סטריט נ' המוסד לביטוח לאומי ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4794-08-24 לפני: כבוד השופט נעם סולברג כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט יחיאל כשר העותר: יצחק ג'אק סטריט נגד המשיבים: 1. המוסד לביטוח לאומי 2. בית הדין הארצי לעבודה עתירה בעניין פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (סגן הנשיאה א' איטח, השופטות ס' דוידוב-מוטולה ו-ח' אופק גנדלר, ונציגי הציבור ו' אדוארדס, ו-ב' סמו), מיום 1.1.2024, בעב"ל 3241-08-23 בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט יחיאל כשר: בשנת 2007 חוקקה הכנסת את חוק פיצוי לנפגעי פוליו, התשס"ז-2007 (להלן: החוק). על פי הקבוע בסעיף 1 לחוק, מטרת החוק הינה: "...לפצות את נפגעי הפוליו שלקו בישראל במחלת שיתוק ילדים ובכך לבטא את מחויבותה של מדינת ישראל כלפיהם" (להרחבה על אודות החוק, הליך חקיקתו והתכליות העומדות בבסיסו, ראו: בג"ץ 10771/07 גוירצמן נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד סג(3) 418 (2010); בג"ץ 273/10 אלמיזרק נ' בית הדין הארצי לעבודה ירושלים (2.9.2011)). החוק מקנה ל-"נפגעי פוליו" זכות לפיצוי חד פעמי ולקבוצה חודשית. "נפגעי פוליו" מוגדרים בסעיף 2 לחוק, כדקלמן: "תושב ישראל שלקה בישראל במחלת שיתוק ילדים ושרופא מוסמך או ועדה רפואית לעררים כאמור בסעיף 7 קבעו כי נגרמה לו נכות עקב אותה מחלה". סעיף 7 לחוק, אליו מפנה הגדרת "נפגעי פוליו" בסעיף 2 הנ"ל, קובע כי תנאי מוקדם להגשת תביעה לפי החוק הינה כי רופא מוסמך או ועדה רפואית לעררים קבעו כי התובע לקה במחלת הפוליו (סעיף 7(ב)(1)), או כי התובע קיבל בישראל טיפול רפואי בשל מחלת שיתוק ילדים שבה לקה (סעיף 7(ב)(2)). כמו כן, בשנת 2012 תוקן החוק ונקבע בו, במסגרת סעיף 4(ב), כי: "תביעות לפי חוק זה יוגשו בתקופה שמיום ז' באדר התשע"ב (1 במרס 2012) ועד יום י' באדר התשע"ה (1 במרס 2015) ולא ישולמו תשלומים לפי חוק זה לגבי תביעות שהוגשו שלא בתקופה האמורה". העותר בעתירה דנן חלה בפוליו בשנת 1972 עת ששהה במרוקו, וקיבל טיפול רפואי למחלתו בצרפת, אליה היגר ממרוקו. העותר עלה לישראל לראשונה בשנת 2015, ולאחר שירד מהארץ וחזר לצרפת, עלה לישראל פעם נוספת בשנת 2017. העותר מעולם לא קיבל טיפול רפואי למחלתו בישראל. בשנת 2018, הגיש העותר תביעה, לפי החוק, למוסד לביטוח לאומי, ותביעתו נדחתה בשל אי עמידתו בתנאי הסף הקבועים בחוק. תביעה שהגיש העותר על דחיית תביעתו, לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, נדחתה (ב"ל (אזורי ת"א) 12711-02-23 סטריט - המוסד לביטוח לאומי (10.6.2023)). ערעור שהגיש העותר לבית הדין הארצי לעבודה נדחה אף הוא (עב"ל (ארצי) 3241-08-23 סטריט - המוסד לביטוח לאומי (1.1.2024)). בפסק דינו, ציין בית הדין הארצי (סגן הנשיאה א' איטח, השופטות ס' דוידוב-מוטולה ו-ח' אופק גנדלר, ונציגי הציבור ו' אדוארדס, ו-ב' סמו), כי העותר לא חלק על כך שלא מתקיימים בו תנאי הזכאות הקבועים בחוק, אלא שטענותיו הופנו כלפי הוראות החוק ובחירתו של המחוקק לייחד את ההטבות שמעניק החוק רק למי שעומד בתנאים הנקובים בו. בית הדין הארצי קבע שבטענות אלו אין כדי להצדיק את קבלת הערעור, תוך שציין כי: "תנאים אלה נקבעו באופן מכוון, נוכח כך 'שהמדינה רואה את עצמה אחראית לכאב והסבל שנגרמו לנפגעים כתוצאה מטיפול לא מועיל במקרה של חוק הפוליו', וכאשר נקבע כי 'ברי אם כן לאור תכלית החוק, שהוא לא נועד לפצות את אלה שלקו בשיתוק ילדים מחוץ לתחומי המדינה ועלו אליה לאחר מכן", דוגמת המערער'. נוסיף כי המערער מקבל קצבת נכות כללית ובכך ניתן מענה למצבו הרפואי" (שם, פסקה 6; ההפניות הוסרו – י' כ'). על פסק דינו של בית הדין הארצי הגיש העותר את העתירה שבפנינו, וגם במסגרתה אין הוא טוען כי הוא עומד בתנאים הנקובים בחוק, אלא כי עצם העובדה שקיימים בחוק תנאי הסף המפורטים לעיל, אינה צודקת. דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה לא יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה, והתערבותו מצומצמת למקרים חריגים בלבד שבהם מתקיימים שני התנאים המצטברים: נתגלתה בפסיקת בית הדין הארצי טעות משפטית מהותית, ובנסיבות העניין הצדק מחייב התערבות של בית משפט זה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986); בג"ץ 2578/24 קסטוריאנו נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 12 (נבו 15.4.2024)). בענייננו, במסגרת טענותיו בפני בית הדין הארצי, ביקש העותר לתקוף את הוראות החוק במעין תקיפה עקיפה, אך זאת מבלי שביסס את טענותיו כדבעי וללא ניתוח חוקתי קונקרטי ביחס להסדרים שביקש לתקוף. על כן, סבורני כי לא נתגלתה בפסק דינו של בית הדין הארצי כל טעות משפטית מהותית, שכן הלכה היא כי: "טענה לפגיעה חוקתית אינה יכולה להישמע בעלמא, אלא יש לבססה כדבעי, תוך הנחת תשתית עובדתית מתאימה וניתוח חוקתי קונקרטי של השלבים השונים של הביקורת החוקתית" (בג"ץ 8568/19 אני ואתה – מפלגת העם הישראלית נ' כנסת ישראל, פסקה 7 (22.1.2020); וראו גם: בג"ץ 5187/22 הדר מוכתר – "צעירים בוערים" נ' כנסת ישראל, פסקה 6 (17.8.2022); בג"ץ 6972/07 לקסר נ' שר האוצר, פסקה 28 (22.3.2009)). כמו כן, אינני סבור כי הצדק מחייב את התערבותנו בנסיבות העניין דנן, וזאת לאור תחולתו של החוק ולאור העובדה שמצבו הרפואי של העותר זוכה למענה במסגרת קצבת הנכות הכללית שהוא מקבל. סיכומו של דבר: העתירה נדחית בזאת. אין צו להוצאות. ניתן היום, ז' טבת תשפ"ה (07 ינואר 2025). נעם סולברג שופט דפנה ברק-ארז שופטת יחיאל כשר שופט