איוב ג'ובראן נ. מדינת ישראל

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 95 / 4817 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' קדמי המערערים: 1. איוב ג'ובראן 2. מרי ג'ובראן וילדיהם נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 13.7.95 בת.פ. 18/94, שניתן על ידי כבוד השופט אהרן אמינוף תאריך הישיבה: כ"א שבט התשנ"ז (29.1.97) בשם המערערים: עו"ד תמר אולמן בשם המשיבה: עו"ד אריה פטר פסק-דין הנשיא א' ברק: 1. המערער מס' 1 (להלן: "המערער") נטל חלק, יחד עם אחרים, בפרשיית הברחת סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של כ170- גרם מלבנון לישראל. בית המשפט קמא הרשיע את המערער, לפי הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בקשירת קשר לביצוע פשע (עבירה לפי סעיף 297 לחוק העונשין, התשל"ז1977-) וכן בעבירות שונות על פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג1973- (להלן: "הפקודה"). כמו-כן הכריז בית המשפט קמא על המערער כסוחר סמים, בהתאם לסעיף 36א (ב) לפקודה, אף זאת במסגרת הסדר הטיעון. בהתאם להסדר הטיעון גזר עליו בית המשפט קמא מאסר בפועל של חמש וחצי שנים מיום מעצרו וכן מאסר על תנאי של שלוש שנים שהפעלתו תחול אם יעבור המערער עבירה כלשהי על הפקודה תוך שלוש שנים מיום שחרורו. הצדדים לא כללו בהסדר הטיעון את שאלת חילוט רכושו של המערער, לפי סעיף 36א (א) לפקודה, ולפיכך טענו את טענותיהם והביאו את ראיותיהם בנושא זה. בית המשפט קמא דחה את טענותיו העובדתיות והמשפטיות של המערער בענין החילוט והורה על חילוט פקדונות בנקאיים וחשבון ניירות ערך, שהיו רשומים על שם המערער וכן על חילוט תכניות חסכון על-שם המערערת מס' 2 (להלן: "המערערת") ועל שם ילדיהם. כמו כן, הורה בית המשפט על חילוט רכב שהיה רשום על-שם המערערת. 2. בערעור שבפנינו, טוענים המערערים אך ורק כנגד החילוט. לטענתם, רכושו של המערער שחולט הינו, למעשה, רכוש משותף של שני המערערים. הם ממשיכים וטוענים, כי לא היתה כל הצדקה להורות על חילוט רכושה של המערערת, שכן המערערת לא היתה שותפה לעבירות הפליליות שנעברו על-ידי המערער. טענה דומה הם מעלים באשר לחשבונות החסכון הרשומים על שם ילדיהם של המערערים. עוד הם מעלים טענה כללית בדבר ההכבדה שבחילוט הגורף של נכסיהם וכנגד ההפליה ביחס לשותפיו של המערער לעבירות בהן הורשע, שהורשעו אף הם ורכושם לא חולט. 3. בא-כוח המדינה טען בפנינו, כי נוכח הוראות סעיפים 36א (ב) ו31- (6) לפקודה, הוטל על המערערים הנטל להראות שעניינם אינו נופל בגדרן של החזקות, ומשלא עשו כן עומדות בעינן החזקות והחילוט שהוטל בא בגדרן. 4. לאחר שעיינו בחומר שבפנינו ושמענו את טענות הצדדים נחה דעתנו שדין הערעור להידחות. 5. כאמור לעיל, קבע בית המשפט קמא בהכרעת דינו, בהסכמת המערער, כי המערער הוא "סוחר סמים" לעניין סעיף 36א(ב). משקבע כך, הרי לפי הוראות אותו סעיף היה עליו לצוות על חילוט כל רכוש של המערער שהושג בעבירה של עיסקת סמים, אלא אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט. הטענה היחידה העשוייה לעלות בהקשר זה היא טענת האפליה שהועלתה הן בבית המשפט קמא והן בפנינו. בית המשפט קמא דן בטענה זו ולא מצא בה ממש. ההבחנה בין המערער לשותפיו היא עניינית והיא אף היתה ידועה למערער בטרם הסכים להסדר הטיעון. 6. לפיכך, משהובהרה חובת החילוט מתעוררת שאלת היקפו של החילוט. לענין זה, קובע סעיף 31 (6) את חלות החילוט ומטילו במפורש על רכוש סוחר הסמים, אשתו וילדיו, שטרם מלאו להם 21 שנים. טענותיה של המערערת בתצהירה אינן מוציאות את הרכוש הרשום על שמה מתחולה זו. המערער לא שיכנע את בית המשפט קמא בקיומם של הסייגים המנויים בסעיף 31 (6) (אא) ו-(בב). בית המשפט קמא התרשם הן מחקירתו של המערער על תצהירו והן מהגיונן הפנימי של טענותיו ובחר שלא להאמין לגירסתו. לא מצאנו מקום להתערב בממצאיו של בית המשפט קמא לעניין זה. הערעור נדחה. ה נ ש י א השופט א. מצא: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י. קדמי: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא. ניתן היום, כ"ה אדר א' התשנ"ז (4.3.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95048170.A01 דז/