פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 4851/16
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 4851/16
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
כבוד השופט מ' מזוז
העותר:
דוד מזרחי
נ ג ד
המשיבים:
1. השר לביטחון הפנים
2. נציב קבילות שוטרים
3. משטרת ישראל
4. נציב שירות המדינה
5. ביטוח לאומי
6. רשות המיסים
7. הממונה על השכר במשרד האוצר
8. ראש אגף תכנון ותקצוב ובקרה במשרד לביטחון הפנים
9. משרד הביטחון – צה"ל
10. הנהלת בתי המשפט
11. פרקליטות המדינה
12. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
13. בית הדין הארצי לעבודה
14. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו
15. בית דין האזורי לעבודה בירושלים
16. רשם המהנדסים במשרד התמ"ת
17. משרד מבקר המדינה
18. משרד ראש הממשלה
19. ועדת המעקב על פי החלטת ממשלה ש/33
20. ועדה בינמשרדית משרד האוצר ומשרד לביטחון הפנים בעניין שכר שוטרים
21. הממונה על הגמלאות במשרד האוצר
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
בעצמו
פסק-דין
השופט ע' פוגלמן:
העתירה שלפניי מכוונת להחלטת המשיבה 3 – היא משטרת ישראל – לפטר את העותר לאחר כשלושה עשורים של שירות.
1. ביום 30.5.2012 נערך לעותר ראיון פיטורים במשיבה 3, שבסופו הובהר לו כי ביום 1.6.2012 ייצא לחופשת פרישה; וכי ביום 31.7.2012 יכנסו פיטוריו לתוקף. החלטה זו אושרה על ידי מפכ"ל המשטרה ביום 17.5.2012. המפכ"ל ציין כי לא ראה לסטות מהמלצת היחידה לפטר את העותר בשל בעיות בתפקוד ו"התנהלות לקויה"; וכי החלטתו זו התקבלה "לאחר שהבאתי בחשבון את חוות דעת מפקדיך, סירובך למלא אחר פקודות המשטרה ונהליה, ההערכות התקופתיות והערות העמיתים [...]". עוד צוין כי ההחלטה האמורה אושרה על ידי המשיב 1, הוא השר לביטחון הפנים. בקשת העותר ליתן צו למניעת פיטוריו נמחקה על ידי בית הדין האזורי לעבודה (כב' השופט ד' ספיבק) ביום 6.6.2012, לאחר שהעותר הודיע כי בכוונתו לפנות תחילה בערר על החלטת המשיבה 3. במקביל נערך לעותר ראיון פרישה על מנת להסביר לו את זכויותיו. העותר סירב לחתום על מסמכי הראיון, וזאת משום שאלה לטענתו אינם משקפים את זכויותיו. בהמשך לכך פנה העותר למשיב 1 – השר לביטחון הפנים – בבקשה שזה יאפשר לו לערור על ההחלטה לפטרו. ביום 24.6.2012 דחה המשיב 1 את הבקשה, וזאת מן הטעם שהוראות התקשי"ר אינן חלות על שוטרים במשטרת ישראל, ומשכך לא קמה לעותר זכות ערר – כטענתו – בהתאם להוראות התקשי"ר. בהמשך לכך הובהר לעותר כי אי חתימה על מסמכי ראיון הפרישה עלולה להוביל לפגיעה בזכויותיו. לאחר דברים אלה פנה העותר פעם נוספת למשיב 1 בבקשה לערור על ההחלטה לפטרו. בקשת העותר למתן צו מניעה זמני נמחקה בהסכמה ביום (11.1.2013) בבית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כב' הנשיא א' טל).
להשלמת התמונה יצוין כי ביום 7.11.2015 דחה בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' מאירי, ונציגי הציבור ד' פינקלשטיין ומ' בר-אל) את תביעת העותר לתשלום פיצויי פיטורים, הלנת פיצויי פיטורים, וזכויות סוציאליות ופנסיוניות שונות וזאת לאחר שנקבע כי העותר לא הביא ראיות לביסוס טענותיו וכי "ראיותיו-שלו כמעט בכל היבטי התביעה – הוכיחו מופרכותה והעדר ביסוס לטענותיו". ביום 1.3.2016 דחה בית הדין הארצי לעבודה (כב' סגנית הנשיא ו' וירט ליבנה, השופטות ל' גליקסמן וס' דוידוב-מוטולה ונציגי הציבור י' דורון וד' שרון) את ערעור העותר על הסף.
2. מכאן העתירה שלפניי, שבצידה הגיש העותר בקשה למתן סעד זמני, לגילוי מסמכים ולקיום דיון במעמד צד אחד. העותר מעלה ערב רב של טענות בנוגע להחלטה האמורה על פיטוריו, ובקשר לתנאי השכר והפרישה שהוענקו לו. בתמצית, העותר מבקש כי בית משפט זה ייתן פסק דין הצהרתי הקובע כי פיטוריו נעשו שלא כדין ויורה למשיבה 3 להחזירו לשירות; וכמו כן כי יורה למשיבה 3 להעניק לו תשלומים המגיעים לו לכאורה מכוח הזכויות שצבר במשך שנות עבודתו במשטרה. לטענתו "ההחלטות הפיקודיות שהתקבלו בעניינו, ובפרט ההחלטות על פיטוריו אי קיום שימוע אי קידום, הרעת תנאים, התנכלות, הפליה ואי שוויון פגיעה בשכר בגמלאותיו בתנאי שירות [...] ניתנו בחוסר סבירות משוועת, אשר למעשה שוללת מיניה וביה את תוקפן".
3. דין העתירה להידחות על הסף. כידוע בית משפט זה לא יידרש לעתירה מקום שבו עומד לעותר סעד חלופי (בג"ץ 6899/15 דוד נ' רשם האגודות השיתופיות, פסקה 8 (10.5.2016); בג"ץ 8989/07 העמותה האסלאמית במכר נ' משרד החינוך, פסקה 4 (19.3.2008)). פרט 37 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 מקנה לבית המשפט לעניינים מינהליים את הסמכות לדון בהחלטות המנויות בסעיף 93א לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971 שעניינן מינויו של קצין משטרה בכיר, קביעת שוטר לתפקיד, העברתו מתפקיד לתפקיד או ממקום למקום בתפקיד, העלאתו בדרגה או הורדתו מדרגתו, השעייתו מתפקידו, וכמו כן פיטוריו. מכאן כי העתירה המכוונת עצמה כנגד החלטת המשיבה 3 לפטר את העותר מתפקידו מצויה בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים. אכן, סמכות זו אינו גורעת מסמכותו המקבילה של בית משפט זה להידרש לעתירה, אך – כידוע – הדבר ייעשה אך במקרים חריגים (השוו בג"ץ 5311/11 כהן נ' רשם האגודות השיתופיות (1.11.2011)). המקרה שלפנינו אינו נמנה על חריגים אלה.
אשר על כן העתירה נדחית ומאליה מתייתרת הבקשה למתן סעד זמני, לגילוי מסמכים ולקיום דיון במעמד צד אחד. למותר לציין כי אין באמור משום נקיטת עמדה לגופה של עתירה – ככל שתוגש – כמו גם לטענות סף אפשריות (כגון שיהוי). אין צו להוצאות.
ניתן היום, ט"ז בסיון התשע"ו (22.6.2016).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16048510_M02.doc דצ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il