פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 484/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 484/10 בפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית המערערים: 1. פלונית (קטינה) 2. פלוני 3. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלאח נואל 2. אררט חברה לביטוח בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 10780/97 שניתן ביום 1.12.2009 על ידי כבוד השופטת ש' שטמר בשם המערערים: עו"ד גיל יורן בשם המשיבים: עו"ד יעקב רהט פסק-דין השופט י' עמית: 1. המערערת 1 (להלן: המערערת) ילידת 1993, נפגעה בהיותה הולכת רגל מרכב חולף ביום 30.7.96 בעת שחצתה כביש ביישוב מגוריה (להלן: התאונה), וכתוצאה מכך נגרמה לה פגיעה קשה ורב מערכתית. לאחר התאונה, טופלה המערערת במחלקת שיקום ילדים עד ששוחררה לביתה לאחר תשעה וחצי חודשים. בשל גילה הצעיר של המערערת בעת התאונה, התעכב מתן פסק הדין עד לקביעת נכותה הסופית שהועמדה על 40% נכות עקב המיפלגיה חלקית בצד ימין, 60% נכות קוגניטיבית ו-28% נכות בגין צלקות. 2. משנקבעה נכותה הסופית של המערערת, הגיעו הצדדים להסכם פשרה לפיו ישלמו הנתבעים למערערת פיצוי בסך 3,470,000 ₪ ובכך יוסדרו כל המחלוקות הכספיות הנוגעות לתאונה, למעט "נזקים מיוחדים" הכוללים את ראשי הנזק הבאים: אובדן השתכרות לעבר של המערערים 3-2 (להלן: "ההורים", "האב" או "האם"); הוצאות אשפוז לעבר; עזרה לזולת לעבר; הוצאות טיפולים פרא-רפואיים. הוסכם כי נזקים אלה לא יכללו בהסכם הפשרה אלא ייקבעו בפסק דין של בית משפט קמא על בסיס מסמכים וקבלות שיוצגו על ידי המערערים ועל סמך סיכומי הצדדים בכתב. בית משפט קמא פסק לטובת המערערים פיצוי בסך 850,000 ₪ כלהלן: א. הפסדי השתכרות של ההורים – בשל הצורך בטיפול צמוד במערערת נעדרו ההורים במשך תקופה מסוימת מעבודתם. האם נעדרה תשעה חודשים בהם קיבלה שכר עבור שלושה חודשים בלבד ותשעה חודשים נוספים עבדה במשרה חלקית. בית משפט קמא ערך חישוב פרטני של הפסד ההשתכרות של האם ושל האב ובסופו של חשבון העמיד את הפיצוי בראש נזק זה על הסך 167,863 ₪. ב. הוצאות ההורים לעבר – בית המשפט הכיר בהוצאות שונות על פי קבלות ובנוסף פסק סך של 5,000 ₪ עבור הוצאות נסיעה במהלך חודשי האשפוז מבית ההורים לבית החולים רמב"ם בחיפה. מחלוקת נתגלעה גם סביב הוצאות הנסיעה עבור הטיפולים הפרא-רפואיים. המערערים הגישו קבלות על הוצאות נסיעה לטיפולים וחוגים שונים בסך כולל של 73,000 ₪ אך בית משפט קמא קבע פיצוי גלובלי בסך 50,000 ₪ עבור הוצאות נסיעה אלה. ג. עזרת צד ג' לעבר – בראש נזק זה נפסקו למערערים פיצויים בגין עזרת צד ג' בשלוש תקופות; עזרת ההורים בתקופת האשפוז, עזרה של מטפלות שונות בשעות הצהריים ואחר הצהריים עד שנת 2001, עזרה של עובדת זרה שהחליפה את כל אותן מטפלות והתגוררה עם המערערים משנת 2002 ואילך. בגין עזרת מטפלת בשעות הצהריים עד סוף שנת 2001 הפחית בית משפט קמא 25% מהסכום המבוקש מפאת גילה הצעיר של המערערת שממילא הצריך עזרת מטפלת, ללא קשר לפגיעה בתאונה. לגבי העובדת הזרה נתגלעה מחלוקת בין הצדדים למידת הצורך בהעסקתה במשך יום שלם, באשר מחוות הדעת של המומחים עלה כי עם השנים השתפר מצבה של המערערת, היא רכשה עצמאות, והצורך בטיפול צמוד הופחת בצורה דרמטית. בסופו של חשבון פסק בית משפט קמא פיצוי בסך 80,000 ₪ עבור העסקת עובדת זרה עבור כל התקופה החל משנת 2002 ואילך. עבור עזרת ההורים במהלך תקופת האשפוז ועד לפסק הדין נפסק סך של 80,000 ₪, תוך שבית המשפט עומד על כך שההורים הושיטו למערערת עזרה מוגברת ולכן הפיצוי בראש נזק זה לא חופף את הפיצוי עבור הפסדי השכר של ההורים. ד. הוצאות טיפולים פרא-רפואיים לעבר – בראש נזק זה פסק בית משפט קמא פיצויים עבור טיפולי פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאית תקשורת, רכיבה טיפולית, שחייה טיפולית וסייעת בלימודים. עם זאת, נפסק כי המערערים היו צריכים ויכולים להקטין את נזקם אם היו פונים לקבלת טיפולי ריפוי בעיסוק בחינם בבית החולים רמב"ם בחיפה וטיפולי קלינאית תקשורת ושחייה טיפולית באזור מגוריהם, שאז היו זכאים להחזר מקופת חולים. בית משפט קמא הפחית אפוא מהסכומים המבוקשים כלהלן: עבור הוצאות ריפוי בעיסוק הופחתו 50% ונקבע סך 40,000 ₪; עבור טיפולי קלינאית תקשורת הופחתו 25% ונקבע סך 4,200 ₪; עבור שחייה טיפולית הופחתו 25% ונקבע סך 15,750 ₪. בעניין הרכיבה הטיפולית נפסק פיצוי עבור שנה אחת בלבד, בהתאם להמלצתו של המומחה השיקומי, והסכום הועמד על סך 14,300 ₪. על גובה הפיצוי בראשי נזק אלו נסב הערעור שלפנינו. 3. המערערים הלינו בערעורם על מיעוט הפיצויים שנפסקו להם ותקפו את מרבית קביעותיו של בית משפט קמא. נטען כי לא היה מקום לנכות מאובדן ההכנסה של ההורים מס הכנסה, הוצאות רכב וטלפון של האם, ו-75% דמי פדיון חופשה של האם; כי היה מקום להחזר הוצאות מלא בגין נסיעות ההורים לחיפה; כי בית משפט קמא שגה כשהעניק פיצוי גלובלי עבור הוצאות הנסיעה בתקופת האשפוז ומאוחר יותר לטיפולים פרא-רפואיים תוך שהוא מתעלם מהקבלות והמסמכים שהוגשו; כי לא היה מקום להפחתת 25% מהפיצוי עבור הוצאות מטפלת בשעות הצהריים עד שנת 2001 וקביעת 80,000 ₪ בלבד לעובדת זרה; כי בית המשפט שגה בקובעו כי היה עליהם לפנות לטיפולי ריפוי בעיסוק בחינם בחיפה ובכך להקטין את הנזק בעוד מתן הטיפולים סמוך לביתם הפחית משמעותית את הוצאות הנסיעה; כי בית משפט שגה בקובעו סך 80,000 ₪ בלבד לעזרת ההורים בתקופת האשפוז הגם שהכיר בכך שהעזרה שניתנה על ידם הייתה עזרה מוגברת. עוד טוענים המערערים, כראיה למיעוט הפיצוי שנפסק, כי לאורך השנים נפסקו תשלומים תכופים בסך 1,009,103 ₪ (כולל שכ"ט עו"ד), סכום העולה על מה שנפסק להם על ידי בית משפט קמא. לשיטתם, לא זו בלבד שלא נפסקו להם החזרי הוצאות מלאים עבור נזקי המערערת אלא שהם אף יוצאים בחסרון כיס. 4. המשיבים סומכים ידם על פסיקתו של בית משפט קמא בעניין ראשי הנזק השונים. נטען, כי בית משפט קמא פסק את שפסק על בסיס הנזק שעלה בידיהם של המערערים להוכיח ולפיכך אין מקום להתערבות ערכאת הערעור. 5. אומר בקצרה, כי בית משפט קמא "צלל" לקלסרי הקבלות שצורפו לסיכומי הצדדים ובדק באופן פרטני את ראשי הנזק השונים, ואין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בכגון דא (להיקף התערבות ערכאת ערעור בהיקף הפיצוי ראו, לדוגמה, ע"א 148/10 כהן נ' צים חברת השיט הישראלית בע"מ (לא פורסם, 12.10.2010). אף איני מקבל טענתם של המערערים כי בחישוב הפסדי השכר של ההורים לא היה מקום לניכוי מס הכנסה. בית המשפט חישב את ההפסדים שנגרמו למערערים עצמם, כמיטיבים, ובחישוב ההפסד התחשב, מטבע הדברים, בהפסד "נטו" שנגרם למערערים, ללא קשר להוראת סעיף 4(א)(2) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. 6. עם זאת, מצאתי ממש בטענת המערערים כי בית משפט קמא קפץ ידו יתר על המידה בפסיקת החזר הוצאות המטפלת הזרה. הסכום של 80,000 ₪ שנפסק בראש נזק זה עבור התקופה מתחילת שנת 2002 ועד למועד מתן פסק הדין בחודש דצמבר 2009, משקף סכום של כ-850 ₪ לחודש בלבד. גם בהנחה שהמערערת, ככל שהתבגרה, נזקקה לפחות עזרה ולהשגחה, וגם בהנחה כי לא היה צורך בהעסקתה של העובדת הזרה למשך כל שעות היממה אלא לשעות ספורות בלבד, היה מקום לפסוק סכום גבוה יותר. אשר על כן, אמליץ לחברי להעלות את סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה בסכום של 150,000 ₪. 7. סופו של דבר שדין הערעור להתקבל חלקית, באופן שלסכום הפיצוי שנפסק בבית משפט קמא יווסף הסך של 150,000 ₪ נכון ליום פסק דין זה, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 13% ומע"מ. ניתן היום, כ"ה בשבט התשע"א (30.1.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10004840_E05.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il