יעל שרר נ. שר הבריאות

9 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4782/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט א' שטיין העותרת: יעל שרר נ ג ד המשיבים: 1. שר הבריאות 2. מנכ"ל משרד הבריאות 3. ראש חטיבת הרפואה 4. מנהל המחלקה לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר במשרד הבריאות 5. מנהל המערך הקליני בבריאות הנפש עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: בשם המשיבים: עו"ד ורדית אבידן עו"ד מוריה פרימן; עו"ד מיכל דניאלי פסק-דין השופט י' עמית: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרת לקבוע לוחות זמנים להוצאה לפועל של תוכנית למוגנות מינית במחלקות פסיכיאטריות ותוכנית חירום לבריאות הנפש של קטינים. 1. העותרת היא פעילה חברתית הפועלת לשיפור מצבם של נפגעי ונפגעות תקיפות מיניות, ובין היתר, כיהנה בעבר כמנכ"לית עמותת "אחת מתוך אחת" ומכהנת כיום כמנכ"לית "הלובי למלחמה באלימות מינית". העתירה שהגישה מופנית כלפי שר הבריאות וגורמים נוספים במשרד הבריאות ובמערך בריאות הנפש (להלן: המשיבים). 2. בתמצית, העתירה מתארת פוטנציאל לפגיעה מינית במאושפזות במחלקות פסיכיאטריות, ונטען כי במהלך אשפוזן המאושפזות פגיעות במיוחד לניצול מיני על ידי מאושפזים אחרים. נטען כי במחלקות פסיכיאטריות שבהן מאושפזים יחד נשים וגברים (להלן: מחלקות מעורבות), המאושפזים והמאושפזות שוהים יחד בכל שעות היממה, לנים בחדרים משותפים ועושים שימוש באותן המקלחות, דבר המהווה כר פורה לפגיעות וניצול מיני, הריונות לא רצויים והישנות טראומות. על רקע זה, כך לפי העתירה, שיעור המאושפזים הסובלים מניצול מיני גדול יותר במחלקות המעורבות מאשר במחלקות בהן קיימת הפרדה מגדרית (להלן: מחלקות מופרדות). נטען כי המאושפזים אינם מודרכים בנושא מוגנות מינית ואף הצוותים המטפלים לא עוברים הכשרה מתאימה להתמודדות ולטיפול בפגיעות מיניות המתרחשות בתקופת האשפוז. כך למשל, נטען כי בהעדר תוכנית התמודדות מסודרת, במספר בתי חולים פסיכיאטריים ניתנות למטופלות זריקות למניעת היריון (זריקות דפו-פרוברה) שלהן תופעות לוואי רבות וקשות. זאת, ללא הסכמה מודעת של המטופלות או אפוטרופוסיהן, ומבלי שקיים נוהל מסודר בנושא. נטען כי כיום, אין מדיניות אחידה לגבי הפרדת מגדרית במחלקות אשפוז פסיכיאטריות, אך לפי נייר מדיניות שהוציא איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל וכן מסקנות ועדה שעסקה בעניין עוד בשנות ה-90 של המאה הקודמת (ועדת שרשסבקי) – הפרדה מגדרית מהווה מענה מרכזי ויעיל בהבטחת הגנה ובטחון לנשים המאושפזות. עוד נטען כי ועדה נוספת שדנה בנושא בשנת 2013 (ועדת גמזו) קבעה כי יש להבטיח את האפשרות לאשפוז במחלקות נפרדות ולהנגישן לציבור, אך חרף אימוץ המסקנות על ידי משרד הבריאות, הן לא יושמו בפועל. לטענת העותרת, המשיבים מודעים לצורך הדחוף לטפל בנושא, והתחייבו לגבש תוכנית למוגנות מינית במחלקות הפסיכיאטריות (להלן: התוכנית למוגנות מינית). תוכנית זו צריכה לכלול, לשיטת העותרת, הדרכות והכשרת צוותי הרפואה בתחום של מוגנות מינית; הדרכות למטופלים ולמטופלות; העלאת מספר אנשי הצוות במחלקות, בפרט בשעות הלינה; התקנת מצלמות אבטחה; חלוקת אמצעי הגנה שאינם הורמונליים; מתן גישה לרופאים גניקולוגים לשם מתן תרופות למניעת היריון; ומניעת גישה לחדרי השינה של בני המין השני. לכל הפחות, כך על פי הנטען בעתירה, יש לאפשר למאושפזים לבחור אם להתאשפז במחלקה מעורבת או מופרדת בהתאם לרצונם. העותרת הוסיפה ופירטה על חוסר במענה טיפולי פסיכיאטרי לנפגעי אלימות מינית שהינם קטינים, הנובע לשיטתה מהיעדר מענה פסיכיאטרי ייעודי לנפגעי אלימות מינית בכלל, מבוגרים וקטינים כאחד; ומהיעדרות מוחלטת של מסגרות טיפוליות פסיכיאטריות המותאמות לצרכיהם המיוחדים של קטינים. על רקע החמרה במצבם הנפשי של ילדים ובני נוער בעקבות משבר הקורונה, בדצמבר 2021 הצהיר שר הבריאות על גיבוש תוכנית חירום רפואית מקיפה לטיפול בבריאות הנפש של ילדים ובני נוער (להלן: תוכנית החירום). נטען בעתירה כי התוכנית אושרה על ידי מנכ"לי המשרדים הרלוונטיים והוצגה למשרד האוצר בשנת 2022, אך היא לא תוקצבה ולכן אינה מיושמת. כמו כן, נטען כי התוכנית אינה כוללת התייחסות מעמיקה לקטינים המתמודדים עם בעיות נפשיות כתוצאה מפגיעה מינית, עניין הדורש טיפול ייעודי ומכוון. 3. העותרת פנתה למשיבים בנושאים המדוברים ובין הצדדים התקיים שיג ושיח שכלל פגישות וחילופי מכתבים. לנוכח עמדת המשיבים בחלק מהסוגיות שעמדו על הפרק, וכן לנוכח התמשכות ההליכים העולה לשיטת העותרת כדי הפרת התחייבות שלטונית, הוגשה העתירה שלפנינו. בעתירה התבקשנו להורות למשיבים לקבוע לוחות זמנים להוצאה לפועל של תוכנית למוגנות מינית בבתי חולים פסיכיאטריים, וזאת במטרה למנוע פגיעות מיניות והריונות לא רצויים במחלקות; בתוך כך, לפעול ליצירת הפרדה מגדרית במחלקות הפסיכיאטריות, בשים לב לכך שכבר כיום ישנה הפרדה בחלק מהמחלקות; ולקבוע לוחות זמנים להוצאה לפועל של תוכנית החירום לבריאות הנפש לקטינים, בשים לב להתחייבות המשיבים לפעול בנושא זה כבר בדצמבר 2021. 4. בהתאם להחלטתי מיום 22.6.2023 ולארכות שניתנו, המשיבים הגישו תגובה מקדמית לעתירה. בפתח הדברים הובהר כי המשיבים אינם חולקים על חשיבות הסוגיות שהועלו והצורך להידרש להן, כפי שאף נעשה בפועל. בתגובתם המפורטת המשיבים פרסו יריעה רחבה על המצב הקיים ועל המהלכים שנעשו ונעשים לצורך קידום מוגנות מינית בבתי חולים פסיכיאטריים ומתן מענה לקטינים בתחום בריאות הנפש. בשים לב לכל אלה, המשיבים סבורים כי יש לדחות את העתירה הן מטעמים של סף הן לגופם של דברים, בהיעדר עילה למתן הסעדים שהתבקשו. דיון והכרעה 5. המחלקות הפסיכיאטריות משמשות מקום למזור ומרפא עבור מטופלות ומטופלים רבים בתחום בריאות הנפש. כך בזמן שגרה, ונדמה כי אף ביתר שאת בתקופת לחימה ולנוכח אירועי השבועות האחרונים. העתירה שלפנינו מציפה סוגיות חשובות הנוגעות לביטחונם ולשלומם של המטופלים במחלקות הפסיכיאטריות מהזווית של מוגנות מינית; וכן את הצורך במתן מענה הולם בתחום בריאות הנפש לקטינים בכלל ועל רקע פגיעות מיניות בפרט. המדובר בנושאים חשובים הראויים לקידום ועל כך אין מחלוקת. אקדים ואומר כי אני סבור שבעת הנוכחית ובמתכונתה הנוכחית, דין העתירה להידחות על הסף, הכל כפי שיפורט להלן. 6. כאמור, שלושה סעדים מתבקשים בעתירה: קביעת לוחות זמנים להוצאה לפועל של תוכנות מוגנות מינית בבתי חולים פסיכיאטריים; קיום הפרדה מגדרית במחלקות: וקביעת לוחות זמנים להוצאה לפועל של תוכנית חירום לבריאות הנפש לקטינים. ראשית, צודקים המשיבים בטענתם כי העתירה כורכת בתוכה סעדים נפרדים ושונים, ובכך היא לוקה בכלליות ובכוללניות. הגם שקיים קשר רעיוני בין הסעדים והם משיקים בחלקם, מתגובת המשיבים נלמד כי מבחינה עובדתית ומשפטית הם נפרדים זה מזה, וקיימת בעניינם תשתית עובדתית שונה; הם מופנים בחלקם כלפי גורמים ומשרדי ממשלה שונים; וביחס לחלק מהסעדים, היה מקום לצרף משיבים נוספים שהינם רלוונטיים לסוגיה. יש בדברים כדי להקשות על בירור העתירה ולהצדיק את דחייתה על הסף מחמת כלליותה ומחמת אי צירוף משיבים. לנוכח היריעה הרחבה שנפרסה בפנינו על אודות המצב הקיים והנעשה על ידי המשיבים בתחומים שבהם עוסקת העתירה, ארחיב ואדגים את הדברים ביחס לכל אחד מהסעדים שהתבקשו. 7. תוכנות למוגנות מינית בבתי חולים פסיכיאטריים: מתגובת המשיבים עולה כי סוגיית המוגנות המינית במערכת הבריאות היא חלק מסוגיה רחבה הנגזרת מהחובה לדאוג לשלום המטופלים במערכת כולה ולחסרי ישע בפרט. ביום 7.12.2021 הוקמה ועדת מוגנות חסרי ישע וקטינים במערכת הבריאות בראשותו של פרופ' שאול דולברג. מטרת הוועדה היא לגבש תוכנית פעולה והמלצות למניעה ולהתמודדות עם פגיעה בחסרי ישע במערכת הבריאות (ביניהם עשויים להיכלל קשישים, מתמודדים עם הפרעות נפשיות, מטופלים העושים שימוש לרעה בחומרים פסיכו-אקטיביים וקבוצות נוספות), לרבות פגיעות בין חסרי ישע בינם לבין עצמם. בוועדה חברים גורמים שונים, ביניהם נציגים ממשרדי הבריאות, הרווחה, הביטחון החברתי והמשפטים, וכן ממשטרת ישראל והמועצה לשלום הילד. הוועדה קיימה שמונה ישיבות בשנת 2022 ועשרות ישיבות של תתי-ועדות וכן נערכו פגישות עם יועצים מקצועיים ותהליכי שיתוף הציבור. המלצות ראשוניות של הוועדה הוצגו בפני מנכ"ל משרד הבריאות ביום 3.8.2022, אולם ממועד זה חלו שינויים, וגיבוש המלצות סופיות הכוללות התייחסות לתחום המוגנות של חסרי ישע וקטינים בקרב כלל אוכלוסיות המטופלים ושירותי הבריאות היה עתיד להסתיים ביום 15.10.2023. לנוכח אירועי התקופה האחרונה, לא ידוע אם עלה בידי הוועדה להציג את המלצותיה. עם זאת, במצב דברים זה ולנוכח פעילות הוועדה, מקובלת עלי עמדת המשיבים כי גיבוש מדיניות רצויה בדבר מוגנות מינית במחלקות הפסיכיאטריות צריך להיעשות במסגרת תוכנית כוללנית, לאחר שיתקבלו המלצות הוועדה ותבחן ההיתכנות ליישומן והצעדים והתקציבים שידרשו לשם כך. במובן זה, העתירה שלפנינו בכל הנוגע לקביעת לוחות זמנים להוצאה לפועל של תוכנית המוגנות היא עתירה מוקדמת, שכן טרם התקבלו החלטות סופיות של הוועדה ושל הגורמים בקרב המשיבים העוסקים בנושא הנדון. 8. יש לציין כי במקביל, משרד הבריאות פועל במישורים נוספים לשמירה על מוגנות המטופלים, לרבות מוגנות מינית. כמפורט בתגובת המשיבים, משרד הבריאות מקדם הטמעה של טיפול רגיש טראומה מינית לצוותים במערך בריאות הנפש ובמערך הבריאות הכללי, ונערך להתחיל בתוכניות הכשרה המשלבות הדרכות קבוצתיות, סדנאות וקורסים דיגיטליים. כך, על מנת לספק את ההדרכות והסדנאות, משרד הבריאות פרסם מכרז בתקציב של 6.8 מליון ₪ ונבחר ספק שמוערך כי יחל לפעול בתקופה הקרובה; הועלה לאתר קמפוס IL קורס דיגיטלי הכולל 8 שעות למידה ונותן הכשרה בסיסית בנושא; שבעה קורסים נוספים ממוקדים בתחומי התמחות ספציפיים צפויים לעלות לאתר או שעלו זה מכבר; וקורסים נוספים למטפלים במערך בריאות הנפש וצוותי מרכזים אקוטיים נמצאים בהפקה וצפויים לעלות בתוך כחודשיים. בנוסף, מזה כשנתיים שמשרד הבריאות מקיים מחזורי הכשרה לאנשי טיפול במערך בריאות הנפש בשיתוף הוועדה הבין-משרדית לטיפול באלימות במשפחה, והכשרות וקורסים נוספים מתקיימים במסגרות שונות על ידי גורמים במערך בריאות הנפש בתמיכת משרד הבריאות. עוד נמסר כי המשיבים פועלים למיגור אלימות (ובין היתר אלימות מינית) במערכת הבריאות כולה ובכלל זה באשפוזים פסיכיאטריים, וזאת באמצעות תוכנית כללית למניעת אלימות במערכת הבריאות בראשות המשנה למנכ"ל המשרד. במסגרת זו, נעשה ניסיון לאתר גורמי סיכון להתפתחות אירועי אלימות, ולמשל הוחלט על עיבוי פעילות בשעות הפנאי ונוספו אנשי צוות שתפקידם לסייע במניעת אלימות במחלקות. 9. הנה כי כן, המשיבים הצהירו כי הנושא של מוגנות מינית בקרב מטופלים פסיכיאטריים הוא אחד מיעדי משרד הבריאות והם שואפים לקדמו בהקדם האפשרי בכפוף לאילוצים הקיימים. מתגובת המשיבים עולה כי כך אף נעשה בפועל, כפי שתואר בהרחבה לעיל. המשיבים פועלים לגיבושה של תוכנית כוללת שתכלול התייחסות גם למוגנות מינית במחלקות הפסיכיאטריות, ובתקופת הביניים נוקטים אמצעים נוספים לקידום מוגנות מינית באמצעות הדרכות הצוותים המטפלים ופעולות למניעת אלימות במחלקות. בנסיבות אלה, אין מקום להיעתר לסעד שהתבקש בעתירה ועניינו קביעת לוחות זמנים להוצאה לפועל של תוכנית למוגנות מינית. בהתייחס לטענות שהועלו בעתירה בנוגע לשימוש בזריקות למניעת הריון במחלקות, רשמנו לפנינו את הצהרת המשיבים כי זריקות דפו-פרוברה ניתנות למטופלות בהתוויה רפואית בלבד, על פי חוק ונוהל ובהסכמת המטופלות או אפוטרופוסיהן, ככל שנדרש. חזקה על המשיבים כי כך נעשה בפועל, ויש להניח כי הסוגיה של מתן אמצעי מניעה במחלקות הפסיכיאטריות תתלבן במסגרת הדיון בתוכנית הכוללת. 10. הפרדה מגדרית במחלקות פסיכיאטריות: הסעד השני שהתבקש עניינו בהפרדה מגדרית במחלקות פסיכיאטריות. המשיבים הרחיבו בתגובתם על העמדות המקצועיות ועל המצב הקיים בכל הנוגע להפרדה מגדרית במחלקות, תוך הבחנה בין בתי חולים לבריאות הנפש שהינם ממשלתיים; בתי חולים לבריאות הנפש שאינם ממשלתיים; ובתי חולים כלליים (ממשלתיים ואחרים) בהם קיימות מחלקות אשפוז פסיכיאטרי. כמו כן, הוסבר כי קיימים בבתי החולים מודלים שונים להפרדה מגדרית, ולמשל בחלק מהמחלקות ישנה הפרדה מגדרית מלאה; קיים מודל לפיו מחלקה אחת מופרדת לשני אגפים וחלק מהפעילות המתקיימת במרחבים הציבוריים הינה משותפת; ולפי מודל נוסף, אין הפרדה אגפית אך ישנה הפרדה בחדרי השינה ובחדרי או בהסדרי רחצה. 11. המשיבים טענו כי התשתית העובדתית המוצגת בעתירה לוקה באי דיוקים, ולמשל, בניגוד לאופן הצגת הדברים, ההמלצות המקצועיות לגבי הפרדה מגדרית לא היו חד משמעיות ובאף מחלקת אשפוז פסיכיאטרי בישראל אין לינה או רחצה משותפת. הוסבר, כי למעלה ממחצית ממחלקות האשפוז במערכת בריאות הנפש מקיימות כיום הפרדה מגדרית; במחלקות שבהן אין הפרדה מגדרית מלאה, קיימת לכל הפחות הפרדה מגדרית בחדרי הלינה ובהסדרי הרחצה; וברוב המחלקות שאינן מופרדות, ישנה הפרדה אגפית, לעיתים עם דלת חוצצת. עוד צוין כי בבתי החולים גהה ושלוותה (בתי חולים שאינם ממשלתיים), אין מחלקות נפרדות כחלק ממדיניות קלינית עקרונית ומכוונת. המשיבים הבהירו כי קיימת שאיפה לאפשר אשפוז בהפרדה מגדרית בכל מוסד רפואי שבו יש אשפוז פסיכיאטרי, אך הדבר תלוי בגורמים נוספים ובעיקר בשיקולי כוח אדם ובהתאמות מבניות נדרשות. מכל מקום, בהתאם לנהלי משרד הבריאות, ניתן להורות על אשפוז בהפרדה מגדרית במקרה קונקרטי. זאת, בפרט לאור בקשה של המטופל או המטופלת, בן משפחתו או אפוטרופוס, או במקרים נוספים כגון על רקע "חויה קשה וטראומתית מתועדת בהקשר מגדרי", כמפורט בנוהל הרלוונטי (מסמך "קווים מנחים לצוותי המרכזים לבריאות הנפש ומחלקות פסיכיאטריות להחלטה על אשפוז בהפרדה מגדרית" מיום 5.12.2016). 12. בהינתן שהסעד המתבקש בעתירה שעניינו הפרדה מגדרית במחלקות נוגע להסדרי לינה ורחצה נפרדים ומתן אפשרות להתאשפז במחלקה מופרדת לבקשת המטופל, הרי שעל פי האמור בתגובת המשיבים זהו המצב הקיים בפועל, ומכאן שהעתירה בכל הנוגע לסעד זה מתייתרת. אוסיף ואעיר כי עולה מתגובת המשיבים כי לסוגיית ההפרדה מגדרית במחלקות הפסיכיאטריות יש פנים לכאן ולכאן, וכאמור, גורמי המקצוע חלוקים בדעותיהם בעניין זה. כך, במסגרת הטיפול בעתירה הועבר נייר עמדה מטעם מנהל המרכז לבריאות הנפש "גהה" מיום 25.7.2023, המנמק את עמדתם של צוותי ומנהלי "גהה" ו"שלוותה" המתנגדים להפרדה מגדרית במחלקות. מכיוון שהבקשה להפרדה מגדרית במחלקות הפסיכיאטריות הופנתה באופן גורף לכלל בתי החולים בישראל, היה מקום לצרף כמשיבים לעתירה את בתי החולים והמחלקות הפסיכיאטריות שאינם בבעלות ממשלתית, ולכל הפחות את שירותי בריאות כללית בבעלותה מצויים "גהה" ו"שלוותה" המחזיקים כאמור בעמדה שונה. כידוע, אי צירוף משיבים רלוונטיים עשוי לבדו להצדיק דחייתה של עתירה, אם בשל הפגיעה בתשתית העובדתית המונחת בפני בית המשפט, אם בשל הפגיעה בזכות הטיעון של המשיב הרלוונטי (בג"ץ 1901/94‏ לנדאו‎ ‎נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403, 416-415 (1994); בג"ץ 7846/19 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' פרקליטות המדינה יחידת ‏הסייבר, פסקה 37 לפסק דינו של המשנה לנשיאה מלצר, פסקה 6 לפסק דינה של הנשיאה חיות (‏12.04.2021)). 13. תוכנית חירום לבריאות הנפש לקטינים: במסגרת הסעד השלישי והאחרון העותרת מבקשת לקבוע "לוחות זמנים להוצאה לפועל של תוכנית החירום לבריאות הנפש לקטינים, וזאת על אף התחייבותם לפרסם ולפעול בנושא כבר מדצמבר 2021". מתגובת המשיבים עולה כי מדובר בתוכנית בין-משרדית שהוצגה לציבור ונועדה לתת מענה נפשי לילדים ונוער בתקופת הקורונה, בשל העלייה בהופעת הפרעות נפשיות והחמרה של הפרעות קיימות. לאחר שנדונה בפורומים שונים, התוכנית לא אומצה בהחלטת ממשלה ולא הוקצו המשאבים הנדרשים ליישומה. כאמור לעיל, הגם שקיים קשר רעיוני כללי בין סעד זה לבין הסעדים האחרים המבוקשים בעתירה שעניינם במוגנות מינית במחלקות הפסיכיאטריות – מדובר בסעד שונה מבחינה עובדתית ומשפטית, ואציין כי משרד החינוך והרווחה שהיו אף הם שותפים לתוכנית החירום, לא צורפו כמשיבים לעתירה. עירוב הסעדים והגופים הרלוונטיים מקשה על בירור הטענות ומצדיק את דחייתן על הסף. 14. לגופם של דברים, המשיבים ציינו כי הם רואים חשיבות רבה בנושא בריאות הנפש של קטינים ופועלים לקידום הנושא כמפורט בתגובתם. כך, עבודת המטה ששימשה לתוכנית החירום לא ירדה לטמיון ומתקיימות ישיבות עתיות ביחס אליה; הוקמה ועדת מנכ"לים של משרדי ממשלה שונים לעניין זכויות ילדים ונוער, במסגרתה נדון נושא בריאות הנפש בקרב ילדים וסוכם על קידום יוזמות והקמת צוות עבודה בתחום; ומשרד הבריאות מקדם, בין היתר, הקמת מרכזי התערבות במשבר, פתיחת בתים מאזנים לילדים ולנוער, הרחבת מסגרות לטיפול יום וקיצור תורי המתנה במרפאות בריאות הנפש. נושאים אלה של מתן שירותים בתחום בריאות הנפש וההמתנה לקבלת שירותים בקהילה עומדים במוקד עתירה אחרת התלויה ועומדת בפני בית משפט זה (6733/21 עמותת "צדק לילדים" נ' שר הבריאות), והם משליכים גם על סוגיית בריאות הנפש של קטינים. בנסיבות אלה, ולנוכח ההתפתחויות העובדתיות המתוארות לעיל, אין מקום להידרש לסעד המבוקש בעתירה הנוכחית באשר ליישום תוכנית החירום. 15. לסיכום: העתירה שלפנינו הציפה סוגיות חשובות בתחום בריאות הנפש. כפי שהוסבר בהרחבה לעיל, המשיבים מכירים בחשיבות הסוגיות שהועלו ופועלים לקדמן בדרכים שונות. המלאכה מרובה, ושיקולים הקשורים בכוח אדם, תקציבים וצורך בקביעת מדיניות כוללת משליכים על קצב העשייה וההתקדמות. בעת הזאת, אין להיעתר לסעדים המבוקשים בעתירה, שבחלקם מוקדמים, בחלקם התייתרו וחלקם לא הופנו כלפי כלל המשיבים הרלוונטיים, הכל כמפורט לעיל. ניכר כי העתירה נכתבה מדם ליבה של העותרת ומתוך דאגה כנה לשלומם ולרווחתם של מטופלים ומטופלות במערך בריאות הנפש. להגשת העתירה קדם שיג ושיח מקצועי מבורך בין הצדדים, ויש לקוות כי העותרת ובאת כוחה ימשיכו לקחת בו חלק. יש להניח כי עשיית העותרת בתחום ופועלה למול המשיבים יתרמו להשגת התוצאה המיוחלת בעתיד. 16. סוף דבר, העתירה נדחית. בשים לב לסוגיות שהועלו, לא יעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ז' בכסלו התשפ"ד (‏20.11.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 23047820_E05.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1