פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 4800/12
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 4800/12
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט י' עמית
המערער:
יואב סולומון
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע בתפ"ח 47260-02-10 שניתן ביום 28.05.2012 על ידי כבוד השופטים ר' יפה-כ"ץ, א' ואקו וי' צלקובניק
תאריך הישיבה:
כ"ד בשבט התשע"ג
(4.2.2013)
בשם המערער:
עו"ד אייל הדר
בשם המשיבה:
עו"ד נילי פינקלשטיין
בשם שירות המבחן:
גב' שלומית נחליאל-אלברטון
פסק-דין
השופט י' עמית:
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ והשופטים א' ואגו וי' צלקובניק) בתפ"ח 47260-02-10 מיום 28.5.2012, בגדרו הושתו על המערער 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי.
1. המערער, יליד 1978, הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון במסגרת כתב אישום מתוקן במספר עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 שביצע בבת זוגו, ילידת 1983 (להלן: המתלוננת).
על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, המערער היה בן זוגה של המתלוננת משך שלוש שנים במהלכן נולדו לשניים ילד משותף. על פי כתב האישום, במספר הזדמנויות מאז שהיתה בהריון ביקש המערער לקיים יחסי מין עם המתלוננת, ועל רקע דרישה זו התעורר בין בני הזוג ויכוח במהלכו תקף המערער את המתלוננת והכה אותה בפניה ובחלקי גופה השונים.
גם לאחר שהמתלוננת ילדה את בנם תקף אותה המערער במספר הזדמנויות ועל רקע דומה. ביום 20.2.2010, בשעות הערב המאוחרות, השתכר המערער וביקש מהמתלוננת לקיים עימו יחסים ובהמשך תקף את המתלוננת, חנק אותה, והכה אותה באגרופו בבטנה ובפניה. בשל מעשיו של המערער סבלה המתלוננת מכאבים בבטן ונפיחות בפנים. מעשים דומים התרחשו חודש לפני כן, כאשר המערער תקף את המתלוננת, הכה אותה באגרופו בכל חלקי גופה ושבר את המכשיר הסלולארי שלה. זמן קצר לאחר אותו אירוע שוב תקף המערער את המתלוננת, קילל אותה וסטר בפניה. המתלוננת ברחה אל חדרו של הילד והרימה את הילד על זרועותיה, אך המערער לא הרפה ודחף את המתלוננת על המיטה ומנע ממנה לקום עד שנרדם.
2. לאחר שהמערער הורשע על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן, נתקבלו בעניינו מספר תסקירי מבחן מהם עלה, בין היתר, כי המערער זקוק לטיפול אינטנסיבי בתחום האלימות. המערער נשלח לטיפול בהוסטל לגברים מכים ב"בית נועם" ושהה במקום משך כ-4 חודשים עד שאובחנה אצלו מחלת הסרטן בגינה החל לעבור טיפולים. מחודש אוקטובר 2011 החל המערער בטיפולים פרטניים במרכז לאלימות בבאר שבע, אך שירות המבחן התרשם כי המחלה של המערער הובילה לנסיגה במצבו הנפשי ולנסיגה בטיפול. עם זאת, בתסקיר צויין כי מאסר בפועל יגרום לנסיגה נוספת במצבו של המערער והומלץ על תקופת מאסר קצרה שתרוצה בעבודות שירות.
3. בגזר דינו עמד בית המשפט על כך שמדובר בעבירות מכוערות שהתבצעו פעמים רבות משך תקופה ארוכה גם כאשר המתלוננת הייתה בהריון; הנסיבות שהובילו את המערער לנהוג באלימות על רקע סירובה של המתלוננת לקיים עימו יחסי מין; והעובדה שהמערער הכה את המתלוננת מכות נמרצות בכל חלקי גופה. עוד צוין, כי למערער עבר פלילי הכולל הרשעה בעבירות של מרמה וזיוף, וכי ביום 5.3.2012 המערער הורשע בעבירת תקיפה נוספת שביצע כנגד המתלוננת, לאחר שהוגש נגדו כתב האישום נשוא הערעור דנן. מנגד, בית המשפט התחשב בניסיונותיו ובנכונותו של המערער לשפר את דרכיו באמצעות טיפול ובכך שבני הזוג כבר נפרדו ואינם מתגוררים יחדיו. לסופו של יום גזר בית המשפט על המשיב 15 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצר ו-12 חודשים נוספים על תנאי שלא יעבור כל עבירה מסוג פשע.
4. לאור בקשת המערער הסכימה המשיבה לעיכוב ביצוע העונש בתנאים הכוללים תנאי מעצר בית לילי וערבויות (החלטת השופט מלצר מיום 9.7.2012). במהלך התקופה בה עוכב ביצוע המאסר הגיש המערער מספר בקשות להקלה בתנאים, אשר נענו בחלקן בהסכמת המשיבה (ראו החלטה מיום 9.1.2013).
5. בערעור שלפנינו השיג המערער על חומרת העונש. לטענתו, שגה בית משפט קמא משלא נתן את המשקל הראוי לנסיבות לקולא, ובין היתר השיקולים הבאים: מחלתו של המערער אשר השפיעה על מצבו הפיזי והנפשי ועל התקדמותו בהליך הטיפולי; רוב חייו ניהל המערער אורח חיים נורמטיבי ויציב; המערער עבר משבר קשה עם גירושיו מאשתו הראשונה; המערער עבר דרך שיקומית ארוכה והוא מכיר בבעיותיו ומתבייש במעשיו; בית המשפט נתן משקל יתר להרשעתו בעבירות אלימות בתיק נוסף, אך לא נתן מספיק משקל להמלצת שירות המבחן שלא להטיל עליו מאסר בפועל. עוד נטען, כי העונש שהושת עליו אינו מידתי ביחס למקרים אחרים עליהם הסתמך בית משפט קמא, וכי בית המשפט חרג מרמת הענישה המקובלת במקרים כגון דא.
6. דין הערעור להידחות.
אקדים ואזכיר, כי אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בחומרת העונש אלא במקרים חריגים של סטייה ממדיניות הענישה הראויה, ולא זה המקרה שלפנינו. מה עוד, שבית משפט קמא כבר לקח בחשבון את השיקולים השונים לקולא, לרבות מחלתו של המערער, והדבר בא לידי ביטוי בעונש הנוטה לקולא בהתחשב בכך שכתב האישום מגולל מסכת של אלימות נמשכת לאורך תקופה ובנסיבות מחמירות.
7. לא נעלמה מעיננו עמדת המתלוננת שביקשה על המערער וציינה את הקשר הטוב בינו לבין בנם המשותף. עם זאת, עמדת המתלוננת היא אך שיקול אחד במגוון השיקולים. מתסקירי מבחן עדכניים ציינו לשבח את המוטיבציה של המערער להירתם להליך טיפולי, ואת השתלבותו בקבוצה הטיפולית במרכז למניעת אלימות במשפחה. עם זאת, מהתסקירים עולה תנודתיות במצבו הנפשי-רגשי של המערער, שלא הצליח לאורך זמן להתמודד עם קשייו, צרך אלכוהול וסמים וחלק מהעבירות בוצעו על ידו כשהיה תחת השפעת אלכוהול.
המעשים המיוחסים למערער חמורים ומכוערים, במיוחד לאור העובדה שנעשו בתכיפות ולאורך זמן. המערער לא בחל באלימות נגד המתלוננת גם כשהיתה בהריון עם בנם המשותף ולמרות שיכול היה לסכן את העובר. על כך יש להוסיף את עברו הפלילי של המערער, והעובדה כי חזר על מעשי האלימות גם לאחר שהוגש נגדו כתב אישום מעידה על כך שלא למד ולא שנה ולא הפנים את לקחו.
הפסיקה חזרה והדגישה כי על בתי המשפט לשרש ולהוקיע התנהגויות של אלימות במשפחה, תוך מתן משקל של ממש לשיקול הגמול וההרתעה במכלול שיקולי הענישה. מי שמרים יד על בת-זוגו – שמא מתוך מחשבה כי הדברים נעשים בד' אמות הבית באין רואה ובאין שומע – נקה לא יינקה, וברגיל ישלם על מעשיו בשלילת חירותו.
8. אשר על כן, אנו דוחים את הערעור. המערער יתייצב לריצוי עונשו בכלא דקל שבמתחם כלא באר-שבע ביום 3.3.2013 עד השעה 09:00.
ניתן היום, ב' אדר התשע"ג (12.2.2013).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12048000_E15.doc עכב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il