מדינת ישראל-משרד הפנים נ. דוויק חאלדה

פסק-דין בתיק עע"ם 479/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים עע"ם 479/06 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערת: מדינת ישראל - משרד הפנים נ ג ד המשיבים: 1. דוויק חאלדה 2. נביל אלקודסי הודעת ערעור מטעם המערערת ובקשה למתן פסק-דין מוסכם בשם המערערת: עו"ד גלעד שירמן בשם המשיבים: עו"ד מוחמד פוקרא פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: המערערת והמשיבים הודיעו לבית-משפט זה, כי הגיעו ביניהם להסכמה, כפי שיפורט להלן, ומבקשים מבית-משפט זה לבטל את החלק האופרטיבי בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים (עת"מ 411/05) מיום 15.12.05 וליתן תוקף של פסק-דין להסכמה אליה הגיעו הצדדים. עניינו של הערעור בבקשה שהגישו המשיבים לאיחוד משפחות. בקשתם למשרד הפנים להענקת מעמד למשיב 2, פלסטיני תושב האזור, מכוח נישואיו למשיבה 1, תושבת ירושלים, בעלת רישיון לישיבת קבע בישראל, נדחתה, ביום 25.1.05, בנימוק של היעדר קיומו של מרכז חיים בתחומי ישראל. ביום 26.4.05 הגישו המשיבים לבית-המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עתירה מנהלית, המופנית כנגד החלטתו של משרד הפנים. ביום 15.12.05 קיבל בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ב' אוקון) את העתירה וחייב את משרד הפנים להנפיק למשיב 2 רישיון לישיבת קבע בישראל. כמו-כן, חייב בית-המשפט המחוזי את משרד הפנים בתשלום הוצאות משפט בסך של 12,000 ש"ח. לטענת המערערת, היא מדינת ישראל (להלן: המדינה), טעה בית-המשפט המחוזי, כאשר הורה למשרד הפנים להעניק למשיב 2 רישיון לישיבת קבע בישראל בלא קיומו של "הליך מדורג" בעניינו. לטענתה, בהתאם להוראות חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 ובהתאם להוראות "ההליך המדורג" לאיחוד משפחות שנקבע מכוחו, אין מקום להעניק למשיב 2 רישיון לישיבת קבע בישראל לאלתר, ללא קיומה של תקופת מבחן מדורגת לפני כן. עוד מוסיפה וטוענת המדינה, כי גם הסעד שהתבקש בעתירה שהגישו המשיבים הוא: "... מדוע לא יעניק תושבות ואזרחות (דרכון) לעותר מס' 2 בהליך של איחוד משפחות...". לטענת המדינה, טעה בית-המשפט המחוזי בחייבו את משרד הפנים ליתן למשיב 2 רישיון לישיבת קבע בישראל לאלתר, ללא תקופה של הליך מדורג, שכן המשיב 2 טרם החל בהליך של איחוד משפחות ומאחר שהתבקש בעתירה סעד של כניסה להליך של איחוד משפחות, שרק בסופו ניתן להעניק רישיון לישיבת קבע בישראל. הצדדים הגיעו ביניהם להסכמה, כפי שיפורט להלן: 1. פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מיום 15.12.05 במסגרת עת"מ 411/05 יתבטל אך ורק במובן הבא: במקום החיוב, בסיפת פסק-הדין, שהוטל על משרד הפנים "לתת רישיון לישיבת קבע לעותר 2" (המשיב 2 שבפנינו), ייקבע כך: "על המשיב 2 יוחל ה"הליך המדורג" לאיחוד משפחות, החל על משפחה בה אחד מבני הזוג הוא בעל רישיון לישיבת קבע בישראל, וזאת בהתאם לנוהלי משרד הפנים הרלוואנטיים. למשיב 2 תינתן הפנייה למת"ק לשם קבלת היתר כניסה לישראל למשך שנה. בחלוף עשרה חודשים, בכפוף להגשת בקשה מתאימה להארכת תוקף ההיתר, בכפוף לקיום מרכז חיים בישראל ובכפוף להיעדר מניעה ביטחונית או פלילית, תינתן למשיב 2 הפנייה נוספת לשם קבלת היתר מת"ק, וכך מדי שנה, עד לסיום תקופת ההליך המדורג, ובכפוף להמשך עמידתם של המשיבים 1-2 בתנאים דלעיל". 2. שאר חלקי פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי יישארו על כנם, ובפרט: המדינה מתחייבת לבחון את בקשתם של המשיבים לרישום ילדיהם, ככל שתוגש בקשה כזו, בהתאם לנהלים ולקריטריונים הרגילים. אשר-על-כן, אנו נותנים בזה תוקף של פסק-דין להסכמה שבין המערערת לבין המשיבים. ניתן היום, י"ז בטבת תשס"ו (17.1.06). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06004790_H01.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il