תיימור עטילה נ. מדינת ישראל

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 479/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ג' קרא המערער: תימור עטילה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.12.2020 (כב' השופט ד' פיש) ב-ת"פ 38126-08-19 תאריך הישיבה: כ"ד באב התשפ"א (2.8.2021) בשם המערער: עו"ד סאלח עבאס בשם המשיבה: עו"ד נגה בן סידי בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ס ברכה וייס פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.12.2020 (השופט ד' פיש) ב-ת"פ 38126-08-19. על המערער נגזר עונש של 28 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו מאחורי סורג ובריח, מאסר על תנאי ותשלום פיצוי לנפגע העבירה בסך 10,000 ש"ח. זאת לאחר שהורשע על פי הודאתו במיוחס לו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק, ותקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק. כתב האישום המתוקן 2. על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, בין המערער לנפגע העבירה (להלן: המתלונן) היכרות מוקדמת. ביום 13.8.2019 החנה המערער את רכבו מחוץ למסעדה ביישוב בית ג'ן באופן שחסם נתיב נסיעה בכביש. המתלונן, שעבר במקום עם רכבו יחד עם אחיינו עמיר, עצר באמצע הכביש, יצא מרכבו וניגש לרכבו של המערער; הוא פתח את הדלת והתיישב לצד המערער ללא רשותו. בין השניים התפתח דין ודברים, ובהמשך המתלונן יצא מן הרכב ונעמד בסמוך לו על הכביש. עמיר, אחיינו של המתלונן, ששמע צעקות מכיוון המערער והמתלונן, יצא מרכבו של המתלונן ונעמד על הכביש בסמוך למתלונן. כעבור רגעים אחדים יצא המערער כשבידו האחת תרסיס גז פלפל ובידו השנייה חפץ חד הנחזה כסכין או דוקרן. המערער ניגש למתלונן ולעמיר וריסס לכיוונם גז פלפל, וכתוצאה מכך השניים נפגעו בעיניהם. המתלונן זז ממקומו כשהוא מתקשה לראות, ואז התקרב אליו המערער ודקר אותו באמצעות החפץ החד שש דקירות בצידו השמאלי של פלג גופו העליון. המתלונן התמוטט על הקרקע, ועוברי אורח שהיו במקום הזעיקו אמבולנס. כתוצאה מהאירוע נגרם למערער חתך בידו השמאלית, ואילו למתלונן נגרמו חבלות חמורות: שלוש דקירות באזור בית החזה ובית השחי, דקירה במותן, שתי דקירות בעכוז, קרע קטן בטחול וכוויות בעיניים. המתלונן פונה לבית החולים ואושפז במשך יומיים. בגין המעשים המתוארים יוחסו למערער עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ותקיפה סתם. ההליך בבית המשפט המחוזי 3. המערער הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון, והורשע כאמור על פי הודאתו בהכרעת דין מיום 10.2.2020. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש. בהמשך לכך הורה בית המשפט על עריכת תסקיר שירות מבחן בעניינו של המערער, וכן על עריכת תסקיר נפגע עבירה בעניינו של המתלונן. מתסקיר שירות המבחן מיום 5.7.2020 עולה כי המערער בן 32, נשוי ואב לשני ילדים קטנים, שאחד מהם סובל מקשיים רגשיים והתנהגותיים. בתסקיר נכתב כי המערער סובל מכאבי גב בעקבות תאונת עבודה שאירעה לו, שבעקבותיה הוא הוכר כבעל נכות. עוד צוין כי המערער תיפקד לרוב מבחינה תעסוקתית עד לאירוע תאונת העבודה, וכי מאז הוא נתון במצוקה כלכלית. כן עולה כי המערער חווה שני אירועי מוות במשפחתו: אחיו נפטר בנסיבות טראגיות בשנת 2010, ובנו הבכור נפטר בגיל שלושה חודשים כתוצאה מבעיה רפואית. יצוין כי למערער עבר פלילי הכולל הרשעה בעבירות של איומים ותקיפה סתם (ת"פ 17106-09-15), שבגינה נדון למאסר מותנה. בעקבות ביצוע העבירה נושא ההליך דנן שולב המערער בקבוצה טיפולית, ומהתסקיר עולה כי הוא נכח בשישה מתוך שמונה מפגשים שנערכו במסגרת הטיפול הקבוצתי, שהופסק לנוכח התפרצות נגיף הקורונה. מהתסקיר עולה התרשמות אמביוולנטית של שירות המבחן מן המערער. מחד גיסא נכתב בתסקיר כי חוויית המעצר, הריחוק מהמשפחה וההתנסות הטיפולית הביאו את המערער לעריכת חשבון נפש ולהתבוננות ביקורתית בחלקיו הבעייתיים, וצוין כי נכונותו להסתייע בהליך טיפולי הלכה והעמיקה עם הזמן. עוד נכתב בתסקיר כי המערער נוטל אחריות למעשים המיוחסים לו בכתב האישום ומבין את חומרתם, מבטא אמפתיה כלפי המתלונן ומגלה נכונות לעריכת שינוי בהתנהגותו. מאידך גיסא התרשם שירות המבחן כי המערער בעל קושי בולט בהסתגלות ובתפקוד, וכי במצבים מורכבים הוא מתקשה להפעיל שיקול דעת ומגיב באופן אימפולסיבי ואלים. לנוכח האמור ועל אף המגמה החיובית שנצפתה, העריך שירות המבחן כי ההליכים הטיפוליים אינם מספיקים על מנת להוות גורמים מפחיתי סיכון. במצב זה נמנע שירות המבחן מהמלצה שיקומית בעניינו של המערער. 4. במהלך דיון שהתקיים ביום 10.8.2020, ביקש בא כוח המערער כי המערער יופנה שוב לשירות המבחן על מנת שייערך בעניינו "תסקיר משלים או נוסף", וזאת בנימוק ש"נקטע הליך טיפולי מעמיק ורציני בגלל נסיבות שאינן קשורות ב[מערער] עצמו". בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, והורה על עריכת תסקיר משלים בעניינו של המערער. ביום 15.10.2020 הוגש התסקיר המשלים, שנערך על בסיס פגישה אחת שהתקיימה עם המערער; תוך שצוין כי ניסיונות לקבוע פגישות נוספות לא צלחו מסיבות שונות. בתסקיר המשלים נכתב כי המערער מבקש להשתתף בהליך טיפולי, אולם שירות המבחן העריך כי פנייה זו נובעת בעיקרה מתוך חשש מתוצאות ההליך המשפטי, ולא מתוך מוכנות לגעת בתכנים רגשיים. סופו של דבר, שירות המבחן שב ונמנע מהמלצה שיקומית. 5. ביום 1.4.2020 הוגש לבית המשפט המחוזי תסקיר בעניינו של המתלונן. בתסקיר נכתב כי המתלונן חווה טלטלה רגשית בעקבות האירוע, וכי הוא עודנו מתמודד עם השלכותיה הפיזיות והרגשיות של הפגיעה על חייו. בתוך כך צוין כי בשל הפגיעה בכושרו הגופני של המתלונן הוא הפסיק לעבוד, וזאת מאחר שהעבודה דרשה מאמץ פיזי. עוד תוארו בתסקיר קשיים נפשיים שחווה המתלונן מאז האירוע, וכן פגיעה בדימויו העצמי וביכולתו לתת אמון באחרים. 6. ביום 7.12.2020 ניתן גזר הדין בעניינו של המערער. בית המשפט המחוזי ציין כי הערכים המוגנים שנפגעו הם שלמות הגוף ושמירה על הסדר הציבורי, וכי הפגיעה בהם הייתה מהותית. בית המשפט העיר כי גם בהנחה שהמערער נפגע כטענתו בידו בעת שהוא והמתלונן שהו ברכבו של המערער, אין הצדקה לאלימות שהפעיל האחרון בהמשך; ולפיכך נקבע כי "חלקו היחסי של [המערער] בביצוע העבירות היה מוחלט". בית המשפט הוסיף כי כתוצאה מהדקירות נגרם נזק ברמה שאינה מבוטלת, וכי הסיבות שהביאו את המערער לבצע את העבירה אינן מוצדקות. לנוכח נסיבות המקרה ומדיניות הענישה הנוהגת, העמיד בית המשפט המחוזי את מתחם הענישה על 48-20 חודשי מאסר. בבואו לקבוע את העונש בתוך המתחם, התחשב בית המשפט המחוזי בכך שהמערער הודה בשלב מוקדם של ההליך ובהיעדרו של עבר פלילי מכביד. בית המשפט הוסיף כי המערער השתתף בהצלחה בתוכנית שיקום שנקטעה בשל התפשטות נגיף הקורונה, אולם צוין כי מתסקיר שירות המבחן עלה כי אין זה ברור שהמערער היה מצליח לדבוק בהליך השיקום ולהפיק ממנו תועלת מרבית. לבסוף נתן בית המשפט המחוזי דעתו על מצבו האישי של המערער, ובתוך כך צוין כי הטלת מאסר ארוך תשפיע לרעה על משפחתו של המערער ועל יכולתו לפרנס את ילדיו ולדאוג להם. בהתחשב בכל האמור וכפי שצוין בפתח הדברים, הוטל על המערער עונש של 28 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו מאחורי סורג ובריח, כמו גם מאסר על תנאי ותשלום פיצוי למתלונן בסך 10,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי הבהיר כי בקביעת תקופת המאסר הוא התחשב, בין היתר, בכך שהמערער היה עצור באיזוק אלקטרוני במשך כחצי שנה (מיום 23.9.2019 ועד ליום 12.3.2020). הליך הערעור 7. לקראת הדיון בערעור הגיש שירות המבחן תסקיר נוסף בעניינו של המערער. מהתסקיר העדכני מיום 29.7.2021 עולה כי המערער הֵחֵל לרצות את מאסרו ביום 14.1.2021 בבית הסוהר "כרמל", וכי הָחֵל מיום 17.6.2021 הוא מרצה את עונשו בבית הסוהר "מגידו". שירות המבחן מציין כי בעת שירותו בבית הסוהר "כרמל" שולב המערער בקבוצות טיפוליות; ועוד מצוין כי הלה התמיד בהגעה למפגשים והשתתף באופן פעיל תוך שיתוף מעולמו הפנימי. כן נכתב בתסקיר כי בכלא "מגידו" משולב המערער כעובד במטבח, וכי לא נצפתה התנהגות חריגה מצידו. שירות המבחן מוסיף ומציין כי המערער מודה באופן פורמלי בביצוע העבירה נושא הערעור, ואולם נכתב כי הוא ממזער את חלקו בה, וכי הוא מחלק את האחריות על העבירה בינו לבין המתלונן. 8. הערעור נסב על חומרתו של עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער. ראשית כל נטען כי היה מקום לקבוע מתחם ענישה מתון יותר, למצער ברף התחתון; זאת בעיקר לנוכח התנהלותו של המתלונן, שלפי הנטען הוא זה שהתחיל את האירוע. המערער מציין כי אין מחלוקת שתגובתו הייתה פסולה ובלתי מידתית, ואולם לדבריו לא ניתן להתעלם מהעובדה כי הורתו של האירוע כולו בכך שהמתלונן פרץ לרכבו של המערער ללא רשות ועל מנת להתגרות ולעורר מהומה. המערער מוסיף כי הדקירות שגרם למתלונן הן שטחיות ברובן למעט דקירה אחת חודרנית, שלמרבה המזל לא הסבה נזק משמעותי. המערער מוסיף ומפנה לגזרי דין שניתנו במקרים שלטענתו היו דומים למקרה דנן ואף חמורים ממנו, שבמסגרתם נקבעו מתחמי ענישה מחמירים פחות מזה שנקבע בעניינו. נוסף על כך נטען כי העונש שנגזר על המערער בתוך המתחם הוא מחמיר מדי, וזאת בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. המערער מזכיר את בעיותיו הבריאותיות וההתפתחותיות של בנו, וכן את אובדנם של אחיו ובנו הבכור. הוא מציין כי מעצרו פגע פגיעה קשה בו ובמשפחתו, הן מבחינה כלכלית הן מבחינה רגשית; ועוד הוא מזכיר את תאונת העבודה שעבר, שבעקבותיה הוא סובל מנכות ומתקשה במציאת עבודה. המערער מציין כי שירת שירות חלקי בצה"ל, וכי שירותו נקטע בעקבות הטרגדיה שפקדה את משפחתו, ומוסיף כי התנדב במספר עמותות בישוב בית ג'ן. המערער מפנה למכתב מאת השיח' מופק טריף, הראש הרוחני לעדה הדרוזית, שבגדרו המליץ האחרון לבית המשפט המחוזי להקל בעונשו של המערער. המערער מוסיף ומציין כי הוא נטל אחריות מלאה על מעשיו והביע חרטה כנה, ומזכיר כי אין לחובתו עבר פלילי מכביד. עוד נטען כי משפחת המערער, בהסכמתו, יזמה הסכם סולחה עם המתלונן בסמוך לאחר האירוע. לדברי המערער, מבחינתו הסכם זה עודנו שריר וקיים, וזאת על אף התנערות המתלונן ממנו בהמשך. לסיום מציין המערער את השתתפותו הפעילה בהליך הטיפולי הקבוצתי, שהופסק בשל התפשטות נגיף הקורונה; לטענתו, ההליך השיקומי לא צלח במידה הנדרשת לצורך קבלת חוות דעת חיובית מאת שירות המבחן מסיבות שאינן תלויות בו. 9. במהלך הדיון שנערך לפנינו חזר בא-כוח המערער על נימוקי הערעור שבכתב תוך שהדגיש מספר נקודות. באת-כוח המשיבה מצידה טענה כי דין הערעור להידחות. היא ציינה כי נסיבות האירוע חמורות ביותר, וכי האחריות לאירוע היא על המערער. עוד היא ציינה כי למתלונן נגרמו חבלות חמורות, וכי אין להתעלם מכך שמעשי המערער יכלו להביא לנזק שאף חמור הרבה יותר. באת-כוח המשיבה הוסיפה כי העונש שנגזר על המערער הוא על הצד המקל, וכי נסיבותיו האישיות נלקחו בחשבון על ידי בית המשפט המחוזי. דיון והכרעה 10. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הן אלה שבכתב הן אלה שבעל-פה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה מושרשת היא כי ערכאת הערעור תתערב בגזר הדין שנקבע על ידי הערכאה הדיונית אך במקרים חריגים של סטייה בולטת ממדיניות הענישה הנוהגת, או כאשר נפלה בגזר הדין טעות מהותית (ראו מני רבים: ע"פ 3708/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (13.7.2021); ע"פ 2564/19 אזברגה נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (18.7.2019)). העונש שנגזר על המערער הוא עונש הולם בנסיבות העניין, וממילא אין המקרה שלפנינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בגזר הדין. 11. מעשיו של המערער חמורים: הוא ריסס גז פלפל בעיניהם של המתלונן ואחיינו ולאחר מכן דקר את המתלונן לא פחות משש פעמים, תוך שהשתמש בחפץ חד הנחזה להיות סכין או דוקרן, וכיוון לחזהו. למתלונן נגרם נזק שאינו מבוטל, ורק במזל לא נגרם לו נזק חמור אף יותר. בית משפט זה כבר עמד פעמים רבות על חומרתה של תופעת הסכינאות ועל הצורך לעקור את "תת-תרבות הסכין" מן השורש; וזאת, בין היתר, באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה (ראו מני רבים: ע"פ 1268/21 מדינת ישראל נ' אבו סמרה, פסקה 3 (15.7.2021); ע"פ 3092/20 נאצר נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (19.11.2020)). לפיכך ובנסיבות המקרה, אין הצדקה להתערבות לקולה במתחם העונש שקבע בית המשפט המחוזי. בתוך כך, אין לקבל את טענת המערער שלפיה יש להתערב לקולה במתחם עקב העובדה שהמתלונן הוא זה שהתחיל את האירוע. אמנם המתלונן נכנס לרכבו של המערער ללא רשות, ואולם לאחר שיצא המתלונן מן הרכב, היה באפשרותו של המערער לנסוע מן המקום. חלף זאת בחר המערער להסלים את האירוע עשרות מונים ולנהוג באלימות קשה, ומשכך האחריות המלאה למעשים מוטלת עליו. עוד ייאמר כי כלל נסיבותיו האישיות של המערער, כפי שהן הוצגו בנימוקי הערעור ופורטו לעיל, נלקחו בחשבון על ידי בית המשפט המחוזי בעת גזירת העונש. זאת ניתן ללמוד הן מגזר הדין המנומק, המתייחס במפורש לנסיבות אלה, הן מהעובדה שהעונש מצוי בחלקו התחתון של מתחם העונש ההולם שנקבע. אוסיף כי אין בידי לקבל את טענת המערער שלפיה יש להקל בעונשו מהטעם שההליך השיקומי נקטע מסיבות שאינן תלויות בו. בית המשפט המחוזי נדרש לעניין זה בהחלטתו מיום 10.8.2021, וקבע כי לנוכח הפסקת המפגשים הקבוצתיים, ייערך תסקיר משלים בעניינו של המערער. עינינו הרואות כי בית המשפט המחוזי נתן דעתו לקטיעת ההליך הטיפולי הקבוצתי שהמערער השתתף בו, ווידא כי התרשמות שירות המבחן מן המערער תהיה מלאה ושלמה אף על פי כן. ואכן, התסקיר המשלים נערך לאחר פגישה פרטנית שנערכה עם המערער והתבסס על התכנים שעלו במהלכה, כמו גם על התרשמותו הכללית של שירות המבחן מהמערער. אם כן, הגם שהטיפול הקבוצתי נקטע מסיבות שאינן תלויות במערער, אין בקטיעה זו כדי להצדיק התערבות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, וזאת מכל אותם טעמים שפורטו. 12. סוף דבר, אם תישמע דעתי נדחה את הערעור. ש ו פ ט ת הנשיאה א' חיות: אני מסכימה. ה נ ש י א ה השופט ג' קרא: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת ע' ברון. ניתן היום, ‏י"ח באלול התשפ"א (‏26.8.2021). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 21004790_G07.docx מב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1