מיכאל פוזין נ. אריק ברנשטיין

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4855/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המערער: מיכאל פוזין נ ג ד המשיבים: 1. אריק ברנשטיין 2. ענת ברנשטיין ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בת"א 61181-01-17 מיום 20.6.2022 שניתן על ידי כב' השופט הבכיר שאהר אטרש תאריך הישיבה: י"ג בטבת התשפ"ד (25.12.2023) בשם המערער: עו"ד אורי בן-שושן; עו"ד דפנה שני; עו"ד שקד בן שושן לוי בשם המשיבים: עו"ד טל רבינוביץ פסק-דין 1. העובדות הצריכות לעניין פורטו בהחלטתה של השופטת ד' ברק-ארז מיום 16.8.2022 ולא נחזור עליהן. נציין בקצרה כי המשיבים הם בעלי המגרש שעליו הוקם הבית מושא התביעה, והמערער, מהנדס במקצועו, נטל על עצמו את תכנון הקונסטרוקציה ופיקוח עליון. בית המשפט קמא קבע בפסק דינו כי יש לראות את המערער כמי שהתרשל בעבודתו, מאחר שתכנן כלונסאות קצרים, ללא דו"ח יועץ קרקע ספציפי למגרש המשיבים. 2. השאלה העיקרית שהניח המערער לפתחנו היא אם צדק בית המשפט קמא בכך שפסק לזכות המשיבים פיצוי על פי החלופה השנייה בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. על פי החלופה הראשונה, יש לתקן את המבנה בדרך של דריכת הקירות בעלות של כ-607,000 ₪. לסכום זה יש להוסיף ירידת ערך בסך של 480,000 ₪ כפי שנקבע על ידי השמאי – סך הכול פיצוי של כ-1.1 מליון ₪. על פי החלופה השנייה, "המעוות לא יוכל לתקון" ולכן יש להרוס את המבנה ולבנותו מחדש, עלות שהוערכה על ידי המומחה בסכום של 2,141,100 ₪. לסכום זה צירף בית המשפט עלויות נלוות, כמו שכר דירה עבור מגורים חלופיים לתקופה של כשנה, בסכום של כ-160,000 ₪ ועוד. הפער בין שתי החלופות עומד על כ-1.3 מליון ₪. 3. לשיטת המערער, לא היה מקום לפסוק על פי החלופה השנייה נוכח קיומו של אשם תורם מצד המשיבים, וכן, ובעיקר, נוכח טענות שעניינן העדפת החלופה של חיזוק המבנה הקיים. המערער טען כי המשיבים עומדים על החלופה של הריסת הבית ובנייתו מחדש בחוסר תום לב, באשר לשיטתו התיקון יכול להעלים את הסדקים ולהשיב את המצב לקדמותו, ולכך נוסף הפיצוי על ירידת הערך, אשר כשמו כן הוא, מפצה את המשיבים על כך שהבית עבר תיקון מסיבי על כל הכרוך בכך. 4. לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ושמענו את טיעוני הצדדים, לא מצאנו להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא שביכר את החלופה השנייה. בתמצית שבתמצית נאמר כי אמנם יש לראות את המערער כקבלן, אך ספק אם תרופת הניכוי הקבועה בסעיף 4 לחוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974 חלה כלל בענייננו. זאת, משום שהניכוי הוא "הסכום שבו פחת שווי המלאכה או השירות עקב הפגם לעומת השכר לפי המוסכם", ובענייננו, התמורה ששולמה למערער עמדה על 5,000 ₪ בלבד. מכל מקום, משנקבע על ידי מומחה בית המשפט כי התיקון על ידי דריכת הקירות אינו יכול להבטיח כי לא יופיעו בעתיד סדקים בבית, ומשלא נמצא איש מקצוע שיהיה מוכן ליטול על עצמו את האחריות על ביצוע עבודות החיזוק, אין מקום "להמר" על חשבונם של המשיבים, שעלולים למצוא עצמם עם סדקים בקירות גם לאחר ביצוע עבודות הדריכה. המשיבים הזמינו "מוצר" מסוים בדמות בית ראוי למגורים, ואין לדרוש מהם להסתפק בתיקון שאינו מעמיד אותם במצב שבו היו נמצאים אילו הבית היה נבנה מלכתחילה עם יסודות בעומק המתאים. גם אם אין מדובר במבנה מסוכן שעלול להתמוטט, אין לחייב את המשיבים לקבל בית "נחות" באופן משמעותי מזה שהוזמן על ידם. אשר על כן, אנו דוחים את עיקר הערעור. 5. מצאנו לקבל את חלקו של הערעור אשר נסב על החלטת בית המשפט מיום 11.8.2022 בבקשה לתיקון טעות סופר. אין מקום לפסיקת הצמדה וריבית על הפיצוי שנפסק עבור הריסת הבית ובנייתו מחדש מיום הגשת התביעה, אלא הצמדה בלבד, וזאת החל מיום 21.2.2019, יום מתן חוות דעתו של מומחה בית המשפט. סוף דבר, שבכפוף לאמור בפסקה 5 לעיל, הערעור נדחה. לאור התוצאה אליה הגענו, לא ייעשה צו להוצאות בערכאה זו. ניתן היום, ‏י"ד בטבת התשפ"ד (‏26.12.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22048550_E13.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il