מדינת ישראל נ. פוטסום גאברס לאסי

פסק-דין בתיק ע"פ 4777/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4777/11 ע"פ 8610/11 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט א' שהם המערערת בע"פ 4777/11 והמשיבה בע"פ 8610/11: מדינת ישראל נ ג ד המשיב בע"פ 4777/11 והמערער בע"פ 8610/11: פוטסום גאברס לאסי ערעור וערעור שכנגד על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 15.05.2011, בתפ"ח 29645-07-10, שניתן על-ידי כבוד השופטים ח' כבוב; ד"ר ד' אבניאלי; מ' יפרח תאריך הישיבה: ט"ו בחשון התשע"ג (31.10.2012) בשם המערערת בע"פ 4777/11 והמשיבה בע"פ 8610/11: עו"ד עידית פרג'ון בשם המשיב בע"פ 4777/11 והמערער בע"פ 8610/11: עו"ד איתי בן-נון; עו"ד חאלד סקיס פסק-דין השופט א' שהם: פתח דבר 1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים: ח' כבוב, ד"ר ד' אבניאלי, מ' יפרח), מיום 15.5.2011, בתפ"ח 29645-07-10. פוטסום לאסי, פליט מאריתראה (להלן: המשיב), הורשע על-פי הודאתו בכתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין; ותקיפת בת זוג, לפי סעיף 382(ב)(1) בנסיבות סעיף 379 לחוק העונשין. 2. בית משפט קמא גזר על המשיב, חמש שנות מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו, 11.7.2010, ו-18 חודשי מאסר על-תנאי, לבל יעבור, תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר, אחת העבירות בהן הורשע בתיק זה, או כל עבירת אלימות. 3. המדינה מערערת על קולת עונשו של המשיב, בטענה כי העונש שהושת עליו מופרך בקולתו, ואילו המשיב עצמו טוען כי בית משפט קמא החמיר בעונשו מעבר למידה הראוייה. יצויין, כי לאחר ששמע את הערותינו, הודיע בא כוחו של המשיב, עו"ד איתי בן-נון, כי המשיב מוכן לחזור בו מערעורו, כך שנותר לנו למעשה לדון בערעור המדינה בלבד. עובדות כתב האישום המתוקן 4. באישום הראשון בכתב האישום המתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון, נאמר כי המשיב ו-ק.י. (להלן: המתלוננת), הם בני זוג נשואים, פליטים מאריתראה. בשלב כלשהו, הודיעה המתלוננת למשיב על רצונה לנתק את יחסיהם, ובעקבות כך גמלה בליבו של המשיב ההחלטה לחבול במתלוננת חבלה חמורה ולהתאבד. ביום 11.7.2010, בשעות הצהריים, הגיע המשיב לבית קפה בהרצליה, שם עובדת המתלוננת, כשהוא מצוייד בסכין. המשיב נכנס לחדר שטיפת הכלים בו עבדה המתלוננת ושאל אותה, מספר פעמים, אם אכן יחסיהם הסתיימו. משקיבל תשובה חיובית, אמר המשיב למתלוננת כי ברצונו למות, וביקש למסור לה את שכרו בהמחאה שקיבל, אך המתלוננת סרבה לכך. או אז, שלף המשיב את סכינו, ולמרות נסיונותיה של המתלוננת להתגונן מפניו, דקר אותה המשיב בבטנה בצד השמאלי, בכוונה לגרום לה חבלה חמורה. המתלוננת נאבקה במשיב, במטרה להתגונן מפניו וכתוצאה מכך, היא נחבלה ביד ימינה. לאחר זאת, דקר המשיב את עצמו בירך ימין, כאשר המתלוננת מנסה למנוע זאת ממנו. כתוצאה ממעשיו של המשיב, נגרמה למתלוננת חבלה חמורה בבטנה ובידה הימנית והיא נזקקה לניתוח ולאשפוז למשך 4 ימים. 5. באישום השני נטען, כי במהלך חודש יוני 2010, תקף המשיב את המתלוננת בכך שסטר לה באוזנה. ביום 13.6.2010, הגיע המשיב לבית אחותה של המתלוננת, כשהוא מצויד בסכין. המשיב דפק על דלת הכניסה, אך המתלוננת שהיתה במקום, לא פתחה בפניו את הדלת. בתגובה לכך, איים המשיב על המתלוננת בכך שאמר לאנשים שהיו במקום כי יהרוג אותה. במועד לא ידוע, במהלך חודש יולי 2010 בנתניה, איים המשיב על המתלוננת, כשהוא אוחז בסכין, באומרו לה כי אם תעזוב אותו, הוא יהרוג אותה ואת עצמו, כך שגופותיהם תגענה יחדיו לאריתראה. גזר דינו של בית משפט קמא 6. בית משפט קמא ציין בגזר דינו כי כתב האישום הוגש במסגרת הסדר טיעון, אך אין הסכמה לעניין העונש וכל צד טען כרצונו. בית משפט קמא ראה במעשיו של המשיב היבטים רבים של חומרה, ובכלל זה נתן בית המשפט את דעתו לעובדה כי מדובר במעשה מתוכנן, עקב חוסר נכונותו של המשיב להשלים עם כוונת המתלוננת להפרד ממנו. תוצאות המעשה היו יכולות להיות חמורות אף יותר, ומכאן הצורך להטיל על המשיב עונש ההולם את חומרת העבירה. מנגד, זקף בית משפט קמא לזכותו של המשיב את היותו אזרח זר המתקשה למצוא את מקומו בארץ; את בעיותיו הנפשיות; את הודאתו באשמה; את חרטתו הכנה והבעת צערו על מעשיו; ואת נכונותו לגירוש מהארץ בתום ריצוי מאסרו. לאחר עיון בפסיקה אליה הפנו הצדדים, החליט בית משפט קמא לגזור על המשיב את העונשים שפורטו בפסקה 2 דלעיל. ערעור המדינה 7. המדינה מערערת על קולת העונש בטענה, כי עונשו של המשיב אינו הולם את חומרת מעשיו, ואין בו כדי להוות גורם מרתיע כלפי המשיב עצמו וכלפי אחרים, מלבצע עבירות אלימות חמורות. לגישת המדינה, העונש אינו עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הראויה, במקרים כגון דא. עוד נטען, כי המשיב הורשע בעבירה שעונשה עשרים שנות מאסר, כאשר העונש שהושת עליו רחוק עד מאד מרמת הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה. המדינה מוסיפה וטוענת, כי לאירוע הדקירה, קדמה מסכת איומים מצד המשיב כי יהרוג את המתלוננת ואת עצמו, והוא ניסה להוציא לפועל איומים אלה, לאור היום ולעיני אחרים. המדינה סבורה, כי יש להעביר מסר מרתיע כלפי בני זוג אלימים הפוגעים בנשותיהם, למען תעקר תופעה זו מהשורש. עוד נטען, כי לא היה מקום להתחשבות כה רבה בנסיבותיו האישיות של המשיב. לאור זאת, התבקשנו להחמיר במידה משמעותית בעונשו של המשיב. תגובת המשיב 8. במסגרת הערעור שהוגש על ידו, אשר כאמור הובעה נכונות לזונחו לאור הערותינו, טען בא כוח המשיב, עו"ד איתי בן-נון, כי מדובר במי שעבר תלאות קשות עד להגיעו לישראל והוא בעל אישיות מעורערת. המשיב פיתח, חשדות פרנואידיים, בלתי מבוססים, לפיהם אשתו בוגדת בו, ועל רקע זה ביצע את העבירות בהן הורשע. עוד נטען, כי המשיב התנהג בצורה "קשה לפענוח" בכך שביקש למסור למתלוננת את שכרו, ומשסרבה לקבלו, הוא פגע בה וניסה לפגוע גם בעצמו. המשיב טוען בנוסף, כי יש לתת משקל לקולא לקשיים המיוחדים שהם מנת חלקו במעצר, בהיותו נתין זר ונוכח מצבו הנפשי הקשה. עוד נטען, כי יחסי המתלוננת עם המשיב השתפרו פלאים והיא נוהגת לבקרו אחת לחודש, ולפיכך יש מקום לדחות את ערעור המדינה. דיון והכרעה 9. טרם שנתייחס לערעור המדינה, מן הראוי להזכיר את הכלל, לפיו אין זה מדרכה של ערכאת ערעור להתערב בעונש שנגזר על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים מקום בו העונש שנגזר חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות (ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 5764/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.12.2007); ע"פ 10477/08 פיזולאיב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.1.2010)). 10. אכן, מעשיו של המשיב חמורים המה, על-פי כל קנה מידה. המשיב החליט להטריד ולאיים על המתלוננת על רקע רצונה לסיים את מערכת היחסים עימו, ולשיא הגיעו הדברים בתקיפתה החמורה של המתלוננת באמצעות סכין. בית משפט קמא היה ער לחומרת המעשים ולצורך בביעור הנגע של תקיפת נשים על-ידי בני זוג אלימים. כמו כן, היה מודע בית משפט קמא לרמת הענישה שנקבעה על-ידי בית משפט זה בעבירות של גרימת חבלה חמורה לבנות זוג (למשל, ע"פ 925/07 חדד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.6.2008), שם אושר עונש של 13 שנות מאסר על מי שהשחית את פניה של גרושתו באמצעות סכין). עם זאת, ציין בית משפט קמא, כי ניתן להצביע גם על עונשים מתונים יותר שהוטלו, בגין ביצוע עבירות דומות (למשל, ע"פ 1425/11 מדינת ישראל נ' שמסיה (לא פורסם, 21.3.2011), שבו החמיר בית משפט זה בעונשו של מי שתקף אדם באמצעות כלי חד ופגע בעינו, עד כדי אובדן הראיה, והעמידו על 24 חודשי מאסר). לענישה מקלה יותר, ראו גם: ע"פ 302/04 ארונוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.5.2005). בסופו של דבר, מצא בית משפט קמא את האיזון הראוי בין חומרת העבירה לבין נסיבותיו האישיות ומצבו הנפשי של המשיב, בעונש מאסר בפועל לתקופה של חמש שנים. 11. לנוכח חומרת מעשיו והסיכון הרב שבו העמיד המשיב את המתלוננת, סבורים אנו כי העונש שהושת עליו נוטה לקולא, ואפשר שלו אנו ישבנו לדון בעניינו כערכאה ראשונה, היינו מחמירים יותר בעונשו. ואולם, איננו סבורים כי מדובר בסטייה מהותית או קיצונית מרמת הענישה הראויה, לנוכח נסיבותיו האישיות המיוחדות של המשיב ומצבו הנפשי הקשה. מן הראוי לציין, כי בעבירות בהן הורשע המשיב ניתן למצוא קשת רחבה של עונשים, ויש לבחון כל מקרה לגופו שלא בדרך של השוואה אריתמטית. בסופו של יום, הגענו למסקנה כי אין מקום להחמיר בעונשו של המשיב כעתירת המדינה, הגם שמדובר בעונש הנוטה לקולא. 12. סוף דבר, הננו דוחים את ערעורו של המשיב, מה גם שהוא הביע נכונות לחזור בו מערעורו, וכמו כן הננו דוחים אף את ערעור המדינה. ניתן היום, ט"ז בחשון התשע"ג (1.11.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11047770_I02.doc הג+יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il