פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 4847/23
ע"א 4847-1/23
ע"א 4847-2/23
לפני:
כבוד השופטת דפנה ברק-ארז
כבוד השופטת יעל וילנר
כבוד השופטת רות רונן
המערער בע"א 4847/23 והמשיב 2 בע"א 4847-1/23 ובע"א 4847-2/23:
תום סמואל
נגד
המשיבה 1 בע"א 4847/23 ובע"א 4847-2/23 והמערערת בע"א 4847-1/23:
משמרון בע"מ
המשיבה 2 בע"א 4847/23, המשיבה 1 בע"א 4847-1/23 והמערערת בע"א 4847-2/23:
ס.ש.ת. מסחר השקעות בע"מ
המשיבה 3 בע"א 4847/23, בע"א 4847-1/23 ובע"א 4847-2/23:
א.ב. קרניאל בע"מ
ערעור וערעורים שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 23.4.2023 בת"א 51088-04-17 שניתן על ידי כבוד השופט ד' חסדאי
תאריך הישיבה:
כ"ד כסלו התשפ"ו (14 דצמבר 2025)
בשם המערער בע"א 4847/23 והמשיב 2 בע"א 4847-1/23 ובע"א 4847-2/23:
בעצמו
בשם המשיבה 1 בע"א 4847/23 ובע"א 4847-2/23 והמערערת בע"א 4847-1/23:
עו"ד איתמר מירון; עו"ד עדיאל דהן
בשם המשיבה 3 והמערערת בע"א 4847-2/23, המשיבות 3-2 ב-ע"א 4847/23, והמשיבות 1 ו-3 בע"א 4847-1/23:
עו"ד יצחק ז'ילבר חדד
פסק-דין
עניינם של הערעורים שלפנינו בהלוואות שנתנה חברת משמרון בע"מ (להלן: משמרון) לחברת ס.ש.ת. מסחר והשקעות בע"מ (להלן: סשת). המערער מר תום סמואל (להלן: סמואל) ערב להשבתן של הלוואות אלה.
פסק הדין נושא הערעורים עסק הן בשאלת יתרת החוב שנותרה לסשת כלפי משמרון, והן בשאלת ערבותו של סמואל להלוואות האמורות.
בתמצית יובהר כי מר סמואל טען שיש לפטור אותו מערבותו מאחר שהיא הותנתה בשעבוד של מגרשים שונים להבטחת השבת ההלוואה; וכי מגרשים אלה לא שועבדו בסופו של דבר, באופן שפגע בו. המחלוקת בין סשת לבין משמרון נגעה בעיקרה לשאלת הוכחת יתרת החוב – ובכלל זה לשאלת נטל ההוכחה, והאם משמרון עמדה בו (בין אם מכוח הצגת מסמכים שונים המשקפים את הסכומים שהיא העבירה לטענתה על חשבון ההלוואה; ובין אם מכוח הודאה של הלווה, סשת, או מי מטעמה בסכומים אלה, והעדר כפירה שלה בסכומים ובמסמכים המשקפים אותם).
בית המשפט המחוזי דן במכלול טענות הצדדים. ביחס למר סמואל הוא מצא כי אין מקום לביטול ערבותו; וביחס למחלוקת על אודות גובה החוב – הוא בחן את המסמכים השונים ואת הטענות שהועלו ביחס לכל אחד ואחד מהם, ובא לכלל מסקנה כי יתרת החוב שסשת חייבת למשמרון (לאחר תשלום סכומים שונים על חשבון החוב האמור) עומדת על סכום של כ-1.3 מיליון ש"ח.
לאחר שעיינו בכל הערעורים, בתשובות ובנספחים; ולאחר ששמענו את טענות הצדדים בעל פה, באנו לכלל מסקנה כי יש מקום לאמץ את פסק דינו של בית משפט קמא מכוח סמכותנו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט – 2018.
בתמצית נציין – ביחס למר סמואל – כי אין מחלוקת כי המגרשים שטענותיו התייחסו אליהם לא נמכרו; כי הם מעוקלים וכי יש כוונה למכור אותם; וכי לאחר שיימכרו – תשמש התמורה על חשבון החוב לו הוא ערב. לכן, גם בהנחה שחלה חובה לשעבד את המגרשים והיא הופרה (וספק אם אלה הם פני הדברים), ממילא לא הוכח כי הדבר גרם לו נזק.
באשר לגובה החוב – הרי כפי שהובהר, בית המשפט המחוזי נדרש לכל הטענות, בחן את כל המסמכים והגיע למסקנה אליה הגיע על סמך כל אלה. משכך, ומאחר שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שאליהם הגיעה הערכאה הדיונית, אין מקום להתערב בתוצאת פסק הדין גם בהקשר זה.
לאור כל האמור לעיל, אנו דוחות את הערעורים.
באשר להוצאות – לא ייעשה צו להוצאות נגד מר סמואל שלא היה מיוצג בהליך לפנינו. לגבי משמרון וסשת, הרי לאור העובדה ששני הערעורים שהן הגישו נדחו; ותוך שהבאנו בחשבון את העובדה שמשמרון הייתה נכונה לחזור בה מערעורה בהמלצתנו, ואילו סשת עמדה על הערעור – מצאנו לנכון להטיל על סשת הוצאות בשיעור מופחת של 10,000 ש"ח לטובת משמרון.
ניתן היום, כ"ה כסלו תשפ"ו (15 דצמבר 2025).
דפנה ברק-ארז
שופטת
יעל וילנר
שופטת
רות רונן
שופטת