ע"פ 4836-11
טרם נותח
מוראד חמאד נ. מדינת ישראל
סוג הליך
ערעור פלילי (ע"פ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק ע"פ 4836/11
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 4836/11
לפני:
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט נ' הנדל
המערער:
מוראד חמאד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ב-ת"פ 46470-08-10 מיום 17.5.2011 שניתן על ידי כבוד השופט ר' כרמל
תאריך הישיבה:
ט"ז בטבת התשע"ב
(11.01.12)
בשם המערער:
עו"ד חיים הדיה, עו"ד תמים ג'אבר
בשם המשיבה:
עו"ד נעימה חנאווי
בשם שירות המבחן:
גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופטת מ' נאור:
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' כרמל) שהרשיע את המערער על פי הודאתו ובהתאם לכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון בעבירות של מעשה פזיזות ורשלנות, גניבת רכב, החזקת מכשירי פריצה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. על המערער הוטל עונש מאסר בפועל לתקופה של 14 חודשים בניכוי תקופת מעצרו, עונש מאסר על תנאי למשך שמונה חודשים והתנאי שהוא לא יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה מסוג פשע. בית המשפט הורה, על פי בקשה, על עיכוב ביצוע עונשו של המערער עד להחלטה בערעור.
רקע עובדתי ודיוני
1. כתב האישום המתוקן, אשר בעובדותיו הודה המערער, מייחס לו עבירה של מעשה פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), עבירת גניבת רכב לפי סעיף 413ב לחוק העונשין, עבירת החזקת מכשירי פריצה לפי סעיף 413ז לחוק העונשין ועבירת הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין.
2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 22.8.2010 בסמוך לשעה 16:00 פרץ המערער לרכב מסוג פולקסווגן בשכונת בית וגן בירושלים. המערער הניע את הרכב והחל לנסוע בו לכיוון שכונת ניות, כשבכוונתו לגנוב את הרכב. עוד מתואר כי המערער החזיק ברכב כלי פריצה שונים, ובהם מברג, מפתח צינורות, להב של סכין יפנית, כפפת צמר ומתנע שבור של רכב. בהמשך, בעקבות קריאת איתורן, החלו מספר ניידות סיור שהיו בסביבת האירוע בחיפוש אחר הרכב. שני שוטרים שהיו בניידות נפרדות זיהו את הרכב והחלו לנסוע בעקבותיו. המערער הגביר את נסיעתו והניידות נסעו בעקבותיו, תוך שהשוטרים כורזים למערער לעצור. בתגובה נסע המערער במהירות גבוהה, עקף כלי רכב שנסעו בכביש, ואף גרם לנהג קטנוע שנסע בסמוך לבלום בפתאומיות לפני שהמשיך בנסיעתו. עוד מתואר בכתב האישום כי המערער עצר את הרכב על אי תנועה המשמש גם מעבר של הולכי רגל, ירד מהרכב והחל לנוס מהמקום. אחד השוטרים רדף אחרי המערער. רק כאשר השוטר שלף את נשקו ועצר את המערער, נפסק המרדף.
3. הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו יודה המערער בעובדות כתב האישום המתוקן שפורט לעיל. המערער הורשע על סמך הודאתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן. הצדדים לא הגיעו להסכמה בנוגע לעונש והדיון נדחה לצורך קבלת תסקיר ושמיעת הטיעונים לעונש.
4. בתסקיר שהוגש פורט כי המערער הוא רווק בן 29 אשר מתגורר בתנאי מעצר בית בבית הוריו. מדובר בבחור בעל אינטליגנציה ממוצעת ויכולת ורבלית תואמת. הוא שואף לתפקוד תקין ובעל עבודה יציבה לאורך השנים. יחד עם זאת ניכרים באישיותו קווים ילדותיים, המתבטאים בין היתר, בקושי בהצבת גבולות וטשטוש גבולות בין המותר והאסור. המערער מתקשה להעריך את ההשלכות של מעשיו, ולכן הוא פועל ללא הפעלת שיקול דעת מעמיק. עוד פורט בתסקיר כי המערער הינו הרביעי מבין שבעה ילדים במשפחתו וכי אביו עובד במשק בבית מלון ואמו עקרת בית. הוריו ובני משפחתו קיבלו את מעורבותו בעבירה בצורה קשה, וזאת משום שהדבר אינו תואם את ערכי המשפחה. התזכורת התמידית לכך מצד משפחתו פוגעת בדימויו העצמי ומערערת את מעמדו. המערער שהה במסגרת לימודית עד כיתה י', אז נשר מהלימודים והחל לעבוד כספר. הוא פתח מספרה ובה הוא עובד עד היום. בעבר נדון המערער בשנים 2006, ו-2009 למאסרים קצרים שרוצו בעבודות שירות, בגין מעורבותו בעבירות של הסעה שלא כדין. שירות המבחן הוסיף כי המערער לוקח אחריות חלקית למעורבותו בעבירה. שירות המבחן העריך כי מעורבותו בעבירה היא על רקע חוסר בשלות, אישיותו הילדותית והבלתי מגובשת ורצונו להרוויח כספים באופן מהיר. שירות המבחן הוסיף כי הוא ער לחומרת המעשים ואולם נוכח התרשמותו כי ההליכים המשפטיים הנוכחיים היוו גורם מביש עבור המערער, ולאור היותו יציב בעבודתו, עונש מאסר בפועל עלול לגרום לנסיגה והתדרדרות במצבו. לאור זאת, המליץ שירות המבחן על הטלת מאסר בעבודות שירות לצד קנס ומאסר על תנאי משמעותי.
5. בגזר הדין ציין בית המשפט כי המערער בעל שתי הרשעות קודמות (בהסעת שוהים בלתי חוקיים). בית המשפט הוסיף כי מעשיו של המערער חמורים. הוא לא חשש לגנוב מכונית בעיצומו של יום ובעיבורה של עיר. משהבין המערער כי הוא עומד להיתפס, הוא עשה ככל יכולתו להימלט ולהכשיל את השוטרים שדלקו אחריו. המערער אף לא נתן דעתו למשתמשים בדרך ולסכנות אשר יצר. בית המשפט הוסיף כי מעשים מסוג זה מחייבים ענישה אשר תהא בה משום הרתעת הרבים. יש בכך לדחוק את נסיבותיו של המערער. בית המשפט ציין לקולא את עברו המתון של המערער, את אורח חייו ואת הודאתו. על כן הטיל בית המשפט על המערער את העונש עליו עמדתי בפתח הדברים.
הערעור
6. המערער מלין על חומרת עונש המאסר שהוטל עליו. המערער טוען כי בית המשפט שגה בכך שלא שעה להמלצת שירות המבחן להטיל עליו עונש מרתיע של מאסר בעבודות שירות. המערער הוסיף כי בית המשפט שגה בכך שלא נתן משקל לשיקולי השיקום ולנסיבות לקולא הנוגעות אליו. המערער הוסיף כי היה מקום לאמץ את המלצת שירות המבחן אשר הבהירה שעונש מאסר בפועל עלול לגרום להתדרדרות במצבו. עוד הוסיף כי מדובר בעבירת רכוש ראשונה בחייו, שבאה מתוך החלטה טיפשית של הרגע, ולא מתוך תכנון מוקדם, ואולם מעשיו לא הסבו נזק לגוף או לרכוש ולכן יש מקום לשקול הקלה בעונשו והמרת עונש המאסר בפועל לעונש שירוצה בדרך של עבודות שירות. ב"כ המערער הוסיף וטען כי מאסר בפועל יפגע בסיכויי השיקום של המערער, ששיקם בינתיים את חייו באמצעות העסק אותו הקים. לחילופין ביקש לקצר את המאסר באופן משמעותי.
7. תסקיר משלים שהוגש בעניינו של המערער פירט כי המערער נתון בלחצים רגשיים בעקבות גזר הדין שנגזר עליו בבית המשפט המחוזי וכי הוא במצב של חוסר ודאות בנוגע לעתידו. המערער תיאר השלכות שליליות של מעצרו על היקף עבודתו ופגיעה באמינותו. עוד פורט כי המערער חש בושה ותסכול. המערער ציין כי מאז שהותר לו לשוב לעבוד במספרה שבבעלותו הוא החל להחזיר אליו את אמון הלקוחות. שירות המבחן הוסיף כי המערער חושש שכניסה לכלא תעכב את שאיפותיו להתחתן ולהקים משפחה וכן שהמערער ביטא רצון ממשי להתקדמות נורמטיבית בחייו.
8. המדינה תומכת בגזר הדין שהוטל על המערער.
דיון והכרעה
9. לא נוכל לומר כי נפלה שגגה מלפני בית המשפט בגזר דינו. אכן, מדובר במאסר ראשון, אך לא בעבירה ראשונה. גם אין המדובר בטיפשות של רגע. כתב האישום מתאר אירוע מתמשך. הענישה איננה בסדרי הגודל של העונשים שמקובל להטילם בגין העבירה המקורית שיוחסה למערער – עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, אותה החליפה בכתב האישום המתוקן העבירה של מעשה פזיזות ורשלנות. בית המשפט הביא בחשבון את עובדות כתב האישום המתוקן, עליהן עמדתי לעיל. בית המשפט צדק בכך שנתן דעתו לצורך בהרתעה ולא רק בשיקום. העונש הוא מידתי ואין עילה להתערב בו.
10. הערעור נדחה.
ניתן היום, ט"ז טבת, תשע"ב (11.1.2012).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11048360_C01.doc עע
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il