פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 4797/23

אבו לטיף נ' מדינת ישראל

העותר מבקש להורות על השבת כספים שהוחרמו על ידי מפקד כוחות צה"ל באיו"ש בשל חשד למעורבות במימון טרור.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?
תאריך פרסום 19/09/2023 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 4797/23 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה החרמת כספים — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) אבו לטיף נגד מדינת ישראל. הקיצור "נ׳" שבשם התיק = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותר מבקש להורות על השבת כספים שהוחרמו על ידי מפקד כוחות צה"ל באיו"ש בשל חשד למעורבות במימון טרור.
החלטת בית המשפט נדחה על הסף (פרוצדורלית) — ההליך נדחה ללא דיון לגופו, מסיבה פרוצדורלית (למשל חוסר סמכות או איחור).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 4797/23

אבו לטיף נ' מדינת ישראל

העותר מבקש להורות על השבת כספים שהוחרמו על ידי מפקד כוחות צה"ל באיו"ש בשל חשד למעורבות במימון טרור.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?

סיכום פסק הדין

העותר, תושב רהט, עתר לבג"ץ בדרישה להשבת כספים בסך 60,000 ש"ח שהוחרמו ממנו בשנת 2015 על ידי מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, בטענה כי מדובר בכספי ארגון חמאס. העותר טען כי הצו אינו חוקי ופוגע בקניינו. המדינה טענה כי העתירה הוגשה בשיהוי קיצוני של שמונה שנים, דבר המקשה על הגנתה ועל הצגת המידע המודיעיני החסוי שעמד בבסיס ההחלטה. בית המשפט העליון קיבל את טענת השיהוי וקבע כי העתירה הוגשה באיחור רב ללא הצדקה, וכי השיהוי גורם לנזק ראייתי למדינה. לפיכך, העתירה נדחתה על הסף והעותר חויב בהוצאות משפט.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים י' עמית, נ' סולברג, י' אלרון
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • איימן אבו לטיף

נתבעים

  • מדינת ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • העתירה הוגשה בשיהוי ניכר של שמונה שנים ממועד צו ההחרמה וארבע שנים מהפנייה האחרונה.
  • הצו הוצא בסמכות על בסיס מידע מודיעיני חסוי המצביע על כך שמדובר בכספי חמאס.
  • השיהוי גורם לנזק ראייתי למשיבה ופוגע ביכולתה להציג את המידע המודיעיני.
טיעוני ההגנה
  • התקנות מכוחן הוצא הצו בוטלו.
  • אי-החזרת הכספים מהווה פגיעה לא מידתית בקניינו של העותר.
  • הכספים משמשים לניהול חברה בבעלות העותר.
מחלוקות עובדתיות
  • האם הכספים שנתפסו הם כספי חמאס או כספים לגיטימיים של העותר.
  • האם קיימת הצדקה להגשת העתירה לאחר שיהוי כה ממושך.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • מידע מודיעיני חסוי המצביע על העותר כמסייע בהעברת כספי חמאס.

הדגשים פרוצדורליים

  • העותר הגיש בעבר בקשה להחזרת תפוס לבית משפט השלום שנמחקה בשל אי-התייצבותו.
  • העותר פנה לבית המשפט הצבאי ביהודה שדחה את בקשתו מחוסר סמכות.
  • העתירה הוגשה כ-8 שנים לאחר הוצאת צו ההחרמה.

תגיות נושא

  • החרמת כספים
  • שיהוי
  • מימון טרור
  • סמכות מפקד צבאי

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

2000

טענות מנהליות

מידתיות
הטענה הועלתה ונדחתה
חריגה מסמכות
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4797/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט י' אלרון העותר: איימן אבו לטיף נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד קופרמן עופר בשם המשיבה: עו"ד שטיינבוך מתן פסק-דין השופט י' עמית: עניינה של העתירה בבקשת העותר כי יושבו אליו כספים בשווי של 60,000 ש"ח, שהוחרמו בצו להחרמת כספים של מפקד כוחות צה"ל באיו"ש. 1. העותר, תושב רהט, נתפס ביום 3.2.2015 במחסום ליל כשברשותו סכום כסף השווה בערכו ל-19,700 דולר, 1,400 ש"ח וסכום של 300 ממטבע לא מוכר (להלן: הכספים). כעולה מתגובת המשיבה, על יסוד מידע מודיעיני שהתקבל מגורמי הביטחון, ממנו עלה כי העותר מסייע בהעברת כספי חמאס וכי הכספים שנמצאו ברשותו התקבלו מחמאס – הכספים נתפסו מכוח סעיף 60 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה ושומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009 ומכוח סעיף 74 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (להלן: תקנות ההגנה). עוד באותו יום נחקר העותר באזהרה במשטרת ישראל בחשד לפעילות בארגון טרור, נתינת כסף לארגון טרור, קשירת קשר לביצוע פשע והכנסת כספים לאזור בניגוד לצו, אולם הכחיש את המיוחס לו. ביום 5.7.2015 החליט מפקד כוחות צה"ל באיו"ש להוציא צו להחרמת סכום כסף השווה בערכו ל-60,000 ש"ח מתוך הכספים שנתפסו, וזאת מכוח תקנות 84 ו-120 לתקנות ההגנה (להלן: צו ההחרמה). את יתרת הכספים שנתפסו הוחלט להשיב לעותר. ביום 2.8.2015 הגיש העותר בקשה להחזרת תפוס במסגרת ה"ת 4043-06-15, ובית משפט השלום בבאר שבע מחק את הבקשה בשל היעדרותו של העותר מהדיון. ביום 12.12.2016 פנה העותר לייעוץ המשפטי באיו"ש בבקשה לקבל לידיו את צו ההחרמה, וביום 12.2.2017 נענה העותר כי מבדיקה שנעשתה עלה כי צו ההחרמה נשלח אל העותר כבר ביום 4.8.2015. העותר הגיש בקשה להשבת הכספים המוחרמים לבית המשפט הצבאי ביהודה, וביום 21.3.2017 בקשתו נדחתה בשל חוסר סמכותו של בית המשפט לדון בבקשה משום שחל עליה סעיף 61א לצו, הקובע כך: "החלטת מפקד כוחות צה"ל באיו"ש לפי סעיף 61 לחלט או להחרים רכוש, מטעמי ביטחון, שלא במסגרת הליך פלילי; או החלטת מפקד צבאי לתפוס, לחלט או להחרים רכוש, לפי תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, אינה ניתנת לערעור בפני בית המשפט הצבאי ואין אחריה ולא כלום" על פי הנטען בעתירה, נעשו על ידי העותר שתי פניות נוספות לאחר ההליך בבית המשפט הצבאי: הראשונה, לתחנת המשטרה בנימין, שם נמסר לו כי התיק בעניינו כלל לא נחקר על ידם; והשנייה, ביום 21.2.2019, ללשכת יועמ"ש איו"ש, אך לא התקבל מהם מענה. יצוין כי המשיבה בתגובתה הבהירה שאין לפניות אלו תיעוד אצלה. 2. על רקע זה ביום 22.6.2023 הוגשה העתירה דנן, שבה נטען כי התקנות מכוחן הוצא צו ההחרמה בוטלו זה מכבר; כי אי-החזרת הכספים פוגעת פגיעה יתירה ולא מידתית בקניינו של העותר; וכי העותר בעלים של חברה העוסקת בסחר והובלות בכל הארץ וברשות הפלסטינית, והכספים שנתפסו משמשים לניהולה של החברה. בתגובת המשיבה נטען כי דין העתירה להידחות על הסף בשל השיהוי בהגשתה – העתירה הוגשה שמונה שנים לאחר שהוצא צו ההחרמה בעניינו של העותר, וארבע שנים לאחר פנייתו האחרונה הנטענת של העותר לגורמי המשיבה. לגופו של עניין, נטען כי צו ההחרמה הוצא בסמכות, והינו סביר וראוי שכן הוא ניתן בהתבסס על מידע מודיעיני חסוי לפיו מדובר בכספי חמאס שהעותר קיבל לרשותו בעת שסייע בהעברת כספי חמאס לשטחים. 3. לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בשל השיהוי הניכר שבהגשתה. העותר מבקש להשיב לידיו כספים שנתפסו ביום 3.2.2015 והוחרמו ביום 5.7.2015. דהיינו, שההחלטה המינהלית אותה תוקף העותר, היא צו ההחרמה, ניתנה לפני למעלה משמונה שנים. גם אם נתחשב במיצוי ההליכים שביצע העותר למול הרשות בטרם פנה לבית משפט זה, הרי שלטענתו, פנייתו האחרונה נעשתה ביום 21.2.2019 – מאז חלפו למעלה מארבע וחצי שנים. בנסיבות אלו אין ספק כי מתקיים היסוד הסובייקטיבי של עילת השיהוי. אשר ליסוד האובייקטיבי של עילת השיהוי – ברי כי בקשה להשבת כספים שהוחרמו על בסיס מידע מודיעיני חסוי כעבור שנים רבות גורמת לנזק ראייתי עבור המשיבה ופוגעת ביכולתה להציג את המידע עליו התבסס צו ההחרמה (ראו: עע"מ 867/11 עיריית תל אביב-יפו נ' אי.בי.סי ניהול ואחזקה בע"מ, פסקה 25 (28.12.2014)). לבסוף, לא מצאתי כי הותרת צו ההחרמה על כנו תפגע בשלטון החוק, שעה שלטענת המשיבה קיים מידע מודיעיני חסוי לפיו העותר מסייע לארגון חמאס וכי לשם כך נועדו הכספים שנתפסו ברשותו (שם, פסקאות 28-27). אם כן, מדובר בשיהוי משמעותי, מבלי שהוצגו טעמים המצדיקים את הגשת העתירה בשיהוי שכזה, ובשל כך דין העתירה להידחות על הסף (ראו והשוו פסקי דין נוספים בהם נדחו עתירות להשבת נכסים מוחרמים אשר הוגשו בשיהוי: בג"ץ 1280/21 בכרי נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית (16.12.2021); בג"ץ 6656/16 נאצר נ' המפקד הצבאי לאזור איו"ש (19.6.2017)). 4. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך 2,000 ש"ח. ניתן היום, ד' בתשרי התשפ"ד (‏19.9.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 23047970_E05.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il