אברהם ביטון נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4811/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4811/09 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט נ' הנדל המערער: אברהם ביטון נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 15.7.2007, בת.פ. 8128/06, שניתן על ידי כבוד השופט י' צ'לקובניק תאריך הישיבה: ד' בחשון התש"ע (22.10.2009) בשם המערער: עו"ד ערן צלניקר בשם המשיבה: עו"ד אושרה פטל פסק-דין הנשיאה ד' ביניש: המערער הורשע לאחר שמיעת הוכחות, בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה והפרת הוראה חוקית. בגין הרשעתו בעבירות אלה נידון לעונש של 6 שנות מאסר לריצוי בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. המעשה בגינו הורשע המערער הינו שוד של קשישה בת 80 אשר יצאה מהבנק לאחר שמשכה שם סכום כסף והניחה אותו בארנקה. בעת שחצתה כביש בדרכה לביתה, הגיח המערער מאחורי המתלוננת ובמטרה לשדוד את ארנקה, עיקם את ידה לאחור ולאחר שזעקה לעזרה הלם באגרוף בפניה, הפילה לכביש ונטל את תיקה וכספה. בגזר דינו נימק בית המשפט את העונש שנגזר בחומרת המעשה, ובעברו הפלילי המכביד של המערער. הערעור שלפנינו מופנה כנגד חומרת העונש; הערעור הוגש מלכתחילה בידי המערער עצמו ועקב תקלה התעכבה שמיעתו. לפנינו טען סנגורו של המערער כי התקופה שחלפה מאז נגזר דינו של המערער אשר ריצה כבר למעלה ממחצית עונשו היתה לו לברכה. אין מחלוקת כי העבירה שבגינה נגזר דינו של המערער בוצעה על רקע התמכרותו לסמים וכי התמכרות זו גם עמדה בשורש עבירותיו הרבות בעבר. לטענת הסנגור אשר אף עליה אין באת-כוח התביעה חולקת, בתקופת שהותו של המערער בכלא הוא עשה מאמצים ניכרים לגמילה מסמים. עבר את התכנית התלת שלבית שהונהגה בכלא, והשתלב בתכנית שיקומית אשר עלתה יפה. על פי המסמכים שהוצגו לנו הוא עמד בדרישות הגמילה והוא נמצא כבר באגף השיקומי כדי שיוכל להכין עצמו לקראת שחרורו. יצויין כי המערער הוא אדם מבוגר אב ל-4 ילדים וסב ל-5 נכדים אשר ההיסטוריה הפלילית שלו ארוכה ומעורה בעולם הסם. עתה ביקש לומר דברים בפנינו והביע חרטה על דרכו ואף ציין את התחושה כי צעדי השיקום והמאמץ שעשה בתהליך הגמילה יסייעו בידו לשקם את חייו מכאן ולהבא. בבואנו להכריע בערעור הגענו למסקנה כי העונש שנגזר על המערער אינו חמור יתר על המידה מהטעמים עליהם עמד בית המשפט המחוזי ובשל החומרה הרבה שבעבירה. השאלה היחידה שבה התלבטנו לא מעט היא השאלה מה משקל נוכל לתת בשלב זה של הערעור למאמץ שעשה המערער בכלא, ולהישג שהשיג כתוצאה מכך, בסופו של הליך באנו לידי מסקנה שיש מקום להתחשב במאמצי השיקום של המערער, ולו באורח סמלי בלבד כדי לעודדו. לפיכך החלטנו להפחית 4 חודשים מעונש המאסר בפועל שהושת עליו ואנו מניחים כי בבואו להתייצב בקרוב בפני ועדת השחרורים תיבחן שאלת שיקומו בשלב זה והצורך להתחשב בה, ביחד עם יתר הנסיבות הרלוונטיות. אשר על כן הערעור מתקבל באופן שעונשו של המערער יועמד על 68 חודשי מאסר לריצוי בפועל. יתר חלקי גזר הדין, עונש המאסר על תנאי, והפיצוי למתלוננת יעמדו בתוקפם. ניתן היום, ד' בחשון התש"ע (22.10.2009), בפני באי-כוח הצדדים. ה נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09048110_N05.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il