פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4831/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4831/13 ע"פ 4954/13 ע"פ 5967/13 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער ב-ע"פ 4831/13: פלוני המערער ב-ע"פ 4954/13: פלוני המערער ב-ע"פ 5967/13: עלא סרסור נ ג ד המשיבה בכל הערעורים: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 17.06.2013 בתיק תפ"ח 52433-09-12 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיאה מ' פינקלשטיין והשופטים ל' ברודי ו-ר' אמיר תאריך הישיבה: י"ג בטבת התשע"ד (16.12.2013) בשם המערער ב-ע"פ 4831/13: עו"ד שחר מנדלמן בשם המערער ב-ע"פ 4954/13: עו"ד רן שטרצקר בשם המערער ב-ע"פ 5967/13: עו"ד גיל פרידמן בשם המשיבה בכל הערעורים: עו"ד סיגל בלום פסק-דין המשנָה לנשיא מ' נאור: 1. לפנינו שלושה ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגן הנשיאה מ' פינקלשטיין והשופטים ל' ברודי ו-ר' אמיר) ב-תפ"ח 52433-09-12 מיום 17.6.2013. שלושת המערערים הורשעו על סמך הודאתם בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון בעבירות שיפורטו להלן, הנוגעות לאירוע שהתרחש ביום 9.9.2012. במסגרת האירוע נורה ונהרג ליאור פרחי ז"ל, שהיה רכז הביטחון של היישוב שערי תקווה שבמערב השומרון (להלן: פרחי). כתב האישום הוגש נגד שלושת המערערים ונגד נאשם נוסף (להלן: הנאשם 1), שלו מיוחסות עבירות נוספות ובהן עבירת רצח. כתב האישום המתוקן 2. בסמוך ליישוב שערי תקווה אשר במערב השומרון קיימת פרצה בגדר דרכה נוהגים לעבור שוהים בלתי חוקיים, ללא אישור שהייה בישראל, ולהיכנס לשטחי ישראל. נאשם 1, בידיעת ובהסכמת מי שהיה נאשם 2, הוא המערער ב-ע"פ 5967/13 (להלן: ע"ס), נהג לאסוף שוהים בלתי חוקיים אשר עברו את הגדר ברכב מאזדה הרשום על שמו של ע"ס. לצורך הסעת השוהים הבלתי-חוקיים פירקו הנאשם 1 וע"ס את המושבים האחוריים ברכב המאזדה. את איסוף השוהים הבלתי-חוקיים נהגו השניים לתאם עם מוחמד אלקרע, שאינו תושב ישראל, או מי מטעמו (להלן: המתאם). לאחר האיסוף, נהג נאשם 1 להסיע את השוהים הבלתי-חוקיים לאזור כפר קאסם תמורת תשלום. 3. בבוקר יום 9.9.2012 ביקש פרחי, שהיה כאמור רכז הביטחון של היישוב שערי תקווה, לתעד את כניסת השוהים הבלתי-חוקיים לשטחי ישראל. לשם כך התמקם פרחי בשולי הכביש סמוך לפרצה בגדר, בליווי חברו דביר כרמון. אותה עת הגיע נאשם 1 כשהוא נוהג במאזדה, על מנת לבצע איסוף שוהים בלתי חוקיים שתואם מראש בשיחה עם המתאם. נאשם 1 עצר את רכב המאזדה סמוך לפרצה בגדר, ושלושה שוהים בלתי חוקיים נכנסו אליו. שני חיילי צה"ל שהבחינו במעשה החלו רצים לכיוון הרכב על מנת לעצור את נאשם 1 ואת השוהים הבלתי-חוקיים שנכנסו לרכבו. פרחי, אשר הבחין בנאשם 1 אוסף שוהים בלתי חוקיים ובחיילים אשר רצו לעברו, רץ אל מרכז הצומת על מנת לעצור את רכב המאזדה. נאשם 1 החל בנסיעה מהירה על מנת להימלט מהמקום, תוך עקיפת רכב אחר וחציית אי-תנועה. פרחי נותר לעמוד בנתיב המאזדה ושלף את אקדחו. נאשם 1 האיץ את הרכב לכיוון פרחי, פגע בו בעוצמה רבה והעיפו למרחק של כ-64.5 מטרים. כתוצאה מהפגיעה נהרג פרחי. נאשם 1 המשיך בנסיעה מהירה תוך חציית קו הפרדה ועקיפת רכב נוסף, התנגש במדרכה ופגע בתמרור עד שנעצר. לאחר מכן, נמלטו נאשם 1 והשוהים הבלתי-חוקיים רגלית מהמקום. 4. במהלך בריחתו הרגלית, התקשר נאשם 1 לע"ס, וסיפר לו כי פגע באמצעות המאזדה באיש ביטחון (הנאשם 1 סבר כי פרחי הנו איש ביטחון או שוטר – מ"נ). נאשם 1 ביקש מע"ס להגיש תלונה כוזבת במשטרה, לפיה נגנב רכב המאזדה. בהתאם לבקשת נאשם 1, ע"ס התקשר למוקד משטרת ישראל והודיע בכזב כי רכב המאזדה נגנב. 5. בהמשך, הגיע נאשם 1 לביתו בכפר קאסם, החליף בגדים, והתקשר למי שהיה נאשם 3, המערער ב-ע"פ 4954/13 (להלן: פ"א), על מנת שיגיע למלטו לתל-אביב. פ"א הגיע לביתו של נאשם 1 ואספו ברכב. במהלך הנסיעה סיפר נאשם 1 לפ"א כי דרס אדם באמצעות המאזדה ונמלט מן המקום. בתחנת הדלק ביציאה מכפר קאסם פגשו נאשם 1 ופ"א את ע"ס, והאחרון מסר לנאשם 1 כי הוא בדרכו למשטרה להגיש תלונת שווא אודות גניבת המאזדה. 6. לאחר מכן הסיע פ"א את הנאשם 1 ליפו, לבית חברו, מי שהיה נאשם 4, הוא המערער ב-ע"פ 4831/13 (להלן: ר"ר). בהגיעם לביתו של ר"ר, סיפרו לו הנאשם 1 ופ"א כי הנאשם 1 פגע באדם באמצעות המאזדה וברח מן המקום. ר"ר ופ"א נסעו עם הנאשם 1 חזרה לביתו בכפר קאסם, אולם משהבחינו בניידות משטרה באזור הורה נאשם 1 לפ"א לחזור ליפו. במהלך הנסיעה, קיבל הנאשם 1 עדכון טלפוני לפיו האדם בו פגע באמצעות המאזדה אכן נהרג. נאשם 1 סיפר על כך לר"ר ופ"א. 7. הנאשם 1 והמערערים ר"ר ופ"א שבו לביתו של ר"ר ביפו. נאשם 1 נשאר בבית ור"ר ופ"א יצאו על מנת לקנות עבורם ועבור נאשם 1 מזון ואלכוהול. 8. בגין המעשים המתוארים, יוחסה לע"ס עבירת שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 ביחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק), וכן עבירת ידיעות כוזבות לפי סעיף 243 סיפא לחוק, בכך שמסר תלונה כוזבת למשטרה אודות גניבת המאזדה; לפ"א יוחסה עבירת סיוע לאחר מעשה לנאשם 1 לפי סעיף 261(1) לחוק, בכך שמילט את הנאשם 1 מכפר קאסם ביפו, ביודעו כי היה מעורב בתאונה בה נפגע ונהרג אדם; לר"ר יוחסה עבירת סיוע לאחר מעשה לנאשם 1 לפי סעיף 261(1) לחוק, בכך ששיכן את הנאשם 1 בביתו, ביודעו כי היה מעורב בתאונה בה נפגע ונהרג אדם. הנאשם 1, אשר הואשם בעבירות רצח, ניסיון להסעת שוהים בלתי חוקיים, הפקרה לאחר פגיעה ושיבוש מהלכי משפט, כפר במיוחס לו, ומשפטו התנהל בנפרד. בדיון שהתקיים בפנינו נמסר כי במסגרת הסדר טיעון הורשע בהריגה אך אין הסכם לגבי העונש ודינו טרם נגזר. ההליכים בבית המשפט המחוזי 9. המערערים הורשעו על פי הודאתם בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן. בגזר דינו, עמד בית המשפט המחוזי על נסיבות ביצוע העבירות וכן על נסיבותיהם האישיות של המערערים כפי שהוצגו בתסקירי המבחן שהוגשו בעניינם. 10. ביחס לע"ס התרשם בית המשפט קמא כי הוא לוקח אחריות על העבירות בהן הורשע. בית המשפט התייחס לכך שע"ס עובד באורח יציב ורצוף, וכן לכך שאשתו נזקקת לטיפול רפואי ופסיכיאטרי ועל כן ניהול הבית והטיפול בילדים מוטלים על ע"ס. מנגד, צוין כי ע"ס הורשע בעבר בתקיפת שוטר, עבירה שבגינה נדון בשנת 2005, בין השאר, ל-6 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט התייחס גם לתסקיר המבחן בעניינו של ע"ס, ממנו עלה כי ע"ס נמצא בנתק רגשי מהאירוע ומתוצאותיו הטראגיות, אולם הוא הפנים את חומרת התנהגותו וחרטתו כנה. לנוכח מצבו המשפחתי של ע"ס המליץ שירות המבחן למבוגרים להטיל על ע"ס עבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף שעות נרחב. בית המשפט התייחס לנסיבות החמורות בעניינו של ע"ס, ובהן היותו בעל רכב המאזדה שבו נהג הנאשם 1 לאסוף שוהים בלתי חוקיים על מנת להעבירם למדינת ישראל שלא כדין. הגם שע"ס הבין מדברי הנאשם 1 כי הנאשם 1 פגע באדם אשר נהרג או למצער נפגע קשה, הוא נענה לבקשתו ומסר דיווח כוזב למשטרה. לאור נסיבות העבירה החמורות והצורך החברתי למנוע שיבוש הליכי אכיפת הדין לגבי עבריינים, סבר בית המשפט קמא כי המלצת שירות המבחן אינה מתאימה להתנהגותו של ע"ס. עם זאת, ציין בית המשפט את העובדה שע"ס הודה במעשיו מיד לאחר שנודע לו מפי השוטרים בתחנת המשטרה מה אירע. הודאתו של ע"ס הביאה למעשה למעצרו של הנאשם 1. נוכח דברים אלו, הטיל בית המשפט קמא על ע"ס מאסר בפועל למשך 12 חודשים, וכן מאסר על תנאי למשך 8 חודשים, שלא יעבור במשך 3 שנים את אחת העבירות שבהן הורשע או עבירה של סיוע לאחר מעשה לעבירה שהיא פשע. 11. ביחס לפ"א צוין כי הלה לוקח אחריות מלאה על העבירה שבה הורשע, הביע צער וחרטה עמוקה על התנהגותו, וכן צוינו גילו הצעיר והעובדה כי אין לו עבר פלילי. המלצת שירות המבחן בעניינו של פ"א היתה שיוטלו עליו עבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף שעות נרחב. עם זאת, לאור תוצאותיו הקשות של האירוע, ובהתחשב בצורך למנוע הימלטות של עבריינים מתפיסה ומעונש, סבר בית המשפט קמא כי המלצת שירות המבחן אינה מתאימה להתנהגותו של פ"א. אשר על כן, גזר בית המשפט קמא על פ"א מאסר בפועל למשך 8 חודשים, וכן מאסר על תנאי למשך 6 חודשים, שלא יעבור בתוך 3 שנים עבירה של סיוע לאחר מעשה לעבירה שהיא פשע. כמו כן, חולט רכב המאזדה של פ"א. 12. ביחס לר"ר צוין עברו הפלילי המכביד, הכולל הרשעות רבות בגין עבירות רכוש, אלימות, הכשלת שוטרים, סחר בסמים ותקיפת בת זוג. ר"ר ריצה שישה עונשי מאסר, וממאסרו האחרון שוחרר בשנת 2004. שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם חלש, בעל דימוי עצמי נמוך, מוגבל פיזית, המכור לסמים ומפתח התמכרות לאלכוהול. בית המשפט קמא ציין את נסיבותיו האישיות הקשות של ר"ר, אשר עבר בחייו שתי תאונות דרכים. המלצת שירות המבחן בעניינו היתה להעמידו במבחן למשך שנה, שבה ישולב במרכז לטיפולים בנפגעי סמים ביפו, בפיקוח שירות המבחן. בהתחשב בצורך למנוע הימלטות של עבריינים מתפיסה ומעונש, סבר בית המשפט קמא כי המלצת שירות המבחן אינה מתאימה להתנהגותו של ר"ר, וגזר עליו מאסר בפועל למשך 8 חודשים, וכן מאסר על תנאי למשך 6 חודשים, שלא יעבור בתוך 3 שנים עבירה של סיוע לאחר מעשה לעבירה שהיא פשע. הערעורים וההליכים בפני בית משפט זה ע"פ 5967/13 13. ע"ס טוען בערעורו כי שגה בית המשפט כאשר הטיל עליו מאסר בפועל, וזאת בפרט נוכח המלצת שירות המבחן להטלת צו שירות לתועלת הציבור. לדברי ע"ס, בית המשפט קמא לא איזן כראוי את השיקולים השונים לעניין עונשו. ע"ס טוען כי בית המשפט לא נתן די משקל לנסיבותיו האישיות, למצבו המשפחתי ולכך שנטל אחריות על מעשיו והודה בעבירות שיוחסו לו, ובכך חסך זמן שיפוטי. נוכח שיקולים מקלים אלה, אין הצדקה לחריגה של בית המשפט מהמלצת שירות המבחן. ע"ס מדגיש כי שהה במעצר בית ממושך בעת ניהול ההליכים המשפטיים נגדו. לאור שיקולים אלו, ע"ס מבקש מבית משפט זה להורות על קבלת המלצת שירות המבחן ולהטיל על ע"ס צו שירות לתועלת הציבור, או לחלופין להטיל עליו עונש מאסר שניתן לרצותו בדרך של עבודות שירות. עונש ביצוע המאסר של ע"ס עוכב עד למתן פסק דין זה (החלטת השופטת א' חיות מיום 15.7.2013). 14. בתסקיר המשלים בענין ע"ס, שהוגש ביום 12.12.2013, חזרה קצינת המבחן על תיאור נסיבותיו האישיות של ע"ס, וציינה כי התרשמה שע"ס מצר על התנהגותו ומבין את החומרה שבמעשיו. קצינת המבחן התרשמה כי ע"ס ביצע את העבירה באורח אימפולסיבי וללא חשיבה, על רקע של מצוקה רגשית וכלכלית, וחזרה על אבחנתה באשר לתפקודו התקין והנורמטיבי בדרך-כלל. ע"פ 4954/13 15. טענתו המרכזית של פ"א היא כי בית המשפט קמא לא נתן משקל מספק לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ובהן העובדה כי פ"א החל בביצוע המעשה הפיזי – הסעת הנאשם 1 – עוד לפני שידע כי נאשם 1 ביצע עבירה כלשהי וכי הוא מסייע לנאשם 1 לאחר ביצוע עבירה; העובדה כי חלקו היחסי של פ"א בביצוע העבירה הנו זניח, וכי "נגרר" לביצוע העבירה על ידי הנאשם 1, אשר הודיע לפ"א על אירוע הדריסה בשעה שהוא כבר ישב ברכבו, והעובדה כי לא נגרם כל נזק ממעשיו של פ"א, שכן הנאשם 1 נתפס והובא לדין. עוד נטען, כי בית המשפט קמא לא התחשב בפגיעה שתהיה לעונש המאסר על פ"א, לרבות בשל גילו הצעיר. לאור היעדר עבר פלילי ושיקולי השיקום בעניינו. נטען, כי היה מקום לגזור את עונשו בחלקו התחתון של רף הענישה שנקבע. לבסוף, נטען כי לא היה מקום לחלט את רכבו של פ"א, מאחר ובגזר הדין לא מופיעה כל הנמקה בענין חילוט הרכב, וכן לאור העובדה כי כאשר אסף פ"א את הנאשם 1 הוא לא ידע על ביצוע העבירה. נוכח כל האמור, פ"א מבקש להפחית את עונשו לעונש שניתן לבצעו בדרך של עבודות שירות, וכן להורות על ביטול חילוט רכבו של פ"א. בהסכמת המדינה עוכב עונש ביצוע המאסר של פ"א עד למתן פסק הדין (החלטת השופט נ' הנדל מיום 14.7.2013). 16. בתסקיר המשלים בענין פ"א, שהוגש ביום 11.12.2013, חזרה קצינת המבחן על תיאור נסיבותיו האישיות של פ"א, וציינה כי התרשמה שמעורבותו באירוע מושא הערעור הנה חריגה להתנהלותו הנורמטיבית בדרך-כלל. פ"א לוקח אחריות מלאה על חלקו בביצוע העבירה, והדגיש כי כאשר הסיע את נאשם 1 ברכבו לא היה מודע לאירוע שעמד ברקע ביצוע העבירה. להערכת קצינת המבחן ההליך המשפטי העמיק את הבנתו ומודעותו של פ"א לחומרת מעשיו ומהווים עבורו גורם מרתיע המפחית סיכון להישנות התנהגות פלילית בעתיד. ע"פ 4831/13 17. ר"ר טוען בערעורו כי חלקו בסיוע לאחר מעשה לנאשם 1 בעל משקל מזערי, וכי הוא לא היווה חוליה משמעותית בניסיון ההתחמקות של הנאשם 1 מרשויות האכיפה. ר"ר לא הוביל את השתלשלות האירועים, לא נהג ברכב, וכל חטאו הוא שפתח ליתר המערערים ולנאשם 1 את דלת ביתו והצטרף אליהם לנסיעה. ר"ר נגרר אל מסכת האירועים ללא תכנון מוקדם מצידו. לטענתו, נסיבות ביצוע העבירה לא קיבלו משקל הולם בעת קביעת מתחם הענישה על ידי בית המשפט קמא. כמו כן, צוינו נסיבות חייו הקשות של ר"ר, המכור לסמים מגיל צעיר, והודגש כי חרף עברו הפלילי המכביד, בעשור האחרון חלה התמתנות במעורבותו בפלילים. ר"ר ביקש מבית משפט זה לתת משקל לשיקולי השיקום בעניינו ולבטל את רכיב המאסר בפועל בעונש שנגזר עליו. בהסכמת המדינה, גם עונש ביצוע המאסר של ר"ר עוכב עד למתן פסק דין בערעור זה (החלטת השופט נ' סולברג מיום 10.7.2013). 18. בתסקיר המשלים בענין ר"ר, שהוגש ביום 10.12.2013, צוין כי שירות המבחן יצר קשר עם היחידה לנפגעי סמים ביפו, על מנת לבחון את התרשמותם מר"ר, מאחר והנו מוכר להם מניסיונות טיפוליים שכשלו. מהיחידה לנפגעי סמים נמסר, כי הערכתם הנה שלמערער אין כוחות מספקים להתגייס כיום לתהליך טיפולי – הן מבחינה פיזית והן מבחינה קוגניטיבית. ר"ר חדל להגיע למפגשים ביחידה על דעת עצמו, ולא התמיד בבדיקות השתן. עם זאת, תוצאותיה של בדיקה עדכנית העידו על היעדר שרידי סמים. שירות המבחן התרשם מר"ר כמי שנוקט בדפוס של הכחשה ביחס להתמכרותו, ונטול מוטיבציה לשינוי. בשל חשיפתו לגורמי סיכון המצויים בסביבתו ובהיותו נעדר גורמי תמיכה משמעותיים, הערכת קצינת המבחן הנה כי קיים סיכון משמעותי להמשך מעורבותו בפלילים. לר"ר הוצעה אפשרות לבחון השתלבות בהליך טיפולי במסגרת קהילה טיפולית סגורה, אך הוא הביע התנגדות לשילוב כזה. לאור מצבו ועמדותיו של ר"ר, אין בידי קצינת המבחן ליתן כל המלצה בעניינו. 19. שלושת הערעורים נשמעו בפנינו במאוחד ביום 16.12.2013. בא כוחו של ע"ס ביקש להדגיש כי ע"ס חזר בו מהודאתו הכוזבת והודה במעשיו מייד כאשר הגיע לתחנת המשטרה, ואף מסר את שמו של הנאשם 1, דבר שהקל על לכידתו. לגישת בא כוחו של ע"ס, בעבירות של הודעה כוזבת אין מקום להשית מאסר בפועל, חרף התוצאה הטראגית; בא כוחו של פ"א ביקש להדגיש כי בעת שהחל פ"א לסייע לביצוע העבירה כלל לא ידע כי הוא מסייע לביצוע, ובהמשך נקלע לסיטואציה מלחיצה ממנה לא ידע כיצד להיחלץ. עוד הדגיש בא כוחו של פ"א את גילו הצעיר בעת ביצוע העבירה ואת התסקירים החיוביים בעניינו; בא כוחו של ר"ר ביקש לשוב ולהדגיש כי לר"ר לא היתה מודעות לתוצאות הטרגיות של האירוע עד שנודע לו, במהלך הנסיעה, כי הנפגע נהרג. בא כוחו של ר"ר ביקש להדגיש את אישיותו החלשה של ר"ר, אשר נגרר לאירוע בעל-כורחו. 20. נציגת שירות המבחן הגב' ברכה וייס הבהירה בדיון כי הוחלט שלא לחזור על ההמלצה בענין שירות לתועלת הציבור לגבי המערערים פ"א וע"ס לאור גזר הדין של בית המשפט המחוזי, אולם צוין כי שירות המבחן התרשם מהבנתם את החומרה שבמעשה והיות האירוע חריג בהתנהלות חייהם הנורמטיבית. כמו כן, הוחלט לחזור מההמלצה הטיפולית שניתנה בעניינו של ר"ר, לנוכח היעדר בסיס שיקומי טיפולי. 21. באת כוחה של המדינה ציינה בדיון, כי העונש שגזר בית המשפט קמא בענין שלושת המערערים הנו מאוזן. נציגת המדינה הדגישה, כי הנסיבה המרכזית באירוע הנה ידיעת כלל המעורבים שאדם נפגע, ידיעה אשר הופכת את המערערים כולם למסייעים שלאחר מעשה. ע"ס שמע מהנאשם 1 מה אירע וכן פגש בו בהמשך בתחנת הדלק. כמו כן, רכבו שימש לביצוע העבירה, והוא ידע מה מעשיו של הנאשם 1; לענין פ"א סבורה המדינה כי השתלשלות האירועים הארוכה – במהלכה נסעו מכפר קאסם ליפו, תדלקו ושוחחו עם ע"ס, ושבו ליפו – מקשה לקבל את הטענה שהוא נקלע לסיטואציה ותו-לא; לענין ר"ר צוין כי אמנם היתה לו מודעות פחותה לאירוע הדריסה, אולם עברו הפלילי המכביד והעובדה שההמלצה הטיפולית בעניינו אינה עומדת מעידים על המסוכנות הנשקפת ממנו. לנוכח דברים אלו, סבורה המדינה כי אין להתערב בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי. דיון והכרעה 22. שקלנו את טענות הצדדים, ואין אנו סבורים כי יש להתערב בגזר הדין בעניינו של מי מהמערערים. לטעמנו העונשים הם מאוזנים ומדרג הענישה בין השלושה – הולם. העונשים נגזרים גם מהתוצאה החמורה. על ע"ס היה לכאורה מקום להטיל עונש כבד יותר בשל חומרת מעשיו, אך מה שמצדיק את העונש הקל יחסית הוא שע"ס הודה מיד, וחשף את זהותו של נאשם 1. מכאן גם הפער הקטן לכאורה בין ע"ס לשני המערערים האחרים. לפ"א אכן נודע על היותו מסייע רק במהלך הנסיעה, אולם מדובר בנסיעה ארוכה ומשמעותית. חלקו של ר"ר קטן יותר, אך בשים לב להעדר סיכויי שיקומו, כפי שפורט, העונש אינו מצדיק התערבות. סוף דבר: העונשים הולמים ואין הצדקה להתערב בהם. המשנָה לנשיא השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ד' ברק-ארז: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של המשנָה לנשיא מ' נאור. ניתן היום, ‏‏‏ז' בשבט, התשע"ד (8.1.2014). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13048310_C06.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il