנה ולהורות על מינויה של ועדה למילוי תפקידי ראש המועצה והמועצה. סוף דבר 32. בשל הטעמים המפורטים לעיל אציע לחברי לדחות את העתירה. 33. העותר ישא בשכר טרחת עורך דינו של המשיב, בסך 15,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, ל' בסיון התשס"ח (3.7.2008). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07048710_H04.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il