מאג'ד אבו פריח נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4819/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4819/06 ע"פ 7355/06 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ד' חשין המערער בע"פ 4819/06: מאג'ד אבו פריח המערער בע"פ 7355/06: אשרף אשר זידאן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על גזר דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.4.06 בת.פ. 4175/05 שניתן על-ידי כבוד השופט סעב כמאל תאריך הישיבה: י' בשבט התשס"ז (29.1.07) בשם המערער בע"פ 4819/06: עו"ד שמואל זילברמן בשם המערער בע"פ 7355/06: עו"ד רפאלה שפריר בשם המשיבה: עו"ד אבי וסטרמן בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ג'ודי באומץ פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: הרקע העובדתי 1. המערער בע"פ 4819/06 (להלן: אבו פריח) והמערער בע"פ 7355/06 (להלן: זיידאן, שניהם ביחד: המערערים) הורשעו, על פי הודאתם, בבית המשפט המחוזי בחיפה, בעבירות של קשירת קשר לפשע – עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); שוד מזוין בחבורה – עבירה לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק; ושימוש ברכב ללא רשות – עבירה לפי סעיף 413ג רישא בצירוף סעיף 29 לחוק. זידאן הורשע גם בעבירה של הפרת הוראה חוקית בניגוד לסעיף 287 לחוק. 2. מן המתואר בכתב האישום עולה כי המערערים יחד עם שניים נוספים – חאלדי, שהועמד לדין יחד עם המערערים שלפנינו ואחד בשם סאמי – קשרו קשר לבצע שוד מזוין בחבורה, של ציוד מכני כבד מאתר בניה (להלן: האתר). חאלדי, כך פורט בכתב האישום, עבד בחברת שמירה כמפקח על שמירה. מתוקף תפקידו זה היה חאלדי אחראי על שומרים באתרים שונים בצפון הארץ, ובהם האתר הנדון. בפגישה שנערכה בין חאלדי לבין אבו פריח וסאמי, מסר חאלדי לשניים האחרים פרטים אודות האתר, הציוד המוחזק בו וסידורי האבטחה הנהוגים בו. בין השאר מסר חאלדי פרטים בנוגע למיקום קרוואן השמירה, העדרו של טלפון קווי באתר וכן העובדה כי השומר במקום מחזיק במכשיר טלפון נייד בלבד ואינו חמוש. בין השלושה נערכה פגישה נוספת בתחנת דלק בקרבת האתר, ובמסגרתה מסר חאלדי לאבו פריח ולסאמי מידע נוסף אודות האתר, ואף הובילם לאתר לשם הכרת השטח לצורך ביצוע השוד. לאחר הדברים האלה רכשו המערערים וסאמי, בתיאום עם חאלדי, אזיקונים, לשם ביצוע השוד. אבו פריח וסאמי הגיעו לאתר בשעות הלילה שבין 31.8.05 לבין 1.9.05, אך לאחר זמן קצר עזבו את המקום. למחרת, בלילה שבין ה – 1.9.05 לבין ה- 2.9.05, צורף גם זיידאן לחבורה, והשלושה הגיעו פעם נוספת לאתר, אף זאת בתיאום עם חאלדי, כשהם מצוידים בסכין ובאזיקונים שרכשו לשם ביצוע השוד המתוכנן. זיידאן וסאמי דפקו על דלת הקרוואן בו שהה השומר, וכשהלה פתח את הדלת, התנפלו עליו, הכניסו אותו לתוך הקרוואן, כפתו את ידיו ואת רגליו ואזקוהו באמצעות האזיקונים לכסא, תוך איום בסכין שהוצמד לראשו בכדי להפחידו ולמנוע התנגדותו, כל זאת על מנת להבטיח את ביצוע השוד. כל אותו זמן המתין להם פריח ברכבו בקרבת מקום. זיידאן דרש מהשומר כי ימסור את מכשיר הטלפון הנייד ואת הפנס שברשותו. השומר, שפחד מזיידאן ומסאמי, נענה לדרישה. בהמשך, כיסו את ראשו של השומר, הורו לו להרכינו ונעלו אותו בתוך הקרוואן כשהוא אזוק לכסא. או אז, כך מפרט כתב האישום, גנבו המערערים וסאמי מן האתר "שופל". בסמוך לאחר מכן נעצר סאמי כשהוא נוהג ב"שופל" ללא רשות בעליו. עוד התברר כי במהלך האירועים המתוארים, היה זיידאן אמור להימצא כל העת – כך על פי החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (להלן: ההוראה החוקית) – תחת פיקוחו של אחד, מר נאזם טאפש, ולשהות בביתו או במקום עבודתו או בכפרו של אותו טאפש. זיידאן הפר, אפוא, את ההוראה החוקית בכך שהסתובב אותו ערב ללא ליווי. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 3. המערערים הורשעו, כאמור, על פי הודאתם. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט כ' סעב) עמד על חלקו של כל אחד מהמערערים בעבירות הנדונות ופירט את נסיבותיהם האישיות. אבו פריח, כך הובהר, למד כסטודנט מזה כשלוש שנים, גדל במשפחה תומכת ונורמטיבית, ותואר כאדם חיובי שתרם רבות לחברה בתחומים שונים, בעיקר במסגרת התנדבותו במגן דוד אדום. אבו פריח, כך נקבע, נטל חלק נכבד בתכנון השוד, הביא את הרכב שבאמצעותו נערך התכנון האמור, הסיע את שאר השותפים והמתין במהלך השוד ברכב בקרבת מקום. לאבו פריח לא היה עבר פלילי בעת הדיון בעניינו (הוא הורשע במהלך ריצוי מאסרו בעבירות של קבלת דבר במרמה, זיוף והתחזות לאדם אחר), ונטען כי מדובר בכישלון חד פעמי. אשר לזיידאן – הלה צורף לחבורה בשלב מאוחר, ולפיכך לא היה לו חלק בתכנון השוד ובהכנות אליו. יחד עם זאת, נטל זיידאן חלק בכפיתת השומר, באיומים עליו ובנעילתו בקרוואן. עוד הוברר בעניינו של זיידאן כי הוא בעל עבר פלילי בתחום הרכוש – פריצת דירות, רכב, רישוי והשגות גבול. הוא ריצה עונשי מאסר לתקופות קצרות, וביצע את העבירות הנדונות ארבעה ימים לפני הטיעון לעונש בתיק פלילי אחר, במסגרתו הודה בביצוע ארבע עבירות רכוש. כאמור, זיידאן אף היה משוחרר בתנאים מגבילים בעת ביצוע השוד, וביצע את העבירות תוך שהוא מפר תנאים אלו. בית המשפט עמד גם על נסיבותיו האישיות הטראגיות של זיידאן, שגדל ללא הורים ושהה במחיצתם של אבות חורגים, שהנחילו לו את חיי הפשע והעבריינות והפקירוהו. 4. בבוא בית המשפט לגזור את דינם של המערערים, עמד הוא על נסיבותיהן החמורות של העבירות שבוצעו ועל כך שהעבירות תוכננו מראש ומתוך מחשבה תחילה. בית המשפט איבחן תחילה בין עניינם של המערערים לבין עניינו של סאמי, שותפם, אשר משפטו נתברר בנפרד מהם. בית המשפט היה ער לכך שעל סאמי הושתו 9 חודשי מאסר בפועל. יחד עם זאת, קיבל בית המשפט את עמדת המדינה לפיה אין ללמוד גזירה שווה בין סאמי לבין המערערים. המדינה טענה לעניין זה כי סאמי היה הצעיר שבחבורה, בעל עבר נקי, וכי הוא גילה במהלך השוד הומאניות רבה כלפי השומר: הוא הרחיק את הסכין שהונפה כלפי השומר, נתן לו סיגריה וביקש את סליחתו. סאמי אף הודה במעשים שיוחסו לו מיד עם מעצרו, שיתף פעולה עם החוקרים והביא לגילוי חלקם של האחרים ולחשיפתה של הפרשה. ואמנם, בית המשפט קבע כי מעמדו של סאמי היה נחות, כי הוא היה נתון לחסדיו של אבו פריח, בהיותו שוהה בלתי חוקי המחפש עבודה לפרנסתו, וכי הוא ציית להוראותיו של אבו פריח ועשה כרצונו. בית המשפט קמא עמד על ההבדלים בין אבו פריח לבין זיידאן. זיידאן, כך נקבע, "צורף למשימה בשלב מאוחר ומבלי שיהיה לו חלק בתכנון ובהכנות ונטל חלק לא מרכזי בביצוע המעשה הפלילי, אך אל מול זה" – כך הוסיף בית המשפט וקבע – "עברו העשיר, ביצוע המעשה בעת שהיה משוחרר בתנאים מגבילים, תוך הפרת התנאים הללו והאימון שבית המשפט נתן בו והעובדה שהוא ביצע את המעשה כשתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי, מצמצם הבדל זה, אם לא מבטלו כליל". על אף דבריו אלה, המשיך בית המשפט ופסק כי אבו פריח "הוא המשכיל ביותר בין הנאשמים, סטודנט שביקש להתעשר בקלות ובמהירות על ידי פגיעה ברכוש הזולת. נתונים אלו יש בהם כדי להוות נימוק לחומרה, הואיל ויש לצפות מאדם נורמטיבי שגדל בתנאים סבירים, במשפחה תומכת ומשכילה שבניה שומרי חוק, לנהוג כיתר בני המשפחה ויספוג אותם ערכים וכללי התנהגות נורמטיביים ואותו חינוך וכי התנהגותו כפי שהייתה בענייננו מהווה מרכיב שיש בו כדי להטות את הכף לחובתו". לאור האמור, בהתחשב בחומרתן הרבה של העבירות בהן הורשעו המערערים ובחובתו של בית המשפט להגן על הציבור ועל רכושו, גזר בית המשפט על אבו פריח 40 חודשי מאסר לריצוי בפועל ושנתיים מאסר על תנאי, ואילו על זיידאן – 36 חודשי מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. מכאן הערעורים שלפנינו. הערעור 5. אבו פריח טוען בערעורו כי בית המשפט סטה מעקרון אחידות הענישה כשגזר על שותפיו עונשים קלים יותר. הוא סבור כי יש להשוות בין עונשו לבין העונש שהוטל על סאמי (9 חודשי מאסר בפועל), ולמצער טוען הוא כי לא היה מקום לגזור עליו עונש כבד מזה שהוטל על זיידאן (36 חודשי מאסר בפועל). אבו פריח מפנה לעניין זה לדברים אותם אמר בית המשפט, בהשוותו ביינו לבין זיידאן, ולפיהם חלקו הקטן יחסית של זיידאן בתכנון השוד ובהכנות אליו, מצטמצם ואולי אף מתבטל כליל נוכח עברו הפלילי העשיר של זיידאן ונוכח העובדה שהאחרון הפר את האמון שנתן בו בית המשפט. זיידאן בערעורו מבקש גם הוא כי עונשו יופחת בצורה משמעותית. הוא סבור כי העונש שהוטל עליו מופרז לחומרא, הן משום שחלקו במעשה היה לשיטתו הקטן והשולי מבין כל המעורבים בעניין, והן משום נסיבות חייו האישיות הקשות, שהובילוהו לחיי הפשע. זיידאן טוען כי לא ראוי היה לגזור עליו עונש העולה על זה שנגזר על סאמי, ומכל מקום, מבקש הוא כי בית המשפט יביא בחשבון את העובדה שהודה בשלב מוקדם, הביע חרטה אמיתית וכנה, לקח אחריות על מעשיו והוא מבקש להשתקם, לחיות חיים רגילים ונורמטיביים ולהקים משפחה עם חברתו. 6. בחנתי היטב את פסק דינו של בית המשפט המחוזי כמו גם את טענותיהם של המערערים. לא מצאתי כל עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט להבחין בין עונשו של סאמי, שעניינו נתברר בנפרד, לבין עונשם של המערערים שלפנינו. בית המשפט (כבוד השופט י' דר) ציין, במסגרת גזר דינו של סאמי, כי מעמדו ונסיבותיו האישיות הם בגדר נסיבות חריגות, והדגיש כי סאמי "לא יזם את העבירה, שחלקו בביצועה (פרט להסעת הכלי) היה משני". עוד הדגיש בית-המשפט את יחסו של סאמי לשומר שנכבל ולא פחות מכך את הודאתו המיידית ואת שיתוף הפעולה המלא שלו עם החוקרים. הובהר כי נסיבות מיוחדות אלה הן שמצדיקות סטייה מן העונש הראוי להשתתפות בעבירה כזו. לאור האמור, דין טענותיהם של המערערים – ככל שהם מבקשים להיבנות מן העונש המקל שהוטל על סאמי – להידחות. העונשים שהוטלו על המערערים – עונשי מאסר לתקופה הנעה בין 36 ל-40 חודשים – הולמים את העבירות בהן הם הורשעו ובוודאי שאינם מצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור. מעשיהם של המערערים חמורים הם ביותר: המדובר בשוד אלים, אשר תוכנן מראש בקפידה והיה מלווה בשימוש בסכין ובהפעלת כוח ואיומים כלפי שומר האתר. ככל שמדובר בעניינו של זיידאן, הביא בית המשפט בחשבון גם את נסיבות חייו הקשות ולפיכך דין ערעורו להידחות. 7. אשר לערעורו של אבו פריח – אין חולק כי בית המשפט רשאי להבחין, לעניין העונש, בין נאשמים שונים השותפים לביצוע עבירה, תוך שהוא מביא בחשבון את חלקו של כל אחד מהם בביצוע המעשים ואת נסיבותיהם האישיות. התלבטותי היחידה במקרה דנן נוגעת להנמקתו של בית המשפט קמא, העומדת בבסיס החלטתו להבחין בין עונשיהם של המערערים. בית המשפט ציין לעניין זה, כאמור, כי קיים הבדל בין חלקו של אבו פריח לבין זה של זיידאן "שצורף למשימה בשלב מאוחר ומבלי שיהיה לו חלק בתכנון ובהכנות ונטל חלק לא מרכזי בביצוע המעשה הפלילי, אך אל מול זה, עברו העשיר, ביצוע המעשה בעת שהיה משוחרר בתנאים מגבילים, תוך הפרת התנאים הללו והאמון שבית המשפט נתן בו והעובדה שהוא ביצע את המעשה כשתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי, מצמצם הבדל זה, אם לא מבטלו כליל" (הדגשות הוספו – א' ר'). בהתחשב בכך שזיידאן, יחד עם אחרים, התנפל על שומר האתר, הכניסהו לקרוואן, כפת את ידיו ורגליו באמצעות אזיקונים תחת איומי סכין שהוצמד לראשו, נטל את מכשיר הטלפון הנייד שלו, כיסה את ראשו, נעל אותו בתוך הקרוואן וגנב את השופל – איני סבור כי ניתן לייחס לו "חלק לא מרכזי בביצוע המעשה הפלילי". זאת אף שלא היה מעורב בתכנון השוד ובהכנות אליו. מכל מקום, הנסיבות שפירט בית המשפט, בהן עברו הפלילי של זיידאן ובפרט העובדה שביצע את המעשים בהם הורשע תוך שהוא מפר הוראה חוקית של בית המשפט ובשעה שמאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו, אכן מבטלות – כפי שנקבע – את ההבדל בינו לבין אבו פריח. נוכח דברים מפורשים אלה של בית המשפט קמא, קיים, לדעתי, קושי לאשר את החלטתו להטיל על כל אחד מן המערערים תקופות מאסר שונות. בהמשך דבריו של בית המשפט מוסיף הוא ומציין, כנימוק לחומרה, את העובדה שאבו פריח הוא בן למשפחה נורמטיבית שסרח, "סטודנט שביקש להתעשר בקלות ובמהירות על ידי פגיעה ברכוש הזולת", ואת היותו משכיל יותר מבין שאר הנאשמים שבפניו. איני סבור כי יש בהנמקה זו של בית המשפט כדי להצדיק את ההבחנה שעשה בעונשים שהשית על אבו פריח מזה ועל זיידאן מזה. לאור האמור, ועל אף שהעונש שהוטל על אבו פריח, כשלעצמו, הולם, כאמור, את חומרת מעשיו, הייתי מציע לקבל את ערעורו ולהפחית את עונשו לשלוש שנות מאסר. המשנה-לנשיאה הנשיאה ד' ביניש: אני מסכימה. ה נ ש י א ה השופט ד' חשין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, כ"ט באדר התשס"ז (19.3.07). ה נ ש י א ה המשנה-לנשיאה ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06048190_P01.doc גח ;מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il