פלוני נ. פקיד סעד לחוק הנוער ראשון לציון

פסק-דין בתיק רע"א 4852/16 בבית המשפט העליון רע"א 4852/16 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט נ' סולברג המבקשת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פקיד סעד לחוק הנוער ראשון לציון 2. פלוני 3. פלונית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בתיק ענא 002189-05-16 שניתן ביום 26.05.2016 על ידי כבוד השופטת ד' מרשק-מרום תאריך הישיבה: י"א באב התשע"ו (15.08.2016) בשם המבקשת: עו"ד יוסי נקר בשם המשיבה 1: עו"ד רות גורדין בשם המשיבים 3-2: עו"ד ליטל קוזקוב (אפוטרופא לדין) פסק-דין השופט י' עמית: הבקשה שבפנינו נסבה על החלטת בית המשפט לנוער להוציא את המשיבה 3 (להלן: הקטינה) ממשמורת אמה (להלן: המבקשת), להעבירה למשמורת רשויות הסעד, וכן להורות על השמתה במסגרת חוץ-ביתית. 1. המקרה שבפנינו חריג מבחינה זו שהקטינה, ילידת מרץ 2002, כיום כמעט בת 14 שנים וחצי, היא שמבקשת ומפצירה ברשויות לאפשר לה לעזוב את ביתה ולהיקלט במסגרת חוץ-ביתית. על אף חריגות המקרה, ועל אף האצטלא המשפטית שביקשה המבקשת לעטות על הבקשה, אקדים ואומר כי לא מצאנו שהמקרה מצדיק מתן רשות ערעור. 2. בתמצית שבתמצית, הקטינה, יחד עם אחותה ואחיה, הוכרזה כבר בשנת 2006 כקטינה נזקקת לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער), ומני אז המשפחה מלווה על ידי רשויות הרווחה. המבקשת מגדלת את ילדיה לבד (האב עזב את הארץ לפני שנים) ואין חולק כי היא עובדת קשה למחייתה ונאבקת לפרנסתה. לאורך כעשר שנים דנו בתי משפט לנוער בענייני המשפחה, כאשר בשנים האחרונות מתמקד העניין בקטינה (האח הגדול כבר משרת בצבא כקצין ואחותה הגדולה על סף הבגירות). אציין, כי בשל מעברים של המשפחה מדירה לדירה, בשל קשיי הפרנסה, עניינה של הקטינה נדון בבתי המשפט לנוער בבאר שבע, בירושלים ובראשון לציון. מבלי להידרש לפרטי הפרטים שעולים מהתסקירים השונים ומההחלטות השונות שניתנו במהלך השנים בענייני המשפחה ובענייני הקטינה, אומר בקצרה כי המבקשת אינה משתפת פעולה עם הרשויות, והקטינה עצמה חוזרת וטוענת לאורך שנים כי היא מוזנחת, לא מקבלת בבית את הצרכים הבסיסיים שנערה בגילה אמורה לקבל, כגון מזון, כביסה וכיו"ב. 3. ביום 27.3.2016 התקיים דיון בבית המשפט לנוער בראשון לציון (כב' השופט נ' שילו), ולאחריו הוגש תצהיר של העובדת הסוציאלית בחטיבת הביניים בבית הספר בו לומדת הקטינה. מהתצהיר עולה כי מיד כאשר הקטינה הגיעה לבית הספר, לאחר שהמשפחה עברה דירה לראשון לציון, היא החלה לשתף את צוות בית הספר במצוקתה, והטענות והתלונות אוששו בביקור בית שקיימה העובדת הסוציאלית והתרשמותה ממערכת היחסים בין הקטינה לאמה. ביום 10.4.2016 התקיים דיון נוסף בבית המשפט לנוער. בית המשפט גם שמע את הקטינה במעמד צד אחד, ושוכנע כי יש מקום להיעתר לבקשת הקטינה ולהורות על הוצאתה למסגרת חוץ-ביתית. 4. ערעור שהוגש על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בלוד נדחה בפסק דין מיום 26.5.2016 (כב' השופטת ד' מרשק-מרום). בית משפט קמא עמד על כך שגם האפוטרופא לדין שהועמדה לקטינה תמכה בעמדתה, ולהתרשמותה, רצון הקטינה עולה בקנה אחד עם טובתה נוכח המצוקה והחסכים הנובעים מאי מתן מענה שוטף לצרכיה הבסיסיים בביתה. גם בית המשפט המחוזי שמע את הקטינה, שהסבירה כי היא ואמה חיות בעולמות שונים, אמה אינה מסוגלת לספק לה את הצרכים הבסיסיים ביותר כמו אוכל, והיא מבקשת לצאת מהבית. בית משפט קמא עמד על הדיווחים שהגיעו לאורך השנים, שהעידו על הזנחה פיזית מצד המבקשת, על היעדרותה גם בשעות הערב מהבית תוך הותרת הקטינים לבדם, ועל ניסיונות שנעשו כדי לרתום את המבקשת לשיתוף פעולה בטיפול בקטינה אשר לא צלחו. בית המשפט ציטט את דברי הקטינה בפניו, והתרשם כי: "מדובר בזעקה ממש, שיש בה כשלעצמה כדי להעיד על ההזנחה אותה חווה הקטינה ועל המצוקה הרגשית בה היא מצויה כפועל יוצא ממנה... מכל האמור עולה תמונה קשה ועצובה של נערה המצויה בסיכון ממשי להמשך התפתחות תקינה אם תשאר במשמורת אמה. הקטינה היא זו המודעת היטב למצבה ואילו אמה נעדרת כל תובנה לצרכיה...". על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסבה בקשת רשות הערעור שבפנינו. 5. המבקשת חזרה בפנינו על הטיעון שהעלתה בפני שתי ערכאות קמא, ולפיו בית המשפט לנוער היה חסר סמכות לדון בעניין, והסמכות מסורה לבית המשפט לענייני משפחה, באשר מדובר בהתערבות של בית המשפט ביחסים בין הורה לילדו בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. לחלופין, נטען כי עניינו של חוק הנוער במצבים אקוטיים, ולא זה המצב שבפנינו, באשר הקטינה היא תלמידה טובה ומתפקדת. נטען כי ככל שרשויות הרווחה סבורות כי הקטינה אינה מקבלת את מלוא צרכיה, אזי ניתן לדאוג למילוי צרכים אלה, אם בכסף או שווה כסף (כגון ריהוט לבית) ואם בהעמדת חונכת או תומכת לקטינה. 6. אקדים ואומר כי איננו רואים ממש בטענה לחוסר סמכות. כאמור, הקטינה הוכרזה כקטינה נזקקת על פי חוק הנוער כבר בשנת 2006, הכרזה העומדת בתוקפה עד עצם היום הזה. משהוכרז קטין כנזקק, סעיף 3 לחוק הנוער שכותרתו "דרכי טיפול והשגחה" קובע כי עובד סוציאלי לפי חוק הנוער רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לנקוט לגבי הקטין הנזקק באחת מהדרכים הקבועות בסעיף (לרבות הוצאת הקטין ממשמורתו של האחראי עליו). לאחר שבית המשפט הורה לנקוט באחת מדרכי הטיפול הקבועות בסעיף, רשאי בית המשפט לשנות מעת לעת את החלטתו, בהתאם לסעיף 14 לחוק הנוער הקובע כלהלן: שינוי החלטות 14. רשאי בית המשפט, לפי בקשת הקטין, האחראי עליו, ידיד, עובד סוציאלי לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה) או כל אדם שהוטלה עליו חובה בהחלטה לפי חוק זה, לשנות החלטה שניתנה לפי חוק זה, להאריך או לקצר תקופת תקפה, לבטלה או לתת הוראות להוצאתה לפועל; ואולם רשאי בית המשפט שלא להיזקק לבקשה כאמור אלא אחת לשלושה חדשים. ענייננו נופל בגדרו של סעיף 14 לחוק, כך שגם הקטינה עצמה יכולה הייתה ליזום את הפניה לבית המשפט, ומכל מקום, הפנייה במקרה דנן, הייתה משותפת לקטינה ולעובדת הסוציאלית לפי חוק הנוער. המבקשת הטילה יהבה על תקנה 4 לתקנות הנוער (טיפול והשגחה) (סדרי דין), התשל"א-1970, הקובעת כלהלן: המשיבים בבקשה (א) האחראי על הקטין יהיה המשיב בבקשה; הקטין לא יהיה משיב בבקשה אלא אם לדעת פקיד הסעד הוא מסוגל לכאורה להבין את הענין וטובתו מחייבת זאת. (ב) בית המשפט רשאי להורות כי הקטין יהיה המשיב בבקשה אם נראה לבית המשפט כי הדבר דרוש לצורך ההכרעה בענין. (ג) היה קטין משיב יומצאו לו כתבי בית-דין אישית זולת אם הורה בית המשפט אחרת. (ד) אם לא נמצא אחראי על הקטין, או האחראי על הקטין הוא פסול דין או אדם הזקוק לאפוטרופסות, יצויין הדבר בבקשה ובית המשפט יהיה רשאי לשמוע את הבקשה ללא משיב או למנות אפוטרופוס לדין להיות משיב. המבקשת טוענת כי מהתקנה ניתן ללמוד כי הקטין אינו צד להליך. טענה זו סתורה מלשון התקנה עצמה, הקובעת כי הקטין יכול להיות משיב בבקשה ומסמיכה את בית המשפט להורות כי הקטין יהיה משיב (ס"ק (א) ו-(ב)). מכל מקום, את הוראת תקנה 4 יש לקרוא בכפוף לאמירתו של המחוקק בסעיף 14, לפיה הקטין עצמו יכול ליזום את ההליך. אשר על כן, בהיבט זה, המקרה שבפנינו – למרות שאינו שכיח מאחר שהקטינה עצמה מבקשת להוציאה מביתה – אינו מעלה שאלה משפטית של ממש ואינו חורג מעניינה הפרטני של המבקשת. 7. גם לגופו של עניין, לא מצאתי להיעתר לבקשה. אכן, לא בנקל ולא במהרה יוציאו רשויות הרווחה ילד מביתו בניגוד לדעתם של הוריו, האפוטרופוסים הטבעיים. לכן, אני מסכים עם בא כוח המבקשת, כי לא סגי ברצונה של הקטינה לצאת לפנימייה כדי להורות על כך, באשר קשה להלום שכל אימת שקטין יבקש לצאת למסגרת חוץ-ביתית בניגוד לדעתם של הוריו, בית המשפט יתערב במחלוקת ביניהם. אף מקובלת עלי הטענה כי לא ניתן לקבל מצב בו ילד מוצא מבית הוריו אך ורק בשל עוניים וחוסר אפשרות כלכלית של ההורים לזונו ולפרנסו. חובתה של המדינה לספק פתרון תזונתי לקטין ולדאוג לצרכיו המינימליים. הדברים פשוטים וברורים, ואין צורך להידרש לנפילי ארץ כמו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שאחד מזכויות הבת הנגזרות ממנו הוא הזכות לקיום אנושי בכבוד ((אהרן ברק "כבוד האדם – הזכות החוקתית ובנותיה" כרך ב עמ' 615-547 (2014)). נוכח טענות המבקשת בנוגע ליחס מצד רשויות הרווחה לאמהות חד-הוריות, אבהיר את המובן מאליו, כי העובדה שאם חד-הורית נאלצת להיאבק לפרנסתה ואינה יכולה להקדיש "זמן איכות" לילדיה, אינה מהווה עילה להוצאת ילד מחזקת אמו. המבקשת היא אם חד הורית המכלה את ימיה ולילותיה בעבודה קשה ושחה גווה בניקוי בתים, ויש מקום להעריכה על כך. אולם לא בשל כך הגיעו ערכאות קמא למסקנה אליה הגיעו במקרה דנן. 8. משך שנים ניסו רשויות הרווחה לפעול בשיתוף פעולה עם המבקשת, וללא הועיל. החלטות בית המשפט לנוער ובית המשפט המחוזי מעוגנות בחוות דעת מקצועיות, בדיווחים של משרד הרווחה, בהליכים קודמים שהתקיימו בעניינה של המשפחה ושל הקטינה, ובאבחון פסיכולוגי שנערך לה. התמונה המצטיירת היא שאין מדובר אך ורק ברצונה של הקטינה או בגחמה שלה, בבחינת קפריזה של נערה מתבגרת. הצירוף של הזנחה פיזית ורגשית והיחסים הטעונים בין האם לבין הקטינה, לאחר שנים של ניסיונות התערבות מתונים יותר של רשויות הרווחה, הביאו למצב שהקטינה מפצירה ומתחננת בפני בתי המשפט שיאפשרו לה להיקלט בפנימייה. שמענו בקשב רב את האם, ושמענו במעמד צד אחד (ובנוכחות האפוטרופא לדין) את הקטינה, ואף אנו שותפים להתרשמותן של ערכאות קמא. הקטינה מרשימה ביותר בנחישותה וברצונה העז להעניק לעצמה "את התנאים המתאימים להצליח" כלשונה. הקטינה הלינה על כך שהיא צריכה לדאוג לעצמה לדברים הבסיסיים. חלק מדבריה נסב על התנאים הפיזיים בבית, על כך שהיא נאלצת לדאוג לעצמה לאוכל, ונצרכת לעבוד כדי לספק לעצמה צרכים בסיסיים שאמה אינה מספקת לה, לטענתה, בשל סדרי עדיפויות לקויים של האם. אך המסר העיקרי שעולה מדבריה של הקטינה הוא חסכים רגשיים, החוסר ב"חום והאהבה" כלשונה. במצב דברים זה, התרשמנו כי יש ליתן משקל לרצונה האותנטי של הקטינה על רקע המצב בבית. אציין כי ביני לביני הוגש תסקיר מעודכן מלפני מספר ימים, ולפיו ניתן לקלוט את הקטינה בפנימייה. 9. אשר על כן, אנו דוחים את הבקשה. לא למותר לציין את שהדגישו הערכאות קמא, כי אין מדובר בצעד בלתי הפיך וכי מצבה של הקטינה ייבחן ככל שיחול שינוי בנסיבות. 10. לפני סיום אחזור ואפנה לדברים שכתבתי לפני שנים, בהיותי בבית המשפט המחוזי: "חוק הנוער הוא חוק ארכאי הבנוי טלאי על טלאי. ניסוחו אינו ברור, ולשם הדוגמה אציין כי כל הנושא של הכרזה על נזקקות אינו מופיע במפורש בחוק, ומי שקורא את סעיף 2(6) לחוק כפשוטו עלול להגיע למסקנה כי כל קטין בסכנת חיים בריאותית הוא בבחינת ילד נזקק. הגיעה העת שהמחוקק, לו נתכנו עלילות החקיקה, יאמר את דברו ויתקין חוק חדש".(ענא (מחוזי חי') 10329-06-09 פלונית נ' מדינת ישראל פס' 57 (12.7.2009). ואין לי אלא לחזור על הדברים. ש ו פ ט השופט צ' זילברטל: אני מסכים. ש ו פ ט השופט נ' סולברג: אני מסכים. ש ו פ ט ניתן היום, י"ב באב התשע"ו (‏16.8.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16048520_E03.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il