שניר אלמליח נ. שב"ס - שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים

2 בבית המשפט העליון רעב"ס 48243-06-25 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת רות רונן המבקש: שניר אלמליח נגד המשיבים: 1. שירות בתי הסוהר 2. מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 26.5.2025 בעת"א 6636-05-25 שניתן על-ידי כבוד השופטת נ' חקלאי בשם המבקש: עו"ד עמית דויטשר בשם המשיבים: עו"ד אילנית ביטאו פסק-דין השופטת דפנה ברק-ארז: 1. זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 26.5.2025 (עת"א 6636-05-25, השופטת נ' חקלאי). בית המשפט המחוזי דחה עתירת אסיר שהגיש המבקש, אשר כוונה נגד החלטתו של המשיב, שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס), בכל הנוגע לאופן החלתו של מנגנון השחרור המינהלי על תקופת מאסרו. המסגרת הנורמטיבית 2. סעיף 68ג(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: הפקודה) נועד להתמודד עם בעיית הצפיפות במתקני הכליאה בישראל. לשם כך הסעיף מסמיך את נציב בתי הסוהר להורות על שחרור מינהלי של אסירים שטרם הסתיימה תקופת המאסר שנגזרה עליהם, כאשר תפוסת האסירים עולה על תקן הכליאה (למעט אסירים ביטחוניים כאמור בסעיף 68ג2 לפקודה) (להרחבה ראו: רעב"ס 55876-01-25 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (12.3.2025)). ככלל, מועד השחרור המינהלי נקבע בהתאם לתקופת המאסר שנגזרה על האסיר, לפי טבלה שמצויה בחלק א' לתוספת הראשונה לפקודה (להלן: מנגנון השחרור המינהלי המוגבר). לצד זאת, סעיף 68ג(ג) לפקודה מחריג ממנגנון השחרור המינהלי המוגבר אסירים מסוימים בהתאם לסוג העבירה שבה הם הורשעו. סעיף זה קובע כי מועד השחרור המינהלי של אלה יהיה מאוחר יותר, דהיינו סמוך יותר למועד השחרור המקורי שנקבע להם, וזאת בהתאם לטבלה אחרת המצויה בחלק ג' לתוספת הראשונה לפקודה, ובפרט לפי טור ב' בה (להלן: מנגנון השחרור המינהלי המצומצם). כך למשל, אסיר שתקופת המאסר הכוללת שנגזרה עליו היא בין 12 ל-18 חודשים ישוחרר 16 שבועות לפני תום תקופת מאסרו על פי מנגנון השחרור המינהלי המוגבר, ואילו לפי מנגנון השחרור המינהלי המצומצם, הוא ישוחרר רק 4 שבועות לפני תום תקופת מאסרו. 3. המחלוקת בין הצדדים בענייננו נסבה על תחולתו של מנגנון השחרור המינהלי המצומצם על תקופת מאסרו של המבקש, בשים לב לסוג העבירה שביצע. לפיכך, נדרש פירוט נוסף ביחס למנגנון זה. לכך נפנה כעת. 4. מנגנון השחרור המינהלי המצומצם מוחל על אסירים שהורשעו בביצוע אחת מהעבירות המפורטות בסעיף 68ג(ג) לפקודה, ובכלל זה עבירות מין, עבירות שנאה מסוימות (לפי סעיף 144ו לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)), עבירות אלימות (לפי סעיפים 329, 333, 335, 368ב או 368ג לחוק העונשין), וכן עבירות הכלולות בפרט 1 או בפרט 2 לתוספת לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: חוק שחרור על-תנאי). לענייננו רלוונטי פרט 1 לתוספת האמורה, שנסב על העבירות הבאות: "עבירות אלימות שביצע האסיר כלפי בן משפחתו, לרבות כליאת שווא של בן משפחתו או עבירה אחרת שפגעה בחירותו או בשלוות חייו של בן משפחתו, ולרבות עבירות של התעללות, הזנחה או נטישה של בן משפחתו" (ההדגשה הוספה). 5. למען הסר ספק, יצוין כי "בן משפחה" מוגדר בתוספת לחוק שחרור על-תנאי בהתאם להגדרת המונח בסעיף 1 לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991. בהתאם לכך, ההגדרה כוללת גם את "מי שהיה בן משפחה בעבר", תוך התייחסות לדרגות הקרבה הבאות: "(1) בן זוג, הורה או בן זוג של הורה, הורה של בן זוג או בן זוגו של ההורה, סב או סבתא, צאצא או צאצא של בן זוג, אח או אחות, גיס או גיסה, דוד או דודה, אחיין או אחיינית; (2) מי שאחראי לצרכי מחייתו, בריאותו, חינוכו או שלומו של קטין או חסר ישע, המתגורר עמו, וקטין או חסר ישע המתגורר עם מי שאחראי עליו כאמור" (ההדגשה הוספה). 6. יובהר כי אסיר שהוחל עליו מנגנון השחרור המינהלי המצומצם לפי סעיף 68ג(ג) לפקודה רשאי (ככל אסיר) לפנות לוועדת השחרורים בתום ריצוי שני שלישים מתקופת המאסר שנגזרה עליו (בהתאם לאמור בסעיף 3 לחוק שחרור על-תנאי) בבקשה לשחרור מוקדם בתנאים. ככל שוועדת השחרורים תקבל את בקשתו, יוחל עליו מנגנון השחרור המינהלי המוגבר (ראו סעיף 68ג(ג) לפקודה). במלים אחרות, על אסיר שביצע את אחת מהעבירות שמנויות בסעיף 68ג(ג) לפקודה יחול מנגנון השחרור המינהלי המצומצם, אלא אם ועדת השחרורים קבעה שיש מקום לשחרורו על-תנאי (ואז יוחל עליו המנגנון המוגבר). יוער כי ועדת השחרורים נדרשת לבחון במסגרת החלטתה, בין היתר, את מידת המסוכנות הנשקפת מהאסיר שעניינו נדון. הבקשה שבפנינו 7. המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר כולל בן 13 חודשים בגין הרשעתו במספר עבירות, וזאת בגדרם של שלושה הליכים שונים. לענייננו, חשוב לציין שבמסגרת אחד מההליכים האמורים הורשע המבקש בעבירה של התפרצות לבניין שאינו משמש כבית מגורים או כמקום תפילה וביצוע גניבה בו לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין (ת"פ 18116-09-22, סגן הנשיא ר' פרי). המבקש הורשע בעבירה זו לאחר שפרץ לבית עסק שהיה שייך לאביה של בת זוגו לשעבר ונטל ממנו שתי מעטפות שהכילו כסף מזומן בסך של אלפי שקלים. יוער כי למבקש ולבת זוגו לשעבר שתי בנות קטינות. 8. המבקש מרצה את עונש המאסר שהושת עליו החל מיום 26.8.2024. תחילה, נקבע מועד שחרורו המינהלי ממאסר ליום 4.5.2025, אך לאחר העברתו לבית סוהר אחר שונה סיווגו מאסיר "רגיל" לאסיר "אלמ"ב" (אלימות במשפחה), ובהמשך לכך עודכן מועד שחרורו המינהלי למועד מאוחר יותר, ליום 27.7.2025 (קרי, הוחל עליו מנגנון השחרור המינהלי המצומצם). מבלי לפרט יצוין כי ביום 23.4.2025, בהמשך לעתירה שהגיש המבקש בעניין זה, קבעה ועדת אלמ"ב כי אין מניעה לשנות את סיווגו כך שיחזור להיות מוגדר כאסיר "רגיל". עם זאת, שינוי הסיווג לא שינה את מועד שחרורו המינהלי. 9. בעקבות שינוי הסיווג האמור, ביום 27.4.2025 פנה המבקש לשב"ס באמצעות באת-כוחו בבקשה שיקבע כי בהתאם לסיווגו כאסיר "רגיל" הוא זכאי לשחרור מינהלי מוגבר, כך שמועד שחרורו המינהלי יוקדם ליום 4.5.2025. 10. בו ביום, מ"מ קצין האסירים בבית הסוהר שבו מוחזק המבקש דחה את הבקשה. בהחלטה הוסבר כי העבירה שביצע המבקש פגעה בשלוות חייהם של בת-זוגו לשעבר ושל אביה. על כן, בהתאם לאמור בסעיף 68ג(ג)(3) לפקודה ובפרט 1 לתוספת לחוק שחרור על-תנאי, חל עליו מנגנון השחרור המינהלי המצומצם. בתוך כך הודגש כי אין בשינוי סיווגו של המבקש על-ידי ועדת אלמ"ב ל"אסיר רגיל" כדי לשנות מכך. החלטה זו היא שעומדת ביסודו של ההליך דנן. 11. ביום 5.5.2025 הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי שכוונה כנגד ההחלטה האמורה. המבקש טען כי פרשנותו של שב"ס לביטוי "עבירה אחרת שפגעה... בשלוות חייו של בן משפחתו" שגויה באופן קיצוני וכי עבירת הפריצה שביצע כלל אינה נכנסת בגדרו. המבקש טען בהקשר זה כי פרשנותו של שב"ס אינה מגשימה את תכליתו של המנגנון שנקבע בסעיף 68ג(ג) לפקודה, אשר נועד לצמצם את שחרורם המינהלי של אסירים שנשקפת מהם מסוכנות גבוהה. לשיטתו, עבירות הכלולות בפרט 1 לתוספת לחוק שחרור על-תנאי (על אף שאינן עבירות אלימות) הן עבירות שבמרכזן עומדת הטרדה כלפי בן משפחה, לרבות עבירות של הפרת צו הטרדה מאיימת, להבדיל מעבירות רכוש מהסוג שבו הוא הורשע. המבקש הוסיף וטען כי קביעתה של ועדת אלמ"ב לפיה ניתן לסווגו כאסיר "רגיל", אף מחזקת את המסקנה כי במקרה זה עבירת הפריצה שביצע אינה עבירה שעניינה אלימות במשפחה, כך שאין לראות בה ככזו שפוגעת בשלוות חייו של בן משפחה. שב"ס טען מצדו כי דין העתירה להידחות, תוך שחזר, בעיקרו של דבר, על נימוקי החלטתו של מ"מ קצין האסירים. 12. בהחלטתו הנזכרת בפתח הדברים בית המשפט המחוזי דחה את העתירה, בקבעו כי המבקש אכן הורשע בעבירה שפגעה בשלוות חייו של בן משפחתו, בהתחשב בכך שהוא פרץ לבית העסק של אביה של בת זוגו לשעבר. בית המשפט המחוזי הטעים כי ההגדרה בפרט 1 לתוספת אינה מוגבלת אך לעבירות אלימות, וכי אין כל מניעה לכך שתיכלל בה עבירת רכוש שהופנתה כלפי בן משפחה. בהקשר זה הודגש כי פריצה לבית עסק פוגעת בשלוות החיים של בעליו, גם אם זו נעשית מבלי שיש מפגש ישיר בין הפורץ לבין קורבן העבירה. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי פרשנות זו מתיישבת עם לשון החוק ואף עולה בקנה אחד עם תכליתו, שהיא – כטענת המבקש – לצמצם את שחרורם המינהלי של אסירים מסוכנים. עוד הוטעם כי המחוקק ביקש ליצור מנגנון שעל-פיו השחרור המינהלי המוגבר יוחל באופן "אוטומטי" מבלי שיהיה צורך לבחון את עניינו של כל אסיר באופן פרטני. לצד זאת, נקבע כי אסירים שביצעו עבירות מסוימות הנתפסות כמסוכנות, יהיו מוחרגים מהמנגנון ה"אוטומטי" (כך שיוחל עליהם מנגנון השחרור המינהלי המצומצם) וכדי שאלה יהיו זכאים לשחרור מינהלי מוגבר, עליהם לפנות לוועדת השחרורים שתבחן אם מידת מסוכנותם מאפשרת זאת. ככל שוועדת השחרורים תקבע כי הם זכאים לשחרור על-תנאי, יוחל בעניינם מנגנון השחרור המינהלי המוגבר. בהקשר זה הדגיש בית המשפט המחוזי כי ועדת השחרורים היא שמוסמכת לבחון את מסוכנותם של אסירים שביצעו אחת מהעבירות המנויות בסעיף 68ג(ג) לפקודה לצורך בחינת תחולתו של מנגנון השחרור המינהלי המוגבר, ולא ועדת אלמ"ב. לבסוף, הבהיר בית המשפט המחוזי כי "לא הסיווג של האסיר הוא שקובע לצורך תחולת השחרור המנהלי המוגבר, אלא מהות העבירה בה הורשע, והוראות סעיף 68ג לפקודת בתי הסוהר" (ראו בפסקה 29 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). 13. להשלמת התמונה יצוין כי עוד ביום שבו ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, דהיינו 26.5.2025, התקיים דיון בעניינו של המבקש בפני ועדת השחרורים, וזו בחנה אם יש מקום להורות על שחרורו המוקדם על-תנאי. בתום הדיון דחתה ועדת השחרורים את בקשתו לשחרור מוקדם. 14. הבקשה, שהוגשה ביום 19.6.2025, מכוונת כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי עניינו מעלה שאלה משפטית עקרונית בעלת חשיבות רבה, הנוגעת לפרשנותו של הביטוי "עבירה... שפגעה בשלוות חייו של בן משפחתו" הקבוע בפרט 1 לתוספת לחוק שחרור על-תנאי. בבקשה נטען כי פרשנותו של בית המשפט המחוזי לביטוי זה מרחיבה יתר על המידה את תחולתו של מנגנון השחרור המינהלי המצומצם. לשיטת המבקש, פרשנות זו מובילה למסקנה לפיה כל עבירה שכוונה כלפי בן משפחה תביא להחרגת האסיר שביצע אותה ממנגנון השחרור המינהלי המוגבר (ובהתאם לתחולתו של מנגנון השחרור המינהלי המצומצם), שכן ניתן לטעון כי כל עבירה שנעברה כלפי בן משפחה "פגעה בשלוות חייו". לעומת זאת, המבקש טוען כי יש לבחון בהקשר זה אם "עולה אינדיקציה למסוכנות מוגברת וגבוהה כלפי בן המשפחה". באופן ספציפי נטען כי לצורך הכרעה בשאלה אם עבירה שביצע אסיר מסוים נכנסת בגדרו של פרט 1 לתוספת לחוק שחרור על-תנאי, יש לתת משקל של ממש לקביעתה של ועדת אלמ"ב בעניין סיווגו של אותו אסיר, בשים לב לכך שזו מוסמכת לבחון, בין היתר, את מידת מסוכנותו. במישור הפרטני טוען המבקש כי בחינת נסיבות ביצועה של העבירה שבה הורשע מלמדת שלא נשקפת ממנו מסוכנות מיוחדת כלפי בן משפחה. זאת, לשיטתו, מאחר שהפריצה לבית העסק של אביה של בת זוגו לשעבר אינה קשורה במהותה לקרבה המשפחתית ביניהם, כך שהפגיעה בשלוות נפשו אינה נובעת מקשר זה. 15. בתגובתו מיום 30.6.2025, שב"ס טוען כי דין הבקשה להידחות מאחר שהיא אינה עומדת באמת המידה למתן רשות ערעור בעתירות אסירים. לשיטתו, הבקשה אינה מעלה כל שאלה עקרונית, להבדיל משאלה שעניינה ביישום הוראות החוק ביחס למבקש. שב"ס מוסיף וטוען כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. בהקשר זה טוען שב"ס כי עבירה שפגעה "בשלוות חייו" של בן משפחה אינה בהכרח עבירת אלימות. לשיטתו, ניתן ללמוד על כך מנוסחו של פרט 1 לתוספת לחוק שחרור על-תנאי, הכולל בתוכו התייחסות נפרדת לעבירות אלימות שבוצעו כלפי בן משפחה. ממילא, כך נטען, הסעיף מתייחס גם לעבירות רכוש שפגעו בשלוות חייו של בן משפחה. עוד טוען שב"ס כי אין לקבל את טענתו של המבקש לפיה הפריצה לבית העסק של אביה של בת זוגו לשעבר אינה קשורה לקרבה המשפחתית ביניהם. שב"ס מדגיש כי הפעלת מנגנון השחרור המינהלי המוגבר נקבעת על פי העבירה שבה הורשע האסיר ולא לפי סיווגו – שנקבע לצורך הסדרת תנאי הכליאה (ובין היתר יציאה לחופשות ודרכי שיקום). על כן, כך נטען, אין בשינוי סיווגו של המבקש מאסיר "אלמ"ב" לאסיר "רגיל" כדי להשליך על תחולתו של מנגנון השחרור המינהלי. שב"ס מוסיף וטוען בהקשר זה כי במקרים שבהם נעברה אחת מהעבירות המנויות בסעיף 68ג(ג) לפקודה, כמו בענייננו, הגורם שמוסמך לבחון את מסוכנותו של האסיר ובהתאם לקבוע אם יחול עליו מנגנון השחרור המינהלי המוגבר היא ועדת השחרורים, ולא ועדת אלמ"ב. לבסוף טוען שב"ס כי במקרה דנן ועדת השחרורים אף בחנה באופן פרטני את מסוכנותו של המבקש ומסקנתה הייתה שאין להורות על שחרורו על-תנאי, כך שלא ניתן לטעון שלא נשקפת ממנו כל מסוכנות. דיון והכרעה 16. לאחר שעיינו בבקשת רשות הערעור, כמו גם בתשובה שהוגשה לה, הגענו לכלל מסקנה כי יש לדון בה כאילו ניתנה לגביה רשות ערעור והערעור הוגש. זאת, משום שמצאנו כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית הנוגעת לפרשנותו של פרט 1 לתוספת לחוק שחרור על-תנאי, ככל שהדברים נוגעים לתחולת מנגנון השחרור המינהלי המוגבר. הסוגיה של סיווג עבירה ככזו שפגעה בשלוות חייו של בן משפחה התעוררה בעבר בהחלטה שניתנה בבית משפט זה, אולם בהיבט יישומי ומבלי שניתנה רשות ערעור (ראו: רע"ב 6870/23 ציון נ' שירות בתי הסוהר (16.10.2023) (להלן: עניין ציון)). בשלב זה, ובהתחשב בכך ששאלות מסוג זה אף עלו לא פעם בפני בתי המשפט המחוזיים, ניתן להתרשם כי בקשת רשות הערעור דנן חורגת מעניינו הפרטני של המבקש וכי הכרעה בה עשויה להשליך על היקף תחולתו של מנגנון השחרור המינהלי המוגבר על אסירים שביצעו עבירות שונות (שאינן עבירות אלימות, מין, התעללות, הזנחה או נטישה) כלפי מי שמוגדר בחוק כ"בן משפחה". בהתאם, מעתה ואילך המבקש יכונה המערער. יחד עם זאת, לגופם של דברים מצאנו דין הערעור להידחות לגופו של עניין. הכול – כפי שיפורט להלן. 17. פרט 1 לתוספת לחוק שחרור על-תנאי מתייחס לעבירות שביצע אסיר כלפי בן משפחתו. בין עבירות אלה מנויות במפורש עבירות אלימות (לרבות עבירה של כליאת שווא), עבירות של התעללות, הזנחה או נטישה. לצד זאת הסעיף מציין, מבלי לפרט, כי גם "עבירה אחרת שפגעה בחירותו או בשלוות חייו" של בן משפחה תיכלל בגדרו, וכי יחול על מי שהורשע בה מנגנון השחרור המינהלי המצומצם בלבד. בשים לב לנוסחו של הסעיף, הכולל בפירוש "עבירות אלימות", ובהמשכו "עבירה אחרת", אין ספק כי עבירה שפגעה ב"שלוות חייו" של בן משפחה, שנכנסת לגדרה של "עבירה אחרת", אינה בהכרח עבירת אלימות שבוצעה כלפי בן משפחה. 18. אם כן, מתעוררת השאלה: מהן העבירות הנכללות בגדרו של הביטוי "עבירה אחרת שפגעה... בשלוות חייו של בן משפחתו" של האסיר, כאמור בפרט 1 לתוספת לחוק שחרור על תנאי, לצורך החלתו של מנגנון השחרור המינהלי המצומצם. אנו סבורים כי עבירות יכולות להיות מסווגות בדרך זו ממספר טעמים. ראשית, עבירות כאלה הן עבירות שביצוען התאפשר דווקא על הרקע המשפחתי או היה כרוך בניצול אותה קרבה משפחתית. שנית, הטעם לכך עשוי להיות קשור בעובדה שהקרבה המשפחתית היא זו שהגבירה את עוצמת הפגיעה בקורבן העבירה (ראו והשוו: עניין ציון, בפסקה 8) או את הסיכוי למפגש חוזר בינו לבין האסיר, לאחר שחרורו ממאסר. באופן יותר כללי, כאשר הקרבה המשפחתית מוסיפה למעשה נדבך נוסף לפגיעה, יש בכך כדי להשליך על מידת מסוכנותו של האסיר-הפוגע, ובהתאם יש להחריגו מתחולתו האוטומטית של מנגנון השחרור המינהלי המוגבר. אין בידינו לקבל את טענתו של המערער כי הכוונה בעבירות שפגעו "בשלוות חייו" של בן משפחה היא אך לעבירות הכוללות ממד מסוים של הטרדה. כמו כן, אין בידינו לקבל את טענתו של המערער כי עבירת רכוש כלפי בן משפחה, ובפרט עבירה של התפרצות לבית עסק של בן משפחה וגניבה ממנו, אינה קשורה במהותה לקרבה המשפחתית אליו. עבירה כאמור כרוכה למעשה בניצול הקרבה המשפחתית וההיכרות הקודמת לצורך רווח אישי. ייתכן שביצועה אף התאפשר בשל היכרות קודמת עם בית העסק הספציפי – היכרות שנבעה מהקשר המשפחתי. אמנם, כפי שטוען המערער, עבירות רכוש עשויות לפגוע בשלוות חייו של הנפגע אף ללא הקרבה המשפחתית לפוגע. אולם, יש מקרים שבהם הקרבה המשפחתית מעצימה את עוצמת הפגיעה ומשליכה באופן ישיר על מסוכנותו של האסיר, ודברים אלה יפים גם למקרה דנן. אכן, לא כל עבירה שבוצעה כלפי "בן משפחה" כהגדרתו בחוק היא עבירה שיש לראותה בהכרח ככזו ש"פגעה בחירותו או בשלוות חייו". אולם, עבירות שעשויות להתבצע תוך ניצול של יחסי הקרבה וההיכרות, בהחלט נכללות בגדרו של ביטוי זה. 19. יש מקום להוסיף ולהדגיש כי צודק שב"ס בכך שסיווגו של אסיר על-ידי ועדת אלמ"ב אינו קובע בהכרח אם הוא ישתייך למנגנון השחרור המינהלי המוגבר או המצומצם. בהקשר זה יש להבהיר כי סיווגו של אסיר במהלך מאסרו נועד לתכלית מסוימת – קביעת תנאי כליאתו, לרבות יציאה לחופשות, קיום ביקורים, שיבוץ באגפים מסוימים, קביעת דרכי שיקום ושילוב בתכניות שונות בין כותלי בית הסוהר, וכיוצא באלה. אכן, ישנה חפיפה מסוימת בין אסירים שמסווגים כאסירי כאלמ"ב לבין אסירים המוחרגים מנגנון השחרור המינהלי המוגבר. אולם, אף אסיר המסווג כאסיר "רגיל" עשוי להיות מוחרג ממנגנון זה, ככל שהוא ביצע את אחת מהעבירות המנויות בסעיף 68ג(ג) לפקודה. אם כן, מדובר בשני מסלולים נפרדים, המופעלים על-ידי גורמים שונים ולצורך תכליות שונות. בהקשר זה יש להדגיש כי אופן סיווגם של אסירים מתבצע בהתאם לנהלי שב"ס הפנימיים, בעוד שתחולתו של מנגנון השחרור המינהלי (המוגבר או המצומצם) נקבעת לפי האמור בחקיקה ראשית, ובפרט בסעיף 68ג לפקודת בתי הסוהר. אין לגזור את פרשנותו של דבר חקיקה זה מהחלטות מינהליות שהתקבלו על-ידי גוף מינהלי בשב"ס לצרכים אחרים. 20. בנקודה זו ראוי לשוב ולהזכיר כי הדרך להפעלתו של מנגנון השחרור המינהלי המוגבר אינה חסומה לגמרי בפני אסיר שביצע את אחת מהעבירות המנויות בסעיף 68ג(ג) לפקודה. יש באפשרותו לפנות לוועדת השחרורים בבקשה לשחרור על-תנאי, וככל שזו תקבל את בקשתו – לאחר בחינת מידת מסוכנותו, סיכויי שיקומו והתנהגותו בכלא – יופעל בעניינו מנגנון השחרור המינהלי המוגבר. 21. וכעת ליישום בנסיבות העניין. המערער פרץ לבית העסק בבעלות אביה של בת זוגו לשעבר וגנב ממנו שתי מעטפות שהכילו כסף מזומן בסך של אלפי שקלים. אנו סבורים כי אין מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה יש לראות בכך עבירה שפגעה "בשלוות חייו" של בן משפחתו. אמנם, המדובר בעבירת רכוש, אך זו לא בוצעה ב"סתם" בית עסק שבחר המערער באופן אקראי, אלא דווקא בבית העסק של אביה של בת זוגו לשעבר – עמה הוא חולק את גידולן של שתי בנותיו הקטינות. אין ספק כי במקרה זה לקשר המשפחתי בין המערער לקורבן העבירה השלכה משמעותית על העניין, ובפרט על מידת המסוכנות הנשקפת ממנו. לפיכך, חל בעניינו של המערער סעיף 68ג(ג) לפקודה, כך שהוא מוחרג ממנגנון השחרור המינהלי המוגבר. במקרה דנן, עניינו של המערער אף הובא בפני ועדת השחרורים, שבחנה בין היתר את מידת מסוכנותו. מסקנתה הייתה שאין להורות על שחרורו המוקדם. על כן, יש להחיל בעניינו של המערער את מנגנון השחרור המצומצם, לפיו מועד שחרורו הצפוי ממאסר הוא יום 27.7.2025. 22. סוף דבר: הערעור נדחה. ניתן היום, י"ב תמוז תשפ"ה (08 יולי 2025). תוקן היום, י"ב תמוז תשפ"ה (08 יולי 2025). דפנה ברק-ארז שופטת דוד מינץ שופט רות רונן שופטת