פלוני נ. בית הדין הארצי לעבודה

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4771/18 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א"ש בע"מ 3. הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר 4. משרד הביטחון – אגף השיקום עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד טליה יונתן-דגן; עו"ד איל בריק; עו"ד אפרת מוסן-גושן בשם משיבה 2: עו"ד אלישע שור; עו"ד מיטל ברק בשם משיבים 4-3: עו"ד דנה מנחה פסק-דין השופט ד' מינץ: במוקד העתירה שלפנינו עומד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (כב' סגנית הנשיא ו' וירט-ליבנה, וכב' השופטות ל' גליקסמן ו-ס' דוידוב-מוטולה) בע"ע 52294-04-15 מיום 4.12.2017, במסגרתו התקבל באופן חלקי ערעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (כב' השופט (כתוארו אז) א' איטח) מיום 22.3.2015. העותר אשר מוּכּר כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים) טען לפני בית הדין האזורי לעבודה טענות שונות בנוגע להוראות התקנון האחיד של קרנות הפנסיה הוותיקות (להלן: התקנון או התקנון האחיד) מכוחו פועלת משיבה 2 (להלן: הקרן) וליחס שבין זכויותיו מכוח התקנון לבין זכויותיו מכוח חוק הנכים, הוראות משרד הביטחון ונהליו. בתמצית, בתחילת הדרך טען העותר נגד הוראות התקנון שקבעו בשעתו, כי נכה אשר נכותו מזכה אותו בתשלום ממקור אחר (ובתוך כך חוק הנכים), אינו זכאי לקצבת נכות מקרן פנסיה ותיקה. בהמשך, תוקן התקנון האחיד (תיקון 6 לתקנון מיום 27.12.2009 אשר הוחל באופן רטרואקטיבי החל ממועד תחילתו של התקנון; להלן: תיקון 6 לתקנון או התיקון) ונקבע בו כי נכה זכאי לקבל את ההפרש בין סכום הקצבה שלה היה יכול להיות זכאי לפי התקנון, אלמלא הייתה משולמת לו "קצבת נכות ממקור אחר" (ובענייננו, מכוח חוק הנכים), לבין הקצבה המשולמת לו על פי אותו מקור. בעקבות התיקון התעוררו שאלות שונות אשר נידונו בהליך לפני בית הדין האזורי לעבודה, וביניהן שתי שאלות הרלוונטיות לעניינו: האחת, מהו אופן חישוב ההפרש בין הקצבה שאמור היה העותר לקבל מהקרן לבין הקצבה אותה הוא מקבל ממשרד הביטחון מכוח חוק הנכים, נהליו והוראותיו (שכן על פי הוראות התקנון רק הרכיבים המהווים "קצבת נכות ממקור אחר", שהם בגדר "קצבה, תגמול או גמלה" ניתנים לקיזוז מהקצבה שהייתה אמורה להיות משולמת לעותר). השנייה, האם העותר פטור מתשלום דמי גמולים חודשיים לקרן לצורך הבטחת זכויותיו לעת זקנה, שכן בעוד שמבוטח המקבל קצבת נכות מקרן פנסיה ותיקה פטור מתשלום דמי גמולים לצורך הבטחת זכויותיו לעת זקנה, עמדת המשיבים הייתה כי זכאות לקבלת הפרש כאמור אינה מקנה פטור מתשלום דמי גמולים. בקשר לשאלה הראשונה, בפסק דינו קיבל בית הדין האזורי לעבודה את עמדת הקרן ברובה, בקבעו כי מקצבת הנכות שעל הקרן לשלם יש להפחית כל סכום שמשולם לעותר ממשרד הביטחון, למעט תשלומים שהם החזרי הוצאות המשולמים כנגד הוצאה בפועל או תשלום שהוא תחליף ל"הטבה בעין". בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה אשר נדרש לערעור העותר, נדחתה טענת העותר כי אין לקזז כל תשלום המשולם לו בשל היותו נכה צה"ל, ומנגד נדחתה גם את עמדת המשיבים כי יש לקזז כל סוג של תשלום המשולם לעותר ממשרד הביטחון. בית הדין הארצי קיבל את הערעור באופן חלקי בעניין זה, וקבע כי יש ליתן פירוש מצמצם למושג "קצבת נכות ממקור אחר" שבסעיף 32(ד) לתקנון (ולפירוט באותו סעיף: "קצבה, תגמול או גמלה") שאותה ניתן לקזז מהסכומים שישולמו על ידי הקרן, כך שזו תכלול רק תשלום חודשי רציף ותשלום הוני שמשולם לעותר על ידי משרד הביטחון. לפיכך, רק רכיבי תשלום אלה יש לקזז מהקצבה שעל הקרן לשלם לעותר. רכיבי תשלום נוספים המשולמים על ידי משרד הביטחון לעותר (כגון: החזר תרופות, החזר הוצאות לטיפול רפואי, השתתפות בהוצאות טלפון ועוד), לא יקוזזו. בקשר לשאלה השנייה, קבע בית הדין האזורי כי העותר אינו פטור מתשלום דמי גמולים לקרן לצורך שימור זכויותיו בה. במסגרת הערעור, קבע בית הדין הארצי כי בית הדין האזורי צדק בקביעה זו. נקבע כי מהמונחים "חודש ביטוח" ו-"משכורת מבוטחת בחודש ביטוח" המוגדרים בתקנון האחיד עולה במפורש כי רק נכה המקבל קצבת נכות מהקרן – ולא נכה המקבל הפרשים – פטור מתשלום דמי גמולים. צוין כי במצב הדברים השכיח, ההוראה מיטיבה עם המבוטחים ואינה פוגעת בהם, שכן במרבית המקרים ההפרש שמשולם לנכה הוא נמוך ביחס לקצבה אותה הוא מקבל ממקור אחר, כך שהכללת ההפרש המשולם כמשכורת הקובעת לקצבת הזקנה מביאה להפחתת קצבת הזקנה. כמו כן נדחתה גם טענת העותר להפליה פסולה, משנקבע כי קיימת הבחנה עניינית בין שתי הקבוצות, ונמצא כי ההוראה סבירה ואינה נוגדת את תקנת הציבור. מכאן העתירה שלפנינו, בגדרה חוזר העותר על טענותיו שנטענו לפני בתי הדין לעבודה. בתמצית, בנוגע לסוגיה הראשונה טען העותר כי בית הדין הארצי קבע מבחן "טכני" להגדרת "קצבת נכות ממקור אחר" כמשמעותה בסעיף 32(ד) לתקנון, כאשר הסכומים שנקבע לבסוף כי לא יקוזזו על פי מבחן זה, אינם סכומים גבוהים. העותר חזר על עמדתו שהביע לפני בית הדין הארצי לעבודה כי היה ראוי שלא לקזז כל תשלום המשולם לנכה ממשרד הביטחון, כ"הוקרה" ו"פיצוי" על עצם פגיעתו בשירות הצבאי. בקשר לסוגיה השנייה, טען העותר כי אין להשלים עם הקביעה שדווקא נכה צה"ל, לעומת נכה אחר, יהיה חייב בתשלום דמי תגמולים על מנת לשמור את זכויותיו הפנסיוניות לגיל זקנה, בניגוד לתכליתו המוצהרת של תיקון 6 לתקנון להיטיב עם מבוטחים ולמנוע את הפגיעה בהם. עוד ציין העותר כי אין חולק שבעניינו קיים פער משמעותי בין הקצבה המשולמת מהקרן לבין הקצבה לה הוא זכאי ממשרד הביטחון, ועל כן הוא נדרש לשאת בתשלום דמי גמולים בסכומים גבוהים במיוחד כדי לשמור על זכויותיו הפנסיוניות. המשיבים טענו בתגובתם המקדמית כי דין העתירה להידחות על הסף, הן מחמת השיהוי בהגשתה (לעמדת משיבות 3 ו-4 – בחלוף יותר מחצי שנה מאז שניתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה ועד שהוגשה העתירה; ולעמדת משיבה 2 – בחלוף שנים מאז תיקון 6 לתקנון משנת 2010 אליו מכוון העותר את חיציו), והן מחמת היעדר כל עילה להתערבות בפסק דינו של בית הדין לעבודה. כמו כן, העותר אינו מצביע על טעות משפטית בה לוקה פסק הדין אשר התבסס על הוראות מפורשות וברורות של התקנון האחיד. גם לגופו של עניין, עמדת המשיבים כי דין העתירה להידחות. המשיבים הדגישו כי קרן פנסיה אינה רשאית לפעול בניגוד לתקנון. אין גם מקום לטענות העותר נגד קביעת בית הדין הארצי בקשר לאופן חישוב ההפרש שעל הקרן לשלם לו, וגם אין יסוד לטענה כי יש לפטור את העותר מתשלום דמי תגמולים. גם אם הוראות התקנון מיטיבות עם העותר פחות מאשר אחרים, בשל נסיבותיו המיוחדות, אין הדבר מהווה הצדקה לפסילתה. לאחר עיון בעתירה, בנספחיה ובתגובות המקדמיות מטעם המשיבים, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות בשל היעדר עילה להתערבותנו. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה. התערבות בית משפט זה תיעשה רק במקרים חריגים בהם מתגלה טעות משפטית מהותית בסוגיה עקרונית וכללית הנושאת השלכות רוחב, וכאשר שיקולי צדק מחייבים את ההתערבות (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986); בג"ץ 4736/18 עמותת ידיד – מרכזי זכויות בקהילה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 5 (26.6.2018); בג"ץ 8040/18 סיידרוב נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 3 (30.1.2019)). במקרה זה, לא עלה בידי העותר להצביע על טעות משפטית מהותית המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. בית הדין הארצי לעבודה דן בהרחבה בטענותיו של העותר – עליהן חזר במסגרת העתירה – ונתן פסק דין מנומק ומפורט בעניין המצוי בליבת תחום מומחיותו (ראו: בג"ץ 2930/08 שיידין נ' המוסד לביטוח לאומי סניף חדרה (27.4.2008)). אין מקרה זה נמנה בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבותנו, ודי בכך כדי לדחות את העתירה. גם לגופם של דברים, אין כל מקום לקבל את טענות העותר. ראשית, בניגוד לרושם המצטייר מן העתירה, הוראות תיקון 6 לתקנון אכן מיטיבות עם העותר, בכך שמתאפשר לו לקבל את סכומי ההפרשים מהקרן. שנית, הוראות התקנון מפורשות וברורות, שעל פיהן תשלום הפרש כאמור אינו מקנה למבוטח צבירת חודשי ביטוח, ועל כן הוא גם אינו פטור מתשלום דמי גמולים בתקופה זו על מנת שזכויותיו יישמרו עד לגיל זקנה. שלישית, על פניו גם לא נפל פגם בקביעה כי הסכומים המהווים "קצבת נכות ממקור אחר" אשר ניתן לקזזם מהסכום שישולם על ידי הקרן, כוללים כל תשלום חודשי רציף ותשלום הוני שמשולם לעותר על ידי משרד הביטחון. אכן, יש טעם בקביעה כי בגדר "קצבה, תגמול או גמלה" המאפשרים קיזוז מצויים תשלומים חודשיים והוניים המשולמים על ידי משרד הביטחון לעותר עקב נכותו כפיצוי כלכלי, לעומת רכיבי תשלום אחרים, אשר אין לקזזם. אשר על כן, העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות משיבה 2 בסך של 5,000 ש"ח ובהוצאות משיבים 3 ו-4 יחדיו בסך של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ה' באדר א התשע"ט (‏10.2.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 18047710_N08.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1