תאגיד - סקרינטק (2004) בע"מ נ. תאגיד - כפר המכביה בע"מ

9 1 בבית המשפט העליון רע"א 4813/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשת: תאגיד - סקרינטק (2004) בע"מ נ ג ד המשיבה: תאגיד - כפר המכביה בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 11.5.2022; 19.5.2022 ומיום 25.5.2022 בת"א 25840-08-20, שניתנו על ידי כב' השופט י' פרגו בשם המבקשת: עו"ד גיא נאמן; עו"ד יואב הרטמן; עו"ד שחר בנזנו בשם המשיבה: עו"ד ספי ריבה; עו"ד בן מולא פסק-דין לפניי בקשת רשות ערעור על מספר החלטות של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (כב' השופט י' פרגו) מימים 11.5.2022 19.5.2022 ו-25.5.2022 בת"א 25840-08-20. עניינן של ההחלטות בקיום הליכי גילוי ועיון במסמכים, כאשר בית המשפט החליט כי שלב הגילוי והעיון הסתיים וכי יש לעבור לשלב ההוכחות בתביעה, תוך שהוא קבע מועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המבקשת. הרקע לבקשה המבקשת (היא התובעת בהליך בבית המשפט קמא) היא חברה בע"מ המתמחה בהספקת שירותי הקרנה, הגברה ותאורה. המשיבה, גם היא חברה בע"מ, מפעילה את מתחם "כפר המכביה" ברמת גן, מתחם הכולל מתקנים שונים ובהם אולמות אותם היא משכירה לקיום אירועים. המשיבה (היא הנתבעת) התקשרה עם המבקשת כדי שזו תספק לחלק מלקחותיה שירותי הגברה והקרנה. בתמצית יצוין כי עניינה של המחלוקת בין הצדדים הוא בטענות המבקשת כי היא זכאית לתשלומים שונים מהמשיבה בגין אותה התקשרות. מאחר שכפי שיובהר להלן, הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם בית המשפט קמא "דילג" על הליכי הגילוי ועיון בין הצדדים, נעמוד בקצרה על השתלשלות העניינים בערכאה דלמטה. ביום 12.8.2020 הגישה המבקשת את כתב התביעה; ביום 17.12.2020 הגישה המשיבה בקשה למתן פרטים נוספים, וביום 11.5.2021 הוגש על-ידיה כתב הגנה; ביום 23.6.2021 הגישה המבקשת בקשה להורות למשיבה לקיים הליכים מקדמיים. בהחלטות מימים 23.6.2021 ו-4.7.2021, נקבע כי בקשה זו תידון בישיבת קדם המשפט שהייתה קבועה ליום 8.7.2021; ביום 8.7.2021 התקיימה ישיבת קדם משפט בסופה הורה בית המשפט קמא למבקשת לתקן את כתב התביעה ולהשלים בו בין היתר את מלוא העובדות המקימות את עילת התביעה, את הנזק הנטען והסעדים המבוקשים. עוד נקבע כי "עד ליום 20.12.2021 יוגשו לבית המשפט כל הבקשות המקדמיות, ככל שהצדדים לא יגיעו להסדר ביניהם בענין בקשות מקדמיות אלה". ביום 8.12.2021 הגישה המבקשת כתב תביעה מתוקן; ביום 17.2.2022 הגישה המשיבה כתב הגנה מתוקן, וביום 27.3.2022 הגישה המבקשת כתב תשובה; ביום 28.4.2022 הגישה המשיבה בקשה למחיקת סעיפים וסעדים מכתב התביעה המתוקן (להלן: בקשת המחיקה); ביום 11.5.2022 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לאישור הסדר דיוני במסגרתה התבקשה, בין היתר, ארכה להגשת תשובת המבקשת לבקשת המחיקה וקיום ההליכים המקדמיים בין הצדדים בתוך 20 ימים ממתן החלטה בבקשת המחיקה. בקשה זו נדחתה באותו היום על-ידי בית המשפט קמא תוך שנקבע בה כי "הגיע העת לסיים את כל ההליכים המקדמיים". ביום 19.5.2020 הגישה המבקשת בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט ולחילופין למתן הוראות למשיבה לצורך השלמת הליכי הגילוי. בבקשה זו נטען כי חרף ההחלטה לפיה יש לסיים את ההליכים המקדמיים, המשיבה סירבה לפניות המבקשת לקיומם. בקשה זו נדחתה על-ידי בית המשפט קמא ביום 19.5.2022 תוך שנקבע כי לא ברור על איזו החלטה הוגשה הבקשה ו"האם ניתנה החלטה כלשהי של בית המשפט בבקשה המתייחסת לגילוי מסמכים ומענה על שאלון"; ביום 22.5.2022 הגישה המבקשת את תשובתה לבקשת המחיקה. ביום 25.5.2022 התקיים דיון קדם משפט בסופו דחה בית המשפט קמא את בקשת המבקשת לנהל הליכים מקדמיים תוך שהוא קובע כי "הגיעה העת לשים קץ להליכים המקדימים שהתקיימו בתיק זה ולקבוע את התיק לשמיעת הראיות". בהתאם לכך קבע בית המשפט קמא מועדים להגשת תצהירים מטעם הצדדים. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. טענות הצדדים לטענת המבקשת, בית המשפט "דילג" על שלב גילוי המסמכים והשאלונים תוך קביעת התיק להוכחות באופן הסותר מושכלות יסוד בדין הישראלי. לטענתה כלל לא התקיימו הליכים מקדמיים בתיק, שכן כל פניותיה למשיבה וכל בקשותיה בעניין זה לבית המשפט נותרו ללא מענה הולם. כך, עוד קודם להגשת כתב התביעה המתוקן, לאחר שהמשיבה הגישה כתב הגנה, פנתה אליה המבקשת על מנת להסדיר החלפה הדדית של תצהירי גילוי ועיון במסמכים. עוד נטען כי לאחר דין ודברים בין הצדדים הם סיכמו על מועדים בהם יוגשו תצהירי גילוי מסמכים הדדיים. אולם המשיבה התכחשה להסכמות אלה – והודיעה ביום 16.6.2021 למבקשת כי לשיטתה טרם בשלה העת לקיום הליכי גילוי ועיון במסמכים. בהמשך, לאחר שהוגשו כתבי הטענות המתוקנים, הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו הם יקיימו הליכים מקדמיים בתוך 20 ימים ממועד מתן הכרעה בבקשת המחיקה ובכפוף להחלטת בית המשפט בבקשה זו. לאחר שהסדר דיוני זה נדחה על-ידי בית המשפט קמא, פנתה המבקשת מספר פעמים למשיבה על-מנת לתאם מועדים להחלפה סימולטנית של תצהירי גילוי מסמכים ומענה לדרישות גילוי מסמכים של הצדדים, כך שאלה יסתיימו לפני המועד שנקבע לישיבת קדם המשפט. לאחר מספר פניות שלא נענו השיבה לבסוף המשיבה ביום 17.5.2022 כי טרם בשלה העת לקיום הליכי גילוי מסמכים, וכי בית המשפט טרם הורה על ביצוע ההליכים המקדמיים. עוד טענה המבקשת בהקשר זה כי המשיבה הגיעה מספר פעמים להסכמות עם המבקשת בקשר למועדים בהם יקיימו הצדדים הליכי גילוי ועיון. חרף האמור, המשיבה לא שיתפה לאחר מכן פעולה עם המבקשת באופן המהווה חוסר תום לב בניהול ההליך המשפטי. באשר להחלטה מיום 11.5.2022 טענה המבקשת כי שגה בית המשפט קמא כאשר דחה את ההסדר הדיוני עליו הסכימו הצדדים. לטענתה, ההלכה היא כי למעט במקרים חריגים, יש לאפשר לצדדים בהתדיינות אזרחית להסכים על שינויים בסדרי הדין. חרף האמור, בית המשפט קמא דחה ללא סיבה מוצדקת את הסכמת הצדדים על דחיית המועד להגשת בקשות מקדמיות. מנגד טענה המשיבה כי ההחלטה התקבלה כדין. היא ציינה כי חלפו כשנתיים מאז הגשת התביעה. לטענתה, כתב התביעה – המקורי ואף המתוקן - נעדר עילה ואינו כולל פירוט מינימאלי של היסודות העובדתיים והמשפטיים בבסיסו. זאת בניגוד להחלטת בית המשפט קמא מיום 8.7.2021, בה התיר בית המשפט למבקשת להגיש כתב תביעה מתוקן תוך שהוא מבהיר אילו פרטים עליו לכלול; ובניגוד למצגיה של המבקשת לפיהם יש באפשרותה לתקן את כתב התביעה בהתאם להוראות הדין. לטענת המשיבה, הליכי הגילוי והעיון שהמבקשת עומדת על קיומם, נועדו לאפשר לה להיבנות מ"מסע-דיג". זאת, מבלי שהיקף המחלוקות בתיק הוגדר ומבלי שיובהרו מהן העובדות מפניהן על המשיבה להתגונן. לטענתה, התנהלותה הדיונית של המבקשת, אשר לא הבהירה מהן הפלוגתות שבמחלוקת, מנוגדת לחובה לנהוג בתום לב ובהגינות. עוד הוסיפה המשיבה וטענה כי החלטת בית המשפט לפיה על המבקשת להגיש את ראיותיה, נועדה לאזן בין האפשרות לסלק את התביעה על הסף (ולמצער למחוק חלקים הימנה) לאור המחדלים בכתב התביעה, לבין רצונו של בית המשפט להותיר למבקשת אפשרות לברר את תביעתה מבלי שהיא תיבנה ממחדליה. בית המשפט איזן באופן זה בין זכות המשיבה לדעת מהן עילות התביעה והסעדים הנתבעים כנגדה לבין זכות הגישה לערכאות של המבקשת. משכך, אין המדובר בהחלטה לא סבירה המתעלמת מנסיבות רלוונטיות או הגורמת לעיוות דין, ואין להתערב בה במסגרת בקשה לרשות ערעור. יתרה מכך, בדיון מיום 25.5.2022, בסופו ניתנה ההחלטה מושא בקשת הערעור דנן, נעתרה המשיבה להמלצת בית המשפט קמא ולא עמדה על בקשת המחיקה, נוכח הקביעה שהמבקשת תציג את ראיותיה. אלמלא הייתה ניתנת ההחלטה דנן, הייתה המשיבה עומדת על הכרעה בבקשתה. המשיבה הוסיפה וטענה כי יש לדחות את הבקשה בהתאם לסעיף 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט), הקובע כי לא תינתן רשות ערעור על בקשה למתן צו גילוי ועיון גורף. המשיבה חזרה וציינה בהקשר זה כי החלטת בית המשפט קמא אינה מתעלמת באופן שרירותי משלב גילוי המסמכים אלא מאזנת בין זכות המבקשת לגישה לערכאות לזכות המשיבה לדעת מהן הטענות המועלות כנגדה. ההחלטה אף אינה מאפשרת למבקשת להיבנות מ"מסע דיג" חסר תום לב, והיא מביאה בחשבון את ההפרה הנטענת של ההחלטה מיום 8.7.2021, שגם לאחריה לא תיקנה המבקשת את הפגמים הנדרשים בכתב התביעה המתוקן שהגישה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 149 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), ולדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות, וערעור הוגש על-פי הרשות שניתנה. לטעמי, כפי שיובהר להלן, יש לקבל את הערעור ככל שהוא נוגע להחלטה מיום 25.5.2022. ככלל, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות שעניינן סדרי דין, וערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות אלה (רע"א 1688/15 החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ נ' בן לולו, פסקה 8 (4.5.2015)). כך בפרט ביחס להחלטות שעניינן הליכי גילוי ועיון במסמכים, שהן החלטות המצויות בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית. יחד עם זאת, ערכאת הערעור תיטה להתערב בהחלטות בנושאים אלה כאשר מדובר בהחלטה בלתי מתקבלת על הדעת או כזו שאינה מביאה בחשבון את כלל הנסיבות הרלוונטיות; החלטה שמגלה טעות בולטת או שתביא לפגיעה ברורה בבעל דין; או החלטה המנוגדת לדין וגורמת לעיוות דין לאחד הצדדים (ראו: רע"א 7882/19 דומיקאר בע"מ נ' כהן (24.2.2020); יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 130-129 (2021) (להלן: עמית)). ככל שהבקשה נוגעת להחלטות מימים 11.5.2022 ו-19.5.2022 אינני סבורה שמדובר באותם מקרים חריגים ולכן דינה להידחות. ההחלטה מיום 11.5.2022 היא החלטה הדוחה הסדר דיוני אותו הציעו הצדדים. בקשת רשות הערעור לגביה הוגשה ממילא בחלוף התקופה הקבועה בתקנות (סעיף 137 לתקנות) ולא היה מקום לקבלה ולו רק מטעם זה. באותה החלטה דחה בית המשפט קמא בין היתר את בקשת הצדדים לדחות את הליכי הגילוי עד לאחר שתינתן החלטה בבקשת המחיקה, וקבע שיש לסיים את ההליכים המקדמיים. בהמשך, בהחלטה מיום 19.5.2022 דחה בית המשפט את הבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט. מהחלטה זו עולה כי לשיטת בית המשפט קמא טרם נדונו בקשות המתייחסות להליכי הגילוי. החלטות אלה נוגעות באופן מובהק לסדרי הדיון בבית המשפט קמא – החלטות שככלל אין מקום להתערב בהן, מה עוד שלא היה בהן כדי לחסום את המבקשת מלקיים הליכי גילוי ועיון במסמכים. מכל מקום, מעיון בבקשת רשות הערעור עולה, כפי שמציינת המבקשת עצמה (סעיף 53 לבקשה), כי היא מתייחסת בעיקרה להחלטה מיום 25.5.2022 בה נקבע כי ההליכים המקדמיים הסתיימו ויש לעבור לשלב ההוכחות. החלטה זו תידון אם כן להלן. שאלה מקדמית שיש לבחון אותה ביחס לבקשה לערער על ההחלטה מיום 25.5.2022 היא האם, כטענת המשיבה, מדובר בהחלטה הנכנסת בגדרי צו בתי המשפט באופן השולל מהמבקשת את האפשרות להגיש בגינה בקשת רשות ערעור. אני סבורה שהתשובה על כך היא בשלילה. סעיף 1(10) לצו בתי המשפט קובע שעל החלטה שעניינה שאלונים וגילוי מסמכים לא תינתן רשות ערעור למעט שלושה חריגים – גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים וטענת חיסיון. העמדה הרווחת בפסיקה היא כי בהתאם לצו בתי המשפט לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה המקבלת בקשה בעניין גילוי מסמכים כללי (ראו: רע"א 7839/20 Nippon Yusen Kabushiki Kaisha נ' בז'ה, פסקה 13 (6.1.2022); עמית, בעמודים 80 ו-132)). במקרה דנן, בחינת השתלשלות ההליך כפי שהיא תוארה לעיל, מעלה כי כלל לא התקיימו בו הליכי גילוי ועיון במסמכים בין הצדדים. זאת חרף לשון ההחלטה לפיה המבקשת "עדיין" מבקשת לנהל הליכים מקדימים הקשורים לשאלונים, גילוי מסמכים וכדומה, ועל אף שנקבע כי "הגיעה העת לשים קץ להליכים המקדימים שהתקיימו בתיק זה". המבקשת אומנם פנתה מספר פעמים למשיבה אלא שזו סירבה לשתף עמה פעולה - מאחר שהייתה סבורה שטרם בשלה העת לקיום ההליכים המקדמיים. אף בית המשפט קמא קבע, בהחלטה מיום 8.7.2021, כי לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן ועד לקדם הדיון הבא יוגשו כל הבקשות המקדמיות. אלא שבסופו של דבר, בקדם המשפט הראשון שהתקיים לאחר שהוגשו כתבי הטענות המתוקנים, דחה בית המשפט קמא את בקשת המבקשת למתן הוראות ביחס לגילוי מסמכים הדדי בין הצדדים. יתרה מכך, בית המשפט קמא עצמו, בהחלטתו מיום 25.5.2022, עמד על כך כי טרם נדונו על-ידיו בקשות שעניינן בגילוי ועיון במסמכים. כך, הוא מציין כי "רק עתה סמוך למועד הדיון הנוכחי ולאחר הגשת כתב התביעה המתוקן שומע אני על החסר שיש לתובעת ועל בקשותיה בנדון". מכאן שאין מדובר בהחלטה הדוחה בקשה לגילוי מסמכים אלא בהחלטה שלא לאפשר למבקשת לקיים הליכים מקדמיים. עוד יש להדגיש כי אף המשיבה עצמה אינה טוענת כי התקיימו הליכי גילוי ועיון בין הצדדים. כפי שהובהר לעיל, החליט בית המשפט לשיטתה להורות על הגשת תצהירים ולהימנע מקיום הליכים מקדמיים חלף קביעה כי התובענה תסולק על הסף – כולה או חלקה. החלטה כזו היא לשיטת המשיבה החלטה מושכלת ומאוזנת, שאינה מתעלמת באופן שרירותי משלב גילוי המסמכים. היינו, גם לשיטתה לא התקיים בהליך שלב גילוי המסמכים. ההחלטה מיום 25.5.2022 אינה אם כן החלטה הדוחה בקשה לגילוי מסמכים כללי או ספציפי, ואף לא החלטה הדוחה את שלב הגילוי והעיון במסמכים לשלב מאוחר יותר לאחר שהמבקשת תציג את ראיותיה, אלא החלטה המבטלת את עצם קיומם של ההליכים המקדמיים. האם החלטה שכזו נכנסת בגדרי סעיף 10(1) לצו בתי המשפט? שאלה זו נדונה על-ידי השופט סולברג ברע"א 4880/21 זליכה נ' קלדרון (7.10.2021) (להלן: עניין זליכה). באותו עניין נקבע כי צו בתי המשפט אינו מכוון למקרים בהם מתעלמת הערכאה הדיונית מהפרק העוסק בגילוי מסמכים ועוברת במישרין לשלב ההוכחות. עמדה זו מקבלת גם עלי. ראשית, סעיף 1(10) לצו בתי המשפט עוסק בהחלטה לפי הפרק העוסק בהליכי הגילוי והעיון. היינו, נקודת המוצא של הצו היא כי מתקיימים הליכי גילוי ועיון וכי ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור היא החלטה שניתנה בהתאם להוראות התקנות בעניין זה. זאת בעוד שהחלטה שמשמעותה שלא יתקיימו כלל הליכי גילוי ועיון בין הצדדים אינה החלטה שהתקבלה בהתאם לפרק העוסק בהוראות אלה בתקנות. שנית, גם בחינת תכלית צו בתי המשפט מובילה למסקנה כי הוא אינו חל על החלטות מסוג זה. תכליתו של הצו היא לייעל את ההליך המתנהל לפני הערכאה הדיונית, על-ידי כך שהוא מאפשר לקיים את הדיון ברציפות תוך מניעת עיכובים מיותרים בבירור התובענה. נראה כי בבסיס צו בתי המשפט עומדת ההנחה שיש סוגי החלטות שהן דיוניות באופיין ושזכויות הצדדים לא יפגעו באופן ממשי אם ניתן יהיה לערער עליהן רק בסיומו של ההליך (ע"א 6801/15 ברנשטיין נ' נכסים ח.ומ.ג בע"מ, פסקה 14 (24.7.2016)). הנחה זו אינה מתקיימת כשמדובר בהחלטה שמשמעותה, הלכה למעשה, היא דילוג על שלב ההליכים המקדמיים ומעבר ישיר לשלב ההוכחות. להליכים המקדמיים בכלל ולהליכי הגילוי והעיון במסמכים בפרט ישנה חשיבות רבה בהליך האזרחי. הם מייעלים את ההליך המשפטי, מקדמים שוויון והגינות דיונית בין בעלי הדין והם נחוצים להגשמת התכלית של חקר האמת (ראו: עמית, בעמודים 29-30). חשיבות קיומם של הליכים אלה באה לידי ביטוי בתקנה 60(א) לתקנות לפיה "הליכי גילוי ועיון נאותים מהווים תנאי בסיסי לקיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן". מכאן נובע כי החלטה שמשמעותה היא שלא יתקיימו בין הצדדים הליכי גילוי ועיון, עלולה לפגוע בזכויות הצדדים ובהגינותו של ההליך עצמו. בהתאם לסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מקרים כאלה, בהם ערעור על ההחלטה בסוף ההליך ולא באופן מיידי עלול "להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה", הם מקרים המצדיקים לדון בבקשה כבר בשלב הביניים. באופן דומה קבע השופט סולברג בעניין זליכה כי בחינת ההחלטות המוחרגות מצו בתי המשפט מלמדת כי מחוקק המשנה לא ביקש לשלול את האפשרות לערער על החלטה המתעלמת מהפרק העוסק בגילוי מסמכים ומדלג במישרין לשלב ההוכחות. השופט סולברג עמד על כך כי שלושת סוגי ההחלטות שהוחרגו בסעיף 1(10) מצו בתי המשפט (גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים, וטענת חיסיון) הן החלטות שלעמדת מחוקק המשנה עשויות להשפיע על ההליך באופן משמעותי, ולכן עשויות להצדיק מתן רשות ערעור. הוא ציין כי הפגיעה בבעל הדין הנגרמת מהדילוג על שלב גילוי המסמכים כולו היא משמעותית אף יותר, וניתן לכן להסיק - מכוח קל וחומר - כי מחוקק המשנה לא התכוון שהצו יחול על החלטות מעין אלה (עניין זליכה, בסעיף 24). מכל האמור עולה כי הגם שככלל הליך גילוי המסמכים והיקפו נתונים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית וערכאת הערעור תמעט להתערב בהחלטות כאלה, החלטה שמשמעותה היא הלכה למעשה שלא לקיים כלל הליכים מקדמיים ובכלל זה הליכי גילוי מסמכים ועיון בהם, היא החלטה שעשויה לפגוע באופן ממשי בזכויות הצדדים ובניהול ההליך, ולכן ניתן לערער על החלטה כזו גם במהלך הדיון ולפני שההליך הסתיים. לגופו של עניין, אני סבורה כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא ולהורות על קיומם של הליכים מקדמיים ובכלל זה הליכי גילוי במסמכים ועיון בהם. זאת משום שהטעמים העומדים בבסיס ההחלטה מיום 25.5.2022 אינם מצדיקים את מסקנתו של בית המשפט בה. על הטעמים שהובילו את בית המשפט קמא לדחות את בקשת המבקשת לקיום הליכי הגילוי והעיון ניתן ללמוד מלשון ההחלטה בה נקבע כך: "מדובר בתיק שהוגש לבית המשפט באוגוסט 2020. מצויים אנו היום כמעט שנתיים לאחר מכן וב"כ התובעת עדיין מבקש לנהל הליכים מקדימים הקשורים לשאלונים, גילוי מסמכים וכדומה. אני דוחה את הבקשה. [...] אין זה מקובל עליי להגיש תביעה ולאחר מכן להשלים פרטים חסרים שמקומם היה בהגשת כתב התביעה באמצעות הגשת שאלונים, גילוי מסמכים וכדומה. בוודאי שאין להאזין עתה לבקשה זו כאשר חלפו כמעט שנתיים מאז הגשת התביעה וגם אם בסמוך להגשת התביעה הייתה בקשה כזו, שאין להתייחס אליה נוכח העובדה שכתב התביעה מלכתחילה לא הוגש כפי שדרוש היה שיוגש ולתובעת ניתנה ההזדמנות לתקן אותו. [...] חלפה כשנה מאז הדיון הקודם ורק עתה סמוך למועד הדיון הנוכחי ולאחר הגשת כתב התביעה המתוקן שומע אני על החסר שיש לתובעת ועל בקשותיה בנדון. הגיעה העת לשים קץ להליכים המקדימים שהתקיימו בתיק זה ולקבוע את התיק לשמיעת הראיות." היינו, בית המשפט קמא דחה את בקשת המבקשת לנהל הליכי גילוי ועיון משני טעמים עיקריים: כתב התביעה החסר וחלוף הזמן. באשר לטעם הראשון – בית המשפט קמא קבע כי אין לאפשר לקיים הליכים של גילוי מסמכים ושאלונים שנועדו להשלים פרטים חסרים בכתב התביעה תוך ניסיון לתקן בדרך זו את מחדלי התובעת. נראה כי זו גם טענתה העיקרית של המשיבה. כך, לגישת המשיבה כתב התביעה אינו מקיים את הוראות הדין לנוכח הפרטים החסרים בו; והמבקשת לא תיקנה מחדלים אלה בהגשת כתב התביעה המתוקן (ולכן לגישתה היה מקום לסלק את כתב התביעה המתוקן על הסף). לטענת המשיבה, היעתרות לבקשת המבקשת לקיים הליכים מקדמיים כאשר אין בנמצא כתב תביעה המקיים את הוראות הדין ומבהיר את המחלוקת, תפגע בזכויותיה הדיונית. אני סבורה כי יש להבחין בין שני נושאים – הראשון, האם כתב התביעה מגלה עילה; והשני – האם יש לקיים הליכים מקדמיים. את השאלה האם כתב התביעה מגלה עילה, על בית המשפט לבחון בנפרד מהשאלה השנייה שעניינה בקיום הליכים מקדמיים. אם בית המשפט מוצא כי כתב התביעה אינו מגלה עילה – עליו לסלק אותו על הסף, ואז בוודאי שלא ייווצר הצורך בקיום הליכים מקדמיים כלשהם. אם לעומת זאת כתב התביעה מגלה עילה, יש לדון בעילת התביעה וזאת תוך מתן הזדמנות לצדדים לקיים את ההליכים המקדמיים. לא ניתן לטעמי לערוך את ה"איזון" אליו התייחסה המשיבה בטענותיה – קרי לא לסלק את התביעה על הסף מצד אחד, אך גם לא לאפשר למבקשת לקיים את ההליכים המקדמיים. כאמור, אם דינה של התביעה להתברר ולא להיות מסולקת על הסף, יש לערוך את הבירור הזה כדין, תוך מתן הזכויות הדיוניות לצדדים כנדרש. כאמור, כאשר התביעה אינה מסולקת על הסף, יש לאפשר לצדדים – אם הם מעוניינים בכך, לקיים את ההליכים המקדמיים ובכלל זה הליכי גילוי ועיון במסמכים. הליכים אלה מבוססים על כתבי הטענות שהוגשו, שהם אלה התוחמים את גדרי המחלוקת בין הצדדים. בשלב הנוכחי של הדיון בפני בית המשפט המחוזי לא ניתן לקבוע כי המבקשת מעוניינת לבצע "מסע דיג" במסגרת ההליכים המקדמיים. זאת כאשר המבקשת כלל לא הגישה עדיין בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים (או למענה על שאלון). ככל שיוגשו בקשות כאלה על ידי המבקשת, יהיה מקום לבחון אותן לגופן. יתכן שבית המשפט יקבע כי יש לדחות אותן מאחר שמדובר ב"מסע דיג" אסור (או משום שמדובר במסמכים שאינם רלוונטיים למחלוקת כפי שהיא הוגדרה בכתבי הטענות או מכל טעם אחר), אולם לא ניתן למנוע כבר עתה מהמבקשת להגישן. באשר לטעם השני – אומנם חלפה שנה מאז הדיון הקודם אך חלפו 5 חודשים מאז הוגש כתב התביעה המתוקן וכחודשיים בלבד מאז הוגש כתב התשובה ועד שניתנה ההחלטה מיום 25.5.2022 לפיה יש לסיים את ההליכים המקדמיים. היות שהליכי הגילוי מתחילים רק לאחר הגשת כל כתבי הטענות שהם התוחמים את גדרי המחלוקת (תקנות 57-58 לתקנות), הרי שממילא לא היה מקום להגיש בקשות הנוגעות להליכי הגילוי והעיון קודם לכן. עוד יובהר כי חרף החשיבות הברורה והידועה בייעול הדיון ובקידום הליכים משפטיים ומניעת עיכובים מיותרים בהם, ייעול זה אינו יכול לבוא "על חשבון" הערכים הבסיסיים בקיומו של דיון הוגן, ובכלל זה מתן אפשרות לצדדים לעשות שימוש בכלים הדיוניים העומדים לרשותם לצורך גילוי האמת. אחד מהכלים הללו הוא כאמור קיומם של הליכי גילוי מסמכים ועיון בהם ומשלוח שאלונים. לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להתקבל. ההליך יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע מועדים לקיום הליכים מקדמיים ובכלל זה הליכי גילוי במסמכים ועיון בהם ושאלונים. המועדים להגשת תצהירי עדות ראשית ייקבעו לאחר שההליכים המקדמיים יושלמו. אני מחייבת את המשיבה בהוצאות המבקשת בסך 7,000 ₪. ניתן היום, ‏י"ח באב התשפ"ב (‏15.8.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22048130_P03.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1