נחמן נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'

8 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4802/20 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת י' וילנר העותר: יוסף נחמן נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. בתי הזיקוק לנפט בע"מ עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אחז אגם; עו"ד רענן קריב בשם המשיבה 2: עו"ד גילת ויזל סבן; עו"ד שחר הופמן פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. עניינה של העתירה דנן הוא בבקשת העותר כי נורה על ביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (כב' הנשיאה ו' וירט-ליבנה, השופטת ח' אופק גנדלר, השופט א' סופר, ונציגי הציבור י' רון וע' ליפשיץ) בע"ע 37928-09-16 מיום 17.7.2018. בהליך שהתנהל בבית הדין הארצי נדונו שלושה ערעורים על שני פסקי דין שניתנו על-ידי בית הדין האזורי בחיפה: (1) ס"ע 45967-02-11 מיום 30.6.2016 אשר ניתן על-ידי כב' סגנית הנשיא א' קציר ונציגי הציבור א' מיכלסון ומ' בוחבוט (להלן: פסק דין נחמן); (2) סע"ש 61868-12-13 מיום 18.7.2017 אשר ניתן על-ידי כב' השופט א' הראל ונציגי הציבור י' פיגורה ונ' גרין (להלן: פסק דין קוגן). בפסק דינו דחה בית הדין הארצי את ערעור העותר וקיבל את ערעור המשיבה 2 (בתי זיקוק לנפט בע"מ; להלן: בז"ן) על פסק דין נחמן, וכן דחה ערעור על פסק דין קוגן, אשר הוגש על-ידי התובעים באותו העניין. רקע והליכים קודמים 2. בז"ן היא חברה העוסקת בזיקוק נפט גולמי ובייצור מוצרי דלק. יחסי העבודה בבז"ן הם יחסים קיבוציים, אשר הורתם בהסכם קיבוצי מיוחד שנחתם ביום 4.5.1960 (להלן: ההסכם הקיבוצי המיוחד). בסעיף 2 להסכם הקיבוצי המיוחד נקבע כי הוא חל על כל עובדי בז"ן למעט מספר סוגי עובדים, וביניהם "עובד לפי חוזה מיוחד", "עובד ארעי" ו"סטודנט", כאשר זה האחרון הוגדר כאדם "המועסק על ידי החברה במסגרת תכנית העסקת סטודנטים בפגרת הקיץ". 3. ביום 26.12.2004 החליטה ועדת השרים לענייני הפרטה להפריט את בז"ן בשני שלבים, כך שתחילה תפוצל החברה לשתי חברות ולאחר מכן תימכר כל אחת מחברות אלה בנפרד. בשנת 2006 פוצלה בז"ן לשתי חברות כאמור, ובשנת 2007 הושלם הליך אישור ההפרטה ומכירת החברות. בעקבות הליך הפיצול וההפרטה המתואר, נחתמו חמישה הסכמים קיבוציים מיוחדים בהם הוסכם, בין היתר, על מתן "מענק הפרטה" ו"מענק פיצול" לעובדי בז"ן, וכן הוסדרו תנאי עבודתם של העובדים אשר המשיכו לעבוד בבז"ן לאחר הפיצול וההפרטה. 4. העותר ועובדים נוספים הועסקו במחלקת הביטחון של בז"ן על-פי חוזי עבודה אישיים ואחידים שכותרתם "חוזה עבודה מיוחד להעסקת סטודנטים בעבודות שמירה" (להלן בהתאמה: המאבטחים והחוזים האישיים). בחוזים האישיים נקבע, בין היתר, כי המאבטחים יועסקו בבז"ן כעובדים זמניים במהלך תקופת לימודיהם במוסדות להשכלה גבוהה, וכן כי ההסכם הקיבוצי המיוחד אינו חל עליהם. 5. לקראת שנת 2009 החליטה בז"ן להעביר את האחריות לאבטחת מתקניה לחברה חיצונית, ובעקבות זאת הופסקה עבודת המאבטחים במחלקת הביטחון שלה. 6. בהמשך לכך, הגישו העותר ומאבטחים נוספים תביעה לבית הדין האזורי (להלן: תביעת נחמן), בה נטען כי ההסכמים הקיבוציים בבז"ן חלים על המאבטחים, וכי מכוח הסכמים אלה זכאים הם לקבלת זכויות והטבות שונות, וביניהן מענקי הפיצול וההפרטה שתוארו לעיל. עוד יצוין למען שלמות התמונה, כי בכתב התביעה המקורי שהוגש בתביעת נחמן הוזכר מענק הפיצול ללא דרישה לתשלום סכום כסף בצדו. ביום 26.2.2015 הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה, ומשבקשה זו התקבלה, הוגש כתב תביעה מתוקן ביום 1.4.2015, בו נכללה עילת תביעה חדשה לתשלום מענק הפיצול לתובעים בתביעת נחמן בסך כולל של כמיליון וארבע מאות אלף ש"ח. בכתב הגנתה המתוקן טענה בז"ן כי עילת התביעה האמורה התיישנה. בהחלטה מיום 8.7.2015 נקבע כי עילה חדשה זו אכן התיישנה, ומשכך עילה זו נמחקה על הסף. 7. בפסק דין נחמן קבע בית הדין האזורי כי אין בחוזים האישיים כדי להחריג את המאבטחים מתחולת ההסכמים הקיבוציים בבז"ן; וכי ניתן להחריג קבוצת עובדים מהסכם קיבוצי רק אם ההחרגה עוגנה במפורש בהסכם זה. על רקע האמור נקבע, בין היתר, כי המאבטחים אינם באים בגדר "סטודנט" או "עובד בחוזה מיוחד" כהגדרתם בסעיף 2 להסכם הקיבוצי המיוחד, ולכן אינם מוחרגים מתחולתו. כמו כן, נדחתה טענת בז"ן לפיה ניתן ללמוד על החרגת המאבטחים מן ההסכמים הקיבוציים על יסוד הסכמת ארגון העובדים בעל-פה או בהתנהגות. זאת, כך נקבע, מאחר שלשון ההסכם הקיבוצי המיוחד ברורה וחד-משמעית, ולכן לא ניתן להעניק להוראותיו פרשנות הנוגדת את לשונו המפורשת. אשר על כן, נקבע כי ההסכם הקיבוצי המיוחד, כמו גם יתר ההסכמים הקיבוציים בבז"ן – חלים על המאבטחים, ומשכך הללו זכאים לשלל הטבות וזכויות מכוח ההסכמים האמורים. 8. ביני לביני, הגישו מאבטחים נוספים לבית הדין האזורי תביעה דומה לתביעת נחמן, ואף בגדרה נדרש בית הדין לשאלת תחולתם של ההסכמים הקיבוציים על המאבטחים (להלן: תביעת קוגן). בדומה להנחת המוצא בפסק דין נחמן, אף בפסק דין קוגן נקבע כי אין בהוראות החוזים האישיים כדי להחריג את המאבטחים מתחולת ההסכם הקיבוצי המיוחד, ולפיכך נדרש בית הדין האזורי לפרשנות הוראות ההסכם. בהקשר זה נקבע, בין היתר, כי לשון ההסכם הקיבוצי המיוחד אמנם יוצרת חזקה בנוגע לאומד דעת הצדדים, אך חזקה זו ניתנת לסתירה אם נסיבות כריתת ההסכם ויישומו מלמדות על כך שניתן לתת ללשון ההסכם פרשנות אחרת. על רקע האמור נקבע, אף זאת בדומה לפסק דין נחמן, כי המאבטחים אינם עונים על הגדרות "סטודנט" או "עובד בחוזה מיוחד" המוחרגים מן ההסכם הקיבוצי המיוחד, וכן נקבע כי על פני הדברים, המאבטחים אף אינם באים בגדר "עובד ארעי", שכן זה מוגדר בהסכם הקיבוצי המיוחד כעובד שתקופת העסקתו אינה עולה על 12 חודשים. ואולם, בית הדין האזורי קבע כי מהנתונים אשר הוצגו לפניו עולה כי "בזמן אמת", הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים, ובהם בז"ן וההסתדרות, ראו את תפקיד המאבטחים כתפקיד ארעי, המוגבל אך לתקופת לימודיהם במוסדות להשכלה גבוהה, ואשר אין בו כדי להוביל למעמד של עובד קבוע. כן נקבע כי לאורך השנים, בז"ן, ההסתדרות ונציגות העובדים בבז"ן לא סברו כי המאבטחים חוסים תחת ההסכם הקיבוצי המיוחד. נוכח האמור, נקבע כי היצמדות ללשון הגדרתו של "עובד ארעי" על-פי ההסכם הקיבוצי המיוחד תוביל לתוצאה אשר אינה מתקבלת על הדעת, בגדרה המאבטחים יהפכו לעובדים קבועים בניגוד לאומד דעת הצדדים להסכם במשך שנים רבות. בית הדין האזורי קבע, אפוא, כי יש לראות במאבטחים כעובדים ארעיים המוחרגים מתחולת ההסכם הקיבוצי, וכן נקבע כי מסקנה זו עולה בקנה אחד עם פרשנות תכליתית של ההסכם. לאור המקובץ, נדחתה תביעת קוגן ברובה, למעט מספר רכיבים. 9. בז"ן והתובעים בתביעת נחמן הגישו לבית הדין הארצי ערעורים על פסק דין נחמן, והתובעים בתביעת קוגן הגישו אף הם ערעור על פסק הדין שניתן בעניינם. הדיון בשלושת הערעורים אוחד. 10. בפסק דינו מיום 17.7.2018 דחה בית הדין הארצי את הערעור על פסק דין קוגן, ואישר פסק דין זה, על טעמיו, מכוח תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: תקנות בית הדין לעבודה). על רקע זה, קבע בית הדין הארצי כי תוצאת פסק דין קוגן תחול אף על התובעים בתביעת נחמן, ובהתאם נדחה הערעור שהגישו על פסק הדין שניתן בעניינם, וערעורה של בז"ן התקבל. ביום 13.7.2020 הגיש העותר את העתירה דנן הנסבה על פסק דינו האמור של בית הדין הארצי לעבודה. העתירה דנן 11. בעתירתו טוען העותר כי פסק דינו של בית הדין הארצי טומן בחובו השלכות רוחב המצדיקות את התערבותו של בית משפט זה. לטענתו, פסק דינו של בית הדין הארצי מתיר, הלכה למעשה, למעסיקים להחריג עובדים מהסכמים קיבוציים על בסיס אמירות שבעל-פה או התנהגות של ועד העובדים – אשר אינו משמש כארגון יציג כלל. זאת, כך נטען, בניגוד ללשונם המפורשת של הסכמים אלה, ללא הסכמת ההסתדרות וארגון העובדים היציג, ואף בניגוד להלכה הפסוקה בנדון. על רקע זה, טוען העותר כי פסק דינו של בית הדין הארצי גורם לפגיעה בעבודה המאורגנת ובזכותם של עובדים להתארגן, וכן מקעקע את ההלכה בעניין אופן החרגתם של עובדים מהסכמים קיבוציים. עוד נטען כי בפסק דינו של בית הדין הארצי נפלה טעות משפטית מהותית אשר יש לתקנה מטעמי צדק; וכי אף בסמוך לאחר מתן פסק דין זה, ניתן פסק דין נוסף של בית הדין הארצי בו נקבע כי אין להחריג עובדים מהסכם קיבוצי בהיעדר הוראה המעגנת זאת (ע"ע (ארצי) 56763-05-17 אפרימוב נ' הרשות לשיקום האסיר (23.8.2018)). מכך מבקש העותר ללמוד כי אף בית הדין הארצי היה ער לשגגות שנפלו בפסק דינו, וניסה לתקנן בפסק הדין שניתן בעניין אפרימוב. בנוסף, טוען העותר כי פסק דינו של בית הדין הארצי נעדר הנמקה מספקת, אינו מבוסס די הצורך, ואף מאשר את החרגת המאבטחים מן ההסכמים הקיבוציים על יסוד הוראה שלא הוזכרה על-ידי בז"ן. כמו כן, העותר טוען כי שגה בית הדין הארצי כאשר דחה את ערעורו על החלטת בית הדין האזורי מיום 8.7.2015, בגדרה נמחק, כאמור לעיל, הסעד הנוגע לתשלום מענק הפיצול מחמת התיישנות. 12. מנגד, טוענת בז"ן כי יש לדחות את העתירה דנן על הסף, וזאת ממספר טעמים. ראשית, נטען כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבות בפסק דינו של בית הדין הארצי, שכן אין בו משום סטייה כלשהי מן ההלכה הפסוקה, ואף אין בו כל חידוש. עוד נטען כי פסק דינו של בית הדין הארצי נסב אך על מעמדה של קבוצת עובדים מסוימת על-פי הסכם קיבוצי ספציפי, ומשכך לא ניתן לייחס לו את השלכות הרוחב המתוארות בעתירה; כי הסוגיות הנדונות בפסק הדין מצויות בליבת מומחיותם של בתי הדין לעבודה; וכי העובדה שקיימות גישות שונות ביחס לפרשנות ההסכם הקיבוצי המיוחד מעידה על כך שהעדפת פרשנות אחת על פני רעותה אינה משום טעות משפטית מהותית. כן נטען כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי מחמת היעדר הנמקה מספקת, שכן הדבר נובע מן הסמכות הנתונה לבית הדין מכוח תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה, וכי מכל מקום, אין בהיעדר הנמקה כאמור כדי להוות עילה להתערבות. שנית, נטען כי העתירה דנן הוגשה כשנתיים לאחר מתן פסק דינו של בית הדין הארצי, במהלכן השקיעה בז"ן מאמצים ומשאבים רבים להשבת סכומי הכסף ששילמה לתובעים בתביעת נחמן, ואף היתה לה ציפייה סבירה כי הדיון המשפטי הגיע לקצו. משכך, טוענת בז"ן כי העתירה דנן נגועה בשיהוי קיצוני – אובייקטיבי וסובייקטיבי כאחד, ויש בכך כדי להביא לדחייתה על הסף. שלישית, טוענת בז"ן כי החלטת בית הדין האזורי מיום 8.7.2015 היא למעשה פסק דין חלקי, אשר לא הוגש עליו ערעור במועד המתאים, ולפיכך אין מקום להשיג עליו במסגרת עתירה נגד פסק דינו של בית הדין הארצי. מכל מקום, נטען כי טענות העותר ביחס להחלטה זו אינן רלוונטיות נוכח המסקנה אליה הגיע בית הדין הארצי בפסק דינו. בז"ן מעלה בעתירתה אף טענות שונות הנוגעות לגוף פסקי הדין של בית הדין האזורי ובית הדין הארצי, וכן מוסיפה, בין היתר, כי אין ממש בהסתמכות העותר על פסק הדין בעניין אפרימוב, שכן זה עוסק בנסיבות שונות מנסיבות המקרה דנן. 13. בהחלטה מיום 30.8.2020 הוריתי לעותר להגיש הודעה המבהירה מדוע לא תימחק עתירתו, ולו מחמת השיהוי הכבד שנפל בהגשתה. בהודעתו טען העותר, בין היתר, כי העתירה דנן הוגשה בשיהוי בשל לבטי התובעים הנוספים בתביעת נחמן אם להצטרף לעתירה, וכן בשל קשיים בהם נתקל העותר בגיוס המשאבים הנדרשים לשם הגשתה. עוד נטען כי העתירה מעוררת סוגיה בעלת חשיבות עקרונית וציבורית אשר ראוי להכריע בה חרף השיהוי שנפל בהגשתה; וכי בז"ן לא שינתה את מצבה לרעה לאחר מתן פסק דינו של בית הדין הארצי. העותר מוסיף ומבקש כי נורה על זימון ארגוני העובדים היציגים הכלליים במשק על מנת שיביעו עמדתם בסוגיה שעל הפרק. דיון והכרעה 14. לאחר שנתתי דעתי על טענות הצדדים לפנינו, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה. 15. דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי קיצוני שנפל בהגשתה – כשנתיים לאחר מתן פסק דינו של בית הדין הארצי. העותר לא הציג כל נימוק משכנע לשיהוי האמור, ודי בכך כדי להביא לדחיית עתירתו על הסף (ראו: בג"ץ 6522/08 יעיש נ' בית הדין האזורי לעבודה, פסקה 17 (30.7.2008); בג"ץ 3133/20 אלמקייס נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 15 (14.9.2020)). 16. דין העתירה להידחות אף בהיעדר עילה להתערבותנו בפסק דינו של בית הדין הארצי. הלכה מושרשת היא, והדברים ברורים וידועים, כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה, וכי התערבותו בכגון דא תחומה אך למקרים בהם נפלה בפסק דינו של בית הדין הארצי טעות מהותית הנוגעת לסוגיה בעלת חשיבות משפטית עקרונית או ציבורית, וכאשר שיקולי צדק מחייבים התערבות בנדון. עוד יצוין כי גדריה המצומצמים של התערבות בית משפט זה בפסיקות בית הדין הארצי נובעים, בעיקרו של דבר, ממומחיותו הייחודית של בית הדין בתחום משפט העבודה (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים, פ"ד מ(1) 673, 695-685 (1986); בג"ץ 4306/19 אלבז נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 11 (26.9.2019); בג"ץ 6215/19 בן חור נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 7 (16.12.2019)). 17. בענייננו, חרף ניסיון העותר לשוות לעתירתו נופך עקרוני בעל השלכות רוחב, לא שוכנעתי כי המקרה דנן נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים את התערבותנו. אף אם פסקי הדין של בית הדין האזורי משקפים מחלוקת באשר לאופן פרשנותו של ההסכם הקיבוצי המיוחד, ולגבי המשקל שיש ליתן לנסיבות כריתתו במסגרת ההליך הפרשני, הרי שאין באימוץ פסק דין קוגן על-ידי בית הדין הארצי כדי להצביע על טעות משפטית מהותית. אדרבה, הגישות הפרשניות השונות העולות מפסקי הדין בתביעות נחמן וקוגן מלמדות כי עסקינן בסוגיה בעלת פנים לכאן ולכאן, ומשכך לא ניתן לומר כי העדפתה של גישה פרשנית סבירה אחת על פני רעותה מהווה טעות מהותית המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה (וראו: עניין חטיב, בעמודים 695-689). 18. למעלה מן הצורך, אוסיף ואציין כי יש לדחות את טענת העותר לפיה יש להתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי מחמת היעדר הנמקה. זאת, נוכח סמכותו המפורשת של בית הדין הארצי "לכלול בפסק דינו את קביעתו בדבר דחיית הערעור בלבד", אם מתקיימים לדעתו התנאים הנדרשים לכך, כאמור בתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה. משנדחה הערעור על פסק דין קוגן מכוח התקנה האמורה, הרי שיש בכך משום אימוץ פסק דין זה, על נימוקיו, אל תוך פסק דינו של בית הדין הארצי. ממילא לא היה מקום להוסיף ולנמק את קבלת ערעור בז"ן על פסק דין נחמן ואת דחיית ערעור התובעים בתביעת נחמן על פסק הדין שניתן בעניינם. 19. נוכח המקובץ, העתירה דנן אינה מגלה עילה להתערבות בפסק דינו של בית הדין הארצי, ולכן דינה להידחות. 20. נוכח מסקנתי שלעיל, לפיה אין להתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי, ממילא אין כל רלוונטיות לדיון בטענות העותר ביחס להחלטה מיום 8.7.2015, הנוגעת להתיישנות עילת התביעה לתשלום מענק הפיצול. 21. לאור כל האמור לעיל, העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות בז"ן בסך של 3,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ט"ו בחשון התשפ"א (‏2.11.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 20048020_R03.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1