פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4845/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4845/11 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל המערער: פלוני נ ג ד המשיבות: 1. מדינת ישראל 2. פלונית ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 20.3.11 ומיום 15.5.11 בת"פ 29737-09-10 שניתנו על ידי כבוד השופטת ד' סלע תאריך הישיבה: ב' בניסן התשע"ב (25.3.2012) בשם המערער: עו"ד כנאענה איברהים בשם המשיבה 1: עו"ד עדי שגב פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.5.2011 (ת"פ 29737-09-10 כבוד השופטת ד' סלע). נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ב) + 345(ב)(1) + 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי המתואר בכתב האישום, המערער תפס את המתלוננת, קטינה ילידת 2000 שגרה בסמוך לבית בו עבד כפועל, והחל לשפשף את איבר מינה מעל למכנסיה עד שהיא דחפה אותו וברחה לביתה. ביום 20.3.2011 הרשיע בית המשפט את המערער בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, לאחר ניהול הליך הוכחות, וביום 15.5.2011 הטיל עליו עונש של 40 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; 15 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים; וכן פיצוי למתלוננת בסך של 50,000 ש"ח. בגזר דינו, התייחס בית המשפט לעבר הפלילי של המערער הכולל הרשעה קודמת בעבירה של מעשה מגונה בקטינה משנת 2005. בגין אותה עבירה הוטל עליו עונש של חמישה חודשי עבודות שירות וכן 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. כמו כן, התייחס בית המשפט לחוות הדעת מטעם המרכז להערכת מסוכנות שבה נכתב כי למערער רמת מסוכנות בינונית-גבוהה וכי ישנה סבירות גבוהה לקיומה של סטייה מינית פדופילית. עוד נכתב בחוות הדעת כי המערער שולל טיפול ייחודי לעברייני מין. עוד התייחס בית המשפט למסמך מטעם האגודה למען הילד שבו נכתב כי המתלוננת הופנתה לטיפול נפשי והמשיכה בטיפול בתדירות של פעם בשבוע. מבחינת שיקולים לחומרה, התייחס בית המשפט לחומרת מעשיו של המערער ולכך שמעשים אלה גרמו למתלוננת נזק נפשי שיכול וילווה אותה במשך כל חייה, כמו גם למדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מסוג זה המדגישה את שיקול הגמול מבין שיקולי הענישה. עוד ציין בית המשפט בהקשר זה את גילה הצעיר של המתלוננת, את העובדה שהמעשים בוצעו בסמוך לביתה וכן כי המערער הוא אביו של ילד הלומד איתה באותה כיתה. כן ציין בית המשפט כי המתלוננת נאלצה לבוא לבית המשפט ולחוות מחדש את החוויה הקשה שעברה. בית המשפט נתן משקל רב למצבה הנפשי הקשה של המתלוננת כתוצאה מהעבירה שביצע המערער, כפי שזה עולה מעדותה, עדותו של אביה ומהמסמך שהוגש מטעם האגודה למען הילד. כן התייחס בית המשפט לפגיעה במצבה החברתי והכלכלי של משפחתה של המתלוננת. בנוסף, נתן בית המשפט משקל לעברו הפלילי של המערער כפי שתואר לעיל. מבחינת שיקולים לקולה, התייחס בית המשפט לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי אין לתת משקל משמעותי לאינטרס השיקום שכן המערער לא הביע חרטה על מעשיו ולא הביע נכונות להשתלב בהליך טיפול ייעודי. לאור כל זאת קבע בית המשפט כי אין מנוס מהטלת עונש מאסר ולהעדיף את אינטרס המניעה על פני שיקולים אחרים. לעניין הפיצוי שנפסק למתלוננת, קבע בית המשפט, בין היתר, כי אין להתחשב במצבו הכלכלי של המערער בקביעת סכום הפיצוי, אלא רק במצבה של המתלוננת ומשפחתה. המערער הגיש לבית משפט זה ערעור המופנה כלפי הכרעת הדין וגזר הדין. בדיון בפנינו ביקש בא כוח המערער לחזור בו מהערעור על הכרעת הדין ולכן הערעור שלפנינו מופנה כלפי גזר הדין בלבד. לטענת המערער, העונש שהוטל עליו הוא עונש חמור בנסיבות העניין וחורג מרמת הענישה המקובלת בסוג זה של עבירות. עוד טוען המערער כי עברו הפלילי אינו מכביד שכן לחובתו רק הרשעה אחת משנת 2005. עוד טוען המערער כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספק לגילו הצעיר ולכך שהוא מנהל אורח חיים נורמטיבי, כמו גם לעובדה שהוא ריצה תקופה ארוכה של שמונה חודשים במעצר בטרם נגזר עונשו. לבסוף, טוען המערער, בין היתר, כי הפיצוי שהוטל עליו לשלם למתלוננת חורג מהמקובל. מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי ועל נימוקיו. בטיעוניה, התייחסה המשיבה אל עברו הפלילי של המערער ואל הנזק שנגרם למתלוננת. אביה של המתלוננת טען לפנינו בעניין הפיצויים. לטענתו, למתלוננת נגרם נזק נפשי כבד והיא זקוקה לטיפול פסיכולוגי. לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה ידועה היא, כי ערכאת הערעור תתערב בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.1.2009, בפסקה 11)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה ברורה שכזו לחומרה. בנוסף, איננו סבורים כי מקרה זה נמנה על אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית. בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים והעונש שהוטל על המערער הוא עונש ההולם את המעשים שביצע ואת נסיבות העניין. המעשים המיוחסים למערער הם חמורים ביותר, זאת בייחוד בהתחשב בגילה הצעיר של המתלוננת. על ההשלכות הקשות של מעשיו של המערער על מצבה הנפשי של המתלוננת ועל מצבה של משפחתה ניתן ללמוד מעדותו של אביה בפני בית המשפט המחוזי, כמו גם מהמסמך שהוגש לבית המשפט המחוזי מטעם האגודה למען הילד. בנוסף, המערער ביצע בעבר, בשנת 2005, עבירה דומה. בגין עבירה זו הוטל עליו עונש מקל, אך משחזר וביצע עבירה של מעשה מגונה בקטינה, הוכיח כי העונש שהוטל עליו בעבר לא הרתיע אותו מלחזור ולבצע מעשים דומים. כמו כן, מחוות הדעת מטעם המרכז להערכת מסוכנות שהוגשה לבית המשפט המחוזי עולה כי רמת המסוכנות המינית של המערער היא בינונית גבוהה וכי הוא אינו לוקח אחריות על מעשיו או מגלה רצון להשתלב בטיפול ייעודי. לאור כל האמור, לא שוכנענו כי העונש שהוטל על המערער הוא עונש החורג לחומרה ממדיניות הענישה. נוסיף, כי אף ברכיב הפיצויים לא מצאנו מקום להתערב שכן לנוכח האמור לעיל מדובר בסכום ראוי שייתכן ויהיה בו כדי לסייע, ולו במעט, למתלוננת בהליך השיקום שעליה לעבור. סוף דבר, שוכנענו כי העונש שהוטל על המערער הולם את העבירות שביצע ואת כלל נסיבות המקרה ואנו דוחים אפוא את הערעור. ניתן היום, י"ב בניסן התשע"ב (4.4.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11048450_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il