זמפירה מיחאי נ. ביה''ד הארצי לעבודה

פסק-דין בתיק בג"ץ 4801/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4801/12 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית העותרת: זמפירה מיחאי נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. אסתר פרק 3. תמר סיטון עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: בעצמה פסק-דין השופטת א' חיות: בעתירה שלפנינו מבקשת העותרת כי נבטל את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 24.5.2012 (כב' השופטים י' פליטמן, ר' רוזנפלד ו-א' סופר ונציגי הציבור א' בן-גרא ו-מ' ינון). בפסק-דין זה דחה בית הדין הארצי ערעור שהגישה העותרת על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מיום 21.9.2011 (כב' השופטת מ' נעים דיבנר ונציגי הציבור י' בעדני ו-א' נבון), שקיבל באופן חלקי בלבד תביעה כספית שהגישה נגד המשיבות 2 ו-3. 1. העותרת היא אזרחית רומניה שהועסקה בין חודש אפריל 2005 לחודש ינואר 2010 כמטפלת סיעודית של המשיבה 2, קשישה מוגבלת בניידות הסובלת מבעיות רפואיות שונות. במסגרת עבודתה התגוררה העותרת בדירתה של המשיבה 2 ובשלב מסוים עלו היחסים בינה ובין המשיבה 3, בתה של המשיבה 2, על שרטון. ביום 25.1.2010 הזעיקה המשיבה 3 את המשטרה והתלוננה כי העותרת תקפה את אימה. עוד באותו היום פונתה העותרת מדירת האם ועבודתה אצלה באה אל סיומה, ובהמשך אף הוצא נגד העותרת צו על פי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 האוסר עליה להיכנס לדירה. בחודש פברואר 2010 הגישה העותרת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה נגד המשיבות 2 ו-3 לתשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, חופשה ומחלה ופיצוי בגין פגיעה נטענת בשמה הטוב ובגין עגמת הנפש שלטענתה נגרמה לה. בהמשך תיקנה העותרת את כתב התביעה כך שנתבעו במסגרתו גם גמול בגין שעות נוספות ופיצוי בגין העדר הפרשה לקרן פנסיה. 2. בפסק דינו מיום 21.9.2011 קיבל בית הדין האזורי לעבודה את התביעה באופן חלקי ופסק לעותרת סכומים שונים כפיצויי פיטורים (18,287.5 ש"ח), דמי הודעה מוקדמת (3,850 ש"ח), דמי חופשה (1,797 ש"ח) והבראה (1,983 ש"ח), שכר עבור ימי עבודתה בחודש ינואר 2010 (2,646 ש"ח) ופיצוי בגין העדר הפרשה לקרן פנסיה (1,249 ש"ח). יחד עם זאת דחה בית הדין האזורי את תביעתה של העותרת לתשלום גמול בגין שעות נוספות, בציינו כי בבג"ץ 1678/07 גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה (29.11.2009) (להלן: בג"ץ גלוטן) נפסק שחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן: חוק שעות עבודה ומנוחה) אינו חל על עובדת סיעוד דוגמת העותרת כך שהיא אינה זכאית לגמול זה מכוח חוק זה. בית הדין האזורי הוסיף וציין כי דיון נוסף שעניינו סוגית תחולתו של חוק שעות עבודה ומנוחה על עובדי סיעוד תלוי ועומד בפני בית המשפט הגבוה לצדק במסגרת דנג"ץ 10007/09 גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה (להלן: דנג"ץ גלוטן) וכי המצב המשפטי הנוכחי, ובפרט ההלכה שנפסקה בבג"ץ גלוטן, מחייב את בתי הדין לעבודה בפסיקותיהם. עוד קבע בית הדין האזורי כי העותרת כלל לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את מספר השעות הנוספות בהן עבדה וכי גרסתה לפיה נדרשה לעבוד "מסביב לשעון" אינה סבירה שכן הטיפול הממשי במשיבה 2 ובמשק הבית לא עלה על שמונה שעות ביום. תביעתה של העותרת לתשלום גמול בגין שעות נוספות נדחתה, אפוא, ותביעתה לפיצוי בגין פגיעה בשמה הטוב ובגין עגמת נפש שנגרמה לה לטענתה נדחתה אף היא. בהקשר זה קבע בית הדין כי מן העדויות שנשמעו לפניו עולה שפינויה של העותרת מביתה של המשיבה 2 היה מוצדק בנסיבות העניין, וכי על כן אין הצדקה לפסוק לה פיצוי בגין נזק לא ממוני. לבסוף חייב בית הדין האזורי את העותרת לשלם למשיבות 2 ו-3 הוצאות משפט בסך של 2,500 ש"ח בציינו כי התנהלותה של העותרת בהליך דנן – שכללה סירוב לקבל המחאות שצירפו המשיבות 2 ו-3 לכתב הגנתן, החלפות חוזרות ונשנות של ייצוגה המשפטי ובחירתה להאריך שלא לצורך בניהול התביעה – הביאה להשחתת זמנו של בית הדין לריק. 3. העותרת ערערה על פסק-הדין לבית הדין הארצי לעבודה, וטענה כי היה מקום לפסוק לה גמול בגין שעות נוספות, סכום נוסף כדמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין עגמת נפש. כמו כן הלינה העותרת על חיובה בהוצאות משפט. בפסק דינו מיום 24.5.2012 דחה בית הדין הארצי את הערעור על-פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, המסמיכה אותו לדחות ערעור מנימוקיה של הערכאה המבררת. בשולי הדברים ציין בית הדין הארצי כי בית הדין האזורי יישם נכונה את ההלכה הפסוקה בכל הנוגע לסוגיית הגמול בגין שעות נוספות; כי העותרת נקטה ב"גישה כוחנית" כלפי המשיבה 2 ועל כן בצדק נדחתה תביעתה לתשלום פיצוי בגין עגמת נפש; וכי בדין נפסקו לעותרת דמי הודעה מוקדמת בגובה שכר חודשי אחד בלבד ולא יותר מכך. 4. העותרת מיאנה להשלים עם פסק דינו של בית הדין הארצי והגישה את העתירה שבכאן, בה היא טוענת כי יש לבטלו בשל טעויות משפטיות מהותיות שנפלו בו. ביום 9.9.2012 הוחלט כי עיקר השאלות העולות בעתירה דנן עומדות להכרעה בפני הרכב מורחב של בית המשפט הגבוה לצדק במסגרת דנג"ץ גלוטן ועל כן הטיפול בעתירה דנן יעוכב עד להכרעה באותו עניין. ביום 29.5.2013, כחודשיים וחצי לאחר שניתן פסק הדין בדנג"ץ גלוטן, הגישה העותרת הודעה משלימה והטיפול בעתירה התחדש. 5. העותרת, שאינה מיוצגת, טוענת כי נדרשה לבצע עבור המשיבה 2 פעולות רבות במהלך כל שעות היממה, ובפרט להיענות לקריאותיה לעזרה מספר פעמים בלילה, ועל כן לטענתה היה על בית הדין הארצי לקבל את הערעור שהגישה ולפסוק לה גמול בגין שעות נוספות. העותרת מוסיפה וטוענת כי מעולם לא קיבלה כל הודעה בכתב על הפסקת עבודתה אצל המשיבה 2, כמצוות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001, ועל כן לדבריה נמשכו יחסי העבודה בין הצדדים לאורך תקופה נוספת והיה על בית הדין לפסוק לה פיצוי בסכום גבוה יותר כדמי הודעה מוקדמת. עוד טוענת העותרת כי היה על בית הדין לפסוק לה פיצוי בגין עגמת נפש, בהתאם לסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, שכן לדבריה היא מעולם לא נהגה באלימות כלפי המשיבה 2 ולא הייתה כל סיבה לפנותה מהדירה. לטענת העותרת שגה בית הדין האזורי משחייב אותה בהוצאות משפט אף שקיבל באופן חלקי את תביעתה, ועוד היא טוענת כי בית הדין הארצי לא העמיק חקר בטענותיה ופטר אותן ללא נימוק וללא ביסוס משפטי תוך יישום שגוי של הדין. 6. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה ידועה ומושרשת היא כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על פסיקותיו של בית הדין לעבודה וכי התערבותו בפסק-דין חלוט של בית הדין הארצי לעבודה מצומצמת לאותם מקרים חריגים בהם התגלתה טעות משפטית מהותית בפסק הדין נושא העתירה, והיא מותנית בקיומן של נסיבות מיוחדות שבהן כללי הצדק מחייבים את התערבותו (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986); בג"ץ 764/13 אלראי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פיסקה 5 (5.2.2013); בג"ץ 3641/13 מכלוף נ' בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע, פיסקה ו' (30.5.2013)). המקרה דנן אינו נמנה עם מקרים אלה. טענת העותרת כי היא זכאית לתשלום דמי הודעה מוקדמת בשיעור גבוה יותר מזה שנפסק לה, וטענותיה הנוספות בעניין דחיית תביעתה לפיצוי בגין עגמת נפש ובעניין חיובה בהוצאות, הן טענות "ערעוריות" מובהקות שאינן מצדיקות את התערבותנו. המערערת תוקפת בהקשר זה קביעות עובדתיות של בית הדין האזורי לעבודה שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן, לא כל שכן בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. טענות העותרת לפיהן בית הדין הארצי שגה ביישום הדין ולא נימק את החלטתו אין בהן ממש, וכפי שתואר לעיל בית הדין הארצי עשה אומנם שימוש בסמכותו לדחות את הערעור מנימוקיה של הערכאה המבררת, אך הוא לא פטר את עצמו בכך והוסיף ונימק את החלטתו זו בהדגישו את הטעמים שהביאו אותו להכריע כפי שהכריע. אשר לטענות העותרת בעניין תשלום גמול בגין שעות נוספות. כאמור, לאחר שהוגשה העתירה דנן ניתן ביום 18.3.2013 פסק דינו של בית משפט זה בדנג"ץ גלוטן בהרכב מורחב של תשעה שופטים ובו הוחלט, ברוב דעות, כי יש להותיר על כנו את פסק-הדין שניתן בבג"ץ גלוטן לפיו חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על עובדי הסיעוד. העותרת לא התייחסה כלל בהודעתה המשלימה מיום 29.5.2013 להשלכותיה של הכרעה זו ועיון בעתירתה ובהודעה המשלימה שהגישה אינו מגלה כל עילה לקיים דיון מחודש בסוגיה זו, שכאמור הוכרעה אך לאחרונה על-ידי הרכב מורחב. 7. אשר על כן, העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות. ניתן היום, י' בתמוז התשע"ג (‏18.6.2013). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12048010_V08.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il