פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
עמלב"ח 48703-04-26
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
המערער:
פלוני
נגד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ג' דניאלי) מיום 22.3.2026 בתיק מ"מ 38386-04-24
תאריך ישיבה:
י"ג אייר התשפ"ו (30 אפריל 2026)
בשם העורר:
עו"ד נאסר עודה
בשם המשיבה:
עו"ד רועי שויקה
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ג' דניאלי) מיום 22.3.2026 בתיק מ"מ 38386-04-24, בה אישר את המשך כליאתו של המערער לפי סעיף 5(ג) לחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002 (להלן: החוק).
ביום 14.2.2024 ניתנה הוראת כליאה זמנית לגבי המערער וביום 26.2.2024 התקיים שימוע בעניינו. בהמשך, ביום 3.4.2024 ניתן נגדו, בהתאם לסעיף 3(ב)(1) לחוק, צו כליאה קבוע (להלן: הצו). ביום 21.4.2024 נערכה ביקורת שיפוטית על הצו לפי סעיף 5(א) לחוק, ובית המשפט לא ראה להורות על ביטולו. בימים 17.9.2024, 6.3.2025 ו-16.10.2025 נערכו ביקורות עתיות לפי סעיף 5(ג) לחוק וגם בהן בית המשפט לא מצא להורות על ביטול הצו. הערעור הנוכחי מתייחס להחלטה האחרונה שניתנה לפי סעיף 5(ג) לחוק ביום 22.3.2026.
בתמצית, בית המשפט המחוזי השתכנע, לאחר שעיין בחוות דעת עדכנית של גורמי הביטחון – לפיה שחרור המערער יביא לסיכון ביטחון המדינה – ולאחר מצא כי לא קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את שחרורו, כי יש לאשר את המשך כליאתו.
בא-כוח המערער טען כלפי חוקיותו של החוק; על היעדר קריטריונים ליישום החוק; על התנהלותה של המשיבה שאינה עומדת בתנאי החוק; על אי קיום שימוע כהלכתו למערער; על כך שהמערער לא היה מיוצג בבית המשפט המחוזי בכל ההליכים שהתקיימו בעניינו – לא בדיון בו בדק בית המשפט את התקיימותם של התנאים לעצם מתן הצו, ולא בדיוני הביקורת שהתקיימו לאחר מכן; על כך שהחומר הביטחוני על אודות המערער לא נבדק כדבעי; על היעדר התחשבות מספקת בנסיבות האישיות של המערער בהיותו נשוי ואב ל-7 ילדים; ועל היעדר התחשבות בנסיבות החזקתו ובכך שלא הייתה לו כל מעורבות מלחמתית המצדיקה את כליאתו. על כן, בחלוף תקופה כה ארוכה מאז מעצרו ובשים לב לעובדה שלא קיים מצב מלחמתי פעיל ברצועת עזה, יש לשחררו.
המשיבה טענה מנגד כי זיקתו של המערער ללחימה מספקת והוכחה וכי לא נפל כל פגם בהליך כליאתו.
ראשית ייאמר כי חוקיותו של החוק נבחנה במסגרת ע"פ 6659/06 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד סב(4) 329 (2008) (להלן: עניין פלוני) ולא מצאתי בטיעוני בא-כוח המערער הצדקה לדון בשאלה בשנית במסגרת זו. שנית, בדיקת פרוטוקול השימוע שנערך למערער מגלה שהוא נערך כהלכה, ובדיקת הפרוטוקולים של כל הדיונים שהתקיימו לפני בית המשפט, גם היא מגלה כי בית המשפט פעל כמצוות 6(ג) לחוק והודיע למערער על זכותו לייצוג אך המערער לא ביקש זאת ממנו. משכך, קשה לקבל כיום את טענות המערער בדיעבד כי זכויותיו נפגעו באופן המצדיק "לגלגל" את כל ההליך לאחור ולפעול פי סעיף 5(א) לחוק ולבדוק כי מתקיימים תנאי המעצר הקבועים בסעיף 3(ב)(1) לחוק (ראו והשוו: עמ"מ 886/10 עתאמנה נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (2.3.2010); עמ"מ 2504/15 נג'אר נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (20.5.2015)). מכל מקום, מבחינה עובדתית, עיון בחומר הביטחוני החסוי מלמד כי הגדרתו של המערער כ"לוחם בלתי חוקי" לפי סעיף 2 לחוק והקביעה כי שחרורו – גם כיום – יפגע בביטחון המדינה לפי סעיף 3(ב)(1) לחוק, הולמות את האופן שבו פורשו תנאים אלה בעניין פלוני (שם בעמ' 368-365). רביעית, לא מצאתי כי נסיבותיו הפרטניות של המערער מגבשות טעמים מיוחדים המצדיקים את שחרורו.
ולבסוף לגבי המצב המלחמתי בעזה. אכן בימים אלו, לא קיימת לחימה פעילה כשם שהתרחשה עלינו בשנתיים האחרונות. ברם, הערכת המצב הביטחוני-הלחימתי השוטף נתונה לגורמי הצבא, ולא ראיתי מקום להרהר אחר קביעתם בעניין זה.
אשר על כן, לאחר ששוכנעתי כי יש בשחרור המערער כדי לפגוע בביטחון המדינה, ומשלא מצאתי כי מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את שחרורו, לא ראיתי להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי והערעור נדחה.
ניתן היום, י"ג אייר תשפ"ו (30 אפריל 2026).
דוד מינץ
שופט