פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 483/21 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת ע' ברון העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 2. בית הדין האזורי בפתח תקווה 3. הנהלת בתי הדין הרבניים 4. פלוני עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד רועי קורץ בשם המשיב 4: בעצמו בשם היועץ המשפטי לשיפוט הרבני: עו"ד יצחק שמואל רוזנטל פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו מכוונת נגד מספר החלטות של בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה (להלן: בית הדין הרבני האזורי) העוסקות בחלוקת הרכוש בין העותרת לבין המשיב 4 (להלן: המשיב), בן זוגה לשעבר. רקע עובדתי ודיוני קודם 2. העותרת והמשיב, שהם הורים לשלושה ילדים משותפים בגירים, מנהלים הליכים משפטיים הנוגעים לפרידתם עוד משנת 2011, עת הגיש המשיב תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי. השניים התגרשו לבסוף בשנת 2017, אך ההליך שנסב על חלוקת הרכוש ביניהם עודנו מתנהל. יצוין עוד, כי במהלך חייהם המשותפים צברו העותרת והמשיב נכסים, ובכלל זה בית מגורים משותף, ומספר נכסי מקרקעין בארץ ובחו"ל. כמפורט להלן, העתירה כוללת שלל טענות כנגד ארבע החלטות שונות של בית הדין הרבני האזורי בנושא חלוקת הרכוש. 3. אפתח בהצגה קצרה של ההחלטות שהתקבלו בבתי הדין הרבניים. עם זאת, ראוי לציין שבעתירה כפי שהוגשה לא הובהרו פרטיהן במידה מספקת. ככלל, העותרת מלינה על ארבע החלטות של בית הדין הרבני האזורי, שעל חלקן היא הגישה בקשות רשות ערעור לבית הדין הרבני הגדול ואלו נדחו. למעשה, החלטותיו הרלוונטיות של בית הדין הרבני הגדול לא צורפו לעתירה המקורית, אלא הוגשו בעקבות החלטה שניתנה בעניין זה ביום 21.1.2021. 4. ההחלטה הראשונה של בית הדין הרבני האזורי – ביום 24.7.2020 נתן בית הדין הרבני האזורי צו לפירוק שיתוף של אחת הדירות של בני הזוג, שאינה בית המגורים המשותף (להלן: הדירה הראשונה), לבקשת המשיב ולאחר שהתקבלה תגובת העותרת בכתב. בהחלטה זו צוין כי מזכירות בית הדין ניסתה לתאם בין הצדדים מועד קרוב לדיון "מתוך רצון לסייע לצדדים לקדם את ההליכים התקועים זה שנים, אך הדבר לא התאפשר עקב דיונים מקבילים לב"כ האשה". לפיכך, נקבע הדיון בתיק לאחר פגרת הקיץ. 5. ביום 9.9.2020 התקיים עוד דיון בבית הדין הרבני האזורי בסוגיית הרכוש, ובסופו הוא הורה לצדדים להציג את עמדתם באשר להגדרת המועד שבו החלו חייהם המשותפים ולהגדרת היקפם של הנכסים המיועדים לאיזון, בגיבוי אסמכתאות עובדתיות ומשפטיות. ביום 13.9.2020 הגישה העותרת הודעה ובה פירוט של נכסים הנדרשים לאיזון לעמדתה. 6. העותרת הגישה בקשה רשות ערעור על ההחלטה הראשונה לבית הדין הרבני הגדול, ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע. בית הדין הרבני הגדול דחה את הבקשות ביום 21.9.2020. בית הדין הרבני הגדול ציין כי בני הזוג התגרשו כבר לפני מספר שנים והגיע הזמן למכירת הנכס, והוסיף כי טענת העותרת לכך שמצב הנדל"ן מצוי כעת בשפל אינה מצדיקה עיכוב של פירוק השיתוף למועד מאוחר יותר. 7. ההחלטה השנייה של בית הדין הרבני האזורי – ביום 25.10.2020 נתן בית הדין הרבני האזורי החלטה מפורטת, שבה קבע בין היתר כי דירה נוספת תישאר בידי העותרת (להלן: הדירה השנייה), ואילו בדירה הראשונה יבוצע פירוק שיתוף בתוך 60 ימים. כמו כן, נקבע כי בית המגורים המשותף ייוותר בבעלות המשיב, "כל עוד האישה לא הוכיחה הוכחות משמעותיות לכוונת שיתוף". 8. ההחלטה השלישית של בית הדין הרבני האזורי – ביום 4.11.2020 נתן בית הדין הרבני האזורי החלטה נוספת שבה התייחס לטענת העותרת שההחלטה השנייה ניתנה מבלי שהתקיים דיון הוכחות. יצוין כי טענה זו לא הועלתה על-ידי העותרת בבקשה עצמאית שהגישה אלא בתגובה לבקשה של המשיב בעניין אחר. בהחלטתו, ציין בית הדין הרבני האזורי בין היתר כי התקיים דיון במעמד הצדדים ביום 9.9.2020, וכי ניתנה לצדדים אפשרות להשלים טענותיהם בכתב כפי שהתבקשו בהחלטה מאותו היום, אולם העותרת לא צירפה לעמדתה אסמכתאות. עוד צוין, כי העותרת לא פנתה מיד עם מתן ההחלטה השנייה בקשה לשינויה ולקיום דיון. על כן, נקבע כי הבקשה לקיים עתה דיון כאשר העותרת אף אינה מציינת אלו הוכחות היא מחזיקה בידיה אינה עניינית אלא מבטאת רצון לעכב את ההליכים. 9. העותרת הגישה בקשת רשות ערעור לבית הדין הרבני הגדול על ההחלטה השנייה וההחלטה השלישית, ובצדה בקשה לעכב את ביצוען. הטענה העיקרית שהועלתה בבקשה הייתה שהחלטות אלה ניתנו מבלי לשמוע את הצדדים ומבלי שניתנה למבקשת האפשרות להציג בפני בית הדין הרבני האזורי הוכחות. 10. ההחלטה הרביעית של בית הדין הרבני האזורי – עוד בטרם דן בית הדין הרבני הגדול בבקשות רשות הערעור שהגישה העותרת, ביום 19.11.2020 קבע בית הדין הרבני האזורי כי על העותרת לפנות בתוך 45 יום את בית המגורים המשותף, וכן קבע כי פירוק השיתוף בדירה הראשונה יבוצע לאלתר (תוך שניתנו לצדדים 90 ימים לצורך מכירת הנכס בכוחות עצמם). להשלמת התמונה יצוין כי ביום 13.12.2020 ניתנה לעותרת ארכה לפינויו של בית המגורים המשותף, בהסכמת המשיב, עד ליום 1.2.2021. 11. ביום 23.11.2020 דחה בית הדין הרבני הגדול את בקשת רשות הערעור של העותרת על ההחלטה השנייה וההחלטה השלישית. בית הדין הרבני הגדול ציין כי העותרת העלתה בבקשה טענות כנגד החלטות קודמות שהפכו כבר לחלוטות, או שנדחו בבקשות רשות ערעור קודמות, והוסיף כי נראה שמטרתה בבקשת רשות הערעור היא להמשיך ולהאריך את המהלך של פירוק השיתוף. עוד קבע בית הדין הרבני הגדול כי בית הדין הרבני האזורי מנסה להביא את "הפרשה העגומה" של הצדדים לידי סיום. בית הדין הרבני הגדול אף הוסיף וציין כי על בית הדין הרבני האזורי להמשיך ולפעול "באופן נמרץ" להשלמת ההליכים בתיק זה. העתירה 12. בעתירה דנן, שהוגשה ביום 21.1.2021, נטען כי יש מקום להורות לבית הדין הרבני האזורי לקיים הליך הוכחות סדור לשם בירור הטענות העובדתיות של הצדדים בכל הנוגע לחלוקת הרכוש ביניהם. לטענת העותרת, לא היה מקום לקבל החלטות מהותיות בסוגיית הרכוש על בסיס טיעונים כתובים. על רקע זה נטען גם כי החלטותיו של בית הדין הרבני הגדול שבהן נדחו בקשות רשות הערעור של העותרת קיפחו את זכויותיה הדיוניות. 13. לצד העתירה הגישה העותרת בקשה למתן צו ביניים המכוון לעיכוב פינויה מבית המגורים המשותף בהתאם להחלטה הרביעית של בית הדין הרבני האזורי. העותרת מדגישה כי היא מתגוררת בבית מזה שנים ארוכות וכי אין לה כל מקום מגורים חלופי לגור בו. 14. ביום 24.1.2021, לאחר שהעותרת הגישה הודעה משלימה שאליה צירפה מסמכים שלא נכללו בעתירה, הוריתי למשיב וליועץ המשפטי לשיפוט הרבני להגיש תגובה לבקשה למתן צו ביניים. 15. בתגובת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני מיום 27.1.2021 הוא טוען כי העתירה והבקשה למתן צו ביניים לוקות בשיהוי ניכר שבו לבדו יש כדי להצדיק את דחייתן. מעבר לכך, היועץ המשפטי לשיפוט הרבני הוסיף כי מעיון בתיק עולה הרושם לפיו העותרת עושה כל שלאל ידה על מנת למנוע את חלוקת הנכסים. היועץ המשפטי לשיפוט הרבני מדגיש כי החל משנת 2011, שבה הגיש המשיב את תביעת הגירושין, התקיימו דיונים רבים בסוגיית הרכוש המשותף של הצדדים, שבהם אף מונו גורמים מקצועיים – אקטואר להכנת דו"ח איזון וכונס נכסים לפירוק השיתוף בדירה הראשונה. בפרט, מתייחס היועץ המשפטי לשיפוט הרבני לדיון שהתקיים בבית הדין הרבני האזורי ביום 9.9.2020 ולהוראה שניתנה לצדדים לאחר מכן להשלים את טיעוניהם בכתב בצירוף אסמכתאות עובדתיות ומשפטיות, הוראה שהעותרת לא פעלה בהתאם לה. על רקע זה, היועץ המשפטי לשיפוט הרבני סבור כי אין כל עילה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטותיו של בית הדין הרבני האזורי. היועץ המשפטי לשיפוט הרבני אף מדגיש כי לצדדים עוד דירות ונכסים, וכי אף לעותרת יש זכויות בדירה השנייה, כך שהיא לא נותרת ללא קורת גג. 16. בתגובת המשיב, שהוגשה ביום 28.1.2021, נטען גם כן כי יש מקום לדחות את העתירה ואת הבקשה למתן צו ביניים גם יחד. בפתח הדברים מלין המשיב על התנהלותה הדיונית של העותרת, אשר לטענתו אף לא המציאה לו את מסמכי העתירה ואת ההחלטות שהתקבלו (עד שניתנה החלטה המורה לה לעשות כן). עוד נטען, כי העותרת מציגה את טענותיה בעתירה באופן חלקי וחסר. המשיב מדגיש כי אף הטענה לפיה לעותרת אין מקום מגורים חלופי אינה נכונה בשים לב לכך שהדירה השנייה (דירה בת 4 חדרים) נותרה בבעלותה. לטענתו של המשיב, העותרת עושה שימוש לרעה בהליכי משפט על מנת לעכב את חלוקת הרכוש. המשיב מוסיף כי לכל אורך תקופה זו מתגוררת המבקשת בבית המגורים המשותף מבלי לשלם דמי שימוש, תוך שהוא עצמו מנוע מלעשות בו שימוש. למען הסר ספק הבהיר המשיב כי לא ינקוט בפעולה אקטיבית ביחס לבית המגורים עד להכרעה בעתירה. 17. לאחר עיון בעתירה, בתגובות המשיב והיועץ המשפטי לשיפוט הרבני ובנספחים שצירפו הצדדים – הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את העתירה. 18. בפתח הדברים יצוין כי יש ממש בטענה כי העתירה לוקה בשיהוי. כאמור, העותרת מלינה על רצף החלטות רכושיות של בית הדין הרבני האזורי. ההחלטות אמנם קשורות זו בזו, אך הראשונה שבהן – זו שבה הורה בית הדין הרבני אזורי על פירוק השיתוף בדירה הראשונה – ניתנה לפני כחצי שנה. ההחלטות הנוספות ניתנו לפני למעלה מחודשיים. זאת ועוד, העתירה הוגשה כעשרה ימים בלבד לפני שהעותרת נדרשה לקיים את ההחלטות – דהיינו לפני המועד האחרון שקבע בית הדין הרבני האזורי לפינוי בית המגורים. השיהוי משתזר אף בכך שלמעשה העותרת אף לא הצביעה על מיצוי הליך הערעור על ההחלטה הרביעית, סוגיה שאף היא מעוררת קושי. ניתן להתרשם שהעותרת סברה שאין לה שהות לעשות כן, אך קושי זה נובע מכך שהיא עצמה השתהתה ללא הסבר. 19. אף לגוף הדברים אין עילה לתת במקרה זה סעד. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים. התערבות בפסיקתו של בית דין רבני תיעשה בנסיבות חריגות בלבד (ראו: בג"ץ 7070/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 8 (4.1.2017); בג"ץ 6598/16 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 8 (14.2.2017); בג"ץ 10072/17 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 10 (1.1.2018)). הדברים נכונים ביתר שאת כאשר העתירה נסבה על טענות שעניינן סדרי הדיון בבית הדין הרבני (ראו: בג"ץ 14/14 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (16.1.2014); בג"ץ 4009/14 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 5 (6.8.2014)). אכן, גם החלטות דיוניות עשויות להיות בעלות השלכה על זכויות מהותיות ואף לפגוע בהן. אולם, מעיון בתיק ניתן להתרשם כי ההתדיינות בבית הדין הרבני האזורי הייתה ממושכת ומפורטת, ואף ניתנו לצדדים הזדמנויות להשלים את טענותיהם בכתב תוך מתן שהות מספקת לכך. העותרת העלתה טענותיה לעניין חלוקת הרכוש מספר פעמים הן בפני בית הדין הרבני הגדול והן בפני בית הדין הרבני האזורי ואלה נדחו. איני סבורה כי העותרת הראתה כי יש הצדקה לדון בדברים פעם נוספת בבית משפט זה. היה אף ראוי לעותרת להימנע מלטעון שהיא תיוותר ללא קורת גג, בשים לב לזכויותיה בדירה השנייה. 20. סוף דבר: העתירה נדחית. לפנים משורת הדין ובשים לב לכך שהמשיב הסכים בהגינותו להימנע מנקיטת פעולה ביחס לבית המגורים עד להכרעה בעתירה, ניתנת לעותרת ארכה קצרה לפינוי הבית, עד ליום 15.2.2021. במכלול הנסיבות ואף זאת לפנים משורת הדין, איננו עושים צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ח בשבט התשפ"א (‏31.1.2021). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 21004830_A07.docx עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1