פלוני נ. פלוני

3 1 בבית המשפט העליון ע"א 4841/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלונית 4. פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. פלוני 3. פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה בת"ע 2652-09-17 מיום 7.7.2022 אשר ניתנה על ידי כבוד השופטת ע' קצב-קרן בשם המערערים: עו"ד אורי צפת פסק-דין זהו ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (השופטת ע' קצב-קרן) בת"ע 2652-09-17 מיום 7.7.2022, שבו נדחתה בקשת המערער כי המותב יפסול את עצמו מלהוסיף ולדון בהליך. עניינו של ההליך נושא הערעור דנן בצוואת אמם המנוחה של הצדדים, שהם אחים. בתמצית, האֵם המנוחה ערכה שתי צוואות: האחת משנת 1995, והשנייה – צוואה נוטריונית משנת 2009 (להלן, בהתאמה: הצוואה המוקדמת והצוואה המאוחרת). לפי הצוואה המוקדמת יזכה כל אחד מהצדדים בחלק שווה מעיזבון האם, בעוד שהצוואה המאוחרת הדירה את המערערים. בהליך התקיימו שמונה דיונים בין השנים 2019-2018, ובמסגרתו מונתה מומחית מטעם בית המשפט לבחינת כשירותה של המנוחה. בהחלטה מיום 7.2.2019 התיר המותב למומחית לעיין בחוות דעת אחרת שחיברה מומחית מטעם המשיבים. ביום 31.12.2020 נתן המותב פסק דין מפורט ובו קבע כי הצוואה המאוחרת תקפה. בפסק הדין צוין כי מעדות הנוטריון שערך את הצוואה המאוחרת עלה כי אכן "נפלו פגמים בעריכת הצוואה", בפרט בשל העובדה שלא הוצגה בפניו תעודה רפואית הנוגעת למנוחה. לכן, כך נקבע, יש מקום להפוך את נטל הראיה, ועל המשיבים להוכיח את גמירות דעתה וצלילותה של המנוחה בעת עריכת הצוואה. בהקשר זה הוסיף המותב כי "בצוואה פגמים טכניים [...] [ש]הצטברותם, יחד עם פגם מהותי – העדר תעודה רפואית, מעלה את משקל נטל השכנוע". אולם, כך הוסיף המותב וקבע, המשיבים עמדו בנטל זה בהסתמכוֹ, בין היתר, על מספר פסקי דין שניתנו בבתי משפט לענייני משפחה בהליכים שבהם העידה המנוחה, בין השנים 2011-2009. עוד התייחס המותב לחוות דעת המומחית מטעם בית המשפט וקבע, בין היתר: "נוכח מסקנות המומחית בחווה"ד ובעדותה ומשלא מצאתי כי נסתרה מסקנה זו, בין אם במסמכים הרפואיים ובין אם בעדויות - אני קובעת כי המנוחה היתה כשירה לערוך את צוואתה, הן במועד בו פגשה את הנוטריון ומסרה לו בעל פה את רצונותיה והן במועד חתימתה על צוואתה. מחווה"ד וכן [מאחד מפסקי הדין בהליכים שבהם העידה המנוחה] אף עולה, כי המנוחה לא איבדה את יכול[ו]תיה הקוגניטיביות גם זמן ניכר לאחר עריכת הצוואה אם בכלל." בהסתמכו על עדויות המשיבים 3-2, הוסיף המותב וציין כי "למנוחה היו ידיעות בשפה העברית. יתכן כי לא שלטה בה כראוי, אך משום כך, הקריא והסביר לה הנוטריון את תוכן צוואתה (כפי עדותו שלא נסתרה)". על בסיס הקביעות הללו הוסיף המותב וקבע כי לא התקיימה בענייננו השפעה בלתי-הוגנת על המנוחה. המערערים הגישו ערעור על פסק הדין (עמ"ש (מחוזי חי') 52415-01-21), וביום 6.7.2021 קבע בית המשפט המחוזי, בהסכמת הצדדים, כי הוא ימנה מומחה מטעמו לבחינת כשירותה של המנוחה לצוות "לאחר שהמומחית נחשפה לחוות דעת פרטית [...] מטעם המשיבים, ובמקביל יעמדו לכל אחד מן הצדדים כלל הטיעונים שבאמתחתו". זאת, כך הובהר, בהתאם לסמכותו של בית המשפט "להורות על מינויו של מומחה נוסף על מנת שיסייע בידו להגיע להחלטה מושכלת". עוד הבהיר בית המשפט המחוזי כי "הצדדים יהיו רשאים לשגר אל המומחה שאלות הבהרה וכן לזמנו, לפי הצורך, לחקירה נגדית על חוות-דעתו". המומחה הנוסף הגיש חוות דעת ביום 4.5.2022, ובה הביע עמדתו כי המנוחה לא הייתה כשירה בעת הרלוונטית. על רקע זה, ביום 7.6.2022 נתן בית המשפט המחוזי פסק דין שבו הורה על החזרת ההליך לבית המשפט לענייני משפחה, "על-מנת שיכריע בסוגיות שבמחלוקת", והדגיש פעם נוספת כי טענות הצדדים שמורות להם. בהמשך יום 7.6.2022 הורה המותב לצדדים להודיע אם הם מבקשים להעביר למומחה שאלות הבהרה. ביום 20.6.2022 הגישו המערערים בקשה לפסילת המותב. המערערים פירטו השגות שונות על פסק הדין שנתן המותב בהליך, ולגישתם המותב "לא היה יכול לתת 'פסיק' של אמינות לעדותו של [...] הנוטריון וכן המשיבים". עוד טענו המערערים כי "אין [זו] הפעם הראשונה שבה ביהמ"ש קמא פעל בטעות חמורה מעין זו", והפנו בהקשר זה לפסק דין שניתן בערעור על הליך אחר שבו דן המותב, אשר עסק בנושא דומה שאינו קשור במישרין לצדדים בהליך דנן. כמו כן השיגו המערערים על העובדה שהמותב התיר להציג למומחית מטעם בית המשפט את חוות הדעת מטעם המשיבים; הלינו על כך שהמותב הורה על היפוך נטל הראיה רק בפסק הדין, ולא קודם לכן; והעלו טענות שונות לתמיכה בחוות דעתו של המומחה הנוסף. כמו כן טענו המערערים כי בשים לב לקביעות העובדתיות והמשפטיות שנכללו בפסק הדין, ספק אם המותב יוכל להגיע למסקנה אחרת בדבר כשירות המנוחה בשלב זה של ההליך, ולמעשה דעתו "כבר ננעלה". בשולי הדברים טענו המערערים כי "מהירות מתן ההחלטה של בית משפט זה ביום 7.6.2022 אף היא אומרת דרשני", והעלו השגות על ההחלטה לגופה. כמו כן הוסבר בבקשה כי "אכן היה בדעת [המערערים] להגיש בקשת פסילה עוד במהלך הדיונים אך בא כוחם מנע זאת מהם", ואולם משהוחזר ההליך לניהולו של המותב – "אין מנוס" מהגשת הבקשה. לבסוף ציינו המערערים כי פעלו תחת הרושם שחקירת המומחה הנוסף תתנהל בבית המשפט המחוזי, וכי הם לא הסכימו להחזרת ההליך לבית המשפט לענייני משפחה. המערערים הסבירו כי באמתחתם טענות רבות נוספות נגד פסק הדין שנתן המותב, ולגישתם ראוי כי הטענות הללו תישמענה על ידי מותב אחר. המשיבים, מצדם, התנגדו לבקשה וטענו, בין היתר, כי בית המשפט המחוזי "צמצם את הערעור לעניין המומחה בלבד" ומשכך אין מקום להידרש ליתר טענות המערערים. המותב דחה את הבקשה לפסילתו ביום 7.7.2022 וקבע בהחלטתו כי לא הוכח חשש ממשי למשוא פנים, וכי אין מקום לסטות מהכלל שלפיו הליך שהוחזר לערכאה הדיונית יועבר למותב שנתן את פסק הדין. המותב הוסיף והדגיש כי הוא "אינו נוטה לטובת צד כלשהו, ואוזניו אינן אטומות בפני טענות חדשות ככל שיועלו ויוכחו. כל הליך ייבחן על יסוד החומר הראייתי שיובא בפני בית המשפט, ויוכרע בהתאם". מכאן הערעור שלפניי, בו עומדים המערערים על טענתם כי "דעתו של ביהמ"ש ננעלה כבר בפסק דינו ואף קודם לכן", כך ש"העבר כולו רצוף משוא פנים". באופן ספציפי, המערערים מפנים להתבטאויות שונות של המותב מדיוני הוכחות שהתקיימו בהליך, וטוענים כי שלב ההוכחות נוהל "בצורה הפוכה" ואף "חיבל ביכולתם [...] לחקור את הנוטריון (עורך הצוואה) ואחרים". עוד חוזרים המערערים על השגותיהם בנוגע לפסק הדין שנתן המותב, לרבות הממצאים שנקבעו ביחס לכשירותה של המנוחה. הם מוסיפים וטוענים כי דעתו של המותב "נעולה" בהתאם לאמור בשתי חוות הדעת הקודמות שהוגשו בהליך – זו של המומחית שמינה המותב וזו של המומחית מטעם המשיבים – באופן שיוצר חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך. לגישתם, כשם שאין מקום להציג למומחה רפואי "תעודה רפואית מוזמנת" על מנת שלא להשפיע על דעתו המקצועית, אין גם מקום לכך שטענותיהם תידונה על ידי המותב לאחר שנחשף לאותן חוות דעת קודמות. עוד טוענים המערערים כי החלטת הפסלות לא נומקה כדבעי ואין בה מענה ענייני לטענותיהם. המערערים סבורים כי המותב נדרש עתה לשוב ולדון "מבראשית" בהתנגדותם, תוך שנטל הראיה מוטל על המשיבים. משכך, נטען, אמירת המותב כי הוא פתוח לשמיעת "טענות חדשות ככל שיועלו" מעידה אף היא על עמדתו ביחס להליך, שכן לשיטת המערערים "אין כל צורך" בכך שיעלו טענות חדשות עת שהמשיבים הם שנדרשים לעמוד בנטל הראיה. כמו כן נטען כי המותב יתקשה "לחזור בו" מקביעות שונות בפסק הדין, ובפרט מהאמון שנתן בעדות המשיב 2. לבסוף נטען כי מלכתחילה לא היה מקום להחזיר את ההליך לבית המשפט לענייני משפחה תוך שמירת טענות הצדדים, שכן עתה יהיה עליהם להעלות השגות על פסק הדין בפני אותו המותב שנתן אותו – ו"לכאורה מי שישמע את הערעור על עצמו הוא בית המשפט". נוכח האמור מבקשים המערערים להורות על פסילת המותב, ולחלופין לקבוע כי "המותב הראוי להמשיך לדון בערעור ובחוות הדעת שהוגשה הינו בית המשפט המחוזי". עיינתי בערעור ובנספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות. תחילה יש להדגיש כי בהתאם לתקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, טענת פסלות יש להעלות "מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת" – אך בענייננו, המערערים העלו את השגותיהם על אופן ניהול שלב ההוכחות זמן רב לאחר האירועים הרלוונטיים, וזאת מבלי שהציגו הסבר של ממש להשתהותם (ראו בהקשר זה: ע"א 2791/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 10 (24.5.2022)). לכך יש להוסיף כי חלק מטענות המערערים בהיבט זה אף הועלו לראשונה במסגרת הערעור, ולא הובאו כלל בפני המותב במסגרת בקשת הפסלות. מטעמים אלו לא מצאתי מקום להידרש לטענות המערערים בנוגע לאירועים שקדמו למתן פסק הדין בהליך (ראו והשוו, למשל: ע"א 7374/21 רונן נ' אלפסי, פסקה 14 (17.1.2022); ע"א 1840/21 לנג נ' מדינת ישראל- רשות מקרקעי ישראל‏, פסקה 8 (24.3.2021)). יתר טענות המערערים ממוקדות, כאמור, בסברה כי הממצאים שקבע המותב בפסק הדין לא יאפשרו לו להמשיך ולדון בהליך באובייקטיביות. בהקשר זה נפסק לא אחת כי החזרת הליך להכרעתו של השופט שכתב את פסק הדין בעקבות התערבות ערכאת הערעור, לא תקים כשלעצמה עילת פסלות אלא במקרים חריגים ונדירים, למשל כאשר החלטה שנתן השופט טרם החזרת ההליך מעידה כי דעתו "ננעלה" ביחס להמשך ניהול ההליך (ראו, למשל: ע"א 1243/20 גריב נ' "עמידר" - חברה לאומית לשיכון בישראל בע"מ, פסקה 7 (18.5.2020); ע"א 4538/20 פלוני נ' פלוני, פסקה 6 (28.7.2020)). בענייננו, המותב נתן בהליך פסק דין מפורט שבו קבע כי המנוחה הייתה כשירה לערוך את הצוואה המאוחרת. כפי שהדגיש המותב בפסק הדין, קביעה זו התבססה, בין היתר, על "מסקנות המומחית בחווה"ד ובעדותה ומשלא מצאתי כי נסתרה מסקנה זו, בין אם במסמכים הרפואיים ובין אם בעדויות". לאחר מתן פסק הדין הסכימו הצדדים בפני בית המשפט המחוזי בהליך הערעור על פסק-הדין, כי ימונה מומחה נוסף אשר יביע את עמדתו בשאלת כשירותה של המנוחה ועל רקע זה הוחזר ההליך לבית המשפט קמא, תוך שהובהר כי טענות הצדדים שמורות להם. חרף טענות המערערים, לא שוכנעתי כי הנסיבות שפורטו לעיל מקימות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. הקביעות והנימוקים שבפסק הדין התבססו, כאמור, על התשתית הראייתית שעמדה בפני המותב נכון לאותה עת, אשר הובילה אותו למסקנה כי חוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט לא נסתרה. עיון בנימוקי פסק הדין אינו מגלה אינדיקציה לכך שדעת המותב "ננעלה" במובן זה שלא יוכל לשנות ממנה בשלב הנוכחי של ההליך, על רקע טענות וחומרים חדשים שיובאו לעיונו – ובכללם חוות דעתו של המומחה הנוסף (השוו, למשל: ע"א 1681/22 מרעי נ' בריה, פסקה 9 (24.3.2022)). לפיכך, לא מצאתי הצדקה לסטות בענייננו מנקודת המוצא שעליה עמדתי, ולפיה אין מניעה להחזרת ההליך לניהולו של אותו המותב שנתן את פסק הדין. המותב אף הדגיש בהחלטת הפסלות כי ישמע את טענות הצדדים בלב פתוח וכי ההליך "ייבחן על יסוד החומר הראייתי שיובא בפני בית המשפט" – חזקה עליו כי אכן כך ינהג. מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ז באב התשפ"ב (‏24.8.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22048410_V01.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1