יוסף יורם נ. הכשרה - חברה לביטוח

החלטה בתיק רע"א 4772/14 בבית המשפט העליון רע"א 4772/14 לפני: כבוד השופט צ' זילברטל המבקש: יוסף יורם נ ג ד המשיבה: הכשרה - חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע ברע"א 15351-02-14 שניתנה ביום 9.6.2014 על ידי כב' הנשיא יוסף אלון בשם המבקש: בשם המשיבה: עו"ד א' ויטנר עו"ד א' כרמלי פסק-דין 1. בבית משפט השלום בבאר-שבע מתבררת תביעת המבקש נגד המשיבה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו למבקש, לטענתו, בתאונת דרכים מיום 3.3.2012, במהלכה הוא סבל מפגיעת ראש. בגדר תביעה זו הגיש המבקש בקשה למינוי של מומחים רפואיים מטעם בית המשפט במספר תחומים. בית משפט השלום (כב' השופט י' טישלר) מינה ביום 2.1.2014 מומחה בתחום הנוירולוגיה. בית משפט השלום מצא שאין ראשית ראיה לבעיות אורתופדיה ולבעיות בתחום הנפשי. לגבי הבקשה למינוי מומחה בתחום האופטלמולוגיה ובתחום אף-אוזן-גרון הוחלט שבשל העדר "רצף טיפולי" יישקל הצורך במינוי המומחים בשלב מאוחר יותר. 2. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על ההחלטה הנ"ל. בית המשפט המחוזי (כב' הנשיא י' אלון) קיבל את הערעור בחלקו ופסק כי יש למנות מומחה בתחום אף-אוזן-גרון. באשר למינוי פסיכיאטר ואורטופד, נקבע כי המבקש לא הציג תיעוד רפואי (אף לא כראשית ראיה) על קבלת טיפול בתחומים אלה או הפניה לבדיקתו של המבקש על ידי מומחה. כמו כן נפסק, כי אין מקום למינוי מומחה באופטלמולוגיה נוכח המימצאים התקינים הכלולים בתיעוד הרפואי בתחום האמור. מכאן בקשת רשות הערעור, בה מתמקד המבקש אך במינוי המומחה בתחום הפסיכיאטרי. 3. בבקשת רשות הערעור, כמו גם בבקשותיו בענין זה שהפנה המבקש לערכאות הקודמות, מפנה המבקש לשלושה מסמכים רפואיים: א. מסמך מיום 20.9.2012 בחתימת הנוירוכירורג ד"ר אבי כהן, בו נרשם, בין היתר, כי המבקש מתלונן על בעיות זכרון ומצב רוח. כמו כן נזכרים במסמך זה פגימה ביכולת קוגניטיבית ו- PTSD (הפרעת דחק בתר חבלתית), אך לא ברור אם הדבר נרשם כאבחנה או כתלונה. ד"ר כהן היפנה את המבקש לבדיקה במכון "משאבים" לצורך הערת "התפקודים הגבוהים" (כמפורט להלן). ב. מסמך מיום 28.10.2012 בחתימת רופא א.א.ג., ד"ר רוט, שעניינו פגיעה בחוש הריח, בו נרשם כי בעקבות הפגיעה בתאונה המבקש סובל מהפרעה בזכרון וממתח נפשי. ג. דו"ח הערכה נוירו-פסיכולוגית שיקומית מיום 14.4.2013 שנערך על ידי פסיכולוגים ממכון "משאבים" (להלן – דו"ח ההערכה), אליו הופנה המבקש על-ידי ד"ר כהן. בדו"ח ההערכה הומלץ טיפול נוירו-פסיכולוגי שיקומי. לאחר הגשת בקשת רשות הערעור דנא התקבלה חוות דעתו של פרופ' רביי, המומחה בתחום הנוירולוגיה שמונה על ידי בית משפט השלום. המבקש טוען, כי המומחה התייחס לדו"ח ההערכה תוך הדגשת אמינות המבקש, מה שמחזק את בקשתו למינוי מומחה בפסיכיאטריה. המומחה לא המליץ ביוזמתו על מינוי מומחה בפסיכיאטריה (ונראה שהוא לא התבקש לבחון עניין זה). לטענת המבקש יש במסמכים הנ"ל ראשית ראיה לענין טענותיו לפגיעה נפשית, מה שמצדיק מינוי מומחה בתחום זה. עוד נטען, כי נוכח חסימת דרכו של המבקש להוכיח נכות בתחום הנפשי, שכן ללא מינוי מומחה בתחום האמור לא יוכל להוכיח את מצבו, יש ליתן לו רשות ערעור אף שמדובר ב"גלגול שלישי" למניעת עיוות דין. 4. המשיבה מתנגדת למתן רשות הערעור וטענתה העיקרית היא שאין במסמכים ראיה לענין הצורך במינוי המומחה. נטען כי התעודות הרפואיות בחתימת ד"ר כהן וד"ר רוט ניתנו 6 ו-7 חודשים (בהתאמה) לאחר מועד התאונה והמבקש לא הציג תיעוד רפואי המאפשר להתחקות אחר מצבו הנפשי, והטיפול בו, מאז התאונה. עוד נטען, כי דו"ח ההערכה אינו מסמך שניתן להציגו למומחה נוכח הקבוע בתקנות 8(א) ו-9(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ו-1986 (להלן: תקנות המומחים); כלומר – מדובר בחוות דעת רפואית. לענין טענה אחרונה זו ייאמר כבר עתה, כי אין מקום לקבלה כיוון שבבית המשפט המחוזי לא הוזכרה הטענה, ועמדת המשיבה לענין דו"ח ההערכה היתה, כי "סביר" שדו"ח ההערכה בוצע "בהתאם להמלצת הנוירוכירורגים בעת שחרורו מבית החולים בסמוך לקרות התאונה", וכי דו"ח ההערכה יוצג למומחה בתחום הנוירולוגיה "אשר סביר שבמידה שימצא לנכון ימליץ על מינוי מומחה בתחום זה" (עמ' 2 לתגובת המשיבה לבקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי, נספח ג' לתשובת המשיבה לבקשת רשות הערעור דנא). מכאן שהמשיבה לא התנגדה להצגת דו"ח ההערכה למומחה מטעם בית המשפט ועל כן אין היא יכולה לטעון עתה כי מדובר בחוות דעת האסורה בהצגה למומחה. 5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש ליתן למבקש רשות ערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי אותה רשות. דין הערעור להתקבל. 6. הן המסמך בחתימת ד"ר כהן והן המסמך בחתימת ד"ר רוט, שניהם מסמכים שנערכו לצורך טיפול רפואי, מצביעים, למצער, על תלונות שהשמיע המבקש אודות פגיעה במצבו הנפשי עקב התאונה. ד"ר כהן אף מצא לנכון להפנות את המבקש להערכה נוירו-פסיכולוגית, אשר איששה את התלונות והמליצה על טיפול שיקומי. לכל אלה יש להוסיף את העובדה שהמבקש נפגע בתאונה בראשו ונגרמה לו חבלת ראש שכללה, בין היתר, שבר בעצמות הגולגולת באזור עורפי ודימום תת עכבישי פרונטאלי דו צדדי. כזכור, בית המשפט המחוזי ראה לדחות את הבקשה למינוי מומחה בפסיכיאטריה נוכח העדר תיעוד רפואי על קבלת טיפול רפואי בתחום זה. ואולם, תקנה 2(ב) לתקנות המומחים מתייחסת ל"מסמך שנערך לצורך טיפול רפואי [בתובע] ושיש בו ראיה לענין טענותיו". כלומר, אין הכרח שהמסמך יתייחס דווקא לטיפול שהנפגע קיבל בפועל בתחום בו מתבקש המינוי. די בכך שהמסמך ייערך בקשר עם טיפול רפואי. כך, למשל, ניתן לבסס בקשה למינוי מומחה בפסיכיאטריה גם על מסמך שנערך, לדוגמה, לצורך טיפול נוירולוגי שיש בו ראיה לטענות בדבר פגיעה בתחום הנפשי. בנוסף, דו"ח ההערכה אמנם לא נערך ישירות לצורך טיפול, אך מדובר במהלך אבחנתי שנעשה על פי הפניית רופא מומחה בנוירוכירורגיה (ד"ר כהן) כחלק ממהלך שאמור לבחון את הצורך בטיפול (ואכן נמצא שהמבקש זקוק לטיפול). לענין הפירוש המרחיב שניתן למונח "מסמך שנערך לצורך טיפול רפואי" ולמונח "טיפול רפואי", ראו: רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פס' 10 (30.5.2012) (להלן: פרשת הראל). נוכח האמור, לטעמי עלה בידי המבקש לבסס את בקשתו למינוי מומחה בפסיכיאטריה. כידוע, על מנת שלא לחסום את דרכו של מי שנפגע בתאונת דרכים להוכיח את נזקיו, נוקטים בתי המשפט גישה מקלה באשר לקיום התנאים שיצדיקו מינוי, ונטיית ערכאת הערעור היא לבחון בקפידה החלטה שלא למנות מומחה (רע"א 5207/12 בן בסט נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ פס' 7 (6.8.2012)). גם איני רואה ליחס משקל רב לעובדה שהתלונות נרשמו מפי המבקש רק מספר חודשים לאחר התאונה, שכן לעיתים הנפגע נעשה מודע לסימפטומים רק כעבור זמן או שהם מופיעים ומשפיעים רק לאחר חלוף פרק זמן וההחלמה מהפגיעות הפיזיות. בנוסף, כאשר מדובר במינוי מומחה בתחום בריאות הנפש יש לגלות רגישות רבה בנוגע לטענה של איחור בפניה לקבלת טיפול נפשי, שכן לעיתים נמנעים הסובלים מבעיות בתחום זה לפנות לקבלת טיפול מחשש לסטיגמות, מאי הכרת הנושא וכו' (פרשת הראל, בפס' 17). 7. על יסוד האמור לעיל סבורני שקבלת הערעור מוצדקת, אף כי מדובר ב"גלגול שלישי", כדי שלא תיחסם דרכו של המבקש להוכיח את נכותו הנפשית כתוצאה מהתאונה, ככל שנגרמה לו נכות כזו. כפי שנפסק בפרשת הראל: " ... יש לסמוך על המומחים שימונו, שישכילו לעמוד על המצב לאשורו. מוטב שמידי פעם יתברר שהמינוי היה מיותר, מאשר שלא ימונה מומחה במקרה שראוי היה כי כך ייעשה" (שם, פס' 22). 8. התוצאה היא שהערעור מתקבל. בית משפט השלום ימנה מומחה רפואי מטעמו בתחום הפסיכיאטריה. בשכר טרחת המומחה, כמימון ביניים, תישא המשיבה. המשיבה תשלום למבקש הוצאות בקשה זו בסך 10,000 ש"ח. ניתנה היום, ‏ה' באלול התשע"ד (‏31.8.2014). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14047720_L02.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il