פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 4773/00
בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופטת ד' דורנר
העותר: עמרם אסידו
נגד
המשיבות: 1. המחלקה לחקירות שוטרים
2. פרקליטות המדינה
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר: עו"ד באומן דן
בשם המשיבות: עו"ד ניצן שי
פסק-דין
1. העותר הינו אסיר שהורשע בעבירות של סחר בסמים. לאחר הרשעתו בדין, הגיש העותר שתי תלונות למח"ש. בתלונה האחת, טען כי דו"ח העיקוב, שהוגש כמוצג במהלך משפטו ובו תועד עיקוב המשטרה אחר העותר ואחרים, הינו מזויף; בתלונה השניה - שהגיש העותר יחד עם אחר - טען הוא, כי החוזה שנחתם בין המשטרה לבין הסוכן הסמוי שהפלילו, זויף אף הוא. שתי התלונות נבדקו על-ידי מח"ש. מח"ש לא מצאה לפתוח בחקירת התלונה הראשונה, היות וסברה כי המקום להעלות את טענת זיוף דו"ח העיקוב היה במהלך הדיון המשפטי. מח"ש הבהירה, כי היא נכונה לשקול עמדתה בשנית, במידה והעותר ימציא ממצאים של בית המשפט המצדיקים חקירה מטעמה. התלונה השניה נחקרה על-ידי מח"ש ולאחר חקירה, הוחלט לסגור את התיק מחוסר אשמה.
על החלטות אלה השיג העותר בפני היועץ המשפטי לממשלה. פרקליטות המדינה התייחסה להשגות אלה כערר. הערר נבדק על ידי פרקליט בכיר שהמליץ לדחות את הערר ואף נבדק בשנית על-ידי פרקליטת המדינה שהחליטה לדחותו. על כך הוגשה העתירה שלפנינו, בה עותר העותר לבטל את החלטות מח"ש והחלטת פרקליטת המדינה ולהורות למח"ש לפתוח בחקירה יסודית בנוגע לתלונותיו.
2. תלונתו הראשונה של העותר, שעניינה זיופו של דו"ח העיקוב, הועלתה לראשונה על-ידי העותר כבר במהלך משפטו ובית המשפט המחוזי נדרש לה. בית המשפט הורה לתביעה להמציא לעיונו את הדו"חות האישיים של העוקבים על מנת שיוכל להתרשם מהם ממקור ראשון, ולאחר שעיין בהם, לא מצא לקבוע ממצא כלשהו בעניין זה לחובת המשטרה. לחיזוק טענת הזיוף צרף העותר שני תצהירים של שניים, המוזכרים בדו"ח העיקוב כמי שנסעו יחד עם העותר. בתצהירים מוצהר, כי זכור למצהירים שבמועד האירוע - שארע כארבע וחצי שנים קודם לכן (!) - לא ראו את העותר. תצהירים אלה - שלאור תוכנם, אמינותם מוטלת בספק - לא היו בפני מח"ש עת הוגשה התלונה והם הוגשו כשלוש שנים לאחריה. האחד הוגש לפרקליטות המדינה במסגרת הדיון בערר והשני צורף לעתירה שלפנינו. בנסיבות אלה, לא מצאנו כי נפל פגם בהחלטת מח"ש שלא לפתוח בחקירת תלונתו הראשונה של העותר ובהחלטת הפרקליטות לדחות את הערר, ודין ראש עתירה זה, להידחות.
3. בתלונתו השניה טען העותר כי החוזה שנחתם בין המשטרה ובין הסוכן הסמוי שהפלילו, זויף. טענת העותר נסמכת על כך שלבית המשפט הוגשו שני עותקים של החוזה, כאשר בראשון היה חסר סכום התגמול הכספי הצפוי לסוכן ואילו בעותק המאוחר הוסף סכום של 1,000$. העותר טען, כי מדובר במסמך אחד שצולם ויד נעלמה הוסיפה בו את הסכום. מתגובת הפרקליטות עולה, כי טענה זו נחקרה כדבעי על-ידי מח"ש ולא נמצא בה ממש. במסגרת החקירה נחקר ראש מחלק סוכנים במשטרת חיפה שהעיד, כי ככל הנראה נפלה טעות בכך שבאחד העותקים לא הוסף סכום התמורה במקום המיועד לכך. עוד ציין הוא, כי מכל מקום, הסכום הכתוב משקף נכונה את הסכמת הצדדים. חיזוק להסכמה זו ניתן למצוא באישור המטה הארצי לתשלום הסכום הנ"ל, שניתן כשבועיים לפי מועד החתימה על ההסכם ונמצא בתיקו של הסוכן. לא למותר לציין, כי טענת זיוף החוזה הועלתה בפני בית המשפט המחוזי במסגרת משפטו של האחֵר, שהגיש יחד עם העותר את התלונה השניה למח"ש, ובהכרעת הדין לא נקבע כל ממצא שלילי לחובת המשטרה. בשל כל אלה, לא מצאנו להתערב בהחלטת מח"ש לסגור את תיק התלונה השניה מחוסר אשמה ובהחלטת הפרקליטות לדחות את הערר.
4. אשר על כן דין העתירה להידחות.
ניתן היום, ט"ו באב תש"ס (16.8.00).
המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00047730.J02