מדינת ישראל נ. ניסים בן סאלם דוכן

פסק-דין בתיק ע"פ 485/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 485/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ע' פוגלמן המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: ניסים בן סאלם דוכן ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 11.12.06, בתיק פ.ח. 7015/06, שניתן על ידי כבוד השופטים מ' רביד, א' אפעל-גבאי, א' פרקש תאריך הישיבה: ד' בסיון התשס"ז (21.05.07) בשם המערערת: עו"ד עמנואל לינדר בשם המשיב: בשם שירות המבחן למבוגרים עו"ד עטרי אריאל גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' א' לוי: המתלוננת, תיירת מגרמניה, הגיעה לישראל במטרה להשתלב בפעילות התנדבותית, וכך נקלעה לבית חולים שם מועסק המשיב. ביום 11.10.05 נשלחה המתלוננת עם שני מתנדבים נוספים למחסן בו היה אמור המשיב לספק להם מזון ובגדים כדי להקל על שהייתם בארץ. לאחר שהשניים שהגיעו עמה הלכו לדרכם, הציע המשיב למתלוננת ללגום יין, וכאשר היו חושיה מעורפלים הציע לה לעסות את כתפיה. המערערת השיבה לו כי היא אינה מעוניינת בעיסוי, אולם המשיב לא שעה לה, אחז בכתפיה וטען כי הן "נוקשות". בהמשך הפשיט המשיב את המתלוננת מחולצתה ומכנסיה, והסביר לה כי זהו חלק מהעיסוי. המתלוננת התנגדה למעשיו של המשיב כאשר ניסתה להרים את מכנסיה, אולם בכל פעם שעשתה זאת מיהר המשיב להורידם שוב, עד שלבסוף הוריד גם את תחתוניה. או אז הניח המשיב את ידה של המתלוננת על איבר מינו, ואת ידו שלח לאיבר מינה ואף ליקק אותו. בגין עובדות אלו בהן הודה המשיב, הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(4) לחוק. הודאת המשיב היתה חלק מהסדר טיעון אותו גיבשו הצדדים, ומכוחו עתרה המשיבה לגזור לו 18 חודשי מאסר ולחייבו לפצות את המתלוננת. המשיב היה רשאי לטעון לעונש כהבנתו. לאחר שלבית המשפט הוגש תסקיר של שרות המבחן והצדדים טענו לעונש, נגזרו למשיב 6 חודשי מאסר, ונקבע כי הוא ישא בהם בדרך של עבודות שירות. כמו כן נגזרה למשיב שנה מאסר על-תנאי. כאן המקום להוסיף, כי את הסכם הטיעון גיבשו הצדדים לאחר שהמשיב הביע נכונות לפצות את המתלוננת בסכום של 15,000 ש"ח, וכך עשה. המערערת, שלא השלימה עם גזר הדין, עותרת בפנינו להחמיר בו הואיל והוא, לטעמה, מקל יתר על המידה, ואין בו ביטוי הולם לחומרת העבירה. האירועים בגינם הורשע המשיב הנם בעלי חומרה מיוחדת. קורבן המעשה היתה אישה צעירה, שהגיעה לישראל כדי להתנדב לעבודה בבית חולים, ולפתע מצאה את עצמה נאלצת להיאבק בשארית כוחותיה כדי להתגבר על המשיב, המבוגר ממנה בשנים רבות, שראה בה אובייקט לסיפוק תאוותו. המשיב הוליך את המתלוננת שולל, ובמקום להזמין עבורה מונית שתוביל אותה לביתה, כפי שביקשה ממנו לעשות, מנע ממנה במשך שעה ארוכה מלעזוב את המחסן, תוך שהוא מציע לה ללגום יין במטרה לטשטש את חושיה, וממילא גם את כוח התנגדותה. עד כמה דבק המשיב באותה "משימה" שהציב לעצמו, תעיד העובדה שהוא מנע מהמתלוננת אף את האפשרות ללכת לשירותים, ובמקום זאת הציע לה דלי כדי להטיל בו את מימיה. עם התנהגות כזה לא ניתן להשלים, באשר לא רק חומרה יש בה, אלא גם מעילה באמון שנתנה המתלוננת במשיב, ופגיעה בכבודה כאישה. אכן, נראה למשיב גם מעלות רבות, אולם נראה בעינינו כי בית המשפט המחוזי הלך לקראתו הרבה מעבר למתחייב. מעשים מסוג אלה שביצע המשיב ראויים הם לגנאי ולהוקעה, והענישה היא אחת הדרכים לבטא זאת. על כן, ובצד החלטתנו שלא להאריך את תקופת המאסר (6 חודשים) ולהותירה על כנה, אנו מורים כי המשיב ישא במחציתה בכליאה ממש, וביתרתה בדרך של עבודות שירות, ככל שיימצא מתאים לכך. המשיב יתייצב אפוא לשאת במחצית הראשונה של המאסר ביום י"ז בסיון התשס"ז (3.6.07), עד לשעה 11:00 בבית המשפט המחוזי בירושלים. לקראת סוף שהייתו של המשיב בכלא, ולא יאוחר מיום י"ז באלול התשס"ז (31.8.07), יגיש הממונה על עבודות השירות את חוות דעתו לעניין התאמתו של המשיב לשאת בעונש מאסר בדרך של עבודות שירות, ומה המקום שהוא מייעד לו. עם קבלת חוות הדעת נשלים את פסק דיננו. ניתן היום, ד' בסיוון התשס"ז (21.05.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07004850_O02.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il