רפאל דודוב נ' מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4796/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4796/12 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט א' שהם המערערים: 1. רפאל דודוב 2. זוהר מגרשווילי 3. סרגיי גרבניוק 4. יעקב בן מושאילוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 07.05.2012 בע"פ 3769-02-11 שניתן על ידי כבוד השופט ע' מודריק תאריך הישיבה: כ"ד בכסלו תשע"ד (27.11.13) בשם המערערים: עו"ד י' גולן בשם המשיבה: עו"ד ע' פלד פסק-דין השופטת ע' ארבל: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (כבוד השופט ע' מודריק), שדן את המערערים 1, 2 ו-4 (להלן: רפאל, זוהר ויעקב, בהתאמה) לעונש של 9 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי, ואת המערער 3 (להלן: סרגיי) לעונש של 7.5 שנות מאסר בפועל (כולל הפעלה מצטברת של חצי שנת מאסר מותנה) ושנה וחצי מאסר על תנאי. רקע 1. המערערים הורשעו בהסדר טיעון על יסוד הודאתם בכתב אישום מתוקן הכולל חמישה אישומים. הודאתם נמסרה לאחר שקוימו 11 דיוני הוכחות בתיק. בכתב האישום המתוקן מתוארים שני מעשי שוד שבוצעו בנסיבות מחמירות (אישומים 1, 2) ושני מעשי סחיטה באיומים (אישומים 3, 4). האישום החמישי מיוחס לרפאל בלבד ועניינו גניבת חבילת סיגריות מקיוסק. מעשי השוד בוצעו בעקבות קשר שקשרו ארבעת המערערים לשדוד מכוני ליווי בכוח ובאיומים. בשוד הראשון השתתפו סרגיי ויעקב ואילו בשוד השני השתתפו רפאל, זוהר וסרגיי. מעשי השוד בוצעו בהפרש של כשבוע ובנסיבות דומות למדי. על מנת לעמוד על חלקו של כל אחד מן המעורבים באירועים, אתאר את המיוחס להם ביתר פירוט: 2. במסגרת השוד הראשון (הוא האישום הראשון), הגיעו סרגיי ויעקב ביחד עם אדם נוסף ביום 10.9.2010 למכון ליווי בתל אביב כשהם מצוידים באקדח, סכין ואגרופן. במכון היו באותה עת שש עובדות, שומר ולקוחות. יעקב הצמיד את אקדחו למצחו של השומר ולאחר מכן הורה לו לשכב על הרצפה כשהוא מכוון את האקדח לעורפו. האדם הנוסף קשר את ידי השומר מאחורי גבו, כשהוא שכוב על בטנו. יעקב שאל את השומר אם המצלמות במקום פועלות ואיים שישבור את ראשו אם ישקר לו. בהמשך צעק יעקב כשהוא מנופף באקדחו, כי הנוכחים במקום יהיו בשקט ולא יזוזו. בשלב זה רוכזו כל הנוכחים במכון בחדר אחד, לאחר שסרגיי והאדם הנוסף פרצו בכוח לחלק מהחדרים והוציאו מהם עובדות ולקוחות כשהם עירומים. בשעה שיעקב נטל מן הנוכחים באיומי אקדח את כספם ואת הפלאפונים שהיו ברשותם, ניפץ סרגיי את כל הארונות במכון וקרע את כבלי המצלמות. יעקב גם דחף את אחד הלקוחות שהביע התנגדות והכה אותו בכתפו. המערערים והאדם הנוסף נמלטו מהמקום עם סכום כסף העולה על 15,000 ש"ח, ארנקים ופלאפונים, לא לפני שיעקב איים על הנוכחים כי מי שיצא מהמכון לפני הזמן יפגע על-ידי תצפיתן מטעמם ששומר בחוץ. בגין כך, הורשעו סרגיי ויעקב בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק והחזקה ונשיאת נשק שלא כדין לפי סעיפים 144(א) ו-144(ב) לחוק. 3. השוד השני (אישום שני) התרחש כשבוע לאחר מכן, גם הוא במכון ליווי בתל אביב. סרגיי נכנס למכון ופנה לאחת העובדות כשהוא מתחזה ללקוח. בהמשך דחף את העובדת, הפילהּ על ספה שהיתה במקום ואפשר לרפאל ולזוהר להיכנס. רפאל נכנס אל המכון כשהוא דוחף את השומר והורה לו לשכב באיומי אקדח. לאחר מכן הצמיד את האקדח לראשו של השומר, בשעה שזוהר הצמיד סכין לצווארו, והשניים צעקו עליו שלא יתבונן בהם, שאם לא כן יהרגו אותו. זוהר דחף את אצבעותיו לעיניו של השומר בכוח כדי שלא ירים את ראשו ויסתכל. רפאל קרא לעבר הנוכחים במכון למסור לו כסף ופלאפונים ונופף באקדחו. זוהר חסם את היציאה מהחדר כשבידו אגרופן וסכין. בשלב זה הוריד מי מהמערערים חגורה מבגדיה של אחת העובדות וקשר באמצעותה את השומר, כשסרגיי מאיים עליו באגרופן. רפאל אסף את הכסף מהנוכחים ולאחר מכן כיוון את אקדחו לקופאית ודרש ממנה בצעקות ואיומים למסור לו את כל הקופה. המערערים איימו על הנוכחים לבל יזוזו במשך עשר דקות, אחרת יפגעו מתצפיתן ששומר בחוץ, ועזבו את המקום עם הכסף, התיקים והפלאפונים ששדדו. בגין מעשים אלה הורשעו רפאל, זוהר וסרגיי באותן העבירות שבאישום הראשון. 4. מעשי הסחיטה באיומים (והעבירות הנלוות להם כמפורט להלן) בוצעו כשלושה חודשים לאחר מעשי השוד. בסחיטה הראשונה לקחו חלק המערערים כולם ואילו בסחיטה השניה לקחו חלק רפאל, זוהר וסרגיי בלבד. הסחיטה הראשונה (אישום שלישי) בוצעה כלפי בחורה בשם אניה, המנהלת משרד בחולון (בגזר הדין צוין כי מדובר במשרד למתן שירותי ליווי). במועד מסוים לאחר חודש יוני 2010, הגיע רפאל למשרדה של אניה, כשהוא שיכור ומצויד באגרופן, והכה בחור בשם א.ק, שהוא מעובדי המשרד, בתואנה שדיבר בגסות לאחת מעובדות המשרד, שהיתה בת-זוגו של רפאל באותה שעה. בהמשך, הגיעו יתר המערערים למשרד והציעו לאניה לשתף עימם פעולה במעשי שוד של מכוני ליווי תמורת אחוז מסוים מן השלל. אניה סירבה להצעתם. בעקבות זאת קשרו המערערים קשר לסחוט את אניה באיומים. בדצמבר 2010 בשעת לילה הגיעו המערערים למשרד ודרשו מאניה סכום של 5,000 ש"ח במזומן עבור חברם ששוהה בכלא. אניה הגיבה כי אין ברשותה סכום כזה, אך המערערים דרשו במפגיע לקבל את הסכום הנ"ל. מחמת האימה שהטילו עליה, נסעה אניה למקום מסוים כדי לנסות ללוות כסף מאדם שנמצא באותו מקום. זוהר התלווה אליה כדי "להשגיח" שתמלא את הנדרש ממנה. כשהתברר שמשימת הלוואת הכסף אינה צולחת, איים עליה זוהר בנוכחות שאר המערערים שיפגע בילדיה הקטנים אם לא תשיג עבורם את הכסף. בתגובה אמרה אניה שתקרא למשטרה ואז עזבו המערערים את המקום. בגין מעשים אלה הורשעו המערערים בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (לפי הסעיף הנ"ל) וסחיטה באיומים לפי סעיף 428 (רישא) לחוק. רפאל הורשע גם בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק. 5. במעשה הסחיטה השני (אישום רביעי) השתתפו כאמור רפאל, זוהר וסרגיי. בביקוריהם במשרדה של אניה, הבחינו השלושה בניקיטה, אחד מעובדי המשרד. זוהר, שלו היכרות מוקדמת עם ניקיטה, הזמינו להיפגש עימו ועם חבריו. ניקיטה, שחשש מהמפגש על רקע סחיטתה של אניה, עדכן אותה בדבר הפגישה וביקש מחברו א.ג להצטרף אליו. בחודש ינואר 2011 בשעת לילה נפגשו ניקיטה וחברו עם רפאל, זוהר וסרגיי. זוהר שאל את ניקיטה כיצד להוציא כסף מאניה. כשענה ניקיטה שלא יוכל לסייע בדבר, דרשו ממנו להוציא את א.ק מהמשרד, ולשאלתו מדוע, ענה לו רפאל "לרצוח אותו, לזיין, מה זה משנה לך? הרי א.ק הוא חוליה חלשה של אניה". לאחר שסירב ניקיטה גם לדרישה זו, התחולל בינו לבין רפאל וזוהר דין ודברים שבמהלכו איימו השניים על ניקיטה והכוהו. במקביל אחז סרגיי בא.ג על מנת שלא יסייע לניקיטה. המערערים דרשו מניקיטה תשלום של 15,000 ש"ח, נטלו את רכבו ונסעו בו מן המקום. בגין אישום זה הורשעו רפאל וזוהר בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (לפי הסעיף הנ"ל) וסחיטה באיומים לפי סעיף 428 (סיפא) לחוק. בנוסף, הורשע רפאל בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית לפי סעיפים 380 ו-382 לחוק, ואילו סרגיי הורשע בעבירה של סיוע לסחיטה באיומים לפי סעיף 428 (סיפא) ביחד עם סעיף 31 לחוק. 6. בפתח גזר הדין ציין השופט מודריק כי לצורך קביעת עונשיהם של המערערים, הוא ביצע "שקלול מחשבתי של מערכות השיקולים השונות בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין", אך מאחר שהתיקון לחוק טרם נכנס לתוקף, הוא נמנע מביצוע "מהלך מדוקדק ומובנה של שקילה". הוא התרשם כי המערערים אשר שמו לעצמם למטרה לשדוד ולסחוט כספים מאנשים שעיסוקיהם בשולי החברה, חטאו בפעילות עבריינית בדרגת חומרה גבוהה. כמו-כן, הוא לא מצא יסוד להבחין בין המערערים השונים מבחינת חלקם היחסי בכל עבירה, הואיל ואלה פעלו כחבורה, בעצה אחת, במטרה לשדוד ולבוז בהיקפים של עשרות אלפי שקלים. לנסיבותיהם האישיות מצא ליתן משקל מועט בלבד, אף שרוב המערערים באים מרקע לא פשוט ורובם התדרדרו לשימוש בסמים. רק את עניינו של סרגיי החליט לבדל בהקשר זה, בעיקר בשל היעדר עבר פלילי מכביד בשונה מיתר המערערים, ונוכח תרומת שירותו הצבאי החיובי ביותר. לבסוף, ציין כי אין לזָכות את המערערים במלוא ההקלה הניתנת למי שהודה בטרם ניהול משפט, שכן הודאתם הגיחה לעולם לאחר דיוני הוכחות לא מעטים, ואולם בכל זאת היה בה כדי לחסוך זמן שיפוטי בלתי מבוטל. על בסיס האמור, גזר בית המשפט על רפאל, זוהר ויעקב עונש של 9 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי, לבל יעברו במשך 3 שנים עבירה שיש בה יסוד של אלימות או איום באלימות או קשירת קשר לביצוע אלימות מסוג פשע. רפאל נדון בגין האישום החמישי לחודש נוסף של מאסר על תנאי, שלא יעבור במשך שנה עבירת גניבה. על סרגיי נגזר עונש של 7 שנות מאסר בפועל, שאליו התווספה חצי שנת מאסר כתוצאה מהפעלת מאסר מותנה מתיק קודם (כלומר בסך הכל 7.5 שנות מאסר בפועל), וכן שנה ומחצה מאסר על תנאי, כאשר התנאי זהה לזה שהוטל על יתר המערערים. בהתחשב באורך תקופות המאסר שהושתו, לא ראה בית המשפט צורך בהטלת קנס על המערערים, וכן נמנע מהטלת פיצוי בשל היעדר בהירות באשר לזהות המתלוננים שניזוקו מידי המערערים. 7. המערערים משיגים על גזר הדין כשבפיהם שתי טענות מרכזיות. ראשית, כי העונש שנגזר עליהם חורג לחומרה באופן מהותי וקיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים. שנית, כי גזר הדין נעדר התייחסות אינדיבידואלית לכל מערער ומערער, חרף נסיבותיהם האישיות השונות והפערים במידת חלקם בעבירות. נטען כי בית המשפט שגה בהתייחסו אל המערערים כאל מקשה אחת, בהתעלם מההבחנה הברורה ביניהם לעניין מהות המעשה ולעניין מיהות העושה. לטעמם, צריך היה ליצור מדרג ענישה שונה לרפאל ולזוהר מצד אחד, ולסרגיי ויעקב מהצד השני. מטעמים אלה עותרים הם להפחית בעונשי המאסר שנגזרו עליהם. 8. באת-כוח המשיבה מבליטה בטיעוניה את היבטי החומרה שבמעשי המערערים, ובכלל זה כי מדובר בפשעים שבוצעו בחבורה, בפרק זמן לא קצר יחסית, חלקם תחת איומים של נשק חם וקר וכוונו נגד שכבת אוכלוסיה חלשה – נשים העוסקות בזנות למחייתן. היא גורסת כי פסקי הדין שאליהם הפנתה ההגנה אינם רלוונטיים לענייננו, ומצביעה על מקרי שוד דומים בחומרתם, לשיטתה, שבהם נפסקו עונשים מחמירים, תוך שהטעימה כי במקרה שלפנינו נלוו למעשי השוד גם מעשי סחיטה באיומים. מעבר לכך, היא מציינת את נסיבותיהם האישיות של המערערים השונים אך עומדת על כך שגם בהתחשב בהן, העונשים שנגזרו הם ראויים והולמים ועל-כן אין עילה להתערב בהם. דיון והכרעה 9. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מזה ומזה בכובד ראש, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור בעניינם של סרגיי ויעקב ולדחות את הערעור בכל הנוגע לרפאל וזוהר. למסקנה זאת הגעתי לאחר שנתתי את דעתי להלכה המושרשת, שלפיה ערכאת הערעור תטה שלא להתערב בעונש שנגזר על-ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בלבד. 10. אף שבית המשפט המחוזי ציין בגזר דינו כי קביעת עונשיהם של המערערים תיעשה בשים לב לנסיבותיהם הפרטניות, דומה כי בסופו של דבר גזר את דינם כמקשה אחת מבלי שהבחין ביניהם לעניין חלקם במעשים ומידת תרומתם לביצוע העבירות. בכך "חטא" בית המשפט לעיקרון הענישה האינדיבידואלית, המשמש קו מנחה במלאכת הענישה בשיטתנו (ראו, למשל: ע"פ 5133/08 בר ציון נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (21.1.2009); ע"פ 9919/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (18.2.2010)). על-פי עיקרון זה, בבוא בית המשפט לגזור את הדין, שומה עליו לבחון כל מקרה לגופו, תוך התחשבות בנסיבותיו הייחודיות של מעשה העבירה ושל הנאשם העומד לפניו. עיקרון הענישה האינדיבידואלית, שהנחה את בתי המשפט מימים ימימה, עוגן גם בהוראותיו של תיקון 113 לחוק העונשין, ובא לידי ביטוי בעיקרון ההלימה העומד בלבו. עיקרון ההלימה קובע כי עונש ייחשב להולם רק אם הוא מתחשב בסוג העבירה בנסיבות המסוימות שבהן היא בוצעה, ותוך התייחסות למידת אשמו של הנאשם המסוים העומד לפני בית המשפט (ראו סעיף 40ב לחוק; ע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (5.6.2013). את נסיבות ביצוע העבירה וחלקו היחסי של הנאשם בביצועה יש להביא בחשבון בשלב קביעת מתחם העונש ההולם, ראו סעיף 40ט לחוק). 11. חרף מושכלות ראשונים אלה, וחרף הערתו של בית המשפט המחוזי כי גזר את דינם של המערערים ברוח תיקון 113 (שאינו חל על המקרה שלפנינו), בחר בית המשפט להתייחס אל המערערים במאוחד, תוך שקבע כי אין יסוד להבחנה של ממש ביניהם מבחינת חלקם היחסי בעבירות. תמהני כיצד הגיע בית המשפט למסקנה זו, כאשר המערערים שלפניו הורשעו באישומים ובעבירות שונים זה מזה, ונבדלים גם במידת מעורבותם בעבירות שביצעו במשותף. הדוגמה הבולטת ביותר, אשר בה מצאתי שנכון יהיה להתערב כמפורט להלן, היא זו של יעקב. יעקב נדון לעונש זהה לזה של רפאל וזוהר (9 שנות מאסר בפועל, כזכור). אלא שהשוואה פשוטה בין יעקב לבין רפאל מעלה כי המעשים המיוחסים לרפאל עולים – הן בכמות, הן באיכות – על המעשים המיוחסים ליעקב. רפאל מואשם בארבעה מתוך חמשת האישומים בעוד שיעקב מואשם בשני אישומים בלבד. רפאל הורשע בשלוש עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות, החזקה ונשיאת נשק שלא כדין, סחיטה באיומים שלא הובילה למעשה, סחיטה באיומים שהובילה למעשה, תקיפה סתם, תקיפה הגורמת חבלה ממשית וכן עבירת גניבה. זאת בעוד שיעקב הורשע בשתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות, החזקה ונשיאת נשק שלא כדין וסחיטה באיומים שלא הובילה למעשה. אף ששניהם מילאו תפקידים דומים ומרכזיים במעשי השוד, הרי שרפאל היה מעורב גם בסחיטה אלימה (האישום הרביעי), שבגדרה הכה את ניקיטה וגרם לו חבלה של ממש (ומכאן הרשעתו בעבירה של חבלה ממשית). גם במסגרת הסחיטה המשותפת לשניהם (האישום השלישי), חלקו של רפאל עולה על זה של יעקב בכך שהכה את א.ק (ומכאן הרשעתו בעבירה של תקיפה סתם). אבהיר כי גם לשיטתי, כאשר מדובר בעבירה שנעברה על-ידי מספר מבצעים בצוותא, אין לאבחן ולבודד את חלקו של כל אחד בעבירה ולהענישו רק על בסיסו. בסיטואציות של שותפים לדבר עבירה (מבצעים בצוותא), יהיה נאשם אחראי גם למעשיו של רעהו במנותק מהשאלה מה היתה תרומתו-שלו לביצוע העבירה. אף על פי כן, יהיו מקרים שבהם ראוי יהיה לאבחן את הנאשם הדומיננטי יותר למול זה הפסיבי יותר, והכל בכפוף לנסיבות העניין. במקרה שלפנינו, הקושי בניתוח שערך בית המשפט קמא נובע בעיקר מן העובדה שמדובר במערערים שלקחו חלק באישומים שונים, שהתרחשו בזמנים שונים ומתארים מעשי עבירה נפרדים. במצב דברים זה, לא ניתן לייחס למערער אחד אשַם בגין מעשיו של מערער אחר, שבוצעו בגדר אישום שונה ונפרד, אשר לא היה לו כל חלק בו. אם כן, לדעתי, היקפם השונה של המעשים המיוחסים ליעקב ולרפאל הצדיק הבחנה מסוימת בעונש שנגזר עליהם. אדגיש כי אין בנמצא נסיבות אחרות המצדיקות החמרה עם יעקב והשוואת עונשו לזה של רפאל. נסיבותיהם האישיות של השניים דומות להפליא: שניהם עלו לארץ, עברו ככל הנראה התעללות מצד אביהם והתדרדרו לחיי פשע וסמים. לשניהם עבר פלילי מכביד הכולל עבירות סמים, רכוש ואלימות, שניהם ריצו עונשי מאסר ממושכים, שניהם בעלי משפחות ולגבי שניהם נטען כי החלו בהליך שיקומי בין כותלי בית הכלא. משכך, סבורתני כי יש מקום להוריד בעונשו של יעקב בשנה ומחצה לעומת עונשו של רפאל (שנדון כאמור ל-9 שנות מאסר בפועל), כך שיעמוד על 7.5 שנות מאסר. 12. פה המקום לציין כי לא מצאתי עילה להתערב בעונשו של רפאל, שהוא הסמן העליון בסולם החומרה מבין ארבעת המערערים. העונש שנגזר עליו הוא אכן מחמיר וממושך באופן יחסי אך לא התרשמתי כי בנסיבות העניין הוא סוטה לחומרה באורח קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת (וכך גם עונשיהם של יתר המערערים, לאחר ההפחתות במסגרת ערעור זה). גם אם אאמץ את עמדת ההגנה כי העונש המקובל למעשה שוד דומה בנסיבותיו נע בין 4 ל-6 שנות מאסר, הרי שמעשיו של רפאל (כמו של יתר המערערים) אינם מתמצים בשוד בלבד, אלא במקרה של רפאל נלוו להם גם שני מעשי סחיטה באיומים וגניבה. כשמביאים בחשבון את נסיבות ביצוע העבירות – לרבות שוד מתוכנן היטב שבוצע בחבורה תוך שימוש בנשק חם וקר כלפי קורבנות שנבחרו במיוחד עקב הסבירות שיחששו להתלונן במשטרה, כמו-גם את עברו הפלילי המכביד של רפאל, הכולל בין השאר הרשעה קודמת בעבירה של שוד מזוין, והעובדה שריצה עונשי מאסר ממושכים שלא היה בהם כדי להניאו מן החזרה לחיי הפשע, באופן המלמד על סיכויי שיקום נמוכים, איני מוצאת כי מדובר בעונש חמור במידה המצדיקה התערבות, וזאת גם לאחר שהתחשבתי בנסיבות המקלות דוגמת הודאתו בכתב האישום המתוקן והרקע הבעייתי שבו גדל. 13. אשר לזוהר, גם בעניינו לא מצאתי מקום להתערב. במדרג בין המערערים, ניצב זוהר ברף העליון בקרבת רפאל. כמו רפאל, גם זוהר השתתף במעשה שוד ובשני מעשי סחיטה באיומים. זוהר לקח חלק דומיננטי למדי בביצוע העבירות – הן בשוד, במהלכו נשא סכין ובין היתר החזיקו בצמוד לצווארו של השומר ואיים להורגו, הן במעשי הסחיטה – ב"השגחתו" אחר אניה בסחיטה הראשונה, ובכך שיזם את המפגש עם ניקיטה בסחיטה השניה, וכן הכה ואיים עליו לצד רפאל (אם כי ראוי לציין שבניגוד לרפאל, זוהר לא הורשע בעבירה של חבלה ממשית). לסברתי, הפערים בין מעשיו של זוהר לבין מעשיו של רפאל אינם מצדיקים בנסיבות העניין התערבות של ערכאת הערעור והמתקת עונשו של זוהר. שניהם מילאו תפקידים מרכזיים במסכת העבריינית הקשה המתוארת בכתב האישום, לשניהם נסיבות אישיות דומות הכוללות עבר פלילי מכביד ומגוון, עונשי מאסר קודמים, רקע של התמכרות לסמים וניסיון גמילה כשנה לפני ביצוע העבירות. אמת, העונש שנגזר על זוהר אינו קל, ואולם כמבואר מעלה לא מצאתי כי הוא חורג לחומרה מן המקובל. אציין בהקשר זה כי על המערערים לא נגזר קנס לנוכח משך המאסרים שהושתו, וכן לא הוטל עליהם לפצות את המתלוננים בשל אי בהירות לגבי זהותם. זאת אף שסכומי הכסף הגדולים והרכוש שנשדדו לא הוחזרו (למעט מספר מכשירי פלאפון). גם לא היתה הצעה מצד המערערים לפצות את המתלוננים (ראו עמ' 556 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי מיום 30.4.12). 14. לעומת זאת, בעניינו של סרגיי שוכנעתי כי יש עילה להפחתה מסוימת בעונשו. לא הקלתי ראש בחומרה שדבקה במעשיו של סרגיי, המתבטאת בין השאר, בכך שהוא היחיד מבין הארבעה שלקח חלק בשני מעשי השוד ובשני מעשי הסחיטה באיומים (ארבעה אישומים). התנהלות רציפה זו מלמדת על אימוץ אורח חיים עברייני לפרק זמן בלתי מבוטל. יחד עם זאת, חלקו היחסי של סרגיי בעבירות היה קטן יותר בהשוואה לאחרים. ככלל, בשונה משותפיו, מעשיו לא התאפיינו באלימות והוא לרוב לא נשא נשק. אף אניה, קורבן הסחיטה הראשונה, העידה כי סרגיי נבדל מן היתר וחלקו היה פסיבי יותר. במסגרת הסחיטה השניה, הורשע סרגיי במעמד של מסייע בלבד בניגוד לרפאל וזוהר ולא נקט בעצמו באלימות כלפי ניקיטה. סרגיי שונה מיתר המערערים גם בכך שעד לפרשה הנוכחית, ניהל אורח חיים נורמטיבי ביסודו לרבות שירות צבאי חיובי לשביעות רצון מפקדיו. לסרגיי עבר פלילי זניח בהשוואה לשאר המערערים, הכולל הרשעה אחת, שאותה הסביר על רקע רצונו לתבוע את עלבונה של אמו, שעל-פי הנטען סולקה ממסעדה. סרגיי לא ריצה בעבר עונשי מאסר ונדון בגין הרשעתו היחידה למאסר על תנאי (שהופעל בתיק הנוכחי). ואכן, גם בית המשפט המחוזי ראה להקל עם סרגיי לעומת שותפיו והעמיד את עונשו על 7 שנות מאסר. בהתחשב בטעמים הנזכרים, ובשים לב לכך שעונשי המאסר שנגזרו על-ידי בית המשפט המחוזי מחמירים באופן יחסי, אני סבורה כי יש להקל עם סרגיי במידה נוספת. הייתי רוצה להאמין כי הקלה זו תהיה עבורו פתח של תקווה, שיהיה בו כדי להוליכו בחזרה לדרך הישר. עונשו יופחת אפוא ל-6 שנות מאסר בפועל, שאליהן תתווסף במצטבר חצי שנת מאסר מתיק קודם, כך שבסך הכל ירצה עונש של 6.5 שנים. סוף דבר, הערעור מתקבל ביחס לסרגיי ויעקב, ונדחה בכל הנוגע לרפאל ולזוהר. ניתן היום, כ' בטבת תשע"ד (23.12.13). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12047960_B01.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il