סלאח אלקירנאוי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4809/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4809/05 בפני: כבוד המישנה לנשיא מ' חשין כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין המערער: סלאח אלקירנאוי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 6.4.05, בת"פ 948/03, שניתן על ידי כבוד השופטים: ר' אבידע, ח' סלוטקי, ב' אזולאי תאריך הישיבה: ג' באב תשס"ה (8.8.2005) בשם המערער: עו"ד אברהם ריכטמן בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד נעמי גרנות גב' יהודית באומץ פסק-דין השופט א' א' לוי: בתאריך 20.3.03, לאחר בילוי לילי, ניסה המערער לאנוס קטינה ילידת שנת 1988. המערער הודה בעובדותיו של כתב האישום שהוגש נגדו במסגרת הסכם טיעון אותו גיבשו הצדדים, ומכוחו הם הסכימו כי כחלק מהעונש שיושת עליו, יחויב המערער לשלם לקטינה גם פיצוי בסכום של 25 אלף ש"ח. לעניין יתר רכיביו של העונש, הוסכם כי כל צד יטען כפי הבנתו. לאחר שהוגש תסקיר של שירות המבחן, אשר כלל המלצה להסתפק בתקופת מאסר בה יוכל המערער לשאת בדרך של עבודות שירות, ולאחר שהצדדים טענו לעונש, גזר בית המשפט המחוזי למערער 12 חודשי מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לשלם את הפיצוי עליו הוסכם. הערעור מופנה כנגד העונש. נטען כי המערער והמתלוננת יצאו לבילוי משותף, במהלכו היא לא גילתה התנגדות לקשר הרומנטי שהחל נרקם ביניהם, והיא אף הבהירה למערער שהיא מעוניינת בו. ועוד נטען, כי המערער לא הבין ממעשיה של המתלוננת שהיא דוחה אותו וגם סימני מצוקה לא ניכרו בהתנהגותה. לבסוף, הפנה המערער לכך שעיון בתסקיר הקורבן מגלה כי לקטינה לא נגרם נזק נפשי. כאמור, הודה המערער בעובדותיו של כתב האישום במסגרת הסכם טיעון, ובאת-כוח המשיבה הסבירה לנו כי התביעה הסכימה לתת את ידה להסכם זה, רק מתוך כוונה למנוע את עדותה של הקטינה בבית המשפט. במצב זה לא היה עוד צורך להגיש לערכאה הדיונית את ראיות הצדדים, וממילא לא נקבע ביחס לאלה ממצא כלשהו, זולת אותן עובדות שנטענו בכתב האישום, והן בלבד יכלו לשמש את בית המשפט לצורך גזירתו של העונש. חרף זאת, הקדיש בא-כוחו המלומד של המערער, עו"ד א' ריכטמן, את חלקו הארי של טיעונו לעניינים שבמהותם נועדו לשמש את מי שמבקש להשיג כנגד הרשעתו. לטענות מסוג זה לא נוכל להידרש, הואיל ואם סבר בא-המערער כי אותן עובדות אין בהן די כדי להציג את עניינו של שולחו באור נכון, היתה פתוחה בפניו הדרך לנהל את המשפט כהלכתו, ולא למותר להדגיש כי עו"ד ריכטמן שב והדגיש בפנינו כי שולחו אינו עותר להתיר לו לחזור בו מן ההודאה. ובאשר לעונש גופו – המערער, הבוגר מקורבנו בשנים רבות, כפה את עצמו על הקטינה חרף התנגדותה, ועל אף שהבהירה לו כי היא אינה מסכימה לקיים עמו מגע מיני כלשהו. בנסיבות אלו היה מצווה המערער לחדול ממעשיו, אולם לא כך נהג, ושבוי בידי יצרו לא הרפה מהקטינה ואילץ אותה לשפשף את איבר מינו עד שהגיע לפורקן. מעשים מסוג זה ראויים היו לתגובה עונשית קשה, ונראה כי העובדה שהערכאה הראשונה לא נהגה כך, מקורה בנסיבותיו האישיות של המערער, היינו, אדם צעיר, שעברו נקי והוא עומד לבוא בימים אלה בברית הנישואין. לא מצאנו כי הוכחה בפנינו עילה להקל עם המערער הקלה נוספת, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור. הערעור נדחה. המערער יתייצב לשאת בעונשו בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ביום כ"א באלול תשס"ה (25.9.05) עד לשעה 11.00, ובלבד שהערבויות שניתנו לצורך שחרורו עד כה, תעמודנה בתוקפן עד לאותו מועד. ניתן היום, ג' באב תשס"ה (8.8.2005). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05048090_O01.doc/שב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il