משה בן שטרית נ. מדינת ישראל באמצעות היועמ"ש

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4823/18 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון העותר: משה בן שטרית נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל באמצעות היועמ"ש 2. המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד נורית ליטמן 3. פרקליטות מחוז דרום עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ד בניסן התשע"ט (29.4.2019) בשם העותר: עו"ד גד חלד; עו"ד יוסי שכט בשם המשיבים: עו"ד תהילה רוט פסק-דין השופט ד' מינץ: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר כי נורה למשיבים להגיש כתב אישום נגד החשודים בגרימת מותם ברשלנות של אשר בן שטרית (להלן: המנוח) ובתו, מיקה בן שטרית (להלן: המנוחה). ביום 21.6.2014 הגיעו בני משפחת בן שטרית לחוף הים הסמוך לטיילת פארק רדינג בתל אביב. בשלב מסוים, נכנס המנוח עם המנוחה, בתו בת ה-6, לים והחל לשוט באמצעות גלשן חתירה כאשר המנוחה ישבה על הגלשן. בעקבות דיווח של אשת המנוח כי השניים נעדרים מזה כ-40 דקות, הוזעקו לאזור כוחות ביטחון. לאחר חיפושים שנערכו באזור, נמצאו גופותיהם של המנוחים מתחת למים, בצמוד לרשת שבפתח המשאבות של תחנת הכוח רדינג (להלן: תחנת הכוח). עוד באותו יום נפתחה חקירת משטרה לבירור נסיבות המקרה. במסגרת חקירת מותם של המנוחים נגבו עדויות מגורמים שונים בחברת החשמל ובעיריית תל אביב-יפו (להלן: העירייה). כן נחקרו באזהרה חשודים רלוונטיים מגופים אלה: סמנכ"ל עיריית תל אביב-יפו לתפעול, מנהל אגף החופים בעירייה, סגן מנהל אגף החופים בעירייה, מנהל אגף דרכים ומאור בעירייה, מנהל תחנת הכוח וקצין הביטחון של תחנת הכוח. ביום 17.11.2014 הועבר תיק החקירה ממשטרת ישראל לפרקליטות מחוז תל-אביב, תוך שצוין בדו"ח סיכום התיק כי לא ניתן לדעת האם מותו של המנוח נגרם כתוצאה מפעילות משאבות תחנת הכוח או כתוצאה מגורם אחר אשר הוביל לטביעת המנוחים. בהמשך הועבר תיק החקירה למשיבה 3 לשם קבלת החלטה. ביום 1.8.2016 הוחלט אצל משיבה 3 לסגור את תיק החקירה בעניינם של כלל החשודים בעילה של היעדר אשמה. זאת, עקב היעדרן של ראיות אשר יש בהן כדי להצביע על קשר סיבתי בין התנהגות העירייה ותחנת הכוח ופעילות המשאבות לבין מות המנוחים. מעבר לכך ולמעלה מן הצורך, הגורמים המוסמכים במשיבה 3 הגיעו למסקנה כי קיים ספק באשר לעצם קיומה של חובת זהירות של החשודים כלפי המנוחים וכן באשר לשאלת הפרתה, ככל שישנה. ביום 5.9.2016 הגיש העותר ערר על ההחלטה לסגור את תיק החקירה. לאחר בחינת טענות העותר בערר ובחינת חומרי החקירה, מצאה משיבה 2 כי אין מקום לשנות מן ההחלטה בדבר סגירת תיק החקירה בעילת היעדר אשמה וביום 30.11.2017 דחתה את הערר. בעקבות החלטה זו הוגשה ביום 21.6.2018 העתירה דנא. טענת העותר, אחיו של המנוח, היא, בתמצית, כי החלטת המשיבים לסגור את תיק החקירה נגד החשודים בעילה של היעדר אשמה לוקה בחוסר סבירות קיצוני. לטענתו, עילת הסגירה של היעדר אשמה נועדה למקרים קיצוניים בלבד וכי "התנהלות הפרקליטות במקרה זה, בגניזה סיטונאית, כלאחר יד, בעילה הקיצונית של העדר אשמה כנגד כל החשודים כולם לא זו בלבד שהינה בלתי סבירה באופן קיצוני, אלא גם, וזה העיקר, משליכה על מכלול שיקול הדעת שהופעל בתיק זה, כאינדיקציה לאופן הפגום שבו נבחן התיק בפרקליטות". העותר העלה טענות נוספות לגבי התנהלות הפרקליטות בתיק, וביניהן העברת תיק החקירה מפרקליטות מחוז תל אביב-יפו (פלילי) למשיבה 3 (פרקליטות מחוז דרום (פלילי)) ועינוי הדין הממושך, לשיטתו. מעבר לכך, טען העותר כי המשיבים שגו בקבעם כי קיים ספק האם החשודים כלל חבו חובת זהירות כלפי המשיבים, וכי ככל שהייתה כזו ספק אם הופרה. בתגובתם לעתירה טענו המשיבים כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בהחלטות המשיבים ובשיקול דעתן של רשויות אכיפת החוק והתביעה המוסמכות. לשיטת המשיבים, הראיות המצויות בתיק החקירה נבחנו באופן יסודי על-ידי גורמי התביעה המוסמכים במשיבה 3, ולאחר מכן נבחנה החלטה זו והחומרים העומדים בבסיסה בשנית על ידי משיבה 2. לאחר בחינה זו, הוחלט כי אין מקום להעמיד את החשודים בחקירה לדין. במצב דברים בו הנימוק המרכזי לסגירת תיק החקירה הוא היעדר קיומן של ראיות אשר יש בהן כדי לקשור את מותם של המנוחים לפעולת משאבות תחנת הכוח, לא מתעורר ספק סביר בדבר חפותם של החשודים. לאחר עיון בחומרי העתירה ושמיעת הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דינה של העתירה להידחות, בהיעדר עילה להתערבותנו. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לא יחליף את שיקול דעתן המקצועי של רשויות התביעה בשיקול דעתו, והתערבותו מוגבלת למקרים נדירים, כאשר ההחלטה הנדונה לוקה בחוסר סבירות קיצוני או עיוות מהותי, או כאשר ההחלטה ניתנה ממניעים זרים או בחוסר תום לב (ראו למשל: בג"ץ 9135/18 לרנר נ' היועץ המשפטי לממשלה (7.4.2019); בג"ץ 7280/17 לובינסקי נ' פרקליט המדינה (7.10.2018)). המקרה שלפנינו אינו נמנה על מקרים אלה. מתגובת המשיבה עולה כי רשויות החקירה והתביעה לא שקטו על שמריהן וחקרו את כלל הגורמים הרלוונטיים; לא נחסכו משאבים לצורך גילוי האמת; רשויות התביעה שקלו בכובד ראש את המסקנות העולות מחומרי החקירה; ההחלטה אליה הגיעו הגורמים המוסמכים במשיבה 3 שבה ונבחנה על ידי משיבה 2 במסגרת הערר שהגיש העותר. חלק ניכר מטענותיו של העותר הופנו כלפי סגירת תיק החקירה בעילת "חוסר אשמה", כאשר לטענתו סגירת התיק בעילה זו מלמדת על חוסר סבירות ההחלטה. ברם, לא ניתן להסיק מעילת סגירת תיק החקירה כי החלטת הסגירה לוקה בחוסר סבירות קיצוני. כידוע, מתחם הסבירות של רשויות התביעה בהחלטה על העילה שבשלה ייסגר התיק רחב אף יותר ממתחם הסבירות לגבי עצם ההחלטה על העמדה לדין או על סגירת תיק (ראו: בג"ץ 2682/99 אפל נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נה(3) 134 (2001); בג"ץ 5539/92 קלברדו נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נ(3) 50 (1996)). יחד עם זאת ולמען הסר ספק – אין אנו קובעים כאן דבר לגבי ההליכים האזרחיים בעקבות האירוע, במיוחד לאחר ששמענו שהוגשה תביעה אזרחית על ידי יורשי המנוחים נגד אלו שהם רואים כאחראים ברשלנות לקרות המקרה. בשולי הדברים נציין כי העותר לא צירף את החשודים בתיק החקירה כצדדים לעתירה ואף עובדה זו די היה בה להביא לדחייתה (ראו למשל: בג"ץ 626/14 רויטמן נ' מדינת ישראל (14.1.2015)). מכלל האמור עולה אפוא כי החלטת המשיבים על סגירת תיק החקירה בעניין מותם של המנוחים אינה מגלה עילה להתערבותנו. אין חולק כי מדובר במקרה טראגי, במסגרתו קופחו חייהם של אב ובתו הרכה בשנים. ברם, נסיבות אלה אינן יכולות להשפיע על התוצאה המתבקשת על פי דין. אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ה בניסן התשע"ט (‏30.4.2019). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 18048230_N06.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1