פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 4831/17

משה באיסה נ. מדינת ישראל - משרד השיכון

העותר ביקש להורות למשרד השיכון לפצותו בגין פינויו ממעברת נוף ים בהתבסס על הבטחה שלטונית נטענת.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 29/11/2017 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 4831/17 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה פיצויים בגין פינוי — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותר ביקש להורות למשרד השיכון לפצותו בגין פינויו ממעברת נוף ים בהתבסס על הבטחה שלטונית נטענת.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 4831/17

משה באיסה נ. מדינת ישראל - משרד השיכון

העותר ביקש להורות למשרד השיכון לפצותו בגין פינויו ממעברת נוף ים בהתבסס על הבטחה שלטונית נטענת.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותר, משה באיסה, עתר לבג"ץ בדרישה לקבל פיצוי ממשרד השיכון בגין פינויו ממעברת נוף ים, בטענה כי ניתנה לו הבטחה שלטונית בעבר. משרד השיכון טען בתגובתו כי העותר כבר הגיש תביעה אזרחית בנושא זה בעבר, אשר נדחתה על ידי בית משפט השלום, וערעורו על כך נדחה אף הוא. בית המשפט העליון קבע כי העתירה נדחית על הסף בשל קיומו של מעשה בית דין, שכן העניין הוכרע בפסק דין חלוט. עוד צוין כי בג"ץ אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי דין אזרחיים. העתירה נדחתה ללא צו להוצאות.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים א' שהם, מ' מזוז, י' וילנר
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • משה באיסה

נתבעים

  • משרד השיכון

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • קיומה של הבטחה שלטונית מצד סגן מנהל מחוז מרכז במשרד השיכון לקבלת פיצוי בגין הפינוי.
  • הסתמכות העותר ואשתו על הבטחה זו.
טיעוני ההגנה
  • העותר הגיש בעבר תביעה אזרחית באותו נושא שנדחתה על ידי בית משפט השלום וערעורו נדחה.
  • התחייבות סגן המנהל אינה עולה כדי הבטחה שלטונית.
  • המגעים עם העותר היו לפנים משורת הדין בשל הטרגדיה האישית, שכן העותר היה מסיג גבול ולא היה זכאי לפינוי.
מחלוקות עובדתיות
  • האם ניתנה הבטחה שלטונית מחייבת לפיצוי כספי.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • פסק הדין בת"א (ת"א) 20433/05
  • פסק הדין בע"א 5845-05-10

הפניות לתיקים אחרים

תגיות נושא

  • הבטחה שלטונית
  • מעשה בית דין
  • פינוי מעברה

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

טענות מנהליות

הבטחה מנהלית
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 4831/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4831/17 לפני: כבוד השופט א' שהם כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת י' וילנר העותר: משה באיסה נ ג ד המשיב: משרד השיכון עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד יצחק ז'ילבר חדד בשם המשיב: עו"ד שי כהן פסק-דין השופט מ' מזוז: 1. עניינה של העתירה בבקשת העותר כי בית המשפט יורה למשיב, משרד השיכון, ליתן טעם מדוע לא יינתן לעותר פיצוי בגין פינויו ממעברת נוף ים (להלן: המעברה). 2. החל משנת 1987 התגוררו העותר ובני משפחתו בצריף במעברה. בשנת 1980 פרצה שריפה בצריף, והעותר ואשתו שכלו את שלושת ילדיהם הקטינים. 3. לאחר האסון קוימו מגעים בין העותר לנציגי משרד השיכון. לטענת העותר, במסגרת מגעים אלה הוסכם כי העותר ירכוש דירה באמצעות חברת עמידר, יתגורר בה מבלי לשלם דמי שכירות, ובהמשך יוכל לעבור לדירה אחרת. כמו כן, כך נטען, הובטח לעותר כי תשמרנה זכויותיו לקבלת פיצוי בגין פינויו מהמעברה, כאשר זו תפונה. דירה כאמור אכן נרכשה עבור העותר, אך נטען כי מידי פעם העותר היה מגיע לסגן מנהל מחוז מרכז במשרד השיכון דאז (להלן: סגן המנהל) על מנת לקבל את פיצויו, וזה המליץ לו להמתין, שכן סכום הפיצוי צפוי לעלות בעתיד. אולם, מאז שנת 1999, לאחר שסגן המנהל עזב את תפקידו, ביקש העותר לקבל את הפיצוי המובטח מספר פעמים, אך סורב. לטענת העותר, התקשרויותיו עם סגן המנהל עולות לכדי הבטחה שלטונית, הוא ואשתו הסתמכו על הפיצוי שהובטח, ועל כן הוא הגיש את העתירה שלפנינו. 4. המשיב התבקש להגיש את תגובתו לעתירה. מתגובתו לעתירה עולה כי בשנת 2005 העותר הגיש לבית משפט השלום בתל אביב-יפו תובענה אזרחית נגד המשיב, במסגרתה ביקש, בין היתר, "ליתן פסק דין המצהיר כי בעת פינוי תושבי מעברת נוף ים יקבל התובע [העותר] את הפיצוי על פי הקריטריון הגבוה ביותר בגין הצריף בו התגורר" (ת"א (ת"א) 20433/05). בית משפט השלום (השופט מ' בן חיים) דחה את תביעת העותר, הן בשל התיישנותה והשיהוי בהגשתה והן לגופה. נקבע כי התחייבותו של סגן המנהל אינה עולה כדי הבטחה שלטונית, כי המגעים עם העותר היו לפנים משורת הדין על רקע הטרגדיה הקשה שפקדה אותו, שכן העותר לא אמור היה להיכלל בנוהל הפינוי של המעברה בשל היותו מסיג גבול, וכי פתרון הדיור שלו הוסדר באופן נדיב ביותר. ערעור שהגיש העותר על פסק דין זה נדחה אף הוא בפסק דין מיום 9.1.2013 (ע"א 5845-05-10). 5. דין העתירה להידחות על הסף. 6. עניינו של העותר נדון כאמור והוכרע לגופו במסגרת הליכים אזרחיים אותם ניהל העותר ופסק דין בעניינו הפך לחלוט זה מכבר, ומשכך קם כלפי העותר מחסום דיוני מלהמשיך וליזום התדיינויות נוספות באותו נושא (בג"ץ 7861/14 מטרי נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה (30.12.2014)). בעתירתו חוזר העותר על הטענות אשר העלה בתביעתו האזרחית, תוך שהוא נמנע מלציין את דבר קיומם של ההליכים האזרחיים שנוהלו בעניינו. בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין של הערכאות השיפוטיות המוסמכות לדון בהליכים אזרחיים, ובוודאי כאשר מדובר בפסק דין שהפך לחלוט (בג"ץ 7640/15 חשב גרניט ייזום ויישום פרוייקטים בע"מ נ' ואגו (15.11.2015)). 7. אשר על כן, העתירה נדחית. לפנים משורת הדין נימנע מלהשית על העותר הוצאות. ניתן היום, ‏י"א בכסלו התשע"ח (‏29.11.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17048310_B05.doc אב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il