חברת ברום ים המלח בע"מ נ. מגדל בנין חברה לביטוח בע"מ

החלטה בתיק ע"א 4861/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4861/06 ע"א 4864/06 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערערות בע"א 4861/06 והמשיבות בע"א 4864/06: 1. חברת ברום ים המלח בע"מ 2. תרכובות ברום בע"מ 3. Ameribrom Inc נ ג ד המשיבות בע"א 4861/06 והמערערות בע"א 4864/06: 1. מגדל בנין חברה לביטוח בע"מ 2. סלע חברה לביטוח בע"מ 3. ציון חברה לביטוח בע"מ 4. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ 5. אריה חברה לביטוח בע"מ 6. סהר חברה לביטוח בע"מ 7. FIRAMEN'S FUND INSURANCE CO 8. THE HOME INSURANCE COMPANY 9. LONDON LANCASHIRE INSURANCE CO 10. המגן חברה לביטוח בע"מ 11. אליהו חברה לביטוח בע"מ 12. עילית חברה לביטוח בע"מ ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט נ' ישעיה) מיום 25.4.06 בתיק א' 1641/99 תאריך הישיבה: ג' אייר התשס"ט (27.4.09) בשם המערערות בע"א 4861/06 והמשיבות בע"א 4864/06: עו"ד מירב ניב-גבע בשם המשיבות בע"א 4861/06 והמערערות בע"א 4864/06: עו"ד גד נשיץ, עו"ד נטע היכל פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט נ' ישעיה) דחה תביעה לסעדים הצהרתיים שהוגשה על ידי המערערות בע"א 4861/06 (הן המשיבות בע"א 4864/06, להלן – המערערות) נגד המשיבות בע"א 4861/06 (הן המערערות בע"א 4864/06, להלן – המשיבות). שני הצדדים לא השלימו עם פסק הדין והגישו ערעורים עליו. 2. המערערות ייצרו בעבר חומר הדברה הידוע כ-DBCP (להלן – החומר). החומר יוצא למדינות חוץ. בבתי משפט שונים בארצות הברית הוגשו תביעות על ידי אלפי בני אדם שעבדו במטעי בננות במדינות שונות. על פי הנטען באותן תביעות, נעשה שימוש בחומר במטעים. על פי הטענה גרם החומר לבעיות רפואיות שונות, כולל פגיעה בפוריות של העובדים במטעים שנחשפו לחומר. הנתבעים באותן תביעות שלחו הודעות צד שלישי למערערות. בתובענה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב טענו המערערות כי זכאיות הן לשיפוי מחברות הביטוח המשיבות על יסוד פוליסות ביטוח שהוצאו על ידי אותן חברות. מדובר במספר פוליסות ביטוח שבאו לכסות אחריות מוצר ואחריות עודפת (Excess Liability). הפוליסות היו פוליסות מסוג "בסיס המקרה" (Occurrence Basis). הפוליסות היו בנות תחולה לגבי שנים ספורות בשנות ה-70 של המאה שעברה. יצוין, כי הנזקים שנגרמו מן החומר ארעו בעקבות חשיפה לו במשך שנים רבות, ארוכות יותר מן השנים הספורות בהן הפוליסות היו בנות תחולה. כאמור, בתובענה שהוגשה, תחילה כהמרצת פתיחה ולאחר מכן על יסוד כתב תביעה, נתבקשו סעדים הצהרתיים בלבד. בית המשפט נתבקש לקבוע שהמשיבות חייבות לשפות את המערערות על יסוד פוליסות הביטוח בגין נזק והוצאה שנגרמו או ייגרמו למערערות בשל התביעות שהוגשו כאמור בחו"ל. הצהרה דומה נתבקשה אף לעניין ההוצאות המשפטיות של המערערות לגבי ההליכים בחו"ל. נעיר, כי כיום מתמקדות המערערות בנושא ההוצאות המשפטיות שנגרמו להן. 3. בכתב ההגנה שהוגש על ידי המשיבות הן העלו סדרה ארוכה ביותר של טענות. כבר בראשיתו של כתב ההגנה נטען, כי התובענה לסעדים הצהרתיים מהווה מסווה לתביעה כספית. בצד טענה זו הועלו טענות אחרות, ביניהן שהנזקים אינם מכוסים על ידי הפוליסות, כי המערערות לא גילו מידע מהותי, כי הן לא קיימו את חובתן לדווח באופן מיידי על תביעות קודמות נגדן וכי התובענה התיישנה. ‏ 4. בפסק דינו דן בית משפט קמא בחלק מן הטענות. בית המשפט דחה את טענתן של המשיבות כי הפוליסות כיסו אך אירועים תאונתיים וכי חשיפה לחומר לאורך שנים אינה נכללת בגדר מקרי הביטוח המכוסים על ידי הפוליסות. עוד נאמר בפסק הדין, כי המערערות לא הביאו ראיות בשאלה האם החשיפה של התובעים לחומר הייתה בתקופת חלותן של הפוליסות. בסופו של דבר החליט בית המשפט, כי אין מקום ליתן את הסעדים ההצהרתיים שנתבקשו משום שאין ספק שבעתיד תתקיימנה התדיינויות נוספות בין בעלות הדין. הערכאה הדיונית הוסיפה וקבעה, כי אין במסקנותיה כדי למנוע מן המערערות לנקוט הליכים משפטיים נוספים נגד המשיבות "כאשר יתגבש נזקן ויעלה בידן להוכיח תשתית עובדתית ראויה בדבר התקיימות כל תנאי הפוליסות...". התוצאה הסופית של פסק הדין הייתה דחייתן של התביעות, תוך קביעה כי כל צד יישא בהוצאותיו. 5. דעתנו היא, כי ראוי היה לדחות את התובענה כבר מן הטעם שלא היה זה מן הראוי ליתן סעדים הצהרתיים מקום שניתן היה לתבוע סעד כספי (ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר, פ"ד לב(1) 85 (1977)). מן החומר עולה, כי לא כל התובענות התלויות במדינות הים נסתיימו. שמענו מפי באת כוחן של המערערות, כי כיום נותרו תלויות שתי תביעות. מכל מקום, ברור שכבר בעת בו התנהל ההליך בבית המשפט המחוזי הוציאו המערערות חלק נכבד מן ההוצאות המשפטיות הכרוכות בניהול ההליכים בחו"ל. אפילו היה ניתן סעד הצהרתי, עוד רחוקה הדרך עד להשגת יעדן הסופי של המערערות, והוא כיסוי ההוצאות המשפטיות שנגרמו להן. כלומר, אפילו יינתנו הסעדים ההצהרתיים יידרש הליך נוסף בו ייתבע סעד כספי. אין מדובר, כך מעריכים אנו, בהליך פשוט וקצר. בית משפט קמא התייחס בפסק דינו אך לחלק קטן מן הטענות שהעלו המשיבות לגופם של דברים. אין זה ברור מדוע ראה הוא לנכון לדון בחלק מן הטענות ובסיומו של פסק הדין להורות כי דין התובענה להידחות בשל כך שיהא צורך בתובענה נוספת. דומה שניתן היה להורות על דחיית התובענה כאמור בלא להתייחס לטענות המהותיות. אילו הכריע בית משפט קמא בחלק נכבד מן הטענות שהועלו לגופם של דברים, אפשר שראוי היה שאף ערכאת הערעור תידרש לאותן סוגיות, ובדרך זו תקצר את ההליך הנוסף שצפוי כי יוגש על ידי המערערות. אולם, משהערכאה הדיונית נמנעה מלעשות כן, אין מקום שנעשה כן תחתיה, כאשר ממילא יתנהל בעתיד הליך נוסף. 6. ספק אם כלל עמדה למשיבות הזכות להגיש ערעור (אלא בעניין אי פסיקת הוצאות), שהרי התובענה נדחתה (ע"א 140/56 מוגרבי נ' ורדימון, פ"ד יא 1242 (1957)). מכל מקום, ועל מנת למנוע ויכוחים מיותרים בהליך העתידי, אנו מדגישים כי ההכרעה נופלת אך בעניין דיוני ולא לגופם של דברים. רוצה לומר, דחייתה של התובענה נובעת אך ורק מן העובדה שהמערערות לא עתרו לסעד כספי. על כן, קביעותיו של בית המשפט המחוזי, בין לחובת צד כלשהו ובין לזכותו, לא תמנענה דיון מחדש באותן סוגיות בהליך העתידי. יש לקוות, כי בעלות הדין ישכילו להגיע להסכמה שלא יהיה צורך להביא שוב את חומר הראיות שכבר הוגש לבית המשפט המחוזי. כך ניתן יהיה להסתפק בהשלמות ראייתיות (בנוסף, כמובן, לראיות שיידרשו בנושא הכספי). היה ולא תושג הסכמה, ראוי שבית המשפט שידון בעניין ייתן דעתו לסוגיה זו וימצא פתרון יצירתי ראוי. 7. אשר על כן, הננו מחליטים לדחות את שני הערעורים בכפוף לקבלה חלקית בלבד של ערעור המשיבות. ערעורן של המשיבות מתקבל אך ורק בנושא אי פסיקת הוצאות. אנו מחליטים לחייב את המערערות בשכר טרחת עורך דין בשתי הערכאות בסכום של 50,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ד' באייר התשס"ט (‏28.4.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06048610_S09.doc ימ/גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il