סער בן שמחון נ. צחי יקיר

החלטה בתיק רע"א 4822/16 בבית המשפט העליון רע"א 4822/16 לפני: כבוד השופט י' דנציגר המבקש: סער בן שמחון נ ג ד המשיב: צחי יקיר בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.05.2016 בת"א 22748-02-15 שניתנה על ידי כבוד השופטת ד' סלע בשם המבקש: עו"ד ענבל בית הלחמי בשם המשיב: עו"ד ניר אלי פסק-דין לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 22748-02-15, שניתנה ביום 16.5.2016 על-ידי השופטת ד' סלע. רקע 1. כעולה מכתב הבקשה, המבקש הוא הבעלים והמנהל של מועדון לגלישה ימית בעיר חיפה. בין השנים 2012-2009 קיימו המבקש והמשיב שיתוף פעולה בתחום הפעלת קייטנות לגלישת גלים. לימים נתגלע סכסוך בין הצדדים, ועל רקע זה הגיש המשיב תביעה למתן חשבונות נגד המבקש לבית המשפט המחוזי. במסגרת תביעתו ביקש המשיב מבית המשפט להורות למבקש להעביר לרשותו את כלל המסמכים הרלבנטיים לשותפות, בכדי שיוכל לכמת את שווי הכספים שמגיעים לו (לשיטתו) בשל חלקו בשותפות. לאחר שהמבקש הגיש כתב הגנה, קבע בית המשפט את התיק לדיון מקדמי וכן הורה על צו הדדי לגילוי מסמכים. ביני לביני עיכב בית המשפט את הליכי הגילוי המוקדם לבקשת המבקש, ובנוסף תוקן כתב התביעה שהגיש המשיב, והוגש כתב הגנה מתוקן בהתאם על-ידי המבקש. העיקר לענייננו הוא, שבסעיף 30 לכתב התביעה המתוקן, ניסח המשיב את הסעדים המבוקשים על-ידו כדלהלן: ד. הסעד המבוקש 30. לפיכך, מבוקש להורות לנתבע [המבקש –י.ד.] להמציא לתובע [המשיב – י.ד.] את מלוא המסמכים הרלבנטיים לשנים 2012-2009, לרבות המסמכים המפורטים להלן: 30.1. דו"חות רווח והפסד/הכנסות והוצאות לשנים 2014-2009, בצירוף חותמת רשות המיסים. 30.2. פירוט חודשי של רשימות העובדים והשכר ששולם להם בין השנים 2014-2009. 30.3. רשימות חודשיות של הנרשמים שהשתתפו בחוגים, בקייטנות בצירוף התקבול מכל אחד מהם. 30.4. דפי חשבון בנק של השותפות בין השנים 2014-2009. 30.5. מסמכי המכרז של עיריית חיפה. 30.6. הצעת המכרז שהוגשה על ידי הנתבע [המבקש –י.ד.] לעירית חיפה ובצירוף כל המסמכים והנספחים שצורפו להצעה וכן כל מסמך אחר שהוגש על ידי הנתבע [המבקש –י.ד.] בזיקה למכרז של עירית חיפה. 30.7. כל מסמך אחר שיש בו כדי לשפוך אור על ההכנסות וההוצאות של השותפות. 31. יובהר, כי המסמכים המבוקשים נדרשים על מנת שניתן יהיה להעבירם לידי מומחה, וזאת בכדי לקבל חוות דעתו ביחס לנזק שנגרם לתובע [המשיב – י.ד.], וכן על מנת שניתן יהיה לכמת את הנזק שנגרם, וזאת על מנת להגיש בעתיד תביעה כספית לבית המשפט. 2. בכתב ההגנה המתוקן השיב המבקש מצדו, כי חלק מהמסמכים המרכזיים שהתבקשו בגילוי, המופיעים בסעיפים קטנים 30.4-30.1 הנ"ל, כבר גולו בעבר. לגבי יתר המסמכים, המופיעים בסעיפים קטנים 30.7-30.5 הנ"ל, טען המבקש כי הוא אינו חייב לגלותם למשיב בשים לב לכך שמדובר במכרז אשר המבקש ניגש אליו באופן עצמאי, והמשיב לא השתתף בו כחלק ממערכת היחסים ששררה בין הצדדים. 3. ביום 1.2.2016 התקיים דיון מקדמי בתיק, במסגרתו הסכים המבקש להעביר לעיון המשיב את המסמכים המופיעים בסעיפים קטנים 30.4-30.1 לכתב התביעה המתוקן. בהחלטה שניתנה לאחר הדיון, ניתן צו לגילוי הדדי של מסמכים בתצהירים, אך נאמר כי "למען הסר ספק, צו גילוי המסמכים אינו כולל את החשבונות אותם הנתבע אינו רוצה לחשוף, על מנת שלא יינתן סעד בלי לברר את טענות הצדדים". לאחר שנתגלעה מחלוקת בין הצדדים בקשר עם ביצוע צו גילוי מסמכים זה, נקבע התיק לדיון מקדמי נוסף. ביום 16.5.2016 התקיים דיון כאמור, לאחריו ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי המורה למשיב להמציא למבקש את כלל המסמכים הנוגעים לתקופת השותפות; וכן המורה למבקש להמציא למשיב את המסמכים המופיעים בסעיפים קטנים 30.7-30.5 דלעיל. בית המשפט נימק את קביעתו האחרונה בין היתר בנימוק שהמבקש אינו חולק על כך שמסמכים אלו קשורים לזכייתו במכרז בעיריית חיפה, וכי הזכייה במכרז זה הייתה סביב חודש אוגוסט 2012, דהיינו באותה התקופה בה התקיימו בין הצדדים יחסים עסקיים. עוד הוטעם, כי המשיב הצהיר שהוא והמבקש הכינו את ההצעה למכרז יחדיו, וכי בשלב דיוני זה המבקש לא הכחיש את האמור, מאחר שהוא טרם הגיש תצהירי עדות ראשית לאחר שניתנה לו ארכה לעשות כן. כלפי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.5.2016, הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור דנא. טענות הצדדים 4. המבקש – באמצעות באת כוחו עו"ד ענבל בית הלחמי – טוען כי החלטת בית המשפט המחוזי עומדת בסתירה להחלטתו הקודמת מיום 1.2.2016. כן נטען, כי למעשה, החלטה זו מייתרת בפועל את תביעת המשיב, שכן משמעותה היא שכלל הסעדים שהתבקשו על-ידי המשיב בכתב התביעה המתוקן ניתנו לו. המבקש מוסיף ומדגיש, כי ההחלטה מסיימת למעשה את הסכסוך בין הצדדים, ומשכך אין מדובר ב"החלטה אחרת" אלא ב"פסק דין", שהערעור עליו הינו בזכות (בהקשר זה הוא מציין כי בחר לנקוט הליך של בקשה לרשות ערעור "מטעמי זהירות בלבד"). עוד טוען המבקש, כי שגה בית המשפט בכך שזקף לחובתו את היעדר ההכחשה מצדו, כאשר לטענתו הוא טרם הספיק להכחיש את טענות המשיב, משום שקיבל ארכה להגשת תצהיר העדות הראשית מטעמו. לבסוף, מציין המבקש, כי בית המשפט התעלם גם מטענתו, כי ממילא מסמכי המכרז לעיריית חיפה לא יכולים להיות מושא לתביעה למתן חשבונות, שכן אין הם מהווים מסמכים שעשויים לסייע למשיב לכמת את שווי הכספים המגיעים לו. 5. בהחלטתי מיום 7.7.2016 התבקשה תשובת המשיב לבקשת רשות הערעור, תוך שנקבע כי "במסגרת התשובה, יתייחס המשיב, בין היתר, לסוגיית סיווג ההליך כערעור בזכות או כבקשת רשות ערעור". בהתאם להחלטה זו, הגיש המשיב – באמצעות בא כוחו עו"ד ניר אלי – את תשובתו לבקשה. המשיב סבור כי יש לדחות את הבקשה. לדידו, המבקש מנוע מלהעלות את הטענה כי אין הוא חייב להעביר לידיו את המסמכים המופיעים בסעיפים קטנים 30.7-30.5 לכתב התביעה המתוקן אשר עוסקים במכרז של עיריית חיפה, זאת משום שהמבקש טוען כי ממילא מסמכים אלו אינם באים בגדר "חשבונות" לצורך תביעת המשיב. עוד לדידו, המבקש מושתק מלהעלות טענה זו היות שהוא לא הביע כל התנגדות להמצאת אותם המסמכים, עד לאחר שהסתיימו כלל הליכי הגילוי מצד המשיב. יצוין כי המשיב התייחס אמנם לשאלת סיווג ההליך, בציינו כי החלטת בית המשפט המחוזי היא "החלטה אחרת" ולא "פסק דין", אך הוא עשה כן בתמציתיות רבה, בלי שפירט ונימק כדבעי את עמדתו זו. דיון והכרעה 6. נדון תחילה בטענת המבקש בדבר סיווג ההליך, כערעור בזכות או ברשות. עסקינן בתביעה למתן חשבונות. תביעה כזו מתנהלת, כידוע, בשני שלבים: בשלב הראשון, התובע נדרש להוכיח כי בינו לבין הנתבע מתקיימת מערכת יחסים מיוחדת המצדיקה מתן חשבונות, וכי קמה לו זכות תביעה ביחס לכספים בגינם הוא מבקש לקבל חשבונות. בשלב השני, רק אם נמצא כי קמה חובה להגשת חשבונות, מתקיים בירור החשבונות אשר בסיומו אפשר ויחויב הנתבע בסכום בו הוא חייב לפי החשבונות [ראו, למשל: רע"א 1296/14 צוקר נ' דוד צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ, פסקה 12 (7.5.2014) (להלן: עניין צוקר); ע"א 5444/95 עמותת בני מוטרנות הגליל נ' הארכיבישוף סלום, פ"ד נא(4) 811, 819 (1997); ע"א 85/83 פרופ' בניאל נ' תמ"י מכון למחקר ולפיתוח בע"מ, פ"ד מב(3) 606, 615-614 (1988); ע"א 127/83 בר-לב נ' לוינזון, פ"ד מ(3) 249, 255 (1986)]. ובכן, ההחלטה בדבר הצורך בקיום הליך של מתן חשבונות היא אך שלב ראשון של הליך, הצופה פני שלב שני שבו ייתכן ותיקבע חבות כספית סופית על-פי החשבונות האמורים. ההחלטה הראשונה מהווה אפוא צעד אחד בשרשרת, לעבר קבלת הסעד הסופי. היות שהחלטה זו אינה מסיימת את ההתדיינות בין הצדדים, הרי היא "החלטה אחרת" ולא "פסק דין" – ומכאן שהערעור עליה הוא ברשות ולא בזכות [ראו: ע"א 226/61 דורון נ' צחובל, פ"ד טז 1911, 1920 (1961); ע"א 1386/02 רבינוביץ נ' כץ, פ"ד נו(5) 857, 861 (2002)]. לכאורה, ניתן לאבחן את הדברים מעלה במצב שבו שני השלבים בהליך התביעה למתן החשבונות מתבררים בהליכים נפרדים. על פניו, כאשר השלב הראשון בתביעה למתן החשבונות מתנהל בהליך משפטי אחד, בעוד שהשלב השני בתביעה למתן החשבונות מתקיים בהליך משפטי נפרד, אזי החלטת בית המשפט בכל אחד מהשלבים מסיימת את ההליך המשפטי שיוחד לשלב זה. לכן, תיתכן טענה שהחלטה המסיימת כל אחד מהשלבים במצב דברים זה היא בבחינת "פסק דין" ולא "החלטה אחרת". אינני שולל מראש טענה כאמור, אלא שממילא אין היא משפיעה על סיווג ההליך במקרה שלפנַי. ודוק, בענייננו, החלטת בית המשפט ניתנה במסגרת הליכי גילוי מסמכים. החלטה זו מטבעה לא נועדה לסיים את הטיפול בתיק, או להוות סוף פסוק בהליך מתן החשבונות, בשלב הראשון או השני שלו. המדובר אפוא בהחלטת ביניים במסגרת השלב הראשון בתביעה למתן חשבונות, שהערעור עליה הוא ברשות בלבד. אף אם נפלה בהחלטה שגגה, אשר הותרתה על כנה תוביל לכך שהליך מתן החשבונות בשלב הראשון יתייתר מבחינת הצדדים, אין הדבר משנה בהכרח את אופייה כהחלטת ביניים במסגרת ההליך (מה גם שניתן להניח כי ממילא, ככל שההליך אכן היה מתייתר ומי מהצדדים היה מעוניין למחקו, היה ניתן פסק דין עוקב המורה כך). מסיבה זו, בעיקר, סברתי כי יש מקום לדון בהליך שהגיש המבקש כבערעור שברשות, ולא בזכות. למעלה מן הצורך אעיר כי אף לוּ הייתי משתכנע כי למבקש דנן זכות לערער, הרי שהיות שבקשתו הוגשה כבקשת רשות ערעור, מסורה הייתה לי סמכות שברשות להחליט להעביר את ההליך לפסים של ערעור בזכות [תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; רע"א 3118/16 בלס נ' בלס, פסקה 2 (15.6.2016); רע"א 8660/15 טסה נ' עו"ד אמיר גרינברג, נאמן לנכסי החייב, פסקה 9 (27.1.2016); רע"א 4551/11 קו רציף טכנולוגיה בע"מ נ' בליאכר, פסקה 8 (16.9.2012)] – אלא שבנסיבות העניין איני סבור כי היה מקום להפעיל את הסמכות, נוכח העובדה כי המחלוקת המשפטית היא יחסית ממוקדת ותחומה, וניתן להכריע בה ביעילות ובקצרה, מבלי שמתעורר צורך בהעברת התיק לפני הרכב של שלושה שופטים. נוכח האמור לעיל, הליך זה ייבחן להלן כבקשת רשות ערעור, ולא כערעור בזכות. 7. נפנה עתה לבחינת הטענות העולות בבקשת רשות הערעור. אקדים ואומר כי לטעמי נפלה טעות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד. טעות זו עלולה להוביל לניהול ההליך בדרך שגויה. די בסיבה זו כדי ליתן למבקש רשות לערער על ההחלטה [סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. כן ראו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 200 (מהדורה שלישית, 2012)] – וכך אני מורה. ודוק. בית המשפט המחוזי קבע, במסגרת החלטתו מיום 16.5.2016, כי בהליך גילוי המסמכים יעביר המבקש למשיב את המסמכים המופיעים בסעיפים קטנים 30.7-30.5 לכתב התביעה המתוקן. העברת המסמכים הללו משולה לקבלת תביעת המשיב למתן החשבונות כולה, שהרי זהו הסעד היחיד שלמעשה נותר במחלוקת, לאחר שהמבקש הסכים להעביר למשיב את יתר המסמכים. כל עניינה של התביעה למתן החשבונות בענייננו – בהיותה מצויה כאמור בשלב הראשון – הוא בשאלה האם יש מקום להורות על מתן חשבונות ביחס למסמכים המופיעים בסעיפים קטנים 30.7-30.5 לכתב התביעה המתוקן. ברי לפיכך, כי קביעת בית המשפט לפיה על המבקש להעביר את אותם המסמכים כבר בשלב גילוי המסמכים, מכריעה למעשה את התיק, ומייתרת את המשך ההליך. הלכה היא כי במסגרת שלב גילוי המסמכים בתביעה למתן חשבונות, יש להורות אך ורק על גילויים של מסמכים הנדרשים לבירור השאלה האם יש מקום להורות על מתן חשבונות, בשונה ממסמכים המתבקשים לצורך הוכחת התביעה עצמה; ובכל מקרה אין להורות על צו גילוי מסמכים שיש בו משום הגשמה של הסעד הנדרש בתביעה העיקרית למתן החשבונות [השוו לדבריי בעניין צוקר, שם; וראו גם: רע"א 4862/11 אורט ישראל נ' Word ORT, פסקה 17 (21.12.2011); רע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ, פסקה 13 (15.10.2008); כן ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 254 (מהדורה שתים-עשרה, 2015)]. מכאן, שצו גילוי המסמכים בענייננו היה יכול להתייחס אך ורק למסמכים שנדרשו לבירור השאלה האם יש להורות על העברת המסמכים המופיעים בסעיפים קטנים 30.7-30.5 לכתב התביעה המתוקן לידי המשיב, ולא היה מקום להחילו על אותם המסמכים ממש. מסיבה זו, בעיקר, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את ערעורו של המבקש. לצד זאת אעיר כי מצאתי טעם גם בטענות אחרות שטען המבקש, כגון הטענה כי מוטב היה לבית המשפט שלא לזקוף לחובתו את היעדר ההכחשה מצדו, בשעה שהמועד להגשת תצהיר העדות הראשית מטעמו הוארך בהחלטה שיפוטית. אציין כי לא התרשמתי מטענות המשיב בדבר "מניעות" או "השתק" בנסיבות העניין. המשיב סבור כי המבקש מושתק מלטעון טענות בדבר המסמכים המופיעים בסעיפים קטנים 30.7-30.5 לכתב התביעה המתוקן, נוכח עמדתו כי מסמכים אלו כלל אינם יכולים להיות עניין לתביעה למתן חשבונות. בכל הכבוד, דין טענה זו להידחות, שכן למעשה, עמדת המבקש כי אין להעביר את המסמכים בגדר תביעה למתן חשבונות היא הנותנת כי קיימת מחלוקת בעניין זה – מחלוקת אשר עומדת בלב ההליך למתן החשבונות. קיומה של מחלוקת זו דווקא מחזקת את טענת המבקש כי הכרעה בה כבר בשלב גילוי המסמכים מייתרת את ההליך כולו. טענה זו היא אפוא בעלת קו אחיד וקוהרנטי, ולבטח שאינה מקימה טענת "השתק" או "מניעות". 8. סוף דבר, לאחר שניתנה הרשות לערער, מצאתי כי יש לקבל את טענות המבקש בערעור. צו גילוי המסמכים לא יחול על חשבונות המצויים במחלוקת – קרי, מסמכים שאותם תובע המשיב לקבל לידיו כ"סעד סופי" בשלב הראשון בתביעתו למתן חשבונות, אך המבקש מתנגד להעברתם. בהתאם לאמור, צו גילוי המסמכים לא יחול על המסמכים המופיעים בסעיפים קטנים 30.7-30.5 לכתב התביעה המתוקן שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי, בהיותם מסמכים המצויים במחלוקת. 9. נוכח תוצאת ההליך שלפנַי המשיב יישא בהוצאות לטובת המבקש בסך של 8,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"ב באב התשע"ו (‏16.8.2016). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16048220_W04.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il