עו"ד שמעון לביא נ. נציגות הבית המשותף מגדל א' בניין לב הגליל

החלטה בתיק בש"א 4794/07 בבית המשפט העליון בש"א 4794/07 בפני: כבוד השופטת א' חיות המערער: עו"ד שמעון לביא נ ג ד המשיבה: נציגות הבית המשותף מגדל א' בניין לב הגליל רח' הבונים 6, טבריה ערעור על החלטת רשם בשם המערער: עו"ד ניב יוספן פסק-דין זהו ערעור על החלטת כבוד הרשמת ש' ליבוביץ מיום 29.5.2007 (להלן: "ההחלטה"), בה נתקבלה בקשת המשיבה למתן ארכה להגשת ערעור בעניין פסלות שופט עד למועד הגשתו בפועל. במסגרת הערעור הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה עד למתן החלטה בערעור. 1. במסגרת דיון הוכחות בבית משפט השלום בתל אביב, ביקש המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בהליך וזאת בשל כך שהגביל את זמן חקירת העדים. בהחלטתו, קבע בית המשפט כי אין ממש בטענות המערער משמדובר בתביעה קטנה המתנהלת בסדר דין מהיר ועל פי התקנות מוסמך בית המשפט להגביל חקירות עדים. עם זאת, קבע בית המשפט כי משחש המערער שלא יהיה לו יומו בבית המשפט, הוא פוסל עצמו מלדון בתיק. 2. ביום 2.5.2007 הגישה המשיבה בקשה למתן ארכה להגשת ערעור על החלטתו של בית המשפט קמא לפסול עצמו מלדון בתיק. המערער התנגד לבקשה. בהחלטתה מיום 29.5.2007 קבעה כבוד הרשמת כי דין בקשת המשיבה להתקבל בציינה כי המדובר באיחור של שלושה ימים בלבד וכי מתגובת המשיב עולה שכבר ביום 23.4.2007 נודע לו על כוונת המשיבה להגיש ערעור על החלטת הפסילה ומשכך עוצמת הפגיעה בציפייתו הינה פחותה. עוד קבעה כבוד הרשמת כי על פני הדברים סיכויי ההליך טובים וכי אם סבר בית המשפט שאין עילה המצדיקה את פסילתו, היה עליו להמשיך ולדון בתיק. לפיכך, ניתנה למשיבה הארכה המבוקשת להגשת הערעור עד למועד הגשתו בפועל והמשיבה חוייבה בהוצאות המערער בסך של 1,500 ₪. 3. על החלטה זו נסוב הערעור שבפניי. לטענת המערער נימוקי בית המשפט אינם מגלים טעם מיוחד שהצדיק את קבלת בקשת ההארכה. עוד טוען המערער כי בהחלטת בית המשפט לא נקבעו מועדים להגשת הערעור אלא נקבע כי הארכה להגשת הערעור תהיה עד למועד הגשתו בפועל, ובכך, לטענתו, ישנה התעלמות מוחלטת מסדרי הדין ומהמועדים הקבועים בהם. כמו כן, טוען המערער כי איחור של 3 ימים בהגשת בקשת המשיבה אינו איחור של מה בכך וכי מדובר באיחור משמעותי בהתחשב בזמן המוקצב בחוק להגשת ערעור מסוג זה. עוד הוא טוען כי העובדה שהאיחור הוא בן ימים ספורים אין בה לעצמה, כדי לשמש טעם מיוחד. לשיטתו, הודעת המשיבה על כוונתה לערער, אשר הומצאה לו ביום 23.4.2007, פועלת לחובת המשיבה בשל העובדה שבעקבותיה היה עליה להגיש את הערעור על החלטת הפסילה במועד. המערער מוסיף וטוען כי בדיון שנערך בבית משפט קמא לא הביעה המשיבה התנגדות לבקשת הפסילה של המערער ולפיכך קביעתה של כבוד הרשמת לפיה המערער צפה את הגשת ערעור על החלטת הפסילה אין לה על מה שתסמוך. לבסוף טוען המערער כי לא ברור על מה נסמכת קביעת הרשמת בדבר סיכויו הטובים של ההליך, שכן בעת הדיון בבקשת ההארכה טרם הוגש הערעור על ידי המשיבה. 4. דין הערעור להידחות. סיכוייו הטובים של הערעור עולים לכאורה מהנמקתו של בית המשפט עצמו בהחלטת הפסילה. בהתחשב בכך וכן בהתחשב באיחור הקצר, יחסית, צדקה כבוד הרשמת בסוברה כי יש לאפשר את הארכת המועד שנתבקשה. יתרה מכך, ערעור שעניינו פסלות שופט ראוי לו שיוכרע מנימוקים של מהות ולא מטעמים טכניים של סדרי דין (ראו והשוו: י' מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו 340)). אשר על כן, הערעור נדחה ועימו נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. ניתן היום, כ"א בסיוון, תשס"ז (07.06.07) ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07047940_V01.doc יג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il