פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק בע"מ 4850/05 בבית המשפט העליון בע"מ 4850/05 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין המבקשת: פלונית נ ג ד המשיבה: פלונית (באמצעות הקרן לחסויים) בקשה מיום 22.5.05 למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ס. הנשיא פיזם) בתיק בר"ע 686/05 מיום 11.4.05 בשם המבקשת: עו"ד זאב הבר בשם המשיבה: עו"ד יצחק ריינפלד פסק-דין א. זו בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא פיזם) מיום 11.4.05, שבגדרו נתקבל ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (סגנית הנשיא קינן) וניתן צו למשיבה לעיון בחשבון הבנק של המבקשת. המדובר בסכסוך מצער בין שתי אחיות בדבר מתן חשבונות באשר לכספים שירשה המשיבה, שהיא חסויה, מאביה ומדודתה, והמתחייב מכך כאשר לכספים עצמם. כספים אלה התנהלו בחשבון שהשתייך בשעתו לאביהן המנוח של המבקשת והמשיבה ולמבקשת וכיום הוא בבעלות המבקשת. המשיבה הגישה תביעה למתן חשבונות ותביעה כספית נגד המבקשת, ובתוכה בקשה לעיין בחשבון הנזכר. בעוד המשיבה טענה כי העיון בחשבון הבנק יאפשר לה לקבל תמונה באשר לכספיה, התנגדה המבקשת בטענה של פגיעה בפרטיותה, כשהמדובר בתביעה שעניינה סכום קצוב שירשה המשיבה. ב. בית המשפט למשפחה דחה את התביעה, בנימוק כי אין למשיבה זכות בחשבון; אף שעל המבקשת לפרט את הנעשה בכספי המשיבה, אין בכך כדי להצדיק הרשאה גורפת לעיון בחשבון. ג. בבקשת רשות ערעור בבית המשפט המחוזי, שנשמעה כערעור, נהפכה הקערה ובית המשפט הורה למבקשת (ולבנק בו מתנהל החשבון) לאפשר לנציג המערערת, רואה חשבון או כלכלן, לעיין בחשבון. בית המשפט נימק החלטתו בכך שמשבחרה המבקשת להפקיד את כספי המשיבה בחשבונה ולערבם עם כספיה, אין מנוס מכך שזו האחרונה תוכל לעיין בחשבון. יצוין כי המשיבה הסכימה בדיון בבית המשפט המחוזי שהמומחה הבודק את החשבון יתמנה מטעם בית המשפט, אך המבקשת לא הסכימה לכך. ד. (1) בבקשה הנוכחית נטען, כי עיון בחשבון הוא פגיעה באוטונומיה הפרטית של המבקשת, שכן בתצהיר תשובה לשאלון שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה ניתנו כל הפרטים הרלבנטיים, והיא נטלה עליה להוכיח כי פעלה בהתאם לצוואת אביה; ועוד, בהיותה אדם מן היישוב ולא נתמנתה למנהלת עזבון, לא ידעה שעדיף לה לנהל חשבון נפרד. כאן ייאמר, כי בצוואת האב מ- 1990, שניתן עליה אחרי מותו ב- 1998 צו קיום בלא התנגדות, נאמר כי כספים למשיבה ולבתה ישוחררו רק אם מנהל העזבון והמבקשת יאשרו משיכתם, וכך גם באשר להשקעת כספים, ואם ייבצר מאחד מהם, יספיק אישורו של האחר. (2) בבקשה ובנספחיה תוארה מסכת עצובה רבת שנים של יחסים בין המבקשת למשיבה, מאז לקתה המשיבה בנפשה, אך אין מקום להיכנס לכך כאן. (3) נטען כי זכות הפרטיות היתה לזכות יסוד, וכי אפשר להשיג את התוצאה בכך שהמבקשת, כהצעתה, תוכיח כי פעלה לפי צוואת האב, ואם לא תצליח, תחויב בסכום הקצוב בצוואה; ובאשר לכספי הירושה מן הדודה, אין מחלוקת כי הופקדו בחשבון. (4) בהחלטה מיום י"ד אייר תשס"ה (23.5.05) נשאלו הצדדים אם נכונים הם לפשרה שהועלתה בבית המשפט המחוזי, כי בדיקת החשבון בו מדובר תיעשה על-ידי מומחה מטעם בית המשפט, וכי יוטלו עליו מגבלות באשר לשימוש בחומר (להבדיל מעצת העיון), לשם שמירת פרטיותה של המבקשת בעניינים שאינם קשורים לתביעת המשיבה. ה. (1) המשיבה הסכימה להצעה בכפוף להשתת הוצאות. נטען, כי המשיבה מתקיימת מכספי ביטוח לאומי וידה אינה משגת; הקרן לטיפול בחסויים היא אפוטרופוס לרכושה. באשר לבקשת רשות הערעור, נטען על ידי המשיבה כי צדק בית המשפט המחוזי, שכן הפרטיות היא זכות יחסית; המשיבה זכאית לידע את שנעשה בכספיה, ואם המבקשת ניהלה את החשבון בלא הפרדה, אין לה להלין אלא על עצמה. ועוד, המבקשת פעלה כנאמן או כשליח בעבור המשיבה, ועל כן עליה ליתן חשבון. (2) המבקשת הסכימה להצעה והוסיפה הצעה, כי המומחה יהא רואה חשבון שהוא גם משפטן, שיביע בפני בית המשפט דעתו האם בדיקת החשבון תתרום לבירור תביעתה של המשיבה, ואם תשובתו תהא חיובית, ימציא דו"ח לגבי אופן קיום הצוואה, קרי, מיום פטירת המנוח: כן ביקשה, כי תדפיסי הבנק ייחשפו לעיני בית המשפט והמומחה בלבד. (3) לתוספות הללו שבתשובת המבקשת התנגדה המשיבה. ו. בהסכמת הצדדים החלטתי לדון בבקשה כערעור. הערעור מתקבל חלקית. הסיבה שנדרשתי לו מצויה בתחום המשפטי מזה והאנושי מזה. בתחום המשפטי, שכן דבר לנו עם איזון ראוי בין מימושה של חובת גילוי לבין פרטיות; בתחום האנושי, מעיון בתיק אתה למד עד כמה עצוב המצב שבו נדרשת התדיינות נמשכת והולכת בערכאות שונות, בשעה שרצונו של האב המנוח היה להשתית מתוך יחסי משפחה תקינים את הסדרתם של ענייני הרכוש שהותיר אחריו; ועניין לנו עם גירסאות שונות למערכת היחסים בין המבקשת, שהיא בחינת נאמנת הצוואה ושלוחתו של האב, לבין אחותה החסויה. ז. לגופם של דברים, פשיטא, כי במערכת היחסים שבגדרם הופקדה המבקשת על-ידי האב המנוח בצוואתו לטפל בענייני המשיבה קיימת חובת גילוי, אם מכוח שליחות ואם מכוח נאמנות; בחובה זו נכלל מתן החשבונות, שהרי מתקיימים התנאים החלים בקשר לכך. ושניים המה – מערכת יחסים מיוחדת, ואכן מיוחדת היא, וזכות תביעה (ע"א 127/95 מועצת הפירות נ' ייצור ושיווק מהדרין, פ"ד נ"א(4) 337, 345-344 (השופטת ביניש); עמותת בני מוטרנות הגליל נ' הארכיבישוף סלום, פ"ד נא(4) 811, 819 (השופטת ביניש)). על כך אין המבקשת חולקת; גם אין המדובר בהתדיינות כלפי הבנק שבו מתנהל החשבון (שככל שהעליתי היה משיב פורמלי בהליך בבית המשפט המחוזי, על פי כותרת פסק הדין, אך לא ראיתי שנטל חלק בהליכים); ההתדיינות היא בין בעלי הדין הישירים, ולפיכך אין מתעוררות במלוא מובנן השאלות שהועלו בפרשת רע"א 1917/02 סקולר נ' ג'רבי (פ"ד מז(5) 764, בחוות דעת השופטים גולדברג, חשין וטל). ואולם, פן של פרטיות יש עמנו, והוא נשוא המחלוקת, וזו סובבת סובבת הולכת בגדרי השאלה כיצד תקוים חובת הגילוי, האם כגירסת המבקשת על-ידי הרמת הנטל שהיא מחויבת בו בהגשת חשבונות בלא עיון בחשבון, כפי שסבר בית המשפט למשפחה, או על-ידי עיון מלא בחשבון, כגישתו של בית המשפט המחוזי. ח. בטרם אכריע, אזכיר כי אף במשפט העברי נדרש נקיון הדעת, וחובה על העוסק בכספי הזולת, ולא כל שכן כספי ציבור כמובן, להקפיד אף על מראית העין וכל שכן על מתן חשבון; זה לשון המשנה הידועה (שקלים ג', ב'): "אין התורם את הלשכה נכנס לא בפרגוד חפות (בגד בעל מכפלת – א"ר) ולא במנעל, ולא בסנדל, ולא בתפילין, ולא בקמיע, שמא יעני ויאמרו, 'מעוון הלשכה העני' או שמא יעשיר ויאמרו, 'מתרומת הלשכה העשיר', לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום, שנאמר, 'והייתם נקיים מה' ומישראל' (במדבר ל"ב, כ"ב), ואומר, 'ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם'", כלומר המוציא כספי המקדש ("התורם" – שלא כלשון ימינו) מן הקופות בהן נצברו, אסור שיהא בבגדו או בידו בית קיבול, שלא יתעורר החשד, ואם ייעשה עני יאמרו שכיוון ששלח ידו בכסף העני, או אם יעשיר יאמרו שהעשיר מכספי הקופות הציבוריות; ראו גם השופט מ' רניאל, "החובה לתת דין וחשבון" פרשת השבוע ויקהל, פקודי תשס"א (עורכים אביעד הכהן, מיכאל ויגודה). דברי חכמים שהבאנו עסקו בכספי ציבור – משה רבנו היה הנאמן על כספי המשכן ונתן דין וחשבון – אך יפה כוחם גם לכספי הזולת שבנאמנותו של פלוני, כגון כספי נציג, כספי אפוטרופוס וכיוצא בזה; ועל הדו"ח הכספי לשקף את ערך הכסף לתקופת כתיבתו (ראו יעקב פוטשבוצקי, "ביקורת הדו"ח של משה", שם). ט. ואשר לענייננו, יש מקום לאיזון בין הצורך כי החשבון יהא שקוף, גלוי ומלא – ולעניין זה משגה היה שלא נפתח חשבון מיוחד לענייני המשיבה – ובין הפרטיות בענייניה שלה לה זכאית המבקשת, בתפיסה של מידתיות ושכל ישר. ואולם, תמונת הכספים שבהם מדובר והטיפול בהם, השקעתם והוצאתם, מורכבת מכפי שניתן יהא להסתפק במוצע על-ידי המבקשת. לפיכך, ימונה על-ידי בית המשפט לענייני משפחה רואה חשבון, שיקבל לידיו מן הבנק את כל החומר הנוגע לחשבון, שעל מסירתו הורה בית המשפט המחוזי, ויבדוק אותו ככל הנחוץ, וניתן בזה צו לעניין זה. רואה החשבון יעמיד לעיונו של בא כוח המשיבה רק אותו חומר שלפי שיקולו יהא רלבנטי לנושא המחלוקת, וזאת לאחר שיקבל אישור בית המשפט למשפחה, אשר כמובן יוכל לעיין בכל חומר לפי שיקולו. כן יכתוב רואה החשבון דו"ח מסכם שיועמד לעיון הצדדים. פשיטא שחומרים שאינם באים בגדר האמור לא יועמדו לעיון המשיבה. בשכר רואה החשבון תישא המבקשת. הערעור מתקבל איפוא במובן האמור. הוצאות הליך זה בסך 5,000 ₪ לפי תוצאות ההליך הראשי בבית המשפט למשפחה. ניתן היום, ב' בסיון תשס"ה (9.6.05). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05048500_T03.docלח מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il