עאמר זיאדה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4845/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4845/08 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערער: עאמר זיאדה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 16.4.08, בת.פ. 3029/07, שניתן על ידי סגן הנשיא צ' סגל תאריך הישיבה: כ"ז בחשון התשע"א (04.11.10) בשם המערער: עו"ד דרבקין דניאל בשם המשיבה: עו"ד עדי מנחם פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נטען, כי המערער נמנה על קבוצה שמנתה לפחות עשרה אנשים, אשר גמרו אומר לשדוד מחצבה הסמוכה לבית שמש. על השמירה באותה מחצבה הופקדו ארבעה – עיד אבו רקיק שניצב בשער המחצבה, עיד אבו זקיקה ומוחמד אלהושלה ששמרו באזור המחסנים של המחצבה, ושומר נוסף היה מוצב באזור מרוחק בפאתי המחצבה. עוד נטען, כי החבורה יצאה לבצע את זממה בשעות הערב של יום 23.2.07, כאשר פניהם של חבריה רעולים והם מצוידים במקלות וסכינים. הם הפתיעו את שלושת השומרים הראשונים, קשרו אותם בידיהם ורגליהם והשכיבו אותם על הקרקע. אחד הקושרים דרך על ראשו של אבו זקיקה ובעט בו, וקושר נוסף תקף את אלהואשלה וגרם לו חבלות בפניו ובעינו. לאחר מכן פרצו הקושרים למשאית שחנתה במקום, ועליה העמיסו ציוד רב ויקר ערך אותו גנבו מהמחצבה. לאחר מספר שעות עזבו בני החבורה את המחצבה כאשר הם נוטלים עמם את המשאית העמוסה ברכוש גנוב, וכן טרקטור וטנדר מסוג איסוזו. המערער עשה את דרכו מן הזירה ברכב בו נהג קרוב משפחתו אחמד זיאדה, אולם בשלב מסוים הם נדרשו על ידי שוטרים לעצור, ואז נטש המערער את הרכב והחל נמלט רגלית, אולם לבסוף נעצר. בגין עובדות אלו יוחסו למערער מספר עבירות – שוד בנסיבות מחמירות, התפרצות לבנין שאינו מקום מגורים, פריצה לרכב בכוונה לבצע פשע, קשר לפשע, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו וכניסה ושהיה בישראל שלא כדין. 2. במהלך משפטו לא היתה מחלוקת בדבר ההתפרצות למחצבה והשוד שבוצע בה, אולם המערער טען כי לא נטל בכך חלק. השאלה אם המערער השתתף בביצוען של העבירות עמדה איפוא להכרעה בפני בית המשפט המחוזי, ומשהשיב עליה בחיוב, הוסיף ודן את המערער לתשע שנות מאסר, שתי תקופות של מאסר על-תנאי, קנס בסך 10,000 ש"ח, וכן חויב המערער לפצות כל אחד מהשומרים במחצבה בסכום של 5000 ש"ח. המערער משיג בפנינו על הרשעתו, ולחילופין, הוא עותר כי נקל בעונשו. 3. ערעור זה מופנה נגד ממצאים שבעובדה ומהימנות, ועל כן הוא מציב בפני המבקש לשנות מפסק-הדין המרשיע משוכה גבוהה בדמות ההלכה לפיה אין בית משפט שלערעור נוטה להתערב בממצאים מסוג זה. במהלך השנים אכן נקבעו להלכה זו חריגים לא מעטים, אולם לאחר שעיינו בנימוקי הערעור שבכתב והאזנו לטיעונים על פה, לא מצאנו כי עניינו של המערער נמנה עמם. הראיה המרכזית נגד המערער היא גרסה מפלילה שנרשמה מפיו של אחמד זיאדה (להלן: אחמד) שהשתתף בשוד. בהודעה ת/1 הוא מסר, בין היתר, את אלה: "אתמול בערב 23.2.07 דיבר איתי חאלד ואמר לי בוא תיקח איתנו ארבעה אנשים ונבוא למחצבה פה נעמיס כל מה שיש שם והוא ייתן לי את הכסף, ואכן העמסתי ארבעה אנשים ונסענו למחצבה, פה ליד בית שמש...". בהמשך, נקב אחמד בשמותיהם של שנים מאלה ש"אסף" וביניהם שמו של המערער, אולם אלה לא היו המשתתפים היחידים בשוד, הואיל ועל פי הערכתו של אחמד נטלו בו חלק מספר גדול יותר ("הכל ביחד עשר אם לא יותר"), ונקודת המפגש של החבורה היתה בתחנת הדלק של מבוא בית"ר. לשאלת החוקר השיב אחמד כי מי שנתפס ברכבו והובא עמו למשטרה הוא עאמר זיאד (המערער), והוסיף ואישר כי עאמר נכח בכל האירוע, ו"היה מעמיס בידיים במחסנים". אכן, בהודעה נוספת שנרשמה מפיו של אחמד (ת/5) הוא חזר בו מהגרסה המפלילה את המערער, ונימק זאת כך: "אני לא יודע מה אמרתי אתמול אני בן אדם שצריך ללכת לרופא יש לי בעיה בראש". אולם, הערכאה הדיונית, לה הסמכות להכריע בשאלת מהימנותם של עדים (ראו סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971), סברה כי יש להעדיף את הגרסה שמסר אחמד בת/1 (ראו עמ' 12 להכרעת הדין) על פני עדותו בבית המשפט. בהחלטה זו לא ראינו מקום להתערב, הואיל ולמרות אותה "בעיה בראש" לה טען אחמד, הוא ידע למסור בהודעה ת/1 פרטים שרק מי שנטל חלק בשוד עצמו יכול היה לדעתם. חשובה לא פחות היא העובדה שהמערער הנו קרוב משפחתו של אחמד, ועל פני הדברים לא היו לו עילה או מניע להפלילו במעשה שלא עשה. לכל אלה נוספת ראייה בעלת משקל מכריע, והכוונה לאיכון הטלפון של המערער בשעות הרלבנטיות לשוד הן באזור מבוא בית"ר (נקודת הכינוס של השודדים), והן במחצבה עצמה. אכן, לעניין זה טען המערער כי אדם אחר החזיק בטלפון שלו בשעות רלוונטיות, אולם גרסה זו לא קנתה אחיזה בלבו של סגן הנשיא המלומד של בית המשפט המחוזי, ולהשקפתנו בדין נהג כך. 4. נוכח האמור, דינו של הערעור ככל שהוא מופנה נגד ההרשעה להדחות. וזו השקפתנו גם באשר לעונש. המערער חבר לאחרים כדי לבצע שוד במהלכו נגנב ציוד בעל ערך כספי ניכר, ותוך תקיפה של השומרים להם נגרמו חבלות. את כל זאת עשה המערער תוך שהוא שוהה בישראל שלא כדין, וגם משנלכד עשה ניסיון למנוע את מעצרו כאשר נמלט מהשוטרים. אכן, העונש שהושת על המערער אינו קל, אולם אנו סבורים כי הוא מתחייב מכלל הנסיבות, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור על שני חלקיו. ניתן היום, ל' בחשון התשע"א (07.11.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08048450_O02.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il