סלימאן נאסר נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4776/99 בפני: כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט ע' ר' זועבי המערער: סלימאן נאסר נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 3.6.1999 בתיק פ. 8112/98 שניתן על ידי כבוד השופטת טהר שחף תאריך הישיבה: ז' טבת תש"ס (16.12.99) בשם המערער: עו"ד רון שלו בשם המשיבה: עו"ד אתי כהנא פסק-דין השופט ע' ר' זועבי: 1. המערער סלימאן בן עזאת נאסר (להלן: המערער) הועמד לדין לפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעבירת החזקת סם שלא לצריכה עצמית, עבירה על פי סעיף 7(א)(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג1973- (להלן: הפקודה). בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. הוא השית עליו עונש מאסר בפועל של 36 חודשים מיום מעצרו. כן הפעיל בית המשפט שני מאסרים על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו, בת"פ 2568/96 של בית משפט השלום בירושלים - 9 חודשים; ובת"פ 2706/96 של בית משפט השלום בירושלים - 6 חודשים. שני מאסרים על תנאי אלה הופעלו בחופף למאסר שהוטל עליו בתיק זה. התוצאה היא שהוא ישא עונש של 36 חודשי מאסר בפועל. בנוסף הטיל עליו מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך שלוש שנים מיום שחרורו מבית הסוהר. הערעור שבפנינו הוא על הכרעת הדין ועל גזר הדין. 2. להלן, בתמצית, עיקרי העובדות העומדות בבסיס ההרשעה, כפי שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, ככל שהדבר דרוש לבירור הערעור. א. המערער הכיר את העדה ילנה זוזוקלו (להלן: ילנה) באילת, כשפנתה למקום שנקרא "ביס קפה" למטרת קנית גרס, היא קנתה הסם מאת המערער. בעקבות היכרותה עם המערער, ועל אף שהיתה נשואה לאחר, הפכו השניים לבני זוג, ללא ידיעת בעלה, והתגוררו יחד בדירת המערער בשעות היום. במהלך הקשר עברה ילנה, אשר עד אז השתמשה בסמים קלים, לצרוך גם הירואין וקוקאין אותם קנתה מהמערער. יום לפני שנעצרה הגיעה מאשדוד לאילת לדירת המערער והיתה בקריז ועשנה חשיש. המערער הציע לה לנסוע איתו לבאר שבע כדי לקנות סמים. היא הצטרפה אליו ונסעו, ושם רכש המערער מאדם שזהותו לא ידועה כמות סמים. המערער נתן לה את הסם ונסעו בחזרה לאילת באוטובוס. לפני שהגיעו לאילת ירד המערער מהאוטובוס והמשיך בטרמפ. ילנה המשיכה באוטובוס והגיעה לדירת המערער. אז גנבה מהחומר שהיה בידה, ועישנה, והחביאה את יתרת הסם במקום מסתור בדירה. לאחר מכן באו שוטרים לדירה ועצרו אותה. ב. בעת שהשוטרים הגיעו לדירה היה בדירה גם עאמר - שותפו של המערער לדירה. ילנה נלקחה לחקירה באחד מחדרי הדירה. במהלך החקירה איימו עליה החוקרים כי אם ימצא בדירה סמים היא תשב בבית סוהר. בסופה של החקירה הראתה להם ילנה את המקום בו החביאה את הסמים. המשטרה תפסה 113.80 גרם סם מסוג הרואין, ועל כך אין מחלוקת. זמן קצר לאחר מכן הגיע המערער לדירה, נעצר על ידי השוטרים, ונערך על גופו חיפוש בחדר המדרגות. המערער ניצל את חוסר תשומת הלב של השוטרים שהשגיחו עליו ונמלט מן המקום. מספר שעות אחר כך חזר לדירה, וכאשר הגיעה המשטרה למקום, זמן קצר אחרי המערער, השים עצמו המערער כישן. ג. גירסת המערער היתה שהסמים לא שייכים לו, וכי בריחתו מהמשטרה בעת שעוכב על ידה בהגיעו לדירה אין לה כל קשר לענין הסמים. הוא לא משתמש בסמים ולא מכור לסמים. המערער ידע שילנה אמורה להיות בדירה משום שהתקשרה אליו בשעות הבוקר. לא ידע שנתפס סם בדירה. המערער הודה כי חי עם ילנה כבעל ואשה. לטענתו, העובדה שילנה מוסרת שהסם שלו נובעת ממריבה עימה. חיזוק לטענתו זו מצא המערער בדברי ילנה במסגרת שיחה ביניהם, שהוקלטה. באותה שיחה אמרה ילנה כי כנראה שהסמים שייכים לעאמר. טענות בערעור 3. בערעור שבפנינו טענה באת כח המערער שבית המשפט קמא, טעה משלא נתן המשקל הראוי למגמתיות החקירה ומחדליה החמורים כפי שהוכחו בפניו ואף הוכרו על ידו. כמו כן, לטענתה, הוא טעה משלא ייחס המשקל הראוי לפגמים הקשים שנתגלו בחקירת המשטרה, פגמים שמקורם לטענתה במאמץ מכוון להביא להרשעתו של המערער בדין. ואלה הם, לטענתה, עיקר הפגמים והטעויות: א. טעה בית משפט קמא משלא מצא לנכון ליתן חשיבות מכרעת לפגמים שהיו בחקירה, בענין השיחות שהיו בין החוקרים מצד אחד לבין המערער וילנה מצד שני, שיחות שלא תועדו. ב. עוד טוענת באת כוח המערער שלא נלקחו טביעות אצבע משקית הסם על אף שניתן היה לקחתן דבר שהוסיף לפגמים שהיו בחקירה. ג. טעה בית המשפט קמא משקבע כי השותף השלישי עאמר הופטר בלא כלום. דבר זה מעורר תמיהה ויש בו כדי להוות ספק סביר לטובתו של המערער. עוד טענה שבית משפט קמא טעה כאשר קבע שגירסתו של המערער אינה מהימנה עליו ומשלא נתן משקל לדברי עדי ההגנה. באשר לעדותה של ילנה טוענת באת כח המערער שטעה בית משפט קמא בכך שהסתמך עליה באופן מלא, לשם הרשעת המערער. כן נטען, כי המנעות המשטרה מהמשך חקירתו של עאמר גם לאחר שנודע כי ילנה קיימה עמו יחסים אינטימיים מעוררת תמיהה. ד. לעומתה, הגנה עו"ד כהנא, שטענה למדינה, על הכרעת הדין של הערכאה הראשונה, לטענתה, אכן היו פגמים אך יש לראותם בפרופורציה הנכונה. בית משפט קמא בחן את כל חומר הראיות והגיע למסקנה חד-משמעית שהסם לא שייך לעאמר. חזקתו של המערער בסם הוכחה. עדותה של העדה ילנה היתה אמינה על בית המשפט. עוד טענה שמהאזנה בקלטת ועיון בתמליל רואים שהמערער ידע שהשיחה בין המערער לבין ילנה מוקלטת והוא ניתב את השיחה בהתאם לכך. חיזוק משמעותי נוסף, לדברי באת כח המדינה, הוא בהימלטותו של המערער לאחר שנעצר על ידי המשטרה. הכרעת הדין 4. הכרעת הדין מנומקת ומפורטת היטב ומבוססת על משקלן המצטבר של הראיות הבאות: (1) הסם נתפס בדירה בה התגוררו המערער ועאמר; ילנה חיה באופן קבוע עם המערער והם נפגשו בדירה. (2) עדותה של ילנה, שנתקבלה בבית משפט קמא כעדות אמינה, קשרה היטב את המערער, ולפיה הוכח שהמערער הוא שקנה הסמים, והוא מסרם לילנה שהביאה את הסם לדירה, שם נעצרה ילנה על ידי המשטרה ושם נתפסו הסמים. העדה ילנה הטיחה בפני המערער גם בבית משפט שהסמים הם שלו והוא לא ענה. בית משפט קמא העדיף את עדותה של ילנה על זו של המערער. העובדה שהמערער התגורר בדירה בה נתפס הסם יצרה פרזומציה עובדתית לפיה היתה לו חזקה על הסם, והוא לא הצליח לסתור אותה. ההסברים שניתנו על ידו בבית המשפט לא נתקבלו ולא הספיקו לעורר ספק סביר לטובתו. 5. בית משפט קמא ניתח בדקדקנות את חומר הראיות, קבע כי עלה בידי התביעה להוכיח את גירסתה במלואה, והוסיף וקבע שהוא מאמין לעדה ילנה ואין הוא מאמין לעדותו של המערער. בית משפט קמא דן בכל התהיות והפליאות שהיו ושהועלו על ידי הסניגורית, וניתח את חומר הראיות על רקע כל ההשגות והגיע למסקנה כי יש להרשיע את המערער. בנסיבות המקרה, לאור קביעותיו העובדתיות של בית המשפט, אין כדי לעורר ספק סביר באשמת המערער. 6. עיינו היטב בנימוקי הערעור ושמענו בקשב רב את טיעוניה של באת כח המערער, אך לא נמצא לנו כי עלה בידה לערער קביעותיו של בית משפט קמא באשר לחיובו של המערער בדין. לא זו בלבד שבית משפט קמא לא האמין למערער - ושאלת אמון נתונה, כידוע, לשיקולו של בית המשפט של דיון - אלא שעדויות ילנה ועדי התביעה האחרים היו מהימנות על בית משפט ואלו הוליכו חד משמעית להרשעתו של המערער בדינו. אנו מחליטים, איפוא, לדחות את הערעור על ההרשעה. 7. אשר לגזר הדין, בשים לב לכמות ההירואין שנתפשה ולעברו של המערער, המלמד שאין מדובר כאן במעידה חד פעמית, לא נוכל לומר כי העונש שהוטל על המערער, עונש חמור הוא. ועל כן אנו דוחים גם את הערעור על גזר הדין. ש ו פ ט השופט י' זמיר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' אנגלרד: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השוט ע' ר' זועבי. ניתן היום, י' בשבט תש"ס (17.1.00). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99047760.U01