ולנטינה טייץ נ. מדינת ישראל משרד השיכון והבינוי

פסק-דין בתיק בג"ץ 4791/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4791/11 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר העותרת: ולנטינה טייץ נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל משרד השיכון והבינוי 2. עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל 3. שירותי רווחה [כולל היחידה למחוסרי דיור - דרי רחוב] 4. חברת חלמיש 5. משטרת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה למתן סעד זמני פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: העתירה שבפנינו כתובה בכתב יד קשה לקריאה, תוכנה איננו ברור, והמסמכים המצורפים לה דהויים בחלקם ועל רובם כתובות הערות בכתב בלתי קריא. על כן קשה לאתר את עניינה המרכזי של העתירה ואת הסעד הקבוע המבוקש במסגרתה. העתירה מופנית כנגד הגורמים הבאים: מדינת ישראל משרד השיכון והבינוי; עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל; שירותי רווחה; חברת חלמיש; ומשטרת ישראל. מצורפת לעתירה, בקשה לסעד זמני במסגרתו מבקשת העותרת כי נורה למשיבים להתיר לה להישאר לגור בהוסטל לדיור מוגן סוציאלי בו היא מתגוררת כעת, וזאת עד למתן החלטה בעתירה זו. ככל שניתן להבין, לטענת העותרת מאז היום הראשון בו שוכנה בהוסטל בו היא גרה כיום, נגרם לה עוול בכך ששוכנה בחדר הממוקם במיקום רועש למדי. לאחר שפנתה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (עת"מ (י-ם) 532/05 ולנטינה טייץ נ' מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם, 5.12.2005), בעזרת העמותה לסינגור קהילתי, הועברה לחדר אחר. אולם, לאחר זמן מה, מצבה בהוסטל החמיר שוב, בשל התנכלות שכניה ולאחר שפנתה בנושא לגורמים שונים עתרה גם לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים אך עתירתה נמחקה. לדבריה, הלשכה לסיוע משפטי בירושלים מסרבת להעמיד לה עורך דין ולספק לה הגנה משפטית כנגד התביעות הכספיות שעומדות נגדה. לאחר עיון בכתבי טענותיה של העותרת ובכלל המסמכים שהוגשו, מסקנתי היא כי דין העתירה להידחות על הסף. כאמור, לא הצלחתי לרדת לסוף דעתה של העותרת, באשר לעילה שבגינה מוגשת עתירה זו והסעד המבוקש באמצעותה. ככל שניתן להבין מן העתירה שהגישה העותרת לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, אשר נמחקה על הסף ((עת"מ 25223-03-11, כבוד השופט י' נועם), העותרת מעוניינת לעבור להוסטל לדיור מוגן הדומה לזה שבו היא מתגוררת כעת – אך נמצא בעיר אחרת. זאת ככל הנראה, בשל קשיים שהיא חווה בהוסטל הנוכחי. לצערנו הרב, ועל אף שברור לנו כי העותרת נמצאת במצוקה עמוקה וחשה כי חרב עליה עולמה וכי אין לה למי לפנות, אין בידינו לסייע לה. עתירתה כללית ונעדרת תשתית עובדתית (בג"ץ 1759/94 סרוזברג נ' שר הביטחון פ"ד נה(1) 625 631 (1994); בג"ץ 9843/07 בנימין צוייג נ' שר הבריאות – ח"כ יעקב בן יזדי (טרם פורסם, 6.5.2010) בסעיף 7 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה); בג"ץ 6972/07 עו"ד עקיבא לרסר נ' שר האוצר (טרם פורסם, 22.3.2009). לא מצאנו בדבריה של העותרת כל נימוק ענייני המצדיק מתן סעד כלשהו בעניינה, לרבות סעד זמני. אשר על כן, דינה של עתירה זו להידחות. ככל שתרצה העותרת לעתור לסעדים מידי ערכאות שיפוטיות בהמשך, הרי שמומלץ לה להיעזר בסיוע משפטי כלשהו, לרבות סיועה של הלשכה לסיוע משפטי, אם תימצא זכאית לכך. ניתן היום, ב' בתמוז התשע"א (4.7.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11047910_H02.doc שצ+הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il