חורי רביע נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4806/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4806/13 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט א' שהם המערער: חורי רביע נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 28.05.2013 ב-ת"פ 33634-03-12 שניתן על ידי כב' השופט א' כהן תאריך הישיבה: י"ט בשבט התשע"ד (20.01.2014) בשם המערער: עו"ד דכוור ווסים בשם המשיבה: עו"ד לינור בן-אוליאל בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין המשנָה לנשיא מ' נאור: 1. המערער שירת בשירות חובה במשמר הגבול. הוא חלק חדר עם המתלונן, השוטר דרסו, בבסיס מג"ב בהר גילה. המתלונן תלה בחדר את נשקו האישי כשאליו מוצמדת מחסנית. אין חולק כי המערער נטל את הנשק והסתירו בסרבל חרמונית שלבש וגם את המחסנית נטל והסתיר. המערער פירק את הנשק בשירותים והסתיר את חלקיו. בהיוודע דבר היעלמות הנשק חיפשו שוטרי הפלוגה אחרי הנשק והמערער השתתף, כביכול, בחיפושים. בהמשך השליך המערער את רצועת הנשק והטמין במקום מסתור בינות עשבים, בסמוך למחסום עין יעל, את החלק הקדמי של הנשק. זאת עשה באמתלת שווא כי עליו להתפנות. המערער הואשם בגניבה בידי עובד ציבור, לפי סעיף 390 בצירוף סעיף 383 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), בעבירה של נשיאת נשק והובלתו שלא כדין, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק, בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק ובעבירה של מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק. העבירה של שיבוש מהלכי המשפט מתייחסת לחקירה במח"ש, בה שיקר המערער בתחילה וטען כי אינו יודע דבר בעניין הנשק. המערער הודה בעובדות כתב האישום, אך כפר בביצוע גניבה. הוא טען כי מדובר היה במעשה קונדס טיפשי וחמור; הוא לא התכוון לדבריו ליטול את הנשק לעולמים אלא התכוון להחזירו. המחלוקת היתה איפוא בשאלת היסוד הנפשי. 2. בית המשפט לא קיבל את טענת המערער לפיה כוונתו היתה להחזיר את הנשק. לעניין זה הזכיר בית המשפט כי הנשק הוחזר רק 30 שעות לאחר לקיחתו, וזאת על אף שמפקד הפלוגה התריע בפני כל שוטרי הפלוגה בסמוך לגילוי העלמות הנשק, כי אם מישהו עשה מתיחה או מעשה קונדס אז שיחזיר – ובזה יגמר הסיפור. בית המשפט הצביע גם על כך שלמערער היו מספר הזדמנויות לספר שהוא שנטל את הנשק. בית המשפט ציין כי המערער עשה רושם לא אמין. הוא מזכיר גם שהמערער ביקש כמה וכמה פעמים ממפקד הפלוגה שיאפשר לו לצאת הביתה. המערער יכול היה לספר לו באותן הזדמנויות שלקח את הנשק. בסופו של דבר, הוחזר הנשק רק לאחר 30 שעות ורק לאחר שהמערער נאלץ להחזירו, כשהבין כי הוא חשוד וכי עליו להישאר בבסיס לאחר שכל חבריו יצאו לביתם. לפנינו ערער המערער על ההרשעה והוא חזר וטען כי לא היתה לו כוונה לשלול לעולמים את החזקה בנשק, וכי הוא התכוון להחזירו. עוד הלין המערער על חומרת העונש. לא מצאנו ממש בשני חלקי הערעור. 3. אשר ליסוד הנפשי של המערער: בית המשפט של הערכאה הראשונה שמע את המערער ולא קיבל כמהימנה את גרסתו. אין עילה להתערב בקביעה זו. מדובר, בראש ובראשונה בממצא של מהימנות. פרק הזמן שחלף עד פנייתו של המערער למפקד הפלוגה, תוך שבינתיים עסקו הכל בחיפושים אחר הנשק, פירוקו של הנשק, הטמנת חלק ממנו במקום רחוק ושאר העניינים עליהם עמד בית המשפט בהרחבה, תומכים בממצאי המהימנות של בית המשפט. עיינתי בעדויות ובחקירת המערער והתרשמותי זהה לזו של בית המשפט. המערער טען עוד בחקירתו וכן בעדותו כי רצה להפחיד את המתלונן. לא הובהר על מה ולמה רצה לעשות כן, ולמה היה צורך בפרק זמן כה ארוך. הצפנת חלק מהנשק במקום רחוק אף היא אינה תומכת בכך שהיתה למערער כוונה להחזיר את הנשק. 4. אשר לעונש: בית המשפט היה מוכן לראות את כל העבירות בהן הורשע המערער כאירוע אחד, לגביו קבע כי מתחם העונש הוא בין שנת מאסר ל-4 שנות מאסר. המערער נדון ל-24 חודשי מאסר, בניכוי ימי מעצרו, וכן למאסר על תנאי למשך 12 חודשים. אין עילה להתערב בעונש זה. על פי פסיקתו של בית משפט זה יש לייחס חומרה לעבירות נשק. כשמביאים בחשבון את הזמן שהוקדש לחיפושים שלא לצורך על ידי שוטרי הפלוגה, העונש נראה הולם, ואפילו קל. 5. הערעור נדחה. המשנָה לנשיא השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט א' שהם: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של המשנָה לנשיא מ' נאור. ניתן היום, כ"ט בשבט, התשע"ד (30.1.2014). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13048060_C04.doc עע+הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il