דוד זארוק (זארוך) נ. אורן דוקרקר

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4857/24 לפני: כבוד השופט י' עמית המבקש: דוד זארוק (זארוך) נ ג ד המשיבים: 1. אורן דוקרקר 2. איריס דוקרקר בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 08.04.2024 בת"א 33377-07-20 שניתן עלי יד כבוד השופטת ח' מאק-קלמנוביץ בשם המבקש: עו"ד יאיר הולנדר בשם המשיבים: עו"ד אפרת אבירם ואש החלטה בקשת עיכוב ביצוע לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ח' מאק-קלמנוביץ) בת"א 33377-07-20 מיום 8.4.2024, במסגרתו קיבל בית המשפט את תביעת המשיבים בחלקה, וחייב את המבקש לשלם למשיבים סכום של 794,072 ₪, תוך דחיית התביעה שכנגד שהגיש המבקש. 1. המשיבים 1 ו-2 הם בני זוג אשר התגוררו במשק מס' 168 במושב גילת (להלן: הנחלה). המשיבים והמבקש, דודה של המשיבה 2, התקשרו בין השנים 2003 ל-2007 בהסכמים במטרה להסדיר את הזכויות בנחלה, במסגרתם נדרשו המשיבים, בעיקרו של דבר, להסדיר את החוב שרבץ על הנחלה בגובה 467,000 ₪, ולשלם למבקש סכום נוסף בגובה $50,000 (להלן: ההסכמים). צד נוסף להסכמים הייתה אם המבקש וסבתה של המשיבה 2, אשר באותה עת התגוררה בבית הבנוי בנחלה. בהסכמים נקבע כי 30 ימים לאחר פטירת הסבתא תעבור הנחלה לחזקת המשיבים. בחודש אוקטובר 2007, לאחר פטירתה, עברו המשיבים להתגורר בנחלה. ברבות השנים פתח המבקש בהליכים שונים נגד המשיבים בטענה להפרת ההסכמים על ידם בשל אי תשלום מלוא התמורה. בתוך כך, תביעה שהגיש המבקש נגד המשיבים הסתיימה בהכרעה כי ההסכמים בוטלו על ידו כדין (ע"א 58235-05-19 (מחוזי ב"ש) 21.11.2019; בקשת רשות ערעור על פסק הדין נדחתה במסגרת רע"א 8477/19 (להלן: ההליך הקודם)). המבקש מכר את הנחלה לצד שלישי, ואילו המשיבים המשיכו להתגורר במקום. ביום 2.11.2023 התקבלה תביעה לפינוי וסילוק יד שהגיש נגדם אותו צד שלישי (ת"א 27045-05-22 (שלום ב"ש)), ובסופו של דבר, במסגרת הסכם פשרה בינם לבין הצד השלישי, הם פינו את הנחלה. 2. בתביעה ובתביעה שכנגד העומדות ברקע לערעור הנוכחי, טען כל אחד מהצדדים כי הצד השני נדרש לשלם לו סכומי כסף כתוצאה מביטול ההסכמים וההשבה הנובעת מכך. המשיבים טענו כי על המבקש להשיב להם סכום של כ-2.8 מיליון ₪, הכולל תשלומים שהעבירו לכיסוי החוב הרובץ על הנחלה, תשלום התמורה של $50,000 למבקש, השקעות שהשקיעו בשיפוץ הנחלה, ועוד. בית משפט קמא קיבל את התביעה בחלקה, ופסק כי על המבקש להשיב למשיבים סכום של 794,072 ₪ בגין חלק מרכיבי החוב והתמורה בהם נשאו. בתביעה שכנגד טען המבקש כי על המשיבים להשיב לו סכום של כ-2 מיליון ₪ עבור דמי שימוש בנחלה לאורך השנים, וסכום של מיליון ₪ המגלם את שוויו של מגרש המצוי בהרחבה של המושב, אשר בעל הזכויות בנחלה זכאי להמליץ למושב לאיזה צד שלישי להעבירו, ולחלופין תבע את קבלת המגרש עצמו. יוער בהקשר זה כי המשיבים עשו שימוש ב"זכות ההמלצה" האמורה, והמליצו על אחות המשיבה 2 ובן זוגה לקבלת המגרש. התביעה שכנגד נדחתה במלואה. בכל הנוגע לתביעה לדמי שימוש ראויים, בית המשפט קבע כי המבקש תמך את טענותיו אך בתצהיר מטעמו, תוך העלאת הטענה כי דמי השכירות אותם תבע הם נמוכים ביותר ומצויים בגדר ידיעתו השיפוטית של בית המשפט. נקבע, כי לא די בכך על מנת לעמוד בנטל להוכיח את שווי הנחלה ואת דמי השכירות, וכי לא קיימת ידיעה שיפוטית בעניין זה. עוד נקבע כי אף אם המבקש היה מוכיח את טענותיו, הרי שהמועד ממנו יש לקבוע את חובת ההשבה בגין דמי השכירות הוא מועד מסירת הודעת הביטול, בחודש יולי 2014, אז הגיש המבקש את תביעתו במסגרת ההליך הקודם. עוד נדחו טענותיו לקיומה של "זכות המלצה" ולשווי הכלכלי הנובע ממנה. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע שהובאה לפניי. 3. המבקש טוען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, משום שמצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לעמוד בחיוב שנקבע נגדו בפסק הדין מבלי להידרש להלוואה משמעותית מהבנק (אותה לטענתו כבר ביקש). המבקש מתאר כי הוא מוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כסובל מ-100% נכות לצמיתות, וכי הוא נסמך על קצבאות חודשיות בסכום של 8,400 ש"ח בכל חודש. מנגד, קיים לטענתו חשש כי המשיבים לא ישיבו את הסכום במקרה שבו הערעור יתקבל. לטענתו, המשיבים טענו לאורך ההליך כי מצבם הכלכלי קשה, והם אף בחרו לפעול בניגוד לדין ולא להתפנות מהנחלה חרף פסקי דין לחובתם. עוד מוסיף המבקש כי סיכויי הערעור אינם מבוטלים, משום שבפסק הדין נפלו טעויות בכל הנוגע לאי הכרה בחובת השבה ביחס לשווי "זכות ההמלצה" וכן בכל הנוגע לקביעת בית משפט קמא כי אין לחייב את המשיבים בתשלום דמי שימוש ראויים בגין שהותם בנכס לאורך השנים. לחלופין, המבקש ביקש כי בית המשפט יורה על הפקדת הסכום בקופת בית המשפט או בחשבון נאמנות. 4. המשיבים טוענים מצדם כי מצבו הכלכלי של המבקש טוב משציין בבקשתו – הוא בעליהן של שתי דירות, הוא קיבל לידיו את תמורת הנחלה לאחר שמכרה לצד השלישי והוא הצהיר בבקשתו כי ביכולתו ליטול הלוואה מהבנק. בקשת המבקש לפטור מתשלום אגרה בבית משפט קמא, אותה הגיש עם התביעה שכנגד, נדחתה (החלטת הרשם, כב' השופט א' סלע, מיום 4.1.2021). לעומת זאת, לא הוכח כי אם הערעור יתקבל לא יהיה להם מהיכן לשלם למבקש. המשיבים הוסיפו כי מאז ניתן פסק הדין, ומשהמבקש לא שעה לפניותיהם לשלם את הסכום שנפסק נגדו, הם פתחו נגדו בהליך הוצאה לפועל, ובמסגרתו כבר נתפסו בחשבונותיו סכומים העולים על סכום פסק הדין, וביום 30.6.2024 הורה רשם ההוצאה לפועל על מימוש העיקולים. עוד העלו המשיבים פגמים דיוניים שנפלו לטענתם בהגשת הערעור על ידי המבקש, שעניינם בתשלום אגרה ובהפקדת ערובה שלא בסכומים המתאימים. 5. דין הבקשה להידחות. כידוע, הגשת ערעור על פסק דין אינה מעכבת את ביצועו (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018), ומי שמבקש לחרוג מכלל זה נדרש להוכיח כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בין שני מבחנים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות" (ראו, לדוגמה, ע"א 8903/23 פרץ בוני הנגב (1993) בע"מ נ' ששון, פסקה 5 (7.1.2024)). כאשר עסקינן בפסק דין כספי, הרי שבכל הנוגע למאזן הנוחות הנחת המוצא היא שביצוע פסק הדין לא ייצור מצב בלתי הפיך, שכן אם הערעור יתקבל ניתן יהיה להשיב את הסכום ששולם. גם בעניין זה, הנטל להוכיח כי הנחת המוצא אינה מתקיימת מוטל על המבקש את עיכוב הביצוע (ע"א 2922/24 המרכז הרפואי ע"ש שיבא נ' עיזבון פלוני, פסקה 4 (2.05.2024); רע"א 2557/24 מועצה מקומית ג'דידה מכר נ' מגרסות יופי נוף בע"מ, פסקה 4 (2.4.2024)). 6. כפי שעולה מתשובת המשיבים ונספחיה, למבקש מקורות הכנסה שונים, והתמונה אותה ביקש להציג בבקשתו, לפיה הוא מתקיים על קצבת הביטוח הלאומי – היא חלקית בלשון המעטה. די בכך שצווי העיקול שהוטלו על חשבונותיו העלו בחכתם סכום שיש בו כדי לסלק את החיוב שנקבע בפסק הדין. כמו כן, לא עלה בידי המבקש להרים את הנטל ולשכנע כי המשיבים לא יוכלו להשיב את הסכום שנפסק לטובתם אם יתקבל הערעור על פסק הדין. כפי שמפרטים המשיבים, מזה שנים הם מנהלים הליכים נגד המבקש, תוך עמידה בחיובים כספיים שונים, כגון תשלום אגרות והוצאות משפט. כמו כן, כמתואר בתצהיר אותו הם צירפו לתשובתם, לאחרונה הם אף שילמו סכום של 120,000 ₪ לצד השלישי שרכש את הנחלה, וזאת כחלק מהסכם הפשרה ביניהם. ככל שלעמדת המשיבים נפלו פגמים בהפקדת הערובה להבטחת הוצאותיהם בערעור ובסכום האגרה ששולם, הם רשאים להגיש בקשות בעניין. 7. אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות בקשה זו בסך 5,000 ₪. ניתנה היום, ‏ג' בתמוז התשפ"ד (‏9.7.2024). ש ו פ ט _________________________ 24048570_E02.docx חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1