סהר חברה לביטוח בע"מ נ. גיל צי'בוטארו

פסק-דין בתיק ע"א 4772/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4772/02 ע"א 5122/02 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ד' חשין המערערת בע"א 4772/02 והמשיבה בע"א 5122/02: סהר חברה לביטוח בע"מ נ ג ד המשיב בע"א 4772/02 והמערער בע"א 5122/02: גיל צי'בוטארו ערעורים על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 30.4.02 בת.א. 78/94 שניתן על-ידי כבוד השופט נ' ישעיה תאריך הישיבה: ב' בסיון התשס"ה א' בכסלו התשס"ז (9.6.05) (22.11.06) בשם המערערת בע"א 4772/02 והמשיבה בע"א 5122/02: עו"ד אהוד שטיין בשם המשיב בע"א 4772/02 והמערער בע"א 5122/02: עו"ד אבי אלבינצר פסק-דין השופט ד' חשין: רקע 1. בפנינו שני ערעורים על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט נ' ישעיה) מיום 30.4.02 בת"א 78/94, בגדרו נפסקו פיצויים בגין נזקי גוף לנפגע בתאונת דרכים. המערערת בע"א 4772/02 היא סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ (להלן – סהר), שביטחה את הרכב שהיה מעורב בתאונה. המערער בע"א 5122/02 הוא גיל צ'יבוטארו (להלן – גיל), שנפגע בתאונת הדרכים, שהוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן – המל"ל) כתאונת עבודה. 2. ביום 19.5.92, בהיותו בן 25 שנים, נפגע גיל קשות בתאונת דרכים בעת שנהג ברכבו. במהלך התאונה נחבל גיל בגזע המוח, וכתוצאה מכך נותר נטול יכולת דיבור ומשותק בכל חלקי גופו, למעט היכולת למצמץ בעפעף עין ימין ולהניע קלות את הצוואר. המונח הרפואי המגדיר את מצבו של גיל הינו "LOCKED IN SYNDROME" – תסמונת נדירה המתאפיינת בכך שהלוקה בה כשיר לחלוטין מבחינה קוגניטיבית ומנטלית, ער למתרחש ואף ניחן ביכולת ראייה ושמיעה מלאה, אך חסר כל יכולת מוטורית לבטא את תודעתו כלפי חוץ ולקיים תקשורת רגילה עם הסביבה. נפשו הפעילה של גיל "כלואה" בגופו המשותק. גיל מתקשר עם הסביבה באמצעות לוח אותיות מיוחד שהוכן עבורו: המחזיק בלוח מעביר את אצבעו על פני שורת אותיות מול פניו של גיל, וזה ממצמץ בעינו כל אימת שמסומנת אחת מן האותיות שמרכיבות את המילה שברצונו "לומר". כך מצליח גיל לבנות מילים ומשפטים ולתקשר עם סביבתו. 3. אין מחלוקת כי שיעור נכותו הרפואית והתפקודית של גיל עומד על 100% וכי הוא איבד לחלוטין את כושר השתכרותו. פסיקת בית המשפט קמא 4. בית המשפט המחוזי פסק פיצויים לגיל, לאחר חישוב ראשי הנזק השונים, בסך של כ-10,000,000 ש"ח. פתח דבר קבע בית המשפט כי על אף שנכותו של גיל מחייבת הספקת אמצעים רבים ויקרים, אין לפסוק עבורו פיצוי ברמת "הטוב ביותר האפשרי", אלא יש להסתפק ברמת פיצוי "הוגן והולם". על אף דרישת סהר לפסוק את הפיצויים בתשלומים עיתיים, קבע בית המשפט כי אלו ישולמו בתשלום חד-פעמי, וזאת לאור אורכה של התקופה שבגינה הם נפסקים ולשם הבטחת הוודאות והיציבות בהליך שיקומו של גיל. באשר לתוחלת חייו של גיל, הסתמך בית המשפט על חוות-דעתו של המומחה השיקומי מטעם בית-המשפט, ד"ר סורוקר, אשר קבע כי אמנם לא קיימים נתונים סטטיסטיים ברורים אודות תוחלת חייהם של בעלי LOCKED IN SYNDROME, שכן מדובר בתסמונת נדירה, אך מאחר שמבחינה מוטורית ומבחינת גורמי הסיכון הקיימים ישנה זהות בין פגיעת התסמונת לפגיעתה של קוודרופלגיה מלאה, ניתן להעריך את קיצור תוחלת החיים סביב 20-15 שנים. לאור דבריו של המומחה, קבע בית המשפט כי תוחלת חייו המשוערת של גיל הינה עד גיל 65, תחילת תקופת הזיקנה. לגבי מקום המגורים, קיבל בית המשפט את המלצת המומחה השיקומי, וקבע כי יש להעדיף את מעברו של גיל מהמוסד הטיפולי בו שהה למקום מגורים פרטי. על בסיס קביעות אלו, המשיך בית המשפט ובחן את פרטי הנזק השונים. לגבי אובדן כושר השתכרות, קבע בית המשפט כי לא הובאו בפניו נתונים מספיקים לעניין עתידו המקצועי של גיל, אשר נפגע בהיותו בן 25, שנתיים לאחר שחרורו מהצבא, בעת שעבד כמנהל חשבונות בתחנת קמח ובטרם הותוותה דרכו המקצועית. עם זאת, כיוון שגיל סיים לימודי אלקטרוניקה במסגרת בית הספר התיכון, ועבד כאלקטרונאי במשך 4 שנים במסגרת שירותו הצבאי, סבר בית המשפט כי גיל היה מוצא את עתידו המקצועי בתחום האלקטרוניקה, בין כעצמאי ובין כשכיר. בנסיבות אלו, ראה בית המשפט לחשב את אובדן כושר ההשתכרות על בסיס של 150% מהשכר הממוצע במשק החל מיום התאונה ועד לגיל 45, ו-200% מהשכר הממוצע במשק החל מגיל 45 ועד לגיל 65. לעניין הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות, קבע בית המשפט כי משלא הוכחו הפרשות לקרנות סוציאליות, ומשלא הוצגו נתונים המצביעים על קיומו של נוהג כללי להעניק הטבות סוציאליות לכל עובד בענף האלקטרוניקה, אין לפצות את גיל בגין רכיבים אלו. אשר לדיור "הוגן והולם", קבע בית המשפט כי ניתן להסתפק בדירה בבית משותף, המותאמת לצרכיו של גיל, ולאור זאת פסק פיצוי בגין הצורך לרכוש שטח מגורים נוסף של 35 מ"ר ולשם התאמת הדירה לגיל. בנוסף, נפסקו פיצויים בסכומים גלובליים למימון תחזוקת הדירה ומיזוג אוויר. מבחינת הצרכים הרפואיים, נפסקו פיצויים בסכומים גלובליים בגין טיפולים רפואיים, ציוד שיקומי, אביזרי עזר בלתי מתכלים וציוד מתכלה, החורגים ממסגרת הטיפול המוענק לגיל על-ידי המל"ל וקופת-החולים. כן נפסקו פיצויים למימון טיפול על-ידי סרוגייט. עוד פסק בית המשפט לגיל פיצויים עבור הוצאות כביסה מוגברות. לצורך ניידות, נפסק פיצוי בסכום גלובלי עבור רכישתו ואחזקתו השוטפת של רכב מסוג ואן המותאם למצבו של גיל. באשר לעזרה סיעודית, עמדה בפני בית המשפט המלצת המומחה השיקומי על טיפול סיעודי צמוד בעל אופי "השגחתי" במשך 24 שעות ביממה, שיוענק לגיל על-ידי מטפל בודד שיכול להיות עובד זר. עם זאת סבר בית המשפט, נוכח מצבו התקשורתי המיוחד של גיל, והפער הקיים בין יכולותיו המנטליות ליכולותיו המוטריות, כי על המטפל הצמוד להיות בעל יכולת לתקשר עם גיל באמצעות לוח האותיות המיוחד, כדי שלא להותיר את גיל מנותק לחלוטין מסביבתו. לפיכך נקבע כי יש להעסיק עובד זר השולט בשפה העברית ברמה בסיסית (ובעל רישיון נהיגה). בנוסף סבר בית המשפט כי יש להעסיק במשך 8-6 שעות ביום, 6-5 ימים בשבוע, מטפל ישראלי אשר יאפשר לגיל לקיים תקשורת עשירה יותר עם סביבתו, ואף יאפשר למטפל הצמוד לצאת לקניות ולסידורים. כמו כן, בהינתן העובדה שלא ניתן להותיר את גיל ללא מטפל ולו לזמן קצר, קבע בית המשפט כי יש לוודא את רציפות הטיפול על-ידי העסקת המטפלים דרך חברת כוח-אדם. לעלות העסקת העובדים הסיעודיים הוסיף בית המשפט את הוצאות כלכלתם וכן את עלויותיהם של מטפלים מחליפים, וניכה במקביל "סכום מסוים" (ששיעורו לא ננקב) עבור מימונו החלקי של הסיעוד על-ידי המל"ל (באמצעות קופ"ח), בשל היות גיל נפגע עבודה. לסיכום, העריך בית המשפט את העלות הכוללת של העזרה הסיעודית בסך של 12,000 ש"ח לחודש. כמו כן, נפסקו פיצויים מירביים בגין כאב וסבל, וכן פיצויים בסכום גלובלי לכיסוי הוצאות המיטיבים. מהסכום הכולל של הפיצויים הורה בית המשפט לנכות את תגמולי המל"ל להם זכאי גיל, וכן את התשלומים התכופים שהועברו אליו. בית המשפט קיבל את טענותיו של גיל לעניין חישוב תגמולי המל"ל, לפיהן יש לקבוע את התגמולים בהתאם לתוחלת החיים שנקבעה לגיל, וכן כי אין לנכות מסכום הפיצויים, בנוסף לגמלת נכות מעבודה, הן גמלת ניידות והן קצבת שירותים מיוחדים, אלא רק אחת משתיהן. לבסוף, הורה בית המשפט כי לסכום הפיצוי המתקבל, לאחר ניכוי תגמולי המל"ל והתשלומים התכופים, יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ. עיקרי השגות הצדדים 5. הצדדים משיגים, בערעורים שהוגשו, כמעט על כל קביעותיו של בית המשפט לגבי ראשי הנזק השונים ופריטיהם, ובכלל זה טוענים הם בעניין הסכומים שנפסקו עבור דיור, צרכים רפואיים, ניידות ועוד. סהר טוענת בעיקר כי יש לפסוק הפיצוי בדרך של תשלומים עיתיים, כי יש להפחית את סכומי הפיצויים שניתנו בגין עזרה סיעודית ואובדן כושר השתכרות וכי יש להגדיל את הניכוי עבור תגמולי המל"ל ואף להוסיף ריבית עבור תגמולי העבר. גיל, לעומתה, טוען בעיקר כי יש להגדיל את הפיצוי בגין עזרה סיעודית ואובדן כושר השתכרות, כי יש לקבוע כי לא חל קיצור בתוחלת חייו וכי יש להוסיף ריבית עבור הפסדי העבר. דיון 6. לעניין התערבותה של ערכאת הערעור בפסיקת פיצויים בערכאה קודמת, "הלכה פסוקה היא, כי אין בית-משפט לערעורים נוטה להתערב על נקלה באומדנת הערכאה הראשונה את נזקי הניזוק, ולא ימיר את הערכת השופט קמא בהערכתו שלו, אלא אם סכום הפיצויים שנפסק הוא בלתי סביר ורחוק מהמציאות" (ע"א 487/82 נדלר נ' שדה, פ"ד לח(4) 21, 25 (1984), ובדומה לכך נקבע כי "במסגרת זו, עשויה ערכאת הערעור לסבור כי ראוי היה לפסוק בראשי הנזק השונים פיצוי גבוה יותר או פחות, אך בכך אין כדי להקים, בהכרח, עילת התערבות" (ע"א 2515/06 אזולאי נ' אבקסיס (טרם פורסם, ניתן ביום 4.11.07), פסקה 6 לפסק-הדין). עם זאת, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי במקרה זה אכן נדרשת התערבות באחדות מקביעותיו של בית המשפט המחוזי, כפי שיפורט להלן. 7. בהתייחס לטענת סהר לפיה צריך היה לפסוק את הפיצויים בתשלומים עיתיים, קבע בית המשפט כי במקרה זה, פסיקת תשלומים עיתיים בהיקפים ניכרים ועל פני תקופה ארוכה עלולה ליצור אצל גיל תלות בסהר, ולגרור התדיינויות משפטיות נוספות כל אימת שישתנו צרכיו הטיפוליים של גיל. בנסיבות המקרה, קביעה זו נראית סבירה. קביעת התשלום החד-פעמי התבססה על ההנחה לפיה גיל יעבור בקרוב מן מהמוסד בו שהה בעת מתן פסק הדין למגורים בבית פרטי. לאחר המעבר, יידרשו גיל ומשפחתו לטפל בעצמם בצרכיו המרובים, וטיפול זה יתבצע ביתר קלות על-ידי הענקת סכום הפיצויים מראש ובאופן חד-פעמי (ראו ע"א 9534/00 הרץ נ' מנטל (טרם פורסם, ניתן ביום 12.3.02)). הנחה זו התבררה כנכונה, שכן גיל אכן עבר להתגורר בבית מגורים פרטי לאחר פסק הדין, ובנסיבות אלו, אין להתערב בהחלטת בית המשפט. 8. לגבי קיצור תוחלת חיים, הביאו הצדדים בסיכומיהם מובאות שונות מפרוטוקול חקירתו של המומחה השיקומי, המעידות על כך שדעתו בנושא זה לא הייתה חד-משמעית. משכך, טוענת סהר כי ראוי היה לקבוע תוחלת חיים של 59 שנים בלבד, שכן זו תואמת את הערכתו המחמירה של המומחה, לנוכח מצבו הקשה של גיל, הזהה במהותו למצבו של קוודרופלג. גיל, מנגד, טוען כי אין לקבוע כל קיצור בתוחלת חייו, משום שכל עוד המומחה לא קבע באופן חד-משמעי ועל-סמך נתונים סטטיסטיים את הקיצור בתוחלת החיים, יש לאפשר לגיל ליהנות מן הספק לפיו תוחלת חייו לא קוצרה כתוצאה מהתאונה שעקבותיה לקה בתסמונת הנדירה. בית המשפט קבע לגיל תוחלת חיים עד גיל 65, לאור הערכתו של המומחה השיקומי, לפיה קוצרה תוחלת החיים בשיעור של 20-15 שנה. אמנם המומחה לא התייחס בחוות-דעתו הכתובה לעניין קיצור תוחלת החיים, ובעת חקירתו בבית המשפט חזר ואמר כי הערכתו האמורה אינה מבוססת על אומדן סטטיסטי מדויק. אולם, לאחר שבחנתי את העניין, הגעתי למסקנה כי אין להתעלם מהעובדה שגיל סובל מפגיעה הזהה מבחינה מוטורית לפגיעתה של קוודרופלגיה. הגם שפגיעתו הינה תוצאה של נזק מוחי ולא של נזק שדרתי, הרי שהוא חשוף (למצער) לגורמי הסיכון הסומאטיים להם חשוף קוודרופלג - בכללם זיהומים ריאתיים, זיהומים בדרכי השתן ופצעי לחץ, אשר מטבע הדברים עמידות גופו להם תלך ותיחלש ככל שיתבגר, כפי שאישר המומחה השיקומי בעדותו. בנסיבות אלו, הערכתו של בית המשפט סבירה, ולא ראיתי מקום להתערב בה לכאן או לכאן (ראו: ע"א 3807/05 שוקרון נ' מגדל חברה לביטוח (טרם פורסם, ניתן ביום 5.9.07), פסקה 3 לפסק-הדין). 9. באשר לאובדן כושר השתכרות, טוענת סהר כי קביעת בית המשפט אינה מבוססת על ראיות אלא על השערות בעלמא. לדבריה, בהיעדר ראיות לקיומן של נסיבות מיוחדות המעידות על פוטנציאל השתכרות גבוה, היה ראוי לפסוק לגיל אובדן כושר השתכרות על-פי השכר הממוצע במשק, כפסיקתו העקבית של בית משפט זה. גיל טוען לעומתה כי עובר לתאונה, בהיותו חייל משוחרר בן 25, הוא הצליח להשתכר שכר חודשי בשיעור של 130% מהשכר הממוצע במשק (ברוטו), ולפיכך ראוי היה להעריך את פוטנציאל ההשתכרות העתידי שלו באופן גבוה יותר מזה אשר נפסק לו. סהר, מנגד, טוענת כי היה על גיל לצרף כראייה לטענתו תלושי שכר מהמעביד, המעידים מפורשות על גובה שכרו עובר לתאונה. לשיטתה, הימנעותו של גיל מלהביא הוכחות מפורשות לעניין גובה שכרו עובר לתאונה או לעניין גובה שכרו העתידי, מחזקת את מסקנתה לפיה ראוי היה לפסוק לו אובדן כושר השתכרות על פי השכר הממוצע במשק בלבד. לאחר ששקלתי העניין, הגעתי למסקנה כי יש להתערב בשיעור אובדן כושר ההשתכרות שנקבע ולהפחיתו. העיקרון הנהוג בפסיקה לגבי קטינים או צעירים בתחילת דרכם המקצועית הינו אמידת אובדן כושר ההשתכרות על-פי השכר הממוצע במשק. אמנם "אך מובן הוא כי בנסיבות המתאימות, כאשר נמצא לבית-המשפט כי הוכחו נתוני פוטנציאל השתכרות שונים, ניתן לחרוג מ"הנחת העבודה" של שימוש בבסיס השכר הממוצע במשק, בין מעלה ובין מטה" (ע"א 5148/05 קוגלמס נ' לוי (טרם פורסם, ניתן ביום 20.2.08), פסקה 9 לפסק-הדין). ואולם, בענייננו לא הובאו כל הוכחות לכך שגיל היה עתיד להרוויח סכומים המגיעים עד לכפל השכר הממוצע במשק, בין בעבודה בה עבד עובר לתאונה, בין בעבודה כאלקטרונאי ובין בכל עבודה אחרת. עם זאת, מוסכם על הצדדים כי עובר לתאונה הצליח גיל להשתכר בשיעור של כ-130% מהשכר הממוצע במשק (אף כי הם חלוקים אם מדובר בשכר ברוטו או נטו). בנוסף, לא נפסק לגיל פיצוי בגין הפסדי פנסיה, על אף ש"ככלל, ראוי לפסוק הן לשכיר הן לעצמאי הפרשות לפנסיה, שהרי אדם מן היישוב מבקש מדרכו של עולם להבטיח את פרנסתו לעת זקנה, ועל כן השבת המצב לקדמותו כיסוד בדיני הנזיקין צריך שתכלול גם נושא זה" (ע"א 7157/07 אי.איי.גי. ביטוח זהב בע"מ נ' אברהם (טרם פורסם, ניתן ביום 17.3.08), עמ' 5). אשר על כן, בהתאם לנהוג בפסיקה לגבי צעיר בתחילת דרכו המקצועית, ובהתחשבות בהפסדי הפנסיה, סבור אני כי יש להעמיד את הפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות על 130% מהשכר הממוצע במשק החל מיום התאונה ועד ליום מתן פסק הדין בבית המשפט קמא, ועל 150% מהשכר הממוצע במשק החל מיום מתן פסק הדין בבית המשפט קמא ועד גיל 65. במסגרת הדיון בערעור, טען גיל כי יש לפצותו אף בגין הפסד השתכרות "בשנים האבודות", וזאת לאור ההלכה שנקבעה בינתיים (לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט קמא) בע"א 140/00 אטינגר נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי, פ"ד נח(4) 486 (2004). תחולתה הרטרוספקטיבית של הלכת אטינגר אושרה ברע"א 8925/04 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ נ' אלחמיד (טרם פורסם, ניתן ביום 27.2.06), ולפיכך ניתן להחיל אותה על ענייננו. לאור ההלכה המעודכנת שנקבעה בע"א 10990/05 פינץ' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 11.4.06), זכאי הניזוק חסר-התלויים לפיצוי בגין "השנים האבודות" בשיעור של 30%. לפיכך, יש להוסיף לפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות פיצוי נוסף בשיעור של 30% מ-150% מהשכר הממוצע במשק, עבור תקופת השנתיים שבין סיום תוחלת חייו המשוערת של גיל לבין גיל הפרישה הקבוע בחוק. בנוסף, מקובלת עלי טענתו של גיל לפיה יש להוסיף ריבית והצמדה על הפסד ההשתכרות בעבר, היינו עד ליום מתן פסק הדין בבית המשפט קמא (ראו: ע"א 6129/04 טרטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 5.12.05), להלן – עניין טרטמן). 10. באשר להיקפה של העזרה הסיעודית ועלותה, מפנה סהר לסטנדרט שנקבע בע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור-שמיר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(4) 450 (2000) (להלן – עניין אקסלרד), לפיו אדם המשותק בכל חלקי גופו זכאי, ככלל, לפיצוי עבור מימון העסקתו הישירה של עובד זר, במשך 24 שעות ביממה, בסך של כ-12,000 ש"ח לחודש (נכון ליום 5.9.00). לשיטת סהר, אין כל הבדל מבחינה סיעודית בין מצבו של גיל למצבו של הנפגע בעניין אקסלרד (שסבל מקוודרופלגיה מלאה), למעט זה שהנפגע בעניין אקסלרד לא הוכר כנפגע בתאונת עבודה, ולפיכך לא היה זכאי להשתתפות המל"ל במימון הסיעוד. לאור זאת טוענת סהר כי יש להסתפק בענייננו בסטנדרט שנקבע בעניין אקסלרד, בניכוי השתתפות המל"ל, ולהעמיד את סכום הפיצוי על סך של כ-5000 ש"ח לחודש. גיל טוען לעומתה כי הסכום שבית המשפט פסק לו בראש נזק זה אינו תואם את קביעת בית המשפט, לפיה הוא זקוק הן למטפל זר צמוד והן למטפל ישראלי במשרה חלקית, שניהם בהעסקה דרך חברת כוח-אדם. לתמיכה בטענתו, הגיש גיל בקשה לצירוף ראייה נוספת בערעור, ובה קבלות על תשלום העסקתו בפועל של מטפל אחד עבורו דרך חברת כוח-אדם. כן עולה מהקבלות כי המל"ל, באמצעות קופ"ח, מעניק לגיל החזר בפועל עבור הסיעוד. הצדדים נחלקו תחילה בשאלת גובה ההשתתפות של המל"ל במימון הסיעוד. מחלוקת זו נפתרה בסופו של דבר, עת הסכימו הצדדים, בהשלמה לטיעוניהם, כי גיל מקבל מהמל"ל באמצעות קופ"ח החזר בפועל בסך של כ-7,500 ש"ח לחודש. נוכח הסכמת הצדדים בעניין, לא ראיתי צורך לקבל את הראייה הנוספת לעניין החזר המל"ל. אף לא ראיתי צורך לקבל את הראייה הנוספת לעניין עלות העסקתו בפועל של מטפל דרך חברת כוח-אדם, כיוון שממילא הסטנדרט המקובל בפסיקה לעניין זה (כ-25,000–30,000 ש"ח) זהה בעיקרו לסכומים אותם מבקש גיל לקבל לצורך העסקת המטפלים (ראו עניין אקסלרד, פסקה 6(ז) לפסק-הדין). לאחר שבחנתי את העניין, הגעתי למסקנה כי יש להגדיל את הפיצוי שנפסק לגיל בגין עזרה סיעודית. מצבו של גיל הינו נדיר: עולמו הפנימי צלול ועשיר, אך הוא נעדר כל יכולת לקיים קשר עם העולם החיצון ללא סיועם של אחרים. מרכיב העזרה בעולמו של גיל הינו קריטי, ויישומו המוצלח של מרכיב זה יכול להביא את גיל להישגים משמעותיים. השוו, לדוגמא, למקרהו של ז'אן דומיניק בובי, עיתונאי צרפתי אשר לקה בשבץ מוחי ובעקבותיו אובחן כסובל מ- LOCKED IN SYNDROME. חרף זאת, הצליח בובי, בעזרת מצמוצי עינו, להכתיב למטפלת שהועסקה אצלו את חוויותיו כמי שלקה בתסמונת זו, ואלו פורסמו בספר ובסרט "הפרפר ופעמון הצלילה" (לסקירת הספר והרקע לכתיבתו, ראו: Thomas Mallon, In The Blink of an Eye, פורסם ב-New York Times ביום 15.6.97, בקישור הבא: http://www.nytimes.com/books/97/06/15/reviews/970615.mallon.html). בנסיבות אלו, מקובלת עלי קביעת בית המשפט קמא, לפיה זכאי גיל הן לטיפול השגחתי צמוד והן לטיפול נוסף, שיוענק לו על-ידי מטפל ישראלי השולט בשפה העברית, לצורך תקשורת עשירה יותר עם הסביבה. קביעה זו אף תואמת את נטיית הפסיקה לאשר, במקרים מיוחדים, מתן פיצוי החורג מן הסטנדרט שנקבע בעניין אקסלרד לעניין היקף הטיפול וגובה הפיצוי. הנה כך אמר בעניין זה השופט (בתוארו דאז) ריבלין: "בכמה מקרים, קבע בית המשפט כי סכום הפיצוי צריך להיות גבוה משנפסק בעניין אקסלרוד, וזאת, לאור הצורך של הנפגע בקיום תקשורת עם המטפל. כך, למשל, בע"א 3417/00 יניב נ' הדר חברה לביטוח, תק-על 2001(2) 714, דובר בניזוק, שסבל מקוודרופלגיה ומפגיעה קוגנטיבית ניכרת. בשל נסיבותיו המיוחדות, נדרשו לו בפרקי זמן מסוימים שני עובדים שיסעדו אותו בעת ובעונה אחת. כמו-כן, נקבע כי המטפל בתובע חייב לדעת עברית, הן בדיבור והן בכתיבה, זאת משום שלנפגע 'נפתח צוהר לתקשורת כתובה עם הסביבה'. עוד נכתב, כי הואיל ובעזרת גירויים אינטנסיביים מהסביבה מצליח הנפגע להתקדם בתקשורת עם הסביבה, 'ראוי... שהעובדים שבסביבתו של התובע יהיו ישראלים, דוברי עברית, כדי שיטלו חלק במהלך זה'. ... אמות-המידה שנקב בהן בית המשפט העליון בעניין אקסלרוד יכול שתותאמנה לנסיבותיהם של מקרים מיוחדים" (ע"א 10842/02 ביטוח חקלאי נ' סייג (טרם פורסם, ניתן ביום 20.9.06), פסקה 7 לפסק-הדין; וראו גם ע"א 7771/02 רינגלר נ' עיריית ירושלים, פ"ד נט(1) 842 (2004)). דא עקא, מתן שירותי הסיעוד באמצעות חברת כוח-אדם, ולתקופה בלתי-מוגבלת, חורג ממתחם ה"הולם וההוגן" שנקבע עוד בע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762 (1982), כפי שבואר ויושם בנוגע לעזרה סיעודית בעניין אקסלרד: "ככלל, העסקת מספר עובדי סיעוד מידי יום באמצעות חברות כוח אדם, לאורך זמן, אינה מוצדקת. העלות של העסקתם, כולל הוצאות נילוות, מגיעה לסכום גבוה של כ-30,000-25,000 ש"ח לחודש. פרט לעלות הגבוהה, העסקה בדרך זו מונעת אפשרות של קשר הדוק יותר של אמון ותלות בין הנפגע לבין הסועד אותו ומסייע לו. עם זאת, אין לשלול העסקה כזו בזמן הסמוך לאחר שהנפגע שב לביתו מבית החולים וטרם הצליח להתארגן להסדרי קבע של סיעוד. בתקופה זו, הנפגע טרם "עיכל" את אסונו, ויתכנו גם קשיים בירוקרטיים ואחרים להעסקה קבועה של אדם או בני אדם אשר יגורו עם הנפגע ויסעדו אותו משך כל שעות היממה. בתקופה זו דרוש סידור מיידי אשר יאפשר לנפגע את ההכרחי לו, קודם שיצליח להסדיר סיעוד בתנאים ובעלות סבירים יותר" (פסקה 6(ז) לפסק-הדין). לאור האמור, ונוכח הסטנדרט הנהוג למימון טיפול סיעודי-השגחתי צמוד בהעסקה ישירה - בכפוף לאפשרות לחרוג מסטנדרט זה בנסיבות המצדיקות זאת - הגעתי למסקנה הבאה: נראה כי כיום, לאור הזמן שחלף ממועד מעברו של גיל מן המוסד השיקומי אל ביתו הפרטי, ולאחר שהסתגל (ככל שניתן) למצבו המיוחד, יוכל גיל להסתפק בהעסקה ישירה של מטפל סיעודי שהינו עובד זר. לעלות העסקה זו יש להוסיף את עלותו המשוערת של המטפל הישראלי, שיוכל אף הוא להיות מועסק בהעסקה ישירה. מהעלות הכוללת יש להפחית את הסכום המוסכם שמוענק לגיל על-ידי המל"ל (כ-7500 ש"ח). בפועל התוצאה המתקבלת היא שיש לפסוק לגיל פיצוי בגין סיעוד זר מלא בשיעור שנקבע בעניין אקסלרד. הפיצוי בגין העסקה חלקית של עובד ישראלי, שיש לו מקום בנסיבות המיוחדות של המקרה, מתקזז לערך עם סכום ההשתתפות של המוסד לביטוח לאומי, והתוצאה המתקבלת היא כאמור שבפועל יש לפסוק פיצוי לפי הסכום שנקבע בענין אקסלרד (12,000 ש"ח) כשהוא משוערך ליום פסק-הדין של בית המשפט המחוזי. עם זאת, עבור תקופת הסתגלות בת שנה לאחר מועד מעברו של גיל אל ביתו הפרטי, ובנסיבות החריגות של המקרה, ראיתי לנכון להתאים את הפיצוי לסטנדרט שנקבע בעניין אקסלרד לגבי העסקה דרך חברת כוח-אדם. לפיכך, עבור השנה הראשונה שחלפה ממועד מעברו של גיל לביתו הפרטי, יועמד הפיצוי, לאחר ניכוי החזר המל"ל, על-סך של 25,000 ש"ח לחודש. 11. בנוגע לסכום שיש לנכותו מן הפיצוי הכולל, נדרשים מספר תיקונים בקביעותיו של בית המשפט קמא. ראשית, צודקת סהר בטענתה כי אין להתחשב בעת ניכוי תגמולי המל"ל בקיצור תוחלת החיים הצפויה של הניזוק. הלכה זו, שנקבעה בע"א 6935/99 קרנית נ' אבו סרייה, פ"ד נה(3) 599 (2001), אושרה לאחרונה בדיון מפורט בע"א 6738/06 סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' אבו עאבד (טרם פורסם, ניתן ביום 20.11.08)) ואיני רואה מקום להתערב בה. שנית, לאור האמור בפרק ה' (ביטוח נפגעי עבודה) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק), ובתקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקיצבה מיוחדת לנכים), התשכ"ה-1965 (להלן – התקנות), זכאי גיל, שהינו נפגע עבודה בעל נכות רפואית של 100%, הן לקצבת נכות, הן לקצבה עבור שירותים מיוחדים והן לגמלת ניידות. אמנם נכון הדבר כי לפי תקנה 10ה לתקנות, נפגע הזכאי לקצבת שירותים מיוחדים מקסימלית אינו זכאי לקבלת תשלום להחזקת רכב לפי תקנה 10א. אולם, התשלום להחזקת רכב נועד לכסות על ההפרש, ככל שזה קיים, בין גמלת הניידות המוענקת לנפגע מכוח הסכם בין הממשלה למל"ל לפי הוראות סעיף 9 לחוק, לבין סכום הקצבה להחזקת רכב לה זכאי הנפגע על-פי החוק. אשר על כן, אין במתן קצבת שירותים מיוחדים בכדי לפגוע בעצם זכאותו של הנפגע לקבל גמלת ניידות נפרדת. לפיכך, יש לנכות מהפיצוי הכולל הן קצבת נכות, הן גמלת ניידות והן קצבת שירותים מיוחדים. שלישית, בעת ניכוי התגמולים, יש להוסיף ריבית על התגמולים ששולמו לגיל בעבר, היינו עד ליום מתן פסק הדין בבית המשפט קמא, כאמור בעניין טרטמן. עוד אוסיף כי מקובלת עלי פרשנותו של גיל, לפיה התשלומים התכופים מהווים חלק מהפיצוי, ולפיכך, ככל שלא נפסק בעבר שכר-טרחה בשיעור המקובל בגין התשלומים התכופים, יש לפסוק את שכר הטרחה לפי סכום הפיצוי המתקבל לאחר ניכוי תגמולי המל"ל אך לפני ניכוי התשלומים התכופים (ראו: ע"א 575/88 קריכלי נ' ביהם, פ"ד מג(3) 602, 609 (1989); ע"א 9587/04 סבובה נ' דולב חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 5.9.07)). בענייננו, יש לחשב את שכר הטרחה מחדש באופן זה, ואז לנכות ממנו את שכר הטרחה (שלא בשיעור המקובל) שקיבל גיל עבור תביעת התשלומים התכופים (4,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובתוספת ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין בתביעת התשלומים התכופים ועד ליום מתן פסק הדין בבית המשפט קמא). לסכום שיוותר יש להוסיף ריבית והצמדה כאמור בסעיף 11 לפסק הדין של בית המשפט קמא. 12. מעבר לכך, לא ראיתי לנכון להתערב בשאר קביעותיו של בית המשפט המחוזי. יוער כי ביתר רכיבי הפיצוי, פסק בית המשפט קמא סכומים גלובליים, אשר יש לראותם ככוללים בתוכם ריבית על הפסדי עבר (ככל שקיימים הפסדים כגון אלו). 13. התוצאה היא שערעורי הצדדים מתקבלים בחלקם, בהתאם לאמור בפסק דין זה לעיל. סהר תדאג להמציא, בתוך 30 יום, חוות דעת אקטוארית מעודכנת, התואמת את האמור בפסק דין זה ואת ההנחיות לעניין חישובי ריבית שניתנו בע"א 6058/06 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אייקין (טרם פורסם, ניתן ביום 2.7.08). בהמשך, ככל שיתעורר צורך, יוכלו הצדדים לפנות בבקשת הוראות לבית המשפט המחוזי. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ש ו פ ט המשנה-לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה-לנשיאה השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ד' חשין. ניתן היום, ח' בכסלו התש"ע (25.11.2009). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02047720_P32.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il