עלי חמייד נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 4844/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4844/12 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ד' ברק-ארז העותר: עלי חמייד נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. המנהלה הביטחונית לסיוע 3. יוסף האשם עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ז' בתשרי התשע"ד (1.10.2014) בשם העותר: בשם המשיבים 2-1: בשם המשיב 3: עו"ד אמל פלאח עו"ד יצחק ברט עו"ד סמי אילייה פסק-דין הנשיאה מ' נאור: 1. עניינה של עתירה זו בבקשת העותר כי המנהלה הביטחונית לסיוע (להלן: המנהלה) תכיר בו כזכאי לשיקום במעמד "בכיר", ותעניק לו את הזכויות, ההטבות והתשלומים הנובעים מהכרה זו. דרך ארוכה עברה העתירה, תוך שאנו מאפשרים לעותר דרכי בירור שונות, שמא ואולי קופח. לאחר שלל הבדיקות עליהן אעמוד בהמשך הדברים הגענו למסקנה כי יש לדחות את העתירה. הרקע הנורמטיבי 2. בחודש מאי 2000 יצאו כוחות צה"ל מדרום לבנון. עם יציאת הכוחות, חדלו צד"ל ומנגנוני הביטחון מלהתקיים ואלפים מאנשיהם ובני משפחותיהם נקלטו בישראל. הטיפול באוכלוסייה זו הוטל באותה עת על כתפי המנהלה, שהיא יחידה בשירות הביטחון הכללי, שתכליתה המקורית היא לטפל בשיקום סייענים של כלל זרועות הביטחון. ביום 16.9.2001 התקבלה החלטת ממשלה מס' 720 שעניינה קליטת אנשי צד"ל ואנשי מנגנוני הביטחון הלבנונים בישראל. ההחלטה העבירה את האחריות לאנשי צד"ל מהמנהלה למשרד לקליטת עליה. עם זאת, נקבע כי המנהלה תוסיף לטפל ב"אוכלוסייה מיוחדת שעמדה בקשרים מיוחדים עם זרועות הביטחון, ואשר תוגדר ותקבע על-ידה, ובכלל זה קציני צד"ל בכירים...". לאחר החלטה זו המשיכה המנהלה לטפל בחלק קטן יותר מאנשי צד"ל, בעיקר בכירים (להרחבה ראו בג"ץ 2188/12 שאהין נ' מדינת ישראל, פסקאות 5-1 (26.6.2013)) (להלן: עניין שאהין). 3. בהמשך התקבלו החלטות ממשלה נוספות המסדירות את הסיוע לו זכאים אנשי צד"ל וגורמי הסיוע. ביום 15.12.2004 פורסם חוק אנשי צבא דרום לבנון ומשפחותיהם, התשס"א-2004, אשר הרחיב את היקף הסיוע שניתן לאוכלוסיית אנשי צד"ל ומנגנוני הביטחון, בהתאם להחלטות הממשלה שהתקבלו. בשנת 2008 הועבר הטיפול בחלק מאנשי צד"ל גם לידי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. 4. בשנת 2009 דחה בית משפט זה עתירות שהופנו נגד הקריטריונים להבחנה בין קציני צד"ל בכירים המטופלים על-ידי המנהלה, לבין יתר חיילי וקציני צד"ל (בג"ץ 10513/05 בוטרוס סעיד נ' ממשלת ישראל (28.1.2009)). בית המשפט קבע כי ההחלטה לקיים הבחנה על-פי סוג השירות, מועד השירות וטיב הסיוע והקשרים אינה החלטה מפלה. יחד עם זאת הסכימה המדינה, כפי שציין העותר, להקים ועדת חריגים שתבחן מספר מוגבל של בקשות להצטרף לשיקום במסגרת המנהלה, של מי ששירתו בצד"ל בתפקידים בכירים כגון קציני מטה חטיבתיים, סמג"דים ומפקדי פלוגות, שלא במועד הנסיגה. הרקע להליך 5. העותר שירת בעבר כקצין בכיר במנגנון הביטחון בגזרה המערבית בדרום לבנון (להלן: המב"ט). נוכח תפקידו הוכר העותר כזכאי לשיקום על-ידי המנהלה. העותר הוכר כמשוקם בדרגה גבוהה יחסית, אך לא הגבוהה ביותר – השמורה למפקד המב"ט. במסגרת טיפול המנהלה קיבל העותר סיוע כספי נרחב לאורך השנים שמאז הנסיגה. 6. בינואר 2000 נהרג אל"מ עקל האשם, מפקד המב"ט. לטענת העותר, הוא ששימש בתפקידו של אל"מ האשם לאחר מותו. על כן הגיש העותר, ביום 24.4.2010, בקשה להכיר בו כמשוקם בכיר בדרגה הגבוהה ביותר, וכן את כל הזכויות, ההטבות והתשלומים הנובעים מהכרה זו. ביום 9.6.2010 נדחתה בקשתו של העותר על-ידי המנהלה. יחד עם זאת ציינה המנהלה כי "באפשרותו תמיד, להפנות את בקשותיו השונות בנושאי השיקום אל הצוות המטפל בו מטעם המנהלה". ביום 13.7.2010 פנה העותר בכתב למנהלה בשנית. הוא ציין, כי "הפנה את בקשותיו השונות בנושאי השיקום לצוות המטפל אך בקשותיו נותרו ללא מענה והתייחסות עד היום". ביום 9.8.2010 דחתה המנהלה פעם נוספת את טענותיו של העותר. היא כתבה, כי "כל הבקשות אותן העלה מר חמייד טופלו על-ידי הצוות המטפל בו". לפני הדיון ואחריו 7. ביום 20.6.2012 הגיש העותר עתירה למתן צו על תנאי. בעתירה זו ביקש העותר כי בית המשפט יורה למשרד הביטחון והמנהלה (להלן: המשיבים 2-1) לתת טעם מדוע לא יכירו בו כמשוקם בכיר בדרגה הגבוהה ביותר, ומדוע לא יינתנו לו הזכויות הנובעות מהכרה זו. כתמיכה לטענתו, כי מונה בפועל למפקד המב"ט לאחר מותו של אל"מ האשם, הצביע העותר על כך שקיבל משכורת גבוהה העולה בהרבה על שכרו של קצין מנגנון בטחון רגיל. עוד טען העותר, כי לאור אחריותו והיקף תפקידו כמפקד המב"ט מונו לו שלושה עוזרים. בנוסף ציין העותר את כינויים של שישה קציני שב"כ ישראליים אשר עמם סוכמה כניסתו לתפקיד, וביניהם "אבו-שריף", מפקדו הישיר. 8. ביום 12.3.2013 הגישה המדינה את תגובתה לעתירה. בתגובה זו חזרה המדינה על עמדתה לפיה העותר לא כיהן כראש המב"ט. לדבריה, את אל"מ עקל האשם החליף בתפקידו אחיו, יוסף האשם. בהתייחס לטענות העותר ציינה המדינה כי לעותר ניתן סיוע כספי מיוחד משך תקופות ממושכות בשל קשיים כלכליים שהעלה. על כן, גובה משכורתו אינו מהווה אינדיקציה מהימנה לרמת בכירותו. בנוסף ציינה המדינה כי ישנם אנשי מב"ט אחרים, בדרגה דומה לזו של העותר, אשר מונו להם עוזרים. לפיכך, גם בעובדה שהעותר הסתייע במספר עוזרים אין כדי להעיד על בכירות מיוחדת. 9. ביום 15.4.2013 הגיש העותר תגובה לתגובת המדינה. בתגובה זו הבהיר העותר כי הוא שקיבל את תפקיד ראש המב"ט בפועל. הוא הסביר, כי רישומו של יוסף האשם כמפקד המב"ט לאחר מות אחיו, ו"ישיבתו ו/או עצם נוכחותו במשרדו של המנוח", נבעה אך לבקשת משפחתו של אל"מ האשם ו"מטעמי כבוד למנוח בלבד". בנוסף העלה העותר טענות עובדתיות חדשות - כי מתוקף תפקידו הוצמדו לו 12 מאבטחים; וכי הרכב המשוריין שהיה בשימוש אל"מ האשם הועבר לשימושו לאחר מותו. 10. ביום 15.1.2014 התקיים דיון על פה בעתירה. בתום הדיון הוחלט כי בשלב הראשון יפנה העותר לנציב קבילות הסייענים (להלן: הנציב). לאחר קבלת החלטתו של הנציב יוחלט בעניין המשך הטיפול בעתירה. ביום 11.3.2014 התקיימה פגישה בין העותר ובא-כוחו לבין מנהל תחום פניות סייענים. בפגישה זו שטח העותר בשנית את טיעוניו. בפרט הדגיש העותר את חשיבות הבירור עם מפקדו הישיר, "אבו-שריף", אשר לטענתו מינה אותו לתפקיד. ביום 8.6.2014 דחה הנציב את פנייתו של העותר. הוא ציין, כי "מבדיקה מעמיקה שהתקיימה בעניינו של הנדון עולה כי הנדון לא החליף בפועל את מר עאקל [האשם –מ.נ.] ואין שום רישום בנדון". ביום 23.6.2014 הגיב העותר להחלטת הנציב. הוא טען, כי הרישום אליו התייחס הנציב אינו משקף את המצב לאשורו, שכן יוסף האשם נרשם כמפקד המב"ט באופן פורמלי בלבד. בנוסף טען, כי ביום 4.6.2014 נפגש באקראי עם קצין שב"כ המכונה "צחי", אשר שירת בגזרה המערבית בדרום לבנון בתקופה הרלבנטית לעתירה. לטענת העותר, אותו קצין אישר בפניו את טענותיו כי שימש כמפקד המב"ט. לטענתו, פגישה זו נערכה בנוכחותו של אדם נוסף אשר שימש גם הוא כמפעיל במב"ט בתקופה האמורה. 11. ביום 1.10.2014 התקיים דיון על פה שני בעתירה. בתום הדיון הוחלט כי מכיוון שיוסף האשם עלול להיפגע מקבלת העתירה, תוגש עתירה מתוקנת שבה יצוין יוסף האשם כמשיב. עוד הוחלט, כי במקביל תערוך המדינה בירור עם הקצין המכונה "צחי" ועם המפעיל הנוסף שנכח בשיחה, ביחס לטענות החדשות שהעלה העותר. ביום 4.11.2014 הוגשה עתירה מתוקנת, אליה צורף יוסף האשם כמשיב 3. 12. ביום 31.12.2014 הגיש המשיב 3 את תגובתו לעתירה המתוקנת. לטענתו, הוא הוכרז כמפקד המב"ט לאחר מות אחיו במהלך כינוס שבו נכח גם העותר. עוד טען, כי שלושת העוזרים אותם הזכיר העותר בעתירתו כלל לא שימשו כעוזריו, אלא היו מפעילים עצמאיים במב"ט. כמו כן דחה המשיב 3 את טענות העותר ביחס לשכרו. לטענתו, שכרו של העותר היה נמוך משכרו שלו. בכל מקרה הוא ציין, בדומה לעמדת המדינה, כי תגמול בעלי התפקידים במב"ט הושפע מהרכב משפחתם וממצבם הסוציואקונומי. על כן ממילא אין בסכום הקצבה כדי להעיד על מעמד. כתמיכה לטענותיו צירף המשיב את תצהיריהם של שני קציני מב"ט לשעבר. 13. ביום 16.2.2015 הגיש העותר, לאחר שקיבל אישור לכך, את תגובתו לתגובת המשיב 3. הוא הכחיש את קיומו של הכינוס אותו תיאר המשיב 3, וחזר על טענותיו כי הוא זה שמונה בפועל למפקד המב"ט. לתמיכה בטענותיו צירף העותר את תצהיריהם של שלושה קציני מב"ט לשעבר. בשלב זה התברר, כי אחד מהקצינים – סגן מפקד המב"ט בתקופה האמורה, כבר הגיש תצהיר מטעם המשיב 3. שני התצהירים עומדים בסתירה חזיתית זה לזה. ביום 16.3.2015 הגיש המשיב 3 את תגובתו לתגובת העותר. בעיקרם של דברים חזר המשיב 3 על טענותיו. בכל הנוגע לתצהירו הסותר של סגן מפקד המב"ט ציין המשיב 3 כי לא היה בפניו כל מידע על כך שהאחרון הגיש תצהיר גם מטעם העותר. 14. ביום 2.4.2015 הגישה המדינה את תגובתה לעתירה המתוקנת. המדינה עדכנה כי קיימה פגישה עם הקצין המכונה "צחי". בפגישה זו מסר "צחי" כי לאחר מותו של אל"מ האשם נטיית גורמי השטח הייתה למנות את העותר כמחליפו, אולם בראייה רחבה יותר הוחלט למנות למפקד המב"ט את המשיב 3. בהחלטה זו עודכנו כלל גורמי השטח הרלוונטיים. "צחי" הוסיף ומסר כי אכן פגש בעותר באקראי, וכי העותר ביקש ממנו לאשר כי הוא מונה לשמש כמפקד המב"ט. לדבריו, הוא דחה נחרצות את בקשת העותר להגיש תצהיר לתמיכה בטענותיו ולא אמר לו דבר שממנו היה עשוי להשתמע כי הוא מאשר את גרסתו. בנוסף עדכנה המדינה כי התקיימה פגישה עם המפעיל הנוסף שלגביו טען העותר כי נכח בפגישה עם "צחי". המפעיל אישר את קיומה של הפגישה בין העותר ל"צחי". לדבריו, העותר הפציר ב"צחי" לסייע לו בעתירתו. "צחי" השיב שאכן הייתה כוונה למנות את העותר למפקד המב"ט, אולם בסופו של דבר הוחלט למנות לתפקיד את המשיב 3. לפיכך סרב "צחי" לבקשת העותר להגיש תצהיר מטעמו. לדברי אותו מפעיל, גם ממנו ביקש העותר להגיש תצהיר שיתמוך בטענותיו, אולם הוא סרב. בנוסף עדכנה המדינה אודות ארבעה מסמכים הקיימים ברשותה מהם עולה כי המשיב 3 הוא שהחליף את אחיו בתור ראש המב"ט. בין מסמכים אלה גם רישומים לפיהם ביום 10.2.2000 עדכנו נציגי השב"כ את גנרל לאחד, מפקד צד"ל, בדבר כוונתם למנות את המשיב 3 לתפקיד. לאור דברים אלה חזרה המדינה על עמדתה לפיה יש לדחות את העתירה. 15. ביום 11.5.2015 הגיש העותר את תגובתו לתגובת המדינה. בתגובה זו חזר העותר על טענותיו כי שימש בפועל כמפקד המב"ט וכי רישומו של המשיב 3 נעשה "משיקולים אישיים ו/או עדתיים" בלבד. העותר תקף את המדינה על כך שלא ערכה בירור אמיתי בעניינו. הוא ביקש, כי "לצורך שלמות התמונה העובדתית" יוגש דו"ח הבדיקה המלאה שנעשתה על-ידי הנציב. זאת, על מנת לגלות מה הייתה התייחסותו של מפקדו "אבו שריף" ל"סיכומים שהיו בינו לבין העותר". 16. ביום 24.6.2015 הגישה המדינה, לבקשת העותר, את דו"ח הבדיקה שנערכה על-ידי הנציב. אל דו"ח זה צורף סיכום שיחה שנערכה עם "אבו-שריף" במסגרת בדיקה זו. בשיחה זאת שלל "אבו שריף" "נחרצות" כי נתן הבטחה כלשהי לעותר או כי קיימת אפשרות כי ניתנה הבטחה שכזו על-ידי מפקד אחר ללא ידיעתו. הוא הסביר, כי לאור העובדה שהמב"ט כלל בעיקר נוצרים, לא ניתן היה למנות מפקד מוסלמי (דוגמת העותר – מ.נ.) לתפקיד. יחד עם זאת ציין "אבו-שריף", כי העותר היה "הטוב במפעילי המנגנון" וזכה להערכה רבה על פועלו – וכי ייתכן ומכאן נובעת תביעתו. דיון והכרעה 17. לאחר שקראנו את העתירה, התגובות לה, ההודעות המעדכנות, התגובות להן ואת כל החומר שהוגש לעיוננו, ולאחר ששמענו ושבנו ושמענו את טענות הצדדים על פה, אציע לחבריי לדחות את העתירה. 18. לפנינו שאלה עובדתית – האם שימש העותר כמפקד המב"ט או לאו? עיון בראיות שהניחו הצדדים לפנינו מגלה כי העותר לא עמד בנטל המוטל עליו כדי להוכיח את טענותיו. גרסתו של העותר היא כי מינויו של המשיב 3 למפקד המב"ט היה פורמלי, למראית עין בלבד, וכי הוא ששימש כמפקד בפועל. טענה זו, המעלה קושי בפני עצמה, נטענה ללא כל ביסוס ראייתי ואין לה על מה להסתמך. 19. בפי העותר היו בעיקר טענות נסיבתיות – כי שכרו הגבוה ומינוי עוזריו מעידים על בכירותו. טענות אלה מצאו מענה על-ידי המשיבים באופן מתקבל על הדעת. העותר אף נמנע מלהגיש תצהירים מטעם עוזריו או להשיב לטענת המשיב 3 כי אלה לא שימשו כלל כעוזריו. בנוסף היו לעותר טענות בדבר הבטחה שניתנה לו על-ידי "אבו-שריף" לשמש בתפקיד, טענות אשר נתמכו לדבריו על-ידי "צחי" במפגש שערך עמו. אולם אמירות אלה נסתרו על-ידי דובריהם בבדיקות שערכה עמם המדינה. דבריהם, כפי שהובאו על-ידי המדינה, סותרים את טענות העותר ומשמשים עתה חרב פיפיות כנגדו. לכך יש להוסיף את העובדה כי סגן מפקד המב"ט אשר הגיש תצהיר מטעם העותר, הגיש תצהיר נוסף וסותר מטעם המשיב 3. בנסיבות אלה, קיים קושי לייחס משקל ממשי לתצהירו. 20. כל שנותר לתמיכה בטענות העותר הם שני תצהירים נוספים של קצינים לשעבר במב"ט. אולם מול תצהירים אלה עומדים רישומי המדינה והמסמכים מאותה תקופה המצויים בידה; בדיקת המנהלה והנציב בעניין העותר, ובפרט דבריו של "אבו-שריף"; דבריהם של "צחי" והמפעיל הנוסף שנכח בשיחה עמו; תצהירו של המשיב 3; תצהיר נוסף של קצין במב"ט שהוגש מטעם המשיב 3; וההודאה של העותר שהמשיב 3 נרשם כמפקד המב"ט וישב דרך קבע במשרד המפקד. טענת העותר היא כי מדובר ברישום למראית עין בלבד. טענה זו לא הוכחה. במצב זה, המעט שניתן לומר הוא שהעותר לא הוכיח את טענותיו. 21. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח השיהוי הכבד בו לקתה פנייתו של העותר למנהלה. כפי שתואר בפתח הדברים, העותר הוכר כזכאי לשיקום לפני שנים רבות. ביכולתו היה לפנות כבר אז למנהלה בטענה כי שימש כמפקד המב"ט. חלף זאת פנה העותר לראשונה בנושא רק בשנת 2010. לאחר מכן השתהה העותר שנתיים נוספות מיום דחיית בקשתו האחרונה ועד הגשת עתירה זו. השיהוי הניכר תרם את תרומתו לקושי בחשיפת התמונה כהווייתה ולהימשכות ההליך שלפנינו, נוכח הקושי להתחקות אחר מאפייני פעילותו של העותר לפני כחמש-עשרה שנה. העותר לא התייחס כלל לסוגיה זו ולא היה בפיו כל הסבר לשיהוי בו נקט (השוו לבג"ץ 4751/11 אלסייד עלי נ' מדינת ישראל (20.7.2014); עניין שאהין, פסקה 15). 22. סוף דבר: ממכלול הראיות בעתירה זו עולה כי העותר היה מפעיל מוערך אשר תרם תרומה ערכית ומשמעותית למדינת ישראל. ואולם, העותר זכה לתגמול ניכר עבור פועלו ואין הוא זכאי לתגמול נוסף וטענותיו בעתירה זו לא הוכחו. דין העתירה להידחות. בנסיבות העניין, ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. ה נ ש י א ה השופט נ' סולברג: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של הנשיאה מ' נאור. ניתן היום, ‏י"ג בתמוז התשע"ה (30.6.2015). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12048440_C22.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il