בסאם סלאימה נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4863/98 בפני: כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט ע' ר' זועבי המערער: בסאם סלאימה נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 22.6.98 בת.פ. 536/97 שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר צ' כהן תאריך הישיבה: ח' בתמוז התש"ט (22.6.99) בשם המערער: עו"ד קמר יעקב בשם המשיבה: עו"ד תמר בורנשטיין בשם שירות מבחן למבוגר: גב' זהבה מור פסק-דין המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.פ. 536/97) בעבירה של החזקת כ613- גרם הירואין, שהוטמנו במקום מסתור סמוך לקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים; ונדון בשל כך לחמש שנים מאסר. כן הופעל לחובת המערער עונש מאסר על תנאי בן 12 חדשים, באופן שבסך הכל על המערער לרצות שש שנים מאסר. הערעור מכוון כנגד מידת העונש, כאשר במרכזו עומדת הטענה שבית המשפט לא נתן משקל נאות לקולה: לאישיותו התמהונית של מרשו; ולעובדה שבנסיבות הענין, אין ספק שהמערער אינו הבעלים של הסם אלא רק משולב במידה כלשהי בסחר בו כשלוח של הבעלים. עוד הוסיף וטען הסניגור, שעשה למען שולחו כל שניתן היה להיעשות: *כי בית המשפט לא נתן משקל הולם לעובדה שהמערער נושא בעול פרנסתה של משפחתו המונה ארבעה ילדים; וכי בנסיבות הענין, יש משום החמרה יתירה בהוראה שהעונש המופעל ירוצה באורח מצטבר לזה שנגזר על המערער. אכן, בבדיקה פסיכיאטרית אובחן המערער כבעל אישיות חלשה עם קווים תלותיים; והתסקיר תומך במימצא זה. ברם, אין באלה כדי להצדיק הקלה בעונשו של המערער. כמות הסם שנתפסה בחזקת המערער וסוגו הקטלני - הירואין - מחייבים ענישה מחמירה, שפניה להרתעתם של עבריינם בכח; וזאת תוך הדגשה כי בעבירות מסוג זה, נסיבות אישיות חייבות לסגת מפני התוצאות החמורות הכרוכות בביצועה של העבירה. בעברו של המערער הרשעות קודמות בעבירות סמים; ובתסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי, צוין כי בנסיבות הענין לא נמצא מקום "לבוא בהמלצה טיפולית" בעניינו. די באלה, כדי להסביר מדוע לא מצא בית המשפט לסטות מהנחיית המחוקק בדבר ריצויו של עונש מאסר מותנה שהופעל באורח מצטבר. במצב דברים זה, אין לומר כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער במידה המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור. הערעור נדחה. ניתן היום, ח בתמוז תשנ"ט (23.6.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי